לפניי תביעה קטנה בסכום של 33,900 ₪ שעניינה טענת התובע למרמה והטעיה מצד מכון לבדיקת רכב בו בדק את רכבו לפני הרכישה.

תמצית העובדות והראיות שנשמעו

1. בכתב התביעה נטען, שהתובע ביקש לרכוש רכב מסוחר כלי רכב. טרם הרכישה, ביצע התובע בחודש נובמבר 2018 בדיקת קניה לרכב במכון הנתבעת. התובע שילם על הבדיקה וקיבל דו"ח מודפס המסכם את הבדיקה שבוצעה במכון. לטענתה תובע, בדו"ח לא נכללו הערות מיוחדות ובוודאי שלא נכללו ממצאים המעידים על תאונה שהרכב עבר או פגיעה משמעותית שנגרמה לרכב קודם לכן. לטענת התובע בהתבסס על ממצאי הדו"ח החליט לרכוש את הרכב.

בתאריך 16/5/19 קרתה לרכב תאונה, אשר הוגדרה על ידי שמאי כאובדן מוחלט של הרכב, כאשר פנה התובע לחברת הביטוח לשם השבת נזקיו נדהם לגלות כי לרכב היסטוריה של הפחתת שווי הרכב בגין תאונה קודמת, בגינה הופחת משווי הרכב 21% בשווי של 38,479 ₪.

לטענת התובע הוא נדהם לשמוע שלרכב שרכש בהסתמך על בדיקת הקניה שביצע אצל הנתבעת יש היסטוריה של תאונה חמורה כל כך, שכלל לא באה לידי ביטוי בבדיקת הקניה. לטענת התובע, לו היה יודע על קיומה של פגיעה ברכב, לא היה מעלה בדעתו לקנות את הרכב.

התובע מוסיף ומתאר בכתב התביעה שפנה אל הנתבעת בבקשה לקבל עותק מדו"ח הבדיקה אך נתקל בתשובה מפתיעה שאין בידי הנתבעת עותק מהדו"ח וכי הדו"חות נשמרים רק למשך שלושה חודשים על המחשב. נוכח תשובה זו פנה התובע למפקח בטיחות תעבורה וזה אמר לו שחובה על הנתבעת לשמור עותק של הדו"חות למשך 18 חודשים מיום הפקתם. לפיכך פנה התובע אל הנתבעת באמצעות עורך-דין אשר דרש מהנתבעת להמציא עותק של בדיקת הרכב, ורק אז נמסר לו דו"ח הבדיקה.

התובע מוסיף שנדהם לקבל את המסמך הנחזה להיות הדו"ח המקורי, שאיננו הדו"ח המקורי, אלא מסמך מפוברק. עובדה היא, לטענת התובע שחתימתו כלל אינה נמצאת על הדו"ח. לטענת התובע גם השם של מי שחתום על הבדיקה אינו מי שביצע את הבדיקה בפועל.

לטענת התובע, לאורך כל הדרך הנתבעת התנהלה בחוסר תום לב, בהתחלה טענה שאין לה כלל עותק הבדיקה, אחר כך טענה שגם במחשב אין עותק הבדיקה, רק בעקבות פניה של עורך דין, פתאום צץ יש מאין דו"ח בדיקה, שהתובע אינו חתום עליו, והוא למעשה מסמך מפוברק.

בנסיבות אלו, טוען התובע שמגיע לו מהנתבעת סך של 38,479 ₪ ולצרכי אגרה הוא מעמיד את סכום התביעה על גבול סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות.

1. בכתב ההגנה מטעמה, הכחישה הנתבעת מכל וכל את טענות התובע. הנתבעת צרפה לכתב ההגנה את העתק דו"ח הבדיקה והפנתה להערות המצויות בדו"ח בדיקת הרכב שמצביעות על כך שהרכב לא נמצא תקין. הנתבעת מוסיפה שבדיקת הרכב בוצעה בתאריך 13/12/18 ולא כפי שנטען בכתב התביעה. הנתבעת הדגישה שתוצאות הבדיקה אשר צורפו לכתב התביעה הן תוצאות בדיקת הרכב כפי שנערכה אצלה ללא כל שינוי. לטענת הנתבעת, חרף העובדה שהרכב עבר תאונה שניכרה בבדיקתה והדבר הובהר לתובע במסגרת הבדיקה, התעקש התובע לרכוש את הרכב והתעלם מאזהרות הנתבעת שעליו לבדוק את משמעות ירידת הערך של הרכב. הנתבעת מדגישה עוד שהתובע קיבל עותק מקורי מתוצאות הבדיקה בסיום הבדיקה והיה עליו להציגן. העותק שנמסר לתובע לאחר שפנה שוב הוא עותק שנמצא במחשב ועל כן לא חתום. הנתבעת אף הגישה בקשה לגילוי במסמכים במסגרתה דרשה את דו"ח השמאי בנוגע לירידת ערך, את הסכם המכר ואת טופס גילוי נאות בעת שהתובע רכש את הרכב.
2. בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק העידו התובע ונציג הנתבעת מר אליהו סודאי מנהל מכון הרישוי.

התובע התייצב לדיון בלא שיש בידו מסמכים בסיסיים כמו הסכם רכישת הרכב וטופס גילוי נאות. לבקשת בית המשפט נשלח המסמך במייל לתובע במהלך הדיון, ועיון בזיכרון הדברים הכולל גם גילוי נאות שהוצג על גבי הפלאפון של התובע מעלה שהיה כתוב שיש לרכב עבר ביטוחי. התובע טען שבדיוק בשל כך לקח את הרכב למכון. התובע שב וטען שאיבד את טופס הבדיקה המקורי והטופס שמתיימר להיות עותק שלו, אינו הטופס שנמסר לו בעת הבדיקה ולפיכך חייבת הנתבעת לשאת בנזק.

נציג הנתבעת העיד שמכון הבדיקה פועל שנים רבות, הם עובדים כמו שצריך. והסביר שבמועד הבדיקה קיבל התובע בתיקייה מקרטון, את כל תוצאות הבדיקות שכוללים את הטופס הראשון ותוצאות נוספות. התובע הגיע לאחר 7 חודשים ביקש עותק, ובשל החלפת המחשבים היו צריכים להוציא את מהמחשב הישן לכן הבדיקה לא אותרה בהתחלה. נציג הנתבעת הפנה לנוהל של משרד התחבורה מנהל תנועה – איגוד מכוני בדיקות הקניה בישראל – "מדדים לבדיקת רכב לצרכי קנייה ומכירה" במסגרת נוהל זה נרשם בסעיף 15 ש"העתקי טפסי הבדיקה ישמרו במכון לתקופה של 6 חודשים לפחות ויעמדו לרשות הרשויות לבדיקה בכל עת".

נציג הנתבעת הוסיף ופרט, שהנוהג במכון הוא שמבצע הבדיקה מקבל את הטופס החתום והעתק נשמר במחשב, ההעתק במחשב מטבע הדברים אינו חתום ואולם מדובר בהעתק של המקור ללא כל שינויים וללא יכולת לבצע שינויים.

דיון והכרעה

1. הליך של תביעה קטנה נועד לפתוח את שערי בית המשפט בפני האזרח באמצעות הליך פשוט, גמיש ויעיל. תכלית זו מושגת, בין היתר, באמצעות הגמשת סדרי הדין והראיות.

אולם גמישות זו אינה חודרת לדין המהותי ואינה מאפשרת לבית המשפט לקבל תביעה של תובע שלא הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו (רע"א 10124/17 אשקר נ' סלימאן (30.1.2018)).

במקרה שלפניי, לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה ברורה שהתובע לא הוכיח את תביעתו.

1. התובע מעלה נגד הנתבעת טענה חמורה ביותר, טענת מרמה ועבירה פלילית בדבר זיוף טופס בדיקה וזאת בלא שיש בידיו של התובע שמץ של ראיה לכך, וכאשר לא יכולה להיות מחלוקת שהתובע קיבל במועד הבדיקה את טופס הבדיקה החתום על ידו ואולם לטענתו לא טרח לשמור אותו. התובע מעלה אם כן טענה בעל פה נגד מסמך בכתב.

גם בבית משפט לתביעות קטנות על התובע נטל הראיה, שכן "המוציא מחברו עליו הראיה". במקרה דנן, מעלה התובע טענת מרמה שהיא טענה מרחיקת לכת. הלכה היא, שהעלאת טענה עובדתית בהליך אזרחי המתייחסת לנושא בעל אופי עונשי כגון: תרמית וזיוף, דורשת מידת ההוכחה גבוהה ביותר מאשר הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפט האזרחי. ראה לעניין זה: ע"א 475/81 זיקרי יעקב נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (26/2/86) שם קבע כב' השופט בך שבמקרים המהווים מעשים פלילים דרושה מידת שכנוע של למעלה מ- 51 אחוז, אם כי פחות מהדרוש במשפט פלילי (כן ראו: ע"א 357/72 שנסי עזיב נ' סוראיה בצלציוני (29/7/73); ע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה (4/12/1984)).

משמעות הדברים היא שהגם שבדרך כלל הנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר זאת מאחר שמדובר בהטלת "סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית" ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת – הרי שעל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות (ע"א 678/86 חסן חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, (22/8/89)).

1. מלבד עדותו, התובע לא הביא דבר להוכחת טענותיו. התובע לא הציג את טופס הבדיקה המקורי שקיבל במעמד הבדיקה, התובע אף לא הציג את הסכם המכר, ועשה כן רק לאחר שנדרש לעשות כן בדיון. או אז הסתבר שהתובע ידע במעמד רכישת הרכב שהרכב עבר תאונה ושיש לו עבר ביטוחי. מטענותיו של התובע עולה שלא הבין את המשמעות ואולם בכך לא אשמה הנתבעת.
2. שמעתי את נציג הנתבעת, נוכחתי שמדובר בעסק ותיק בעל מוניטין. התובע לא הוכיח אחרת. לא שוכנעתי שיש לנתבעת איזשהו אינטרס לרמות את התובע במועד הבדיקה או לאחר מכן. התובע אפילו לא טען שנשלח למכון על ידי סוחר הרכב, או העלה טענה בדבר קיומה של קנוניה עמו, אלא סתם כך הפריח טענות בדיעבד המתכחשות לטופס שקיבל בזמן אמת, שלא טרח להמציאו.

האפשרות שהתובע איבד את הטופס זמן כה קצר לאחר רכישת הרכב אינה סבירה בעיני ומכל מקום גם אם כך קרה לא ניתן להטיל את מחדליו של התובע על כתפי הנתבעת.

גם העובדה שהטופס לא אותר לכתחילה על ידי הנתבעת אינה מלמדת על כך שהוא מזויף. נציג הנתבעת הבהיר בדיון שהחליפו מחשבים והיה קושי לאתר את הטופס, מכל מקום בסופו של דבר הטופס אותר ונמסר לתובע. התובע לא הציג ראיה כלשהי או חוות דעת המלמדת על כך שהטופס עבר שינויים או יכול לעבור שינויים לאחר הוצאתו.

לא בכדי התובע, שהיה מלווה על ידי עורך דין, הגיש תביעתו בבית משפט לתביעות קטנות וויתר על מלוא הנזק, שכן סביר שקיבל ייעוץ ברור שלתביעה מסוג זה אין סיכוי בסדרי הדין הרגילים, והלכה למעשה גם בבית משפט לתביעות קטנות היא אינה יכולה להתקבל.

1. שוכנעתי שהעתק הטופס שהציגה הנתבעת הוא הטופס שנמסר לתובע בזמן אמת והתובע לא הוכיח אחרת.

התובע טען שמי שביצע את הבדיקה לא היה מי שחתום על הדו"ח ואולם נציג הנתבעת הבהיר שמי שביצע את הבדיקה הוא בנו והוא זה שחתום על הדו"ח. שוב מדובר בעדות בעל-פה כנגד ראיה בכתב, ואני מעדיפה את הכתוב בדו"ח הבדיקה ואת עדות נציג הנתבעת על עדות התובע בהקשר זה.

עיון בטופס מעלה שהתובע הוזהר גם הוזהר בנוגע למצבו של הרכב ובחר להתעלם מן האזהרות. הטופס שנמסר לתובע הוא טופס מובנה שחלק מן ההערות בו מודפסות מראש ובחלק אחר נכתבים הממצאים במקומות מובנים מראש לאחר הבדיקה.

במסגרת הבדיקה מולאו הליקויים הבאים –

• מערכת קירור: "קורוזיה וסימני נזילה בחיבורים".
• שילדה ומרכב ליקויים בעל משמעות נמוכה – "מעיכות בתחתית הרכב, פגושים פגומים, תיקונים במרכב סביב + צבע, תיקוני תאונה בחזית, תיקונים בתא מיטען בחלק הסמוך לפגוש, הוחלפו חלקי מרכב".
• שילדה ומרכב ליקויים בעלי משמעות שולית – "לחיצות פח ושריטות".
• מערכת בלמים – ללא פירוק גלגלים – "חקירות בבלימה, לפרק גלגלים לבדיקה".

בתחתית פירוק הליקויים מובנה משפט מודפס לפיו "לפני רכישת הרכב יש לגשת למוסך מורשה לבירור עלות התיקונים ויש לבדוק עבר ביטוחי !!!".

כמו כן מתחת לכך נרשם במשפט מובנה בטופס בין היתר: "במידה והרכב לאחר תאונה יש לברר ירידת ערך אצל שמאי....".

הווה אומר, נמסר לתובע מפורשות במעמד הבדיקה שקיימים ליקויים ברכב ושהרכב עבר תאונה. בחלקים המובנים בטופס אותם הנתבעת לא יכלה לזייף נרשם מפורשות שיש לבדוק עבר ביטוחי ולברר ירידת ערך אצל שמאי.

התובע ידע, כבר ברכישת הרכב שהוא עבר תאונה, ידע על הליקויים, נמנע מלברר ירידת ערך של הרכב אצל שמאי או לברר עבר ביטוחי.

התובע לא הציג דו"ח שמאי או ראיה כלשהי המלמדים שברכב טרם רכישתו היו ליקויים נוספים שלא פורטו בטופס זה. התובע גם לא הציג כל ראיה שרכש את הרכב במחיר העולה על שוויו בשים לב לתאונה שעבר הרכב.

הניסיון של התובע להטיל את מחדליו על הנתבעת אינו יכול להצליח.

סוף דבר

1. לא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו. טענת התובע שטופס הבדיקה זויף לא הוכחה ודינה להידחות. התובע לא הציג את הטופס שנמסר לו במועד הבדיקה. התובע לא טרח להציג ראיה כלשהי שלרכב היו פגמים נוספים שאמורים היו להתגלות בעת הבדיקה ולא התגלו. התובע לא הוכיח דבר והוא מבקש לסמוך על זכרונו בלבד שהטופס היה שונה. טענת התובע בלתי סבירה. התובע התעלם ממה שנמסר לו במעמד הקנייה והבדיקה ואין לו להלין אלא על עצמו.
2. התביעה נדחית, התובע יש בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אב תש"פ, 30 יולי 2020, בהעדר הצדדים.