1. מונחת לפניי תביעה כספית לפיצוי התובעת בגין אי תיקון תקלה ברכבה במוסך הנתבעת.
2. התובעת 1 היא הנהגת ברכב מסוג יונדאי אקסנט מס' רישוי 2655773 הרשום על שם אחיה ויקטור אורן, התובע2. לאחר שנדלקה מנורת אזהרה CHECK עם תמונת מנוע בצבע כתום, פנתה למוסך שבבעלות הנתבעת לתיקון שכלל תחילה טיפול 10,000 והחלפת סלילי התנעה, ובהמשך החלפת שרשרת ורצועת טיימינג, וכן שיפוץ ראש מנוע. ברם, הנורה עודנה הייתה דולקת ולטענתה הרכב "לא נסע טוב כפי שהיה" קודם הכנסתו למוסך של הנתבעת. שכן, הרכב היה תקין עד הופעת הנורה "הכתומה". בדיון לפניי ציינה התובעת כי היא פנתה תחילה לחשמלאי רכב אשר הדריך אותה לעשות טיפול עשרת אלפים "והבעיה תעבור" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון, שורה 17). התובעת פנתה לנתבעת לשם "תיקון רכב מנורת צ'יק דולקת ובאותו זמן לא הייתה בעיה במנוע. לאחר ביצוע טיפול 10,000 ומשהמנורה המשיכה לדלוק, הציע לה הנתבע להחליף רצועה ושרשרת טיימינג והסכימה. לצערה של התובעת המנוע לא עבד, ואז הנתבע אמר "לא יודע , הלך ראש מנוע" (שם, שורה 21). ברם, המנורה המשיכה לדלוק גם לאחר שיפוץ ראש מנוע בעלות של 5000 ₪. נציג הנתבעת הסביר כי הנורה הדלוקה מצביעה על זיהום אוויר וכי היא יכולה להמשיך לנסוע ברכב "ולא יקרה כלום" (שורה 24). כחודשיים לאחר תיקון, פנתה התובעת למרכז שירות יונדאי ושם, לטענתה כאמור בכתב התביעה, גילו בבדיקה ששרשרת הטיימינג לא הייתה במקום וכי ראש המנוע לא הורכב כראוי. אי לזאת, מסיקה התובעת כי הנתבעת התרשלה בתיקון וגרמה נזק למנוע של הרכב. על כן, היא עותרת לחייב אותה בפיצוי בסך 6000 ₪ שכוללים השבת עלויות התיקונים שהסתכמו בסך של 5393, בתוספת עגמת נפש.
3. הנתבע מנגד, מבקש לדחות את התביעה. לא הוכח כי היא גרמה לנזק. ההיפך הוא הנכון. היא פעלה בצורה מקצועית וכל תיקון בוצע רק לאחר קבלת אישור מהתובעת ו/או אחיה.

עוד טוען הנתבע, שהתובעת פנתה למוסך הנתבעת לאחר שהייתה במוסך אחר אשר אמר לה שיש בעיה במצתים וסלילי הצתה. נציג הנתבעת הציע לה בדיקת דיאגנוזה חינם אם היא תבצע טיפול אצלו (עמ' 2, שורה 4 לפרוטוקול), או אז התגלתה תקלה בסליל 1+2. התובעת עודכנה בדבר והסכימה להחליף הסלילים. ברם, גם לאחר החלפתם הנורה המשיכה לדלוק ו"המנוע זייף" (שם, שורה 6). בבדיקה הראשונה אצל הנתבעת לא אובחן שהמנוע מזייף. נציג הנתבעת העיד לפניי כי אמר לתובעת ש"זה לא סלילי הצתה , אולי זה שרשרת טיימינג או משהו אחר" (שם, שורה 7). לטענתו, ברגע ששרשרת ורצועת טיימינג לא תקינים כי אז יכולה להתקבל תוצאה שמדמה תקלה בסלילי הצתה, אולם אין הדבר בהכרח מלמד על סלילי הצתה לא תקינים. לאחר פירוק, התברר לנתבעת שרצועת התזמון סדוקה והשרשרת משוחררת. אכן, גם לאחר החלפת טיימינג (רצועה ושרשרת) הנורה המשיכה לדלוק, והוחלט על פירוק ראש המנוע (שם, שורה 10), כשהלה בוצע לאחר קבלת אישור מתובע מס' 2, הבעלים של הרכב, אחיה של התובעת (שם, שורה 20). לאחר תיקון ראש המנוע, טענה הנתבעת שהרכב נבדק עם מחשב ונמצא תקין. עם זאת, לאחר כמה ימים המנורה נדלקה שוב, כאשר המחשב הראה תקלה במערכת VVT קידוד שסתומים ברכב. גם הרכבת שני חלקים אלה לא פתרה התקלה. התובעת ונציג הנתבעת פנו יחד למרכז שירות יונדאי, נבדק כיוון השרשרת ברכב לאחר פירוק, ו"לפי הסימנים נמצא תקין". על כן, עסיקנן ברכב תקין והנורה ממשיכה לדלוק "כי זו מנורה שמתייחסת לזיהום אויר ויש כאלה שנוסעים איתה שנים" (עמ' בפרוטוקול, שורה 24).

1. אין מחלוקת בין הצדדים שכל תיקון מטעם הנתבעת ברכב בוצע לאחר אישור מי מהתובעים, וכי נגבה סך של 393 ₪ עבור טיפול עשרת אלפים, ו- 5000 ₪ עבור פירוק ושיפוץ הראש. לא נגבה תשלום עבור החלפת סלילים, החלפת חלקים של VVT, או בדיקות מחשב. גדר המחלוקת בין הצדדים מסתכמת בשני מישורים. האחד הא במישור החוזי, משהתקלה לשמה נכנס הרכב למוסך לא תוקנה בסופו של יום. האחר, במישור הנזיקי, משלטענת התובעת, הנתבעת – במעשה או במחדל - גרמה נזק למנוע עת נציג מטעמה החליף רצועת ושרשרת הטיימינג, דבר שדרש פירוק ושיפוץ ראש המנוע באופן שגרם למנוע נזק בלתי הפיך כך שהרכב לא נוסע כהלכה.
2. התקיים דיון לפניי. בתום הדיון קבעתי כדלקמן:

"הואיל ולטענת התובעים, התובעת הכניסה את הרכב עם נורה דולקת ועדיין זו נותרה דולקת, כשהמנוע היה תיקן ועם כניסתו למוסך הוא נמצא תקול והיה צורך לבצע תיקון בתשלום, עת לא הייתה בעיה קודמת הרי שהיא משייכת את הנזק שנגרם ותיקונו לנתבע וטוענת כי לא היה עליה לשלם על כך, ובשים לב שעדיין התקלה נותרה בעינה – אני סבורה כי יש למנות מומחה נייטרלי שיבדוק האם בוצע תיקון בשל הבעיה לשמה נכנסה, האם אותרה התקלה בגינה הנורה עדיין דולקת (הנתבע טוען כי יכולות להיות הרבה סיבות לכך שהיא דולקת אולם במקרה דנן מדובר רק בזיהום אוויר ואין מניעה בטיחותית לנסוע ברכב, תוך שהודה שלא מצא את המקור והפנה ליונדאי ואם כך הדבר – על מה שולמו 5000 ₪ עת לטענתה לא היה צריך מלכתחילה להחליף ראש מנוע ולא לשם כך נכנסה אולם לטענתו כן היה צריך לבצע את הטיפול שביצע, עת גבה מלכתחילה פחות ואין מקום להשבה כלשהי). כמו כן, האם אכן ההרכבה של רצועת הטיימינג הייתה לא תקינה באופן שגרמה לתקלה נוספת? לטענת הנתבע הוא החליף סלילי הצתה בהתאם לבדיקה שביצעה התובעת אצל אחר ובזאת הסתיימה מלאכתו אולם משגילה בעיה נוספת, ביקש אישור לתקן ותיקן בהתאמה ולטענתו אין תקלה ברכב אלא הנורה כאמור דולקת וגם ביונדאי לא צלחו ליתן לה מענה לתקלה זו, והוא לא גבה ביתר אלא אך עבור טיפול שממילא היה צריך לתת, ללא קשר לנורה, ולכך הביעה את הסכמתה".

נוכח זאת, מיניתי שמאי מומחה שיחווה דעתו בסוגיה האמורה "והאם לטעמו היה צורך לגבות תשלום מהתובעים עת התקלה לא תוקנה והאם אכן נגרם נזק על ידי הנתבע שהתיקון שאין חולק שבוצע – היה צריך להיות על חשבונו".

הואיל והמומחה שמונה לא יכול היה להידרש לתיק, בהסכמת הצדדים מיניתי את הוועדה המקצועית של איגוד השמאים. האחרונה דרשה שכר טרחה על סך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. לפי החלטת בית המשפט, סכום זה היה אמור להתחלק בין שני הצדדים שווה בשווה. כחודשיים וחצי לאחר המינוי האמור הנוסף, הודיעה התובעת שעלות חוות הדעת גבוהה ומהווה כ 60% מסך התביעה, ועל כן דורשת לתת פסק דין ללא חוות דעת שמאי.

דיון והכרעה

1. דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים שעת נכנס הרכב למוסך לא הייתה תקלה בראש המנוע שחייבה ביצוע שיפוצו, וזו נתגלתה רק בהמשך, על ידי הנתבע, לאחר החלפת הרצועות. המחלוקת נסובה סביב השאלה ממה נגרמה תקלה זו. בעוד התובעת טוענת שעבודתו הרשלנית של הנתבע היא היא שגרמה לנזק במוסך – הנזק בראש המנוע שהצריך החלפתו - עת הרכב הופקד בידיו, הנתבע טוען שמדובר היה בנזק קיים קודם לכניסתו למוסך אולם נתגלה על ידו במהלך הטיפול במוסך בעניין שאליו נכנס מלכתחילה. העובדה שהנזק לא אובחן בכניסת הרכב למוסך אינה מעלה ואינה מורידה לעצם קיומו של הנזק קודם לכן ואין במועד הגילוי כדי להקיש קשר סיבתי בין המגלה לבין הגילוי. היינו, יש להוכיח את הקשר הסיבתי – הנזק נגרם "עקב" כניסתו למוסך ולא מיקום גילוי הנזק.

כתימוכין לכך, טען הנתבע כי כבר בזמן הטיפול הראשוני היו חסרים שני ליטרים מים במנוע ומשכך, לא מן הנמנע שהמנוע התחמם בנסיעות – דבר שעלול לגרום נזק לראש המנוע. מאחר שמדובר בשאלה מקצועית גרידא היה צורך במינוי מומחה שיחווה דעתו כיצד ומדוע נגרם נזק למנוע, כמו גם מדוע הנורה שדלקה קודם לכניסת הרכב למוסך אצל הנתבע – עודנה דולקת ומשכך, על פניו, כאילו לא נפתרה הבעיה חרף העברת התמורה.

מבלי להיכנס לשאלה בדבר משמעות אי תשלום חלקו של בעל דין בשכר טרחה למומחה, משהתובעת פנתה בבקשה לבית המשפט להכריע על סמך החומר הקיים ביודעין כי קיימים קשיים ראייתיים בתיק שבדיוק לשם כך היה צורך במינוי מומחה. רוצה לומר, כי אפילו תמצי לומר כי קיימת תחושת אי נחת ורב הנסתר מהגלוי, הרי שבית המשפט אינו מכריע על סמך אינטואיציות אלא על סמך הראיות הפרושות לפניו. מאחר שהתובעת הודיעה שהיא מבקשת לקבל פסק דין ללא חוות דעת שמאי עקב עלות גבוהה, משמע כי היא מוותרת על פיצוי נזיקי עקב התקלה במנוע שהיא עילת תביעתה העיקרית בגינה מונה מומחה. מכל מקום, בבקשתה היא מבקשת ליתן פסק דין על סמך החומר הקיים בתיק כשהיא מזקקת את עילת התביעה - "כיוון שנכנסה למוסך לתיקון נורה והנורה לא תוקנה יצאתי עם אותה תקלה", כך שהיא אינה חוזרת על עניין הנזק שנגרם למנוע אלא טוענת הלכה למעשה להשבת כספה משהתקלה לשמה נכנסה למוסך – לא תוקנה. רוצה לומר, כי בחינת התובענה תיעשה במישור החוזי ולא במישור הנזיקי. המבחן הוא לא השבת המצב לקדמותו טרם "הנזק" משלא הוכח נזק בעטיו של הנתבע, אותו קשר סיבתי נדרש. האם הנתבע פעל כבעל מקצוע סביר עת בחן את הבעיה ולא מצא מזור ותוך כדי תנועה ניסה לבחון גורמים אחרים על דרך שלילתם – גם היא שאלה הנתונה למומחה משגם אם היה נקבע שלא הוא גרם לנזק, השאלה האם היה צורך להידרש "לנזק כספי" באמצעות תיקונים שונים שלא נדרשו על ידי התובעים אלא לשם פתרון הבעיה. על כך, על בסיס החומר הראייתי הקיים בתיק, איני יכולה להכריע. שכן, קודם למבחן המשפטי יש לבסס את הקשר הסיבתי העובדתי – שלא בנמצא. על כן, בחינת התובענה תערך במישור החוזי.

1. בין הצדדים נכרת חוזה לפיו הנתבע יתקן תקלה שהופיעה ברכבם של התובעים שהתבטאה במנורת אזהרה CHECK כתומה דולקת בזמן נסיעה. זו הסיבה בגינה התובעים הכניסו את רכבם למוסך. אמנם כשהגיעה התובעת למוסך היא כבר באה עם 'אבחנה' מחשמלאי רכב שיש לבצע טיפול עשרת אלפים, אך הנתבע טוען שהיא באה לעשות בדיקה דיאגנוסטית בעלות של 250 ₪ והיה והיא תבצע טיפול עשרת אלפים אצלו הוא יפטור אותה מהתשלום בעד הדיאגנוזה. התובעת הסכימה לכך ובוצע טיפול עשרת אלפים. משהנורה עדיין לא כבתה, בוצעה בדיקת מחשב, ונגבה תשלום רק עבור הטיפול, כמוסכם, לטענתו. הנתבע, איש המקצוע, אבחן כי מדובר בתקלה בסלילי הצתה. התובעת סירבה תחילה להצעתו להחליפם, אך למחרת הביעה הסכמתה. הסלילים הוחלפו וחרף זאת הנורה המשיכה לדלוק. הנתבע לא גבה תשלום עבור הסלילים, אך טרם תיקן את התקלה לשמה נערך החוזה בין הצדדים. או אז, הציע הנתבע הצעה חדשה לפיה יש להחליף שרשרת ורצועת טיימינג. ברם, ומשלא נפתרה הבעיה, עדכן את התובעת כי יש "להוריד ראש מנוע". התובעים אישרו זאת. ואולם, התקלה בדמות נורה דלוקה עודנה קיימת.

לטענת הנתבע, מדובר בדינמיקה של עבודה כשכל פעם התברר בדיעבד שישנו צורך בתיקון. כך למשל בהחלפת רצועת הטיימינג משנמצאה סדוקה. ברם, זו לא עילת התביעה מדוע הוחלפה הרצועה. יכול ויש מקום להחליף את הרצועה אולם לא בגין החלפת הרצועה התובעת נכנסה למוסך אלא כחלק מפתרון סוגיית הנורה הדלוקה. הסכמתה להחליף את רצועת הטיימינג הייתה הסכמה על תנאי – לשם תיקון התקלה לשמה באו לנתבע והיא נורת האזהרה הדלוקה. אומנם התובעת לא הוכיחה שהנזק לראש המנוע נגרם עקב התרשלות בהחלפת הרצועות, אך עדיין ההצעה להוריד ראש המנוע לא נולדה לעולם עקב גילוי התקלה באופן עצמאי אלא כחלק ממצע הפתרון לתיקון הנורה הדולקת. אין חולק בין הצדדים כי הרכב לא נכנס למוסך כדי לתקן מנוע.

טענתה של התובעת שעדיין יש בעיות ברכבה מקבלת חיזוק מדברי הנתבע בכתב הגנתו ש"היא רוצה את המינימום האפשרי והיא לא רוצה להשקיע ברכבה". היא הגיעה לפתרון בעיה מסוימת, לו הוצעו לה החלפות מסוימות כדי לפתור את אותה הבעיה ואלו כרוכות בתשלום ובשל סירובה להמשיך בטיפול ברכב משאתה יודע את תחילת הדרך ואחריתה מי ישורון, הרי שיוצא לכאורה כאילו בגינה הרכב לא תוקן. אולם תוך כדי תנועה של "ניסוי וטעיה" נצטרכה להוסיף עלויות. לו הייתה יודעת מראש כי בגין כך תצטרך להגיע להוצאה הכספית שנגררה אליה, יכול ומלכתחילה לא הייתה נכנסת לעסקה. שונה הדבר כאשר כבר שילמה, ואז היא כבר "שבויה" בתוך העסקה ולכן ממשיכה בה. וכי מהן האופציות שעמדו עתה לפניה? להשבית את הרכב או לתקן את ראש המנוע וייתכן שיביא לפתרון התקלה כולה? זאת, בשים לב לכך שאפילו שיפוץ ראש המנוע לא פתר הבעיה.

הנתבע קיבל את הרכב לשורותיו כדי לפתור את סוגיית הנורה הדלוקה. הוא ביצע ניסוי וטעייה – הלכה למעשה – וגבה כספים נוספים ובאמת ביצע עבודה אולם לא הביא לפתרון הבעיה. עתה, לאחר שהנורה נותרה דלוקה ולא צלח לפתור את הבעיה – טען כי אין בעיה בטיחותית וכי הנורה נדלקת עקב זיהום אויר ואפשר להמשיך לנסוע במצב זה במשך שנים. אם כך הדבר, מודע מלכתחילה לא ציין זאת לפני התובעת? (והרי בעדותו מסר כי התקלה היא "לא בסלילים אלא בחיישן" – עמ' 3, ש' 4 - ותקלה בחיישן יכולה גם להוביל לנורה דולקת (בהתאם לנספח שצירף)) - אלא אם כן ישנן לשם המחשה רשימה סגורה לסיבות בגינן הנורה דלוקה וכאשר נשללו שלוש מהן – רצועת טיימינג או ראש מנוע, כי אז לא קיימת כל בעיה משהסיבה שנותרה היא עקב זיהום אוויר. במצב דברים זה, הגם שהתיקונים היו דרושים, הרי שלא לשם כך נכנסה למוסך. היא כרתה חוזה על תנאי בכל הנוגע לתיקונים הללו– לו זה יוביל לפתרון הבעיה, כי אז תשלם עבור כך ותמשיך בטיפול. לו זה לא יפתור את הבעיה, כי אז מלכתחילה לא הייתה מכניסה את הרכב למוסך ויכול והייתה מחפשת מוסך אחר תחת תשלומים נוחים יותר מבחינתה כשמנעד הבחירה שלה הוא רחב יותר וההחלטה על בסיס זאת מושכלת יותר. יכול ובגין אותן החלפות שנדרשה לא הייתה מכניסה למוסך הואיל והייתה יכולה להסתדר ללא ההחלפות (מה גם שעולה השאלה האם היה די בשיפוץ מנוע או שיש להחליף את המנוע משנורה דולקת יכולה להיות גם סימפטום לבעיה במנוע ולעיתים שיפוץ אינו מתאים אלא יש צורך בהחלפה ולשם כך יש גם להידרש לשרידי המנוע כדי לבחון זאת– שגם זו שאלה במומחיות לעניין הקשר הסיבתי לנורה דולקת, ואולי הצורך בשיפוץ מנוע היה הכרחי עקב תקלה במנוע שלתקלה במנוע יכולים להיות מספר גורמים ובכלל זה צריכת שמן מוגברת או כגרסת הנתבע התחממות המנוע שהובילה לנזק במנוע ואיזה נזק – האם למשל התחממות שגרמה לקרע בצינור וכו' והאם כאמור היה צורך להחליף מנוע ולא לשפץ כפי שטוענת התובעת ומשכך הרכב נוסע לטענתה פחות טוב– לא לי לדון בכך עת לא קיימת לפניי חוות דעת מומחה, והתובעת כאמור זנחה טענה זו בבקשתה לבית המשפט לפסוק ביחס לנורה שנותרה דולקת ומשכך איני גם מתייחסת לטענת התובעת כי המוסך המורשה טען לפניה כי שרשרת הטיימיניג איננו במקום וראש המנוע לא הורכב כראוי והתובעת אף לא צירפה כל אסמכתא לכך). מכל מקום, אוטונומיית הבחירה נשללה ממנה בהיותה "לקוח שבוי". גם אם נתנה הסכמתה – היא ניתנה על תנאי.

רוצה לומר, כי הגם שמבחינה עובדתית לא ניתן לדעת מדוע הנורה עדיין דולקת וזו שאלה למומחיות, לפנינו שאלה משפטית חוזית צרכנית – האם התובעים היו מכניסים את רכבם למוסך לו היו יודעים כי הסיבה בגינה הכניסו את הרכב למסוך עדיין קיימת? כי חוסר הוודאות בגין הסימפטום בדבר נורה דולקת – עדיין קיים? לשם כך, לא דרוש מומחה.

יכול וכל מומחה סביר לא יכול לדעת מהו המקור לתקלה אלא באמצעות ניסוי וטעיה של החלפות או תיקונים של גורמים שונים שהסימפטום שלהם הוא נורה דולקת (כך למשל – תקלה בחיישן החמצן או תקלה בממיר הקטליטי או תקלה במצתי ההנעה או החיווט או תקלה בחיישן מד מסת האוויר או תקלה בסליל ההצתה או תקלה במערכת הטעינה של כלי הרכב – מצבר וכו'- כמפורט בנפסח שצירף הנתבע) בבחינת "אבחנה מבדלת" – מושג הלקוח מעולם הרפואה. ניתן לבצע אנלוגיה לעולם הרפואה כאשר פלוני מגיע עם חום לרופא. זהו הסימפטום. יכול ויש לו דלקת, יכול ויש לו שפעת, יכול ומדובר בנגיף הקורונה הרלוונטי כל כך לימים אלה – ולשם כך נדרשות בדיקות וחלק מהבדיקות נדרשות בתשלום. לא תמיד יש ביכולתו של הרופא לפרוש את כל הגורמים למחלה ויש העושים זאת בשלבים - היינו, לאחר שלילת גורם מסוים, שולחים לבדוק גורם אחר. רבים הם המקרים בהם רופא לא מצא את הגורם לבעיה. האם אותו רופא מומחה ייאלץ להשיב את כספי הייעוץ מקום בו לא מצא את הגורם למחלה? דומני כי יש להשיב על כך בשלילה. ואולם, תפקיד הנתבע איננו הסתכם כגורם מייעץ. החוזה היה גם לפתור את הבעיה לאחר הייעוץ. על כן, עבור הבדיקה הדיאגנוסטית אין לחייבו להשיב את הכספים ששולמו. לו רופא היה שולח לבדיקות בתשלום תחת מכון פרטי שלו ולא היה בבדיקות אלו לסייע והלקוח לא היה מעוניין מלכתחילה באותן בדיקות ולא היה מבצע את אותן בדיקות אלא אם יש בכך להוביל לפתרון תעלומת הסימפטום שתקף אותו כדי שיכול להתמודד בזמן אמת עם הבעיה – האם על הרופא להשיב לו את כספו? דומה כי קשה להשיב על שאלה זו. אם מדובר בבדיקות חיצוניות, כי אז התשובה היא לרוב בשלילה. אולם אם הרופא מרוויח מעלות הבדיקה – להבדיל מעלות "יצרן" – כי אז הוא קיבל עבור אותה עבודה שלא היה נדרש לה מלכתחילה לו הלקוח לא היה תחת אותו סימפטום. ואולי יש להידרש להשבה חלקית?

ואולם, עולם הרפואה איננו עולם הפיזיקה בו מנעד הגורמים הוא מצומצם יותר, כמו גם היקף הסימפטומים וגילוים הוא חד יותר. בעוד לפלוני יש סימפטום כלשהו – יכול להיות עקב מספר מחלות, ויכול להיות שמחלה מסוימת תתבטא בסימפטומים שונים אצל אנשים שונים. כמו כן סמפטום כלשהו זה לא אומר בהכרח בעיה גופנית – יכול ומדובר גם בעניין פסיכוסומטי. יתרה מזאת, יכול ואותה תרופה תרפא חולה אחד ולא תרפא אחר, ויכול וגם שתרופה ללא חומר פעיל כלשהו "תרפא" חולה עקב אפקט פלציבו משהוא מאמין בכוחה של התרופה. בעולם הרפואה הגוף והנפש הולכים יד ביד. להבדיל, בעולם המכני-פיזיקלי הגורם לנורה דולקת יכול ויתקיים בשל עניין פיזיקלי שמטבע הדברים יותר קל לאבחון ויותר קל לריפוי. לא יווצר מצב בו רכב ייסע מעצמו ללא דלק ומילוי דלק יגרום לרכב אחד לנסוע ולרכב אחד לא. המוטיבציה האנושית לתיקון גוף האדם לא קיימת בתיקון רכב.

כמו כן, יש הבדל אם לאחר בדיקה בתשלום נתגלתה אבחנה לבעיה מסוימת ובוצע טיפול בתשלום משהוא מתבקש נוכח גילו הבעיה גם אם לא היה נדרש מלכתחילה ובשלב זה הלקוח היה יכול לסרב – דבר התלוי מאוד בהיקף הגילוי של העוסק: האם הוסבר ללקוח שיכול והדבר לא יביא לפתרון הבעיה ויכול ויהיו עוד עלויות ובסופו של דבר לא ימצאו את הגורם – והדבר בסופו של יום הטיב את מצבו של הלקוח – בבחינת "השבחה" – לבין מצב בו בוצעה בדיקה בתשלום והעוסק סבר כי טיפול יפתור את הבעיה שלשמה נכנס הלקוח אולם הטיפול לא סייע וגם לא היה צורך אובייקטיבי בטיפול – להבדיל ממצב סובייקטיבי. רוצה לומר, כי השאלה לא אם הלקוח היה מעוניין בטיפול בתנאי שיפתור את הבעיה לשמה נכנס, אלא שבוצע טיפול שלא העלה ולא הוריד בערכו של הנכס הוא הרכב.

רוצה לומר כי הניואנסים הם רבים ומורכבים. משגם אם במישור החוזי דובר היה על חוזה על תנאי ומשכך הייתה הסכמה לטיפולים שהוצעו, הרי מקום שבו מצב הנכס הושבח, חלים הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט. החלפת רצועות טיימינג סדוקות ממילא היו נדרשות במסגרת טיפול שוטף ויש בהם פן בטיחותי. טיפול העשרת אלפים היה נדרש כמו גם החלפת פלגים. אומנם נשללה יכולת הבחירה של הלקוח עת יכול היה לגשת למוסך אחר לטפל בכך – אולי בעלות נמוכה יותר או תחת הצעה טובה יותר – אולם החלפת הרצועות הובילה למצב טוב יותר של הנכס באופן שממילא היה הלקוח צריך להחליף רצועות והיה ממילא מבצע זאת, והשבת הסכום עבור החלפת הרצועות מובילה למצב בו יש לו רצועות חדשות – ללא תשלום. רוצה לומר, כי מצבו של הרכב טוב יותר מאשר היה עת נכנס למוסך מן הבחינה הזו. אם הרכב נוסע טוב יותר או פחות טוב – זו שאלה מצריכה מומחיות, אולם ברי כי החלפת חלקים מקום בו נדרש להחליף חלקים (ולא מדובר ברכב חדש עת מוצע להחליף חלקים לשווא אלא הרצועה הייתה סדוקה) – משביחה את הנכס.

ודוק; התקלה לשמה נכנס הרכב למוסך לא תוקנה ותוך כדי ניסיון לטפל בתקלה, המוסך גבה כספים נוספים שהיו מיותרים לו היה משיב כי אין ביכולתו לתקן את הרכב. אין מדובר במקרה בו המוסך אבחן נכון את הבעיה אלא בכך שהוא לא צלח באבחון הבעיה, וכדבריו: "אני עושה מאות טיפולים לאוטו כמו שלה, תקלה כזו אני לא מכיר" (עמ' 2, ש' 22). השאלה היא לא אם אבחן נכון אך המליץ לא נכון – למשל כי יש לשפץ מנוע כאשר שיפוץ מנוע לא תסייע אלא יש להחליפו (כשלא ניתן בהכרח גם להגדיר ייעוץ או המלצה לא נכונה בנסיבות קונקרטיות כרשלנות משלא כל טעות בשיקול דעת מהווה רשלנות). לא הוכח שהמוסך גרם לנזק ברכב או החמיר את הנזק שכבר היה ברכב, אולם גם לא תיקן אותו. הפתרון שהוצע היה מיותר, וכאילו לא נעשה דבר, בבחינת "פול גז בניוטרל" – תרתי משמע. ואולם, התובעים זכו לחלקים חדשים ברכב שממילא נדרשו להם, גם אם לא במתכוון.

משאנו נמצאים באכסניה החוזית, סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות), תשל"א- 1970, (להלן חוק התרופות), קובע כי משהופר חוזה "זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצוים", בנוסף לאחת התרופות האמורות או במקומן. בין הצדדים נכרת חוזה לפיו הנתבע יבדוק אך גם יתקן את נורת האזהרה הדולקת ברכב של התובעים. הנורה המשיכה לדלוק גם לאחר תיקונים שונים, ובסופו של דבר הנתבע מרים ידיו בכך שאומר כי הנורה עדיין דולקת ואין גורם שניתן לתקנו ותקלה זו היא עקב זיהום אויר. מהיכן הוודאות כי מדובר בזיהום אוויר? איזו בדיקה נערכה כדי לקבוע שמדובר בזיהום אוויר למעט הנחה כללית בבחינת הבעיה היא "ויראלית". שאלת אכיפת חוזה איננה רלוונטית כאן משמעבר לכך שמדובר בעבודה אישית, הרי שהנתבע הודיע לתובעים שהוא לא מצליח לפתור את הבעיה ושזו נובעת מזיהום אויר, ואפשר להמשיך לנסוע כך.

סעיף 10 לחוק התרופות קובע כי הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה. על מנת שהתובע יקבל סעד לפי סעיף זה עליו למלא אחר שני תנאים: האחד, להוכיח שהנזק ממוני עקב ההפרה ותוצאותיה. האחר, שהנתבע ראה או היה עליו לצפות את הנזק מראש. ברם, ללא חוות דעת מומחה לא ניתן לאמוד את הנזק הממוני ומה הגורם לו – הפרה או התרשלות, אם בכלל. גם אם התובעים היו מתגברים על המשוכה הראשונה, עדיין מדובר בתנאים מצטברים וכדי למלא אחר התנאי השני, יש צורך בחוות דעת מומחה כדי לקבוע שהיה על בעל המוסך לראות את הנזק מראש. אמנם סעיף 11 לחוק התרופות מאפשר פיצויי ממון ללא הוכחת נזק, אולם זאת רק במקרה שהחוזה בוטל עקב ההפרה. מקום בו החוזה בוטל, סעיף 9 לחוק התרופות מקנה לנפגע זכות השבה. האם החוזה בוטל?

אומנם הנתבע בסופו של דבר הודיע שאיננו יודע לתקן את נורת האזהרה ובכל מקרה זו לא מהווה בעיה ואפשר לנסוע עם נורה דלוקה. האם התובעים ידעו שיכולה להיות אפשרות כי הנורה דלוקה ללא כל סיבה מהותית ובסופו של דבר אם ישללו כל האופציות האחרות, כי אז הם יכולים להיות סמוכים ובטוחים לנסוע ברכב? דומה כי התשובה לכך היא שלילית. גורם זיהום האוויר הועלה רק בדיעבד, לאחר שלא צלח הנתבע להביא לכיבויה.

הנתבע בכתב הגנתו מציע לתובעת לבוא למוסך להמשך בדיקה וזו סירבה בשלב זה שלא ראתה את הסוף של התהליך והגישה תביעה כאמור כהודעה מוגמרת על כוונתה לבטל את החוזה ביניהם. כל שכן, לגישתו של הנתבע הנורה תמשיך לדלוק. סעיף 7(א) לחוק מורה כי המפר ישיב לנפגע את אשר שילם עבור החוזה. ואולם, במסגרת החוזה נכרתו חוזים נוספים המהווים חוליות בשרשרת החוזה העיקרי והוא תיקון הנורה הדולקת – הגם שהם נכרתו בקונסטלציה מסוימת המבוססת על מצג שהציג הנתבע ובתנאי שיוביל הדבר לפתרון כולל – אולם התובעים קיבלו חלקים חדשים ועבודה בגין אותם חלקים ומשכך השבה מלאה תהא בלתי צודקת, בנסיבות העניין.

על כן, ובשים לב לכך שהתובעים קיבלו חלקים בדמות מצת, מסנן שמן, ליטר שמן, מסנן אוויר (גם אם לא הצטרכו אולם רכישתם ממילא הכרחית לתפקוד הרכב אולם כן היו הכרחיים במסגרת טיפול עשרת אלפים שממילא התובעים היו צריכים לרכב וזה סוכם עם הנתבע – סך של 393 ש"ח), תוסף למנוע, צינור משאבת מים ונוזל קירור וכיוצ"ב – דומני כי יש להותיר את התשלום בכל הנוגע לחלקים הגם שהם נמכרו לא בעלות יצרן אולם לא ניתן לדעת מהו הרווח של העוסק למעט העבודה עצמה שאמורה הייתה להיות במסגרת הבדיקה שהנתבע הוביל אותה – אני מורה כי מתוך הסכום ששולם של 5393 ₪, ישיב הנתבע סך של 3569 ₪ כולל מע"מ ששולם. כן יישא בהוצאות ריאליות בגין התובענה בסך של 350 ₪.

סך הכל ישלם הנתבע לתובע, שהוא בעל הרכב, סך של 3918 ₪ תוך 30 יום מיום.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אייר תש"פ, 17 מאי 2020, בהעדר הצדדים.