1. לפני תביעה לתשלום נזק שנגרם לרכב התובעת באירוע תאונתי מיום 17.9.18 בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

2. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בכל הראיות הקיימות, וכן לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, למעט ברכיב ימי העמידה, כפי שיובהר להלן.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3. למעשה, וחרף האמור בכתב ההגנה, אישרה הנתבעת בעדותה בבית המשפט את גרסת נהג התובעת ולפיה היא נסעה בנתיב השמאלי, בכביש דו סטרי בעל שני נתיבי נסיעה לכל כיוון, ונהג התובעת נסע בנתיב הימני באותו כיוון נסיעה, ובעת שביקשה לעבור לנתיב הימני, מהנתיב השמאלי, במטרה להגיע לנתיב הפניה ימינה (המצוי מימין לנתיב הימני), ארעה התאונה.

מתוך אופי הפגיעה, בצד רכב התובעת, ניכר כי מעבר רכב הנתבעת לנתיב הימני, הנתיב בו נסע רכב התובעת כדין, נעשה מבלי שננקטו על ידי הנתבעת אמצעי הזהירות המתחייבים, שעה שאין חולק כי היא זו אשר מבקשת לבצע מעבר מנתיב לנתיב ועל כן עליה מוטלת חובת הזהירות הבסיסית.

לו היתה הנתבעת נוקטת באמצעי זהירות אלה, שומה היה עליה להבחין ברכב התובעת נוסע בנתיב הימני, להמתין שיחלוף ואז היה עליה לוודא שהכביש פנוי מרכבים אחרים, בטרם תעבור נתיב. גרסה לפיה הפגיעה ארעה לאחר שהנתבעת וידאה כי הנתיב פנוי ורק אז עברה אליו, מחייבת הימצאות מנגנון פגיעה שונה ברכבים מזה שארע בפועל, ומצופה היה לראות פגיעה של רכב התובעת עם חלקו הקדמי בצדו הימני של רכב הנתבעת.

לפיכך, אני קובעת כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת במלואה על הנתבעת.

3. באשר לנזק, התובעת תומכת תביעתה בחוות דעת השמאי גבריאלי עומר, אשר בדק את הרכב לאחר ההתרחשות והעריך את עלות התיקונים הנדרשים בסך 6,991 ₪ וכן קבע כי לרכב נגרמה ירידת ערך בשיעור של 4.5%, ובסך 2,502 ₪. עוד נשאה התובעת בעלות שכר טרחת השמאי בסך 250 ₪.

מנגד, לכתב ההגנה צורפה חוות דעת השמאי יניב לרנר, אשר לעמדתו לנזקים הנטענים בכנף קדמית שמאלית, בכנף אחורית שמאלית ובדלת אחורית שמאלית, אשר בחלקם לא נצפו על ידו בתמונות שהוצגו לו, אין זיקה לאירוע התאונתי הנדון. השמאי לרנר העריך את הנזק בסך 1,989 ₪, ואת ירידת הערך בשיעור של 1.25%.

איש מהשמאים לא זומן לתת עדות בנוגע לחוות דעתם, אולם כפי שיובהר להלן, מצאתי כי יש להעדיף את חוות דעתו של השמאי גבריאלי עומר ואת הערכתו נשוא חוות הדעת, על פני ההערכה בחוות דעתו של השמאי לרנר.

תחילה יצוין כי חוות דעת השמאי גבריאלי ניתנה בסמוך להתרחשות התאונה, לאחר בדיקת הרכב במצבו הניזוק, בעוד שחוות דעת השמאי לרנר ניתנה רק חמישה חודשים לאחר האירוע, וחשוב מכך, כפי שהעידה הנתבעת חוות הדעת ניתנה מבלי לבדוק את הרכב. אמנם בחוות הדעת מציין השמאי לרנר כי בדק את הרכב אך מתוכן חוות הדעת עולה כי לכל היותר בדק את הרכב לאחר שתוקן והערכתו בדבר הזיקה של הנזקים שנתגלו ע"י השמאי גבריאלי ניתנה על יסוד עיון בתמונות (ויודגש כי עדיין לא ברור כיצד הדבר מתיישב עם עדות הנתבעת לפיה השמאי לרנר לא בדק את הרכב אלא הסתמך על תמונות הנזקים שהציגה בפניו הנתבעת).

עיון בתמונות הנזק שהוצגו בפני במעמד הדיון מלמד על התאמה בין הנזק הנצפה בהן לבין הערכת הנזק ע"י השמאי גבריאלי בכל הנוגע למיקום הנזקים. התמשכות הנזק לאורך צדו השמאלי של רכב התובעת אף מתיישב יותר עם מנגנון הפגיעה, שכן רכב התובעת היה בנסיעה במהלכה ואין המדובר בבלימה במקום (נוכח זמן תגובה וכיוצ"ב).

מכל מקום הנתבעת לא הציגה תצלומים ממועד האירוע או ראיות אחרות דוגמת חוות דעת בדבר היתכנות גרימת הנזקים ברכב התובעת, שיוכיחו אחרת.

לפיכך, כאמור, שוכנעתי כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה במשפט אזרחי, ובמצרף הראיות והנסיבות הוכיחה את הנזק הנטען על ידה.

4. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הנזק המוכח בסך 9,743 ₪ (נזק ישיר, ירידת ערך ושכר טרחת שמאי).

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות המשפט בסך 1,050 ₪ (הכוללים אגרות ושכר העד), ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

רכיב ימי העמידה לא הוכח בראיות מספקות ועל כן אינו מתקבל.

מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט' חשוון תשפ"א, 27 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.