לפני ערעור על החלטת כב' רשמת הוצאה לפועל ליאת שרגנהיים מיום 23.7.2019.

רקע

1. ראשית אבהיר כי בין הצדדים התקיימו מספר הליכים משפטיים בערכאות שונות, אולם לשם ההכרעה בתיק שלפניי אתמקד בפירוט ההליכים שנוגעים ישירות להליך שלפני.
2. במסגרת פסק דין שניתן בע"א (מחוזי ת"א) 2434-07 דרזי נ' עז' סבן מרים ז"ל ואח' [לא פורסם] (ניתן ביום 22.12.2009) (להלן: "תיק המחוזי") חויבה המערערת, הגב' נעמי יעל אבני (להלן: "המערערת") בתשלום הוצאות שנים עשר המשיבים שם בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסך הכל 29,000 ₪ (להלן: "החוב").
3. עוד נקבע במסגרת פסק הדין בתיק המחוזי כי פיקדון שהפקידה המערערת בתיק האמור על סך 15,000 ₪ (להלן: "הפיקדון") יועבר למשיבים שם על חשבון החוב.
4. לאחר מכן, המשיב 1, מר משה סבן (להלן: "המשיב 1"), שהיה אחד המשיבים בתיק המחוזי הגיש בקשה לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בשנת יולי 2010.
5. כמו כן, המשיב 2, מר גבי סבן (להלן: "המשיב 2") שהיה גם הוא אחד המשיבים בתיק המחוזי הגיש בקשה לביצוע פסק הדין האמור בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה (להלן: "תיק ההוצל"פ"). יצוין כי עם פתיחת התיק בלשכת ההוצל"פ בהרצליה הופחת מהחוב הפיקדון בשערוך למועד פתיחת תיק ההוצל"פ בסך 15,003.21 ₪.
6. המערערת הגישה בקשה בטענת פרעתי בתיק ההוצל"פ. במסגרת הבקשה טענה המערערת מספר טענות ובניהן הטענה כי סכום הפיקדון שהופחת מהחוב עם פתיחת תיק ההוצל"פ, היה צריך להיות משוערך ממועד קבלת הפיקדון על ידי המשיבים מתיק המחוזי ולא כפי ששוערך ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ.
7. ביום 23.11.2016, ניתנה החלטה ע"י כב' הרשמת מיטל דלל-איינשטיין במסגרתה נקבע, בין היתר, כי המשיב 2 (הזוכה שם) יודיע מהו המועד שהתקבל הפיקדון לידי המשיבים, ישערך את הסכום בהתאם ויעתור בבקשה להקטנת החוב בתיק ההוצל"פ בגין ההפרש בין השיערוכים.
8. ביום 30.11.2016, המערערת הגישה ערעור על החלטת הרשמת דלל איינשטיין [עש"א 69739-11-16] (להלן: "הערעור הקודם") וטענה כי כב' הרשמת שגתה כאשר דחתה את בקשתה לטענת פרעתי. עוד טענה המערערת, בין היתר, כי יש לשערך את סכום הפיקדון מיום הפקדתו בתיק המחוזי.
9. ביום 8.1.2017, לאחר דיון שהתקיים לפני בערעור הקודם, דחיתי את הערעור בקשר להחלטה בטענת פרעתי. כמו כן, במסגרת פסק הדין קבעתי, בין היתר, כי את הפיקדון יש לשערך בהתאם לכללי ההוצל"פ וכי כב' הרשמת דלל איינשטיין אכן צדקה כאשר קבעה כי יש לשערך את סכום הפיקדון [ר' עמ' 4, ש' 22-24 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.2017 - עש"א 69739-11-16].
10. לאחר מכן, ביום 27.6.2017, ניתנה החלטה מנומקת ע"י כב' הרשמת מיכל דואני בהירי, החלטה אשר דנה בבקשת המערערת לעניין אופן ביצוע השערוך של סכום הפיקדון. במסגרת ההחלטה הכריעה כב' הרשמת דואני בהירי למעשה בשתי סוגיות: סוגיה אחת, תקופת חישוב השערוך (להלן: "הסוגיה הראשונה") וסוגיה שניה, על פי איזה שיעור יש לחשב את השערוך (להלן: "הסוגיה השנייה").
11. אשר לסוגיה הראשונה נקבע כי יש לבצע שערוך לגבי שתי תקופות. תקופה אחת ממועד הפקדת הפיקדון בתיק המחוזי ועד למועד פתיחת תיק ההוצל"פ (להלן: "התקופה הראשונה") ותקופה שנייה החל ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ (להלן: "התקופה השנייה").

אשר לסוגיה השנייה נקבע, כי ביחס לתקופה הראשונה יש לשערך את הפיקדון בתוספת ריבית והצמדה בלבד וללא ריבית פיגורים. ביחס לתקופה השנייה, כלומר התקופה ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ, נקבע, כי יש לשערך את הפיקדון גם בתוספת ריבית פיגורים.

1. כמו כן, במסגרת החלטת כב' הרשמת דואני בהירי נקבע, כי הצדדים יגישו תחשיבים בהתאם להנחיות שניתנו וככל שיוותר פער ימונה רואה חשבון לביצוע התחשיב.
2. המערערת לא הגישה ערעור על החלטת כב' הרשמת דואני בהירי.
3. הצדדים הגישו תחשיבים לתיק ההוצל"פ, אולם לאור הפערים בין הצדדים מונה בתיק ההוצל"פ רואה החשבון עזרא כדורי (להלן: "רו"ח כדורי") לצורך ביצוע תחשיב שערוך הפיקדון, וזאת בהתאם להוראות שנקבעו בהחלטת כב' הרשמת דואני בהירי.
4. בהתאם לכך, הוגשה חוות דעת ע"י רו"ח כדורי, אשר על פי תחשיבו הסכום שהיה צריך להיות מופחת מהחוב על פי תוספת ריבית והצמדה ממועד הפקדת הפיקדון ועד למועד פתיחת תיק ההוצל"פ הינו בסך של 2,290 ₪. עוד ציין רו"ח כדורי, כי על הסכום האמור יש להוסיף ריבית פיגורים ממועד פתיחת התיק ההוצל"פ ועד למועד ביצוע ההקטנה הראשונה בתיק ההוצל"פ (כאמור התקופה השנייה) ולכן הסכום הכולל שיש להפחית מהחוב הינו על סך של 3,886 ₪. כמו כן, נימק רו"ח כדורי מדוע התחשיב של המערערת שגוי.
5. המערערת ביקשה להשיג על חוות הדעת של רו"ח כדורי בפני כב' הרשמת שרגנהיים ולאור כך, נקבע מועד לחקירת רו"ח כדורי על חוות דעתו במסגרת תיק ההוצל"פ.
6. ביום 18.7.2019 התקיים דיון בתיק ההוצל"פ לפני כב' הרשמת שרגנהיים במסגרתו נחקר רו"ח כדורי ואשר בסיומו סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

ביום 23.7.2019 ניתנה ההחלטה נשוא הערעור שלפני, בעקבותיה הוגשה בקשת הרשות לערער.

1. ביום 1.12.2019 התקיים דיון בבקשת הרשות לערער, אשר בסיומו ביקשה המערערת לסכם טענותיה בכתב. בית המשפט נעתר לבקשה.

טענות הצדדים

1. המערערת טענה כי שגתה כב' הרשמת שרגנהיים בכך שהנחתה את רו"ח כדורי לפעול על פי החלטת כב' הרשמת דואני בהירי - לפיה יש לשערך את סכום הפיקדון על פי הצמדה וריבית משפטית וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט דנא בעש"א 69739-11-16 - לפיה יש לחשב את ערך הפיקדון על פי ריבית פיגורים. כמו כן טענה המערערת, כי כב' הרשמת שרגנהיים טעתה כאשר אימצה את חוות הדעת של רו"ח כדורי.
2. בנוסף טענה המערערת, כי כב' הרשמת שרגנהיים שגתה כאשר התעלמה מסיפת ההחלטה של כב' הרשמת דואני בהירי לפיה יש לשערך את סכום ההקטנה ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ על פי ריבית פיגורים.
3. עוד טענה המערערת, כי כב' הרשמת שגתה כאשר חרף החלטתה בדבר שפעול ההליכים בתיק ההוצל"פ, לא נתנה החלטה בשאלה המשפטית והיא, האם זוכים יחד ולחוד יכולים לפתוח בנפרד תיקים בהוצאה לפועל על מלוא הסכום או רק על חלקם היחסי. עוד נטען, כי שגתה כב' הרשמת בכך ששפעלה את ההליכים בתיק ההוצל"פ וזאת, מבלי שהורתה למשיבים להקטין את הקרן לחלקם היחסי של 4 זוכים בתיק ההוצל"פ, טרם שפעול ההליכים.
4. מנגד טענו המשיבים, כי טענת המבקשת לפיה בית המשפט קבע בערעור הקודם כי יש לחשב את שיערוך הפיקדון לפי ריבית פיגורים אינה נכונה והיא מהווה ניסיון להטעות את בית המשפט. לטענת המשיבים, בית המשפט קבע בערעור הקודם כי יש לשערך את סכום הפיקדון לפי כללי ההוצל"פ, כך ותו לא. עוד טענו המשיבים, כי בית המשפט קבע בערעור הקודם כי כב' הרשמת פעלה כראוי כאשר קבעה שיש לשערך את סכום הפיקדון וכי יש לבצע את החלטות כב' הרשמת.
5. בנוסף טענו המשיבים, כי ככל וסברה המערערת כי כב' הרשמת דואני בהירי שגתה בהחלטתה, היה עליה להגיש ערעור על החלטתה, אולם משעה שלא עשתה כן, ההחלטה הפכה חלוטה.
6. עוד טענו המשיבים, כי בניגוד לטענת המערערת, רו"ח כדורי ערך את התחשיב על פי האמור בהחלטת כב' הרשמת דואני בהירי וערך הבחנה בחישוב שערוך סכום הפיקדון בין התקופה מיום ההפקדה ועד לפתיחת תיק ההוצל"פ לבין התקופה מיום פתיחת תיק ההוצל"פ.

דיון והכרעה

1. בהתאם לסמכות הנתונה לי על פי תקנה 120 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
2. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני סבור כי דין הערעור להידחות. ואנמק.
3. ראשית, לא היה מקום לצירוף המשיב 1 כצד להליך זה וזאת היות והוא אינו זוכה בתיק ההוצל"פ הרלוונטי נשוא הערעור זה והוא תיק ההוצל"פ שנפתח בהרצליה. לפיכך, אני מורה על מחיקת הערעור כנגדו.

סוגית שיעור השערוך

1. חרף אריכות החלק העובדתי שהובא לעיל, הסוגיה המרכזית שבמחלוקת הינה פשוטה ונסובה סביב השאלה - כיצד יש לחשב את שערוך הפיקדון אשר הופחת מסכום החוב וזאת לתקופה הראשונה, והיא התקופה שעד ליום פתיחת תיק ההוצל"פ, האם על פי שיעור ריבית צמודה - תקנה 2 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), תשס"ג-2003 או על פי שיעור ריבית פיגורים לתקנה 5 לתקנות אלו.
2. המערערת טענה כאמור כי בית המשפט קבע בערעור הקודם כי יש לחשב את שיערוך הפיקדון על פי שיעור ריבית פיגורים, כך שלטענת המערערת, כב' הרשמת שרגנהיים שגתה כאשר אימצה את קביעת כב' הרשמת דואני בהירי כי יש לבצע את החישוב על פי שיעור ריבית והצמדה בלבד.
3. ראשית אבהיר, כי בית המשפט זה לא קבע כי יש להורות על ביצוע החישוב על פי שיעור ריבית פיגורים.

במסגרת ההכרעה בערעור הקודם קבע בית המשפט כדלהלן:

"כאמור לעיל, בהחלטה עד כאן רק הבהרתי כי ברור כי כאשר קיים חוב מכוח פסק דין של 29,000 ₪, וכאשר שולם לטענת המערערת רק 17,000 ₪, ברור כי אין פירעון של החוב וזאת מבלי להתייחס כלל לנושא השיערוכים, ההצמדות, וההוצאות של הגבייה.

לעניין זה, אכן צודקת המערערת כי את הסכום של 15,000 ₪ יש לשערך בהתאם לכללי ההוצל"פ.

אציין, כי בעניין זה אכן קבעה כב' הרשמת נכון שיש לשערך את הסכומים, וכמובן כי יש לבצע את החלטות הרשמת." (הדגשה שלי – ג.ה.).

[ר' עמ' 4, ש' 18 – 24 לפרוטוקול הדיון הערעור הקודם – עש"א 69739-11-16]

1. כאמור לעיל, בית המשפט אכן קבע כי יש לשערך את הפיקדון בסך 15,000 ₪ בהתאם לכללי ההוצל"פ. אולם, וזה העיקר לענייננו, כאשר בית המשפט קבע כי יש לשערך את הפיקדון בהתאם לכללי ההוצל"פ, הוא לא קבע בהתאם לאיזה שיעור יש לשערך את הפיקדון, אלא רק קבע כי השערוך יהיה בהתאם לכללי ההוצאה לפועל.

כלומר, בית המשפט הנחה את כב' רשמת ההוצל"פ ליישם את הכללים הרלוונטיים וזאת בהתאם להבנתה המקצועית ושיקול דעתה בסוגיית שיערוך הפיקדון.

1. מכאן, החלטת כב' הרשמת דואני בהירי אשר קבעה את ההוראות בדבר שיעור השערוך מיישמת את פסיקת בית המשפט זה בעש"א 69739-11-16 ואינה סותרת אותה. יתרה מזו, פסיקת כב' הרשמת דואני בהירי הינה מנומקת ומבהירה מדוע יש לבצע את השערוך על פי השיעור שקבעה בנפרד לשתי התקופות.
2. כאמור, המערערת לא ערערה על החלטת כב' הרשמת דואני בהירי, המשיכה בניהול תיק ההוצל"פ והגישה תחשיב לתיק ההוצל"פ בהתאם להחלטת כב' הרשמת דואני בהירי.
3. אני סבור כי ככל והמערערת הייתה סבורה כי החלטת כב' הרשמת דואני בהירי הינה החלטה שגויה או סותרת את פסק הדין של בית משפט זה בעש"א 69739-11-16 היה על המערערת להשיג עוד באותה העת על ההחלטה, ובפרט על אופן ביצוע התחשיב ושיעוריו.
4. מכאן, החלטת כב' הרשמת דואני בהירי הינה החלטה עליה לא השיגו הצדדים ואף פעלו על פיה.
5. לאור המסקנה כי החלטת כב' הרשמת דואני בהירי הינה חלוטה, הרי דין הערעור על החלטת כב' הרשמת שרגנהיים להידחות, היות והחלטה נשוא הערעור רק מיישמת באופן טכני את החלטת כב' הרשמת דואני בהירי.
6. מכל מקום, ולמען שלמות התמונה, אני סבור כי גם לגופם של דברים החלטת כב' הרשמת דואני בהירי ראויה ונכונה, כך שלא נפלה כל טעות לא בהחלטת כב' הרשמת דואני בהירי וגם לא בהחלטת כב' הרשמת שרגנהיים, ואנמק:
7. כב' הרשמת דואני בהירי נימקה את הכרעתה בסוגיה זו, כדלהלן:

"ריבית פיגורים הנה תמריץ לחייב ופיצוי הזוכה ואין הוא בהכרח משמר את ערך החוב המקורי לזוכה.

...

אין כל הצדקה להוסיף לסכום ששולם ריבית פיגורים לצורך שערוכו והפחתתו למועד פתיחת התיק.

למעשה, השערוך מטרתו להגיע לתוצאה שבה ערך המטבע משקף את הסכום המקורי לאותו מועד בו הופחת, החישוב יעשה בהתאם לצורך למנוע "קיפוח" הצד המשלם למרות חלוף העיתים ושינויי ערך המטבע."

1. מכאן עולה, כי על פי שיטת כב' הרשמת דואני בהירי המטרה בשערוך ביחס לתקופה הראשונה הינה להגיע לערך ריאלי של הפיקדון נכון למועד בו הופחת זה מתיק ההוצל"פ ואין כל סיבה לקבוע את ערך הפיקדון ביחס לתקופה זו על פי שיעור ריבית פיגורים, ריבית אשר שיעורה נועד למטרה אחרת ולא לשמירה על ערך ריאלי של הכסף.
2. לטעמי, שיטת כב' הרשמת דואני בהירי הינה סבירה, הגיונית ושומרת הן על האינטרס של הזוכה והן על האינטרס של החייב.

מושכלות יסוד הן כי המטרה של פסיקת ריבית והצמדה הינה לשמור על ערך הכסף באופן ריאלי על אף חלוף הזמן. לעומת זאת, מטרת פסיקת ריבית פיגורים הינה, בין היתר, לזרז חייב לשלם את חובו, כלומר בפסיקת ריבית פיגורים יש מוטיב עונשי לחייב.

1. בענייננו, כאמור, עותרת המערערת לחשב את ערך הפיקדון ממועד הפקדתו ועד למועד פתיחת תיק ההוצל"פ על פי ריבית פיגורים. מכאן, המשמעות של היעתרות לבקשת המערערת הינה כי ערך הכסף של הפיקדון יהיה שווה יותר מערכו הריאלי ויכלול גם רכיב "עונשי" של ריבית פיגורים, ומכאן יביא להפחתת החוב באופן מלאכותי, וזאת ללא הצדקה הנובעת מהתנהגות הזוכה.

ואבהיר. ראוי יהיה להוסיף ריבית פיגורים לסכום הפיקדון, ולהפחית את סכום הפיקדון לרבות ריבית הפיגורים מסכום החוב, וזאת ככל שהזוכה קיבל את הפיקדון לידיו ולא הזדרז להודיע לתיק ההוצל"פ על הקטנת החוב מיד לאחר שחלק מהחוב נפרע באמצעות הפיקדון.

אולם, במקרה שלפני, כל עוד לא הוגשה בקשה לביצוע פסק הדין בתיק ההוצל"פ, הרי לא היה מקום "לזרז" את הזוכה להודיע על הקטנת החוב, ולמעשה לא הייתה פעולה משפטית או אחרת שיכול היה הזוכה לעשות ביחס לפיקדון. עוד חשוב לציין בהקשר זה כי בתקופה זו גם החוב עצמו מכוח פסק הדין אינו צובר הפרשי ריבית פיגורים, אלא הפרשי ריבית והצמדה בלבד.

לפיכך, לגבי התקופה עד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, מצד אחד, החוב נושא הפרשי הצמדה וריבית בלבד (ולא ריבית פיגורים), ומצד שני גם הפיקדון נושא הפרשי הצמדה וריבית בלבד, מכאן שיערוך הפיקדון על פי הפרשי הצמדה וריבית ללא ריבית פיגורים שומר על האיזון בין הזוכה לחייב.

1. לאור האמור לעיל, ברור כי החישוב שנערך על ידי רו"ח כדורי, חישוב שנעשה על פי הוראות כב' הרשמת דואני בהירי וכב' הרשמת שרגנהיים, הינו החישוב הראוי, ההגיוני וההוגן. כך, חישוב זה לגבי התקופה הראשונה שומר על האיזון בין המשיב 2 (הזוכה) למערערת (החייבת) באופן שהוא שומר על ערך הפיקדון, כאשר זה נושא ריבית והצמדה, באופן זהה לשיעור הריבית והצמדה שהחוב נושא, וזאת עד למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
2. עוד אציין כי המערערת לא העלתה כל נימוק משפטי, או הגיוני, מדוע יש לחשב את השערוך ביחס לתקופה הראשונה על פי שיעור ריבית פיגורים ואף לא הציגה אסמכתה משפטית לכך.
3. אשר על כן, טענות המערערת בסוגית שיעור השערוך נדחות.

האם זוכים יחד ולחוד רשאים לפתוח תיקי הוצל"פ בנפרד על מלוא הסכום?

1. סוגיה נוספת שהעלתה המערערת בערעור הינה, כי זוכים ביחד ולחוד אינם רשאים לפתוח תיק הוצאה לפועל על כלל סכום החוב, אלא על החלק היחסי שלהם בלבד.
2. ראשית אציין כי לטעמי סוגיה זו כבר הוכרעה בפסק דיני בעש"א 69739-11-16 וכאשר המערערת לא השיגה על פסק דיני זה, הרי הוא חלוט.
3. בכל מקרה, ולגופם של דברים, ההלכה הינה כי זוכים ביחד ולחוד רשאים לפתוח תיק הוצאה לפועל על מלוא הסכום, ובלבד שבסופם של דברים הסכום המשולם על ידי החייב לא יעלה על סכום החוב, ואפרט:
4. בתיק הוצל"פ 514699-04-19 גולדבלט נ. בן חיים (כבוד הרשמת הדס קפלן) (טרם פורסם) נדונה שאלה דומה, כאשר שם דובר על ריבוי חייבים החבים ביחד ולחוד, כאשר נטען על ידי אחד החייבים כי פירעון של חלקו היחסי בחוב מהווה פירעון של החוב. כב' הרשמת קפלן דוחה טענה זו וקובעת:

"בשל המסקנה אליה הגעתי, כי לאור סעיף 61(ב) לחוק החוזים, חלה על חיוב אשר מקורו בפסק דין החזקה המופיעה בסעיף 54 לחוק החוזים ומכאן כי מקום בו מספר גורמים חייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים ביחד ולחוד, הרי די היה בכך כדי לדחות את טענת החייב כי החיוב אינו ביחד ולחוד וכי פרע את חובו לזוכה עת שילם חלקו היחסי בהוצאות שנפסקו לטובת הזוכה בפסק הדין."

בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה במסגרת עש"א (ת"א) 36712-10-19‏ ‏ צ'רלס בן חיים נ' שלום גולדבלט [פורסם במאגר נבו] (02.12.2019), כאשר בית המשפט קובע:

"אינני מקבל את פרשנותו של ב"כ המערער לגבי חיובם של החייבים כחיוב "ביחד" באופן שכל אחד מהם חייב רק את החלק היחסי של החיוב.

בעניינו יש להחיל את הוראות חוק החוזים. סעיף 54 לחוק קובע כי שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים ביחד ולחוד ובמשמעות סעיף זה החיוב שקבע בית המשפט על כלל המערערים בפניו הינו חיוב שמשמעותו ביחד ולחוד.

בהתאם לסעיף 55א לחוק רשאי הנושה לדרוש את קיום החוב כולו או מקצתו משניים חייבים ביחד ולחוד משניהם ביחד או מכל אחד מהם בנפרד ובלבד שלא ייפרע יותר מהמגיע לו.

באשר לחייב בחיוב של ביחד ולחוד, קובע סעיף 56(ב) לחוק כי חייב ששילם יותר מחלקו בחיוב המשותף זכאי לחזור לחייב הנוסף."

עוד קובע בית המשפט שם, כי סעיפים אלו חלים גם על ביצוע פסק דין מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים, חלק כללי, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

1. דברים אלו, שנפסקו על כב' רשמת ההוצאה לפועל ובית המשפט לגבי סעיפים 54 ו- 55 לחוק החוזים ובפרט תחולתם על ביצוע פסק דין מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים, נכונים גם לגבי סעיף 59 לחוק החוזים הדן בריבוי נושים ואשר קובע באופן מפורש, כי מספר נושים אשר מגיע להם חיוב אחד, כל אחד מהם רשאי לדרוש את קיומו, ובלבד שלא ייפרעו מהחייב יותר מסך החוב.

אדגיש בהקשר זה, כי הפסיקה קבעה באופן ברור כי ניתן לפתוח תיק הוצל"פ על ידי נושה אחד על מלוא סכום החוב, ר', למשל, רע"צ (נצ') 29522-11-16‏ ד"ר טבעוני אדריכלים ומהנדסים בע"מ נ' מועצה מקומית שבלי [פורסם במאגר נבו] (23.5.2017):

"סעיף 59(ב) לחוק החוזים קובע שחזקה על הנושים שהם שותפים בחיוב בחלקים שווים. קויים החיוב כלפי אחד מהם, רשאי השני לדרוש למלא את חלקו. קרי, כל נושה זכאי לדרוש מן החייב את קיום התחייבותו באופן עצמאי, כאשר קיים חיוב אחד לטובת שני נושים (או יותר).

יפים לענייננו הדברים שנאמרו ב-ת"א (מחוזי מרכז) 5434-08-07 הסתדרות פועלי אגודת ישראל בארץ-ישראל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה [פורסם בנבו] (18.1.2010), קבע כי:

"לשון אחר: חזקה שכל אחד מן הנושים לבדו זכאי לאכוף על החייב את החיוב החוזי. פשיטא שחזקה זו ניתנת לסתירה (ראו למשל ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (1) 837, 859 – 860 (1993); ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מו (5) 661, 670 (1992); ע"א 706/86 גבעתי נ' רונן, פ"ד מה (2) 230, 237 (1991). להלן: "פרשת גבעתי"; בש"א (מחוזי חי') 9428/08, ע"א (מחוזי חי') 2911/04 מרציאנו נ' מרכז רפואי בנימינה בע"מ, ניתן ביום 24.6.08, פורסם במאגר נבו; ת"א (מחוזי חי') 1149/01 לומיר חברה לבניין בע"מ נ' עיריית חדרה, ניתן ביום 7.5.08, פורסם במאגר נבו).

וכן ר' לעניין זה גם רע"צ (שלום הרצליה) 33532-07-11 אברהם גריסרו נ' נחמן כהן צדק [פורסם בנבו] (9.2.2012).

1. לאור האמור לעיל, אני קובע כי בדין נקבע בתיק זה כי הזוכה רשאי היה לפתוח את תיק ההוצל"פ על מלוא סכום החוב ולא רק על חלקו היחסי (כמובן בקיזוז הפיקדון בהתאם לתחשיב כב' הרשמת שרגנהיים) ובלבד שבסופם של דברים לא תשלם המערערת מעבר לסך חובה מכוח פסק הדין.

טענות נוספות

1. המערערת העלתה בסיכומיה טענות נוספות ביחס לרו'ח כדורי ולשכר טרחתו.
2. לא מצאתי כל ממש בטענות אלו. כב' הרשמת בחנה את חוות דעתו של רו'ח כדורי והחליטה לאמצה ולא מצאתי כל פגם או טעות בכך.
3. לעניין שכר טרחת רו'ח כדורי, הרי מדובר על שכר טרחה סביר בנסיבות העניין, ובכל מקרה היה על המערערת להשיג על שכר הטרחה בזמן אמת ולא לאחר קבלת חוות הדעת.

סיכום והוצאות

1. לאור האמור והמנומק לעיל אני דוחה את הערעור.
2. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪ (כלל מע"מ) אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ח' ניסן תש"פ, 02 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.