לפני תביעת שיבוב שעניינה תאונת דרכים מיום 26.5.18.

למעשה לא היתה מחלוקת באשר לעובדות התאונה וממילא כי עת נסע רכב התובעת בנתיבה לפני צומת טי ונתן זכות קדימה לרכבים בדרך, הגיח לפתע רכב הנתבע מאחור ופגע ברכב התובעת.

המחלוקת בתיק זה אינה בשאלת האחריות כי אם בשאלת גובה הנזק כאשר לטענת הנתבע סכום הנזק שנטען הוא גבוה ואינו תואם את נזקי רכב התובעת מהתאונה וממילא רכבה נבדק רק לאחר זמן רק ולא ניתן לדעת כי רכבה לא עבר תאונות נוספות עובר לבדיקה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, עיינתי במוצגים ובתמונות ושמעתי את עדויות הנהגים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

לא היתה מחלוקת כי רכב התובעת נבדק רק 9 חודשים לאחר רכב התאונה. לעניין זה אטענה ב"כ התובעת כי הסיבה לכך, כפי שגם טען הנתבע, כי הנזק לרכב יחסית קטן וממילא לא מנע שימוש בו עד אשר ניתן היה להתפנות ולטפל בו.

לא הוכח כי הרכב עבר תאונות כלשהן ממועד התאונה עד למועד הפגיעה.

אני מקבלת בעניין זה את טענת ב"כ הנתבעת כי הנזקים כפי שנראים בתמונות שצולמו והוצגו על ידי הנתבע מרגע התאונה ומתמונות שמאי התובעת הם נזקים זהים. אני מקבלת את טענת ב"כ התובעת כי אין בנזקים חיצוניים לעין כד להצביע על נזקים פנימיים שנגרמו לרכב מעת התאונה.

כאמור, לא נעלם מעייני כי רכב התובעת נבדק רק לאחר 9 חודשים, יחד עם זאת, הנזקים בתמונות מוקדי הנזק ממקום וזמן התאונה שהציג הנתבע זהים לתמונות ולנזקים שהציגה התובעת, מכך עולה כי הנזק נגרם מהתאונה נשוא התביעה ולא כתוצאה מאירוע אחר.

התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת שמאי, לא הוגשה חוות דעת נגדית וממילא חוות דעת זו לא נסתרה.

בהתאם לכך, הנתבע ישלם לתובע סך של 6,473 ₪, נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה. כמו כן, יש הנתבע בסך של 379 ₪ בגין אגרת בית משפט, סך של 700 ₪ בגין הוצאות בטלת העדים שנפסקו בדיון וכן סך של 1,800 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן ישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור, תוך 45 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד.

ניתן היום, ו' אדר תשפ"א, 18 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.