17 ינואר 2021

לפניי תביעה לדמי לידה לפי סעיף 49 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (החוק).

הרקע הצריך לעניין

לטענת התובעת, היא עבדה כמזכירה בחברה בשם גוון ירוק בע"מ שייכת לבעלה ולאחיו (החברה). ביום 6.8.18 התובעת ילדה וביום 3.12.18 היא חזרה לעבודה. התובעת הגישה תביעה לדמי לידה למוסד לביטוח לאומי (הנתבע) אך נדחתה מחמת היעדר קיומם של יחסי העסקה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי במלוא החומר שבתיק ושמעתי את עדות התובעת ועדיה, מצאתי כי לא התקיימו יחסי עבודה בין התובעת לחברה. להלן אנמק.

1. כאמור, החברה בה התובעת טענה שהיא עבדה שייכת לבעלה ולאחיו.
2. נטל הראיה לקיומם של יחסי עבודה כמו גם יחסים החורגים מגדר עזרה משפחתית, הוא על הטוען לקיומם (ר' עבל (ארצי) 841/06 רוזה רקח - המוסד לביטוח לאומי (8.1.08)).
3. בכל הנוגע לתביעת גמלה המתבססת על קיומם של יחסי עבודה בחברה משפחתית חל נטל ראיה מוגבר (עבל (ארצי) 1147/01 מוסטאפא כמאל - המוסד לביטוח לאומי (2.12.02); עב"ל (עבודה ארצי) 600/05 והיב קוטנה - המוסד לביטוח לאומי (11.6.07); עב"ל (ארצי ) 26582-06-15 ימית אתר - המוסד לביטוח לאומי (19.4.17); עב"ל (ארצי ) 3767-10-19 אדר עציוני - המוסד לביטוח לאומי (29.11.20)). התובעת לא עמדה בנטל המונח עליה.
4. נקודת המוצא לבחינת אותנטיות העסקתה של התובעת כעובדת שכירה בעסק המשפחתי היא מועד תחילת העסקתה. על פי כתב התביעה, היא החלה לעבוד בחברה ביום 1.8.13. על פי עדותה, מאז קליטתה בחברה היא עבדה בחברה בשכר, כאשר ממאי 2016 עבודתה התמקדה בפן הפקידותי של העסק, כמזכירה (ר' סעיף 9 לתצהירה של התובעת; וכן עמ' 5, ש' 27 לפרוטוקול):

"העדה, גב' סלם: תמיד הייתי חלק מהעבודה, אבל פשוט בקטע של מזכירה זה היה ב- 2016. תמיד הייתי חלק שם, תמיד קיבלתי שכר".

1. בכתב התביעה ובתצהירה של התובעת לא פרטה התובעת כי לה 7 ילדים ובמהלך תקופת העבודה הנטענת, משנת 2013 ועד הגשת התביעה כאן נולדו לה 2 ילדים (פרט לילד שבגינו הוגשה התביעה), בשנים 2014, 2016. בחקירתה הנגדית עלה שהגישה שתי תביעות לדמי לידה בגין שתי לידות מהשנים 2014 ו-2016, שתי תביעותיה נדחו והתובעת לא ביקשה להשיג על קביעתו של הנתבע בשני המקרים בבית הדין לעבודה (עמ' 27, ש' 30-33 לפרוטוקול). התובעת לא ציינה עובדות אלו ולא בכדי. העובדה שתביעותיה ללידות מ-2014 ו-2016 נדחו כמו גם העובדה שהיא לא ביקשה להשיג על קביעה זו, מצביעה על כך שבמועדים אלו לא התקיימו יחסי עבודה בינה לחברה.
2. על רקע עובדות אלו – שכאמור נעלמו מתביעתה ותצהירה – ניתן גם להבין את הרקע לפירוט שנתנה התובעת בעדותה לגבי השינויים באופי עבודתה. לכך שבמאי 2016 עבודתה החלה להתמקד בצרכי המזכירות של העסק. הסתרתן של עובדות אלו, החשובות לבחינת אותנטיות יחסי ההעסקה של התובעת, משליכה על משקל עדותה של התובעת וגרסתה ופועלת לחובתה.
3. זאת ועוד, על פי עדות התובעת, עם תחילת עיסוקה כמזכירה במאי 2016 היא החליפה עובדת קודמת בשם "שרון". זאת לאחר תקופת חפיפה עם שרון שהחלה בתחילת שנת 2016 (סעיף 9 לתצהיר התובעת). עד שהחלה לעבוד כמזכירה שרון היא זו שביצעה את עבודת המזכירות. היא הייתה מנהלת חשבונות במשרד והכניסה לעסק את השימוש בתוכנת "רווחית" שסייעה לחברה רבות. באותה תקופה שבה עבדה שרון, תפקידה של התובעת היה למעשה להיות זמינה לסייע לבעלה בעסק ככל שהוא היה זקוק לה, לרבות לצורך הכנת קפה (עמ' 36, ש' 1-6 לפרוטוקול):

"עו"ד גלם: היא הייתה זמינה לך אם אתה צריך אותה אבל היא ישבה בבית והיא עשתה את מה, את הסידורים שלה ואם היא הייתה צריכה היית קורא והיא הייתה,

העד מר ש.סלם: זה היה כן, זה היה בעבר הרחוק.

ש: כולל קפה שטענת? קפה ו-,

ת: כולל קפה, כולל כל מה שצריך, זה היה העבודה היא קיבלה על זה כסף, זה לא".

1. קביעותיו של הנתבע ביחס להיעדר זכאותה של התובעת לדמי לידה בשנים 2014 ו-2016 הן בגדר קביעות חלוטות. איננו נדרשים להן עוד. עם זאת, התמונה המצטיירת מן העדויות שלעיל מביאה אותנו למסקנה שקביעותיו מבוססות גם בחומר הראיות ומן הפן העובדתי.
2. אם כן, נקודת המוצא להמשך הדיון היא שעד השינוי באופי עבודה של התובעת במאי 2016, לא חלו יחסי עבודה בינה לחברה. אף על פי כן, התובעת קיבלה מהחברה משכורת חודשית ותלושי שכר. להלן אפנה לבחון אם קיימות ראיות אובייקטיביות לשינוי באופי עבודתה של התובעת במאי 2016.
3. מעדות התובעת עולה שעל אף השינוי באופי עבודתה, לא חל שינוי בגובה שכר הבסיס שהיא מקבלת. שכרה נותר על כנו לפני ואחרי מאי 2016 על סך 5,000 ₪ נטו (עמ' 19, ש' 5-9 לפרוטוקול).
4. יצוין כי התובעת טענה בחקירתה הנגדית שנוספו לה שעות עבודה שהיא קיבלה תמורה כנגדן. אלא שהתובעת לא ערכה ולא נערך לה רישום שעות, כך שלא ניתן לדעת היכן ומתי היא נדרשה לבצע שעות נוספות. כן, אין בתלושי השכר שהיא צירפה לתביעתה ראיה לכך שהיא קיבלה תמורה עבור עבודה בשעות נוספות. אלא, בחלק מתלושי השכר קיים מרכיב "בונוס" בסכומים משתנים. בעלה של התובעת נחקר על טיב מהותו של בונוס זה. בתשובותיו נראה שהוא התקשה להסביר על בסיס מה ניתן הבונוס ובעבור מה:

"ש: יש רישום לשעות שהיא עובדת?

ת: אני אישית לא מנהל רישום כזה.

ש: אז איך אתה יודע לשלם לה בסוף שעות נוספות?

ת: היא עובדת גלובלית, כמו שאצלה גם עוד אצל הרבה עובדים, אני לא מנהל לה שעות.

ש: לא, אבל היא מקבלת שעות נוספות, הבונוס ניתן על שעות נוספות.

ת: זה בונוס לא שעות נוספות.

ש: אתה טענת שהבונוס זה בעצם שעות נוספות.

ת: אז אולי טעיתי, הבונוס זה עבור, כן, שהיא עובדת בערב, שהיא עובדת בזה, אני יושב עם דודו ואנחנו מחליטים ש'בוא ניתן לה יותר' מגיע לה, אבל זה, אבל, כן.

ש: אז אין רישום? אין תיעוד?

ת: אבל זה לא, אין רישום, לי אישית אין רישום, היא מעבירה לי פחות או יותר תמונת מצב ואז אני יודע, היא עבדה בערבים, בזה, בזה, אני נותן לה כבונוס".

1. בעלה של התובעת לא היה בטוח אם הבונוס ניתן כנגד שעות נוספות או עבור עבודה מיוחדת. לבסוף הוא נתן תשובה משולבת – בהיעדר רישום שעות נוכחות הוא נתן לתובעת תוספת שכר עבור עבודה נוספת, מבלי שיהיה בהכרח קשר בין מספר השעות הנוספות לבין תוספת השכר. אלא, כפי שהוא העיד, כי "מגיע לה יותר".
2. פרט לאמור, אין ראיה אובייקטיבית לכך שהתובעת לא קיבלה תוספות שכר דומות עבור תקופת עבודתה קודם לשנת 2016. בהינתן שהמדובר בחברה משפחתית ושתיים מתביעותיה של התובעת כבר נדחו, מצופה היה ממנה להציג תשתית ראייתית מבוססת יותר. כך למשל, התובעת יכולה הייתה להציג תלושי שכר קודם לשנת 2016.
3. לבד מעדות התובעת עצמה, בעלה וגיסה, לא הביאה התובעת עדויות נוספות. התובעת יכולה הייתה לזמן את העובדת שהיא החליפה – שרון – לעדות. שרון הייתה יכולה להעיד על תקופת החפיפה שלה עם התובעת ולאמת את גרסתה ואת עדות בעלה ביחס לסיבות שהובילו להחלפתה על ידי התובעת ולצורך בתפקידה. בעניין זה יצוין כי על פי עדות הבעל בשלב מסוים החלה שרון לעבוד רק יומיים בשבוע, בשכר של 4,000 ₪ לחודש. היא ביקשה לעבוד או יומיים מלאים בשבוע, או שעתיים ביום בשבוע מלא בשכר של 7,000 ₪ והוא אמר לה שהוא מעדיף להחליף אותה באשתו שתעבוד בשכר של 5,000 ₪ (עמ' 35, ש' 7-11 לפרוטוקול). גרסה זו, לו הייתה נתמכת בעדות של שרון או בראיה אובייקטיבית כלשהי הייתה יכולה לסייע לתובעת. אך, כאמור, שרון לא זומנה לעדות בעניין על אף שנטל ההוכחה הוא על התובעת וגם זה פועל לחובתה.
4. זאת ועוד, מעדותו של בעלה של התובעת עולה שהיקף העבודה שהתובעת מילאה במקום שרון איננו של משרה מלאה אלא פחות מחצי משרה (שעתיים ביום או יומיים בשבוע). תיאור זה של היקף המשרה שהתובעת באה למלא אינו עולה בקנה אחד עם גרסתה ביחס לשעות העבודה שנדרשו ממנה, מ-08:00 עד 15:00, לא כולל עבודה נוספת בלילות (ר' סעיף 14 לתצהיר בעלה של התובעת).
5. נקודה עקרונית נוספת שיש לעמוד עליה היא חוסר היכרותה של התובעת עם עובדים נוספים בחברה. ועוד יותר מכך, חוסר היכרותה עם עובדות ששימשו גם הן בתפקיד של מזכירות כמוה, ואף כאלו שהחליפו אותה בזמן יציאתה לחופשת לידה.
6. בחקירתה הנגדית העידה התובעת שבתקופות יציאתה לחופשת לידה, משנת 2014, לא היה מי שהחליף אותה בתפקידה ולא היו עוד מזכירות בחברה פרט אליה (עמ' 12 לפרוטוקול):

"עו"ד גלם: כן. ובתקופות שיצאת לחופשת לידה ב- 2014, 2016 ו- 2018, החליפו אותך? מישהו החליף אותך בתפקיד שלך?

העדה, גב' סלם: לא.

ש: אז זאת אומרת שמהרגע שזה נפתח עד עכשיו,

ת: לא הייתה, עכשיו בתקופה שעכשיו יצאתי, אשתו, בגלל שיש הרבה לחץ, אשתו של דודו, השותף השני, נכנסה.

ש: לא, לא עכשיו, אני מדברת,

ת: אבל על התקופה ההיא, שי,

ש: עד לתביעה שלך בשנת 2018.

ת: שי החליף אותי, שי עמד בנטל מאד מטורף.

ש: ומזכירה אחת, שרון ואת. אין עוד מזכירות בעסק.

ת: כן, באותו תקופה.

כב' הש' מזרחי: מתי שרון עבדה? ממתי עד מתי?

העדה, גב' סלם: נראה לי 2015, משהו כזה, אני לא זוכרת בדיוק".

1. אף על פי כן, כאשר נשאלה התובעת אם היא מסרה לחוקר הנתבע, במסגרת תביעתה לדמי לידה משנת 2014, שעובדת בשם "יפית מנור" החליפה אותה בזמן יציאתה לחופשת לידה, היא ענתה – "אני לא יצא לי להיפגש איתה, זה בזמן של חופשת הלידה שלי" (עמ' 17, ש' 3 לפרוטוקול). התובעת לא שללה את העובדות שהונחו בבסיס השאלה ולמעשה אישרה אותן.
2. התובעת נשאלה על עובדת נוספת בשם נחשון טליה שאותה היא הכירה, אך לא ידעה מה תפקידה – "תשאלי את בעלי... היא לא יושבת איתי, לא יודעת, תשאלי את שי, אין לי מושג... זה עובדי שטח שאני לא יודעת... היא לא במשרדים" (עמ' 17 לפרוטוקול).
3. אולם, בסתירה לעדות זו של התובעת, מחקירתה של בעלה עלה שטליה דווקא כן ביצעה עבודה מזכירותית, אם כי לא מהמשרדים (עמ' 42 לפרוטוקול):

"העד מר ש.סלם: עוד פעם, בואי תעשי לי סדר, אני כבר מבולבל. יש לי, תראי יש לי את טליה, טליה פעם אחת ניסינו לשלב אותה במשרד וזה לא הלך.

ש: מה זה 'פעם אחת לשלב אותה במשרד'?

ת: לא יודע להגיד לך תאריך, באחד המצבים ניסינו לשלב את טליה כמחליפה לברכי וזה לא הלך, אוקי?

ש: היא מזכירה בעצם?

ת: היא לא מזכירה,

ש: היא עושה תפקיד כמו מזכירה,

ת: כן, זה לא נקרא לה מזכירה, היא לא יושבת במשרד, 'טליה תרשמי לי נוכחות עובדים', היום יש לנו כמעט 100 עובדים בחברה, אז אם יש לי נוכחות עובדים של העובדים האישיים שלי ולא קבלני משנה אז 'תרשמי את נוכחות העובדים או תעשי תזכורות להגיש חשבונות בכפר סבא',

ש: וממתי זה?

ת: לא זוכר מתי, מאמין שיש לך את הכל, אני לא זוכר מתי.

ש: ב- 2017, ב-2018, טליה הגישה לביטוח לאומי תביעה לדמי לידה, אחד תביעה לדמי לידה,

ת: אוקי.

ש: אחד תביעה לדמי לידה, ואחד גם תביעה לדמי לידה וגם שמירת היריון.

ת: אוקי.

ש: בשניהם אתה חתמת שהתפקיד שלה הוא מזכירה ושעובדת כתקופה ארוכה כמזכירה, גם ב- 2017 רטרו, אחורה, כי היא עבדה לפני שנה וחצי, וגם,

ת: אבל אני הצהרתי שהיא יושבת במשרד?

ש: מה זה?

ת: אני הצהרתי שהיא יושבת במשרד?

ש: שאלתי אם יש עוד עובדים, לפני, שאלתי אם יש עוד עובדים מלבדה, אמרת 'יש עובדי חוץ ויש אותה ויש את הפקידות שהיו בהתחלה, את שרון איתה במקביל ותו לא'.

ת: נכון אבל אין לי את טליה במשרד.

ש: טליה לא ציינת.

ת: טליה לא,

ש: טליה מקבלת משכורת?

ת: טליה מקבלת משכורת, כן, עד היום".

1. לבסוף, בסתירה לעדותה של התובעת ובעלה, העיד מר דוד סלם (גיסה של התובעת) כי טליה עבדה גם ממשרדי החברה (עמ' 51 לפרוטוקול):

"ש: מכיר את נחשון טליה?

ת: כן.

ש: מי זאת?

ת: נחשון טליה?

ש: מה התפקיד שלה בחברה?

ת: היא מגיעה למשרד, יש הניקיון שהיא עושה במשרד, היא עוזרת לנושא של שי, לא מתעסקת איתי, אני רוב התעסוקה שלי היא מחוץ למשרד".

1. מלבד הקשיים הרבים אלו שצוינו בגרסתה התובעת לעיל ושל העדים מטעמה, אציין עוד עניין נוסף. התובעת קיבלה משכורת בתלוש נובמבר 2018, עבור חודש אוקטובר 2018, בזמן שהייתה בחופשת לידה. זאת כאשר בתלוש היה מצוין שהיא עבדה 168 שעות (עמ' 21 לפרוטוקול). לא התובעת ולא בעלה נתנו תשובה כלשהי ביחס לתשלום זה המיישבת את הדעת, פרט לכך שכנראה נפלה טעות. כן, בחודש לאחר מכן, בדצמבר 2018 כשהתובעת כבר חזרה מחופשת הלידה, נרשם שהיא עבדה חודש מלא. התובעת נשאלה כיצד זה שעם תינוק בן יומו, ילדים נוספים בבית וכשבאותו חודש חל חג החנוכה, היא הצליחה לעבוד חודש מלא. על כך ענתה התובעת שהיא קיבלה עזרה מקרובי משפחה וכי חלק מהילדים היו במסגרות. התובעת עמדה על כך שהיא עבדה חודש מלא (עמ' 22 לפרוטוקול). לעומת זאת, כאשר בעלה נשאל כיצד הוא מסביר ששולם לתובעת שכר מלא עבור דצמבר, הוא לא חזר על גרסתה של התובעת. אלא, הוא לא אמר שהתובעת קיבלה עזרה וכי חלק מהילדים שהו במסגרות. אלא, הוא החמיא ליכולתה של התובעת לשלב משפחה ועבודה יחדיו וכן, ככל הנראה מתוך מודעות לחוסר הסבירות בעדותו, הוא הוסיף – "יכול להיות שחסר 3 ימים ושילמתי לה מלא, זה יכול להיות" (עמ' 45, ש' 2 לפרוטוקול).
2. העובדה שהתובעת קיבלה תלושי שכר כסדרם, גם במהלך חופשת הלידה שלה וגם כשחזרה לעבודה בחודש בו חל חג החנוכה, מצביעה על חוסר ההלימות בין שכרה לבין העבודה שלטענתה היא ביצעה בחברה.
3. לתובעת לא היה חוזה עבודה ומעדותה גם עלה שלא הופרשו עבורה תשלומים לקופת גמל בשנת הלידה שבגינה היא הגישה את התביעה (ר' עמ' 25, ש' 11 לפרוטוקול).
4. מסמכים בכתב ידה של התובעת אשר צורפו לכתב התביעה ולתצהיר מטעמה אינם אינדיקציה לכך שפעילותה של התובעת בעסק המשפחתי חרגה מעזרה משפחתית והגיעה כדי עבודה סדירה של עובדת שכירה.

סיכום

1. לאור כל האמור, ולאחר ששמעתי את התובעת והעדים מטעמה וכן התרשמתי מחומר הראיות שלפניי כמתואר לעיל, לא מצאתי כי טעה הנתבע בהחלטת הדחייה. עדות התובעת רווית קשיים ואף סתירות אל מול עדויותיהם של העדים מטעמה. עדות תובעת הותירה רושם בעייתי. ניכר היה שהיא ובעלה ניסו להציג תשובות מתחמקות לשאלות שהוצבו להם. התובעת החלה לקבל משכורת מהחברה משנת 2013 מבלי שהוכח כי ניתנה מצידה תמורה כעובדת. שתי תביעות שהגישה עבור לידות בשנים 2014 ו-2016 נדחו על ידי הנתבע והן בגדר קביעות חלוטות. התובעת לא הוכיחה שחל שינוי מהותי בתפקידה בשנת 2016. היא לא הכירה עובדות אחרות בעסק או לא ידעה את תפקידן, על אף שלטענתה היא שימשה כמזכירה היחידה של החברה לפחות משנת 2016 ואילך. העסקתה של התובעת לא הייתה מוסדרת במסמכים חוזיים. לא הופרשו לתובעת תשלומים לקופת גמל. הוכח שהיא קיבלה משכורות לפחות בשתי הזדמנויות שלא כנגד עבודה שבוצעה בפועל. כן, גם רכיב הבונוס ששולם לה ניתן שלא כנגד עבודה בפועל או על פי קריטריון ברור כלשהו. לא הובאו ראיות ועדים אובייקטיביים כגון עובדים לשעבר, ספקים או לקוחות לתמוך בגרסת התובעת. משכך מסקנתי היא כי לא הוכחו יחסי עבודה בין הצדדים מעבר לעזרה משפחתית הדדית שנתנה התובעת לבקשת בעלה כשהדבר נדרש.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' שבט תשפ"א, (17 ינואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.