1. לפניי בקשה מטעם הנאשם (להלן – המבקש), שכותרתה "בקשה לביטול כתב האישום" (ר' בקשות 5 ו-6 בתיק).

א. רקע כללי:

1. נגד המבקש הוגש כתב אישום בו הוא הואשם בשני אישומים, כלהלן:

באישום הראשון – הואשם המבקש בכך שביום 20.05.18 בשעה 01:52 לערך, הסיג גבול לבניין ברחוב הדר בחולון כדי לעבור עבירה, בכך שנכנס אליו דרך הדלת האחורית. בהמשך לכך הזיק המבקש במזיד למנעול של ארון אחסון, השייך למתלונן, בכך שחתך את המנעול באמצעות מגזרי מתכת שנשא בתיקו.

באישום השני – הואשם המבקש בכך שביום 12.10.18 בשעה 02:05 לערך, הסיג גבול לבית ברחוב אפעל בחולון, בכך שטיפס על הגדר המקיפה את הבית וקפץ אל החצר. בהמשך לכך גנב המבקש זוג אופניים חשמליים, שהיו בחצר הבית, בכך שהסיע אותם אל מחוץ לשער הבית ורכב עליהם מהמקום. בשעה 02:26 חזר המבקש לבית, נכנס דרך השער, ניסה לגנוב זוג אופניים חשמליים נוסף אך נתפס בכף על ידי המתלונן.

1. המבקש הואשם אפוא, באישום הראשון, בעבירות של הסגת גבול פלילית, לפי הוראות סעיף 447(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), והיזק לרכוש במזיד, לפי הוראות סעיף 452 לחוק העונשין; ובאישום השני, בעבירות של הסגת גבול פלילית, לפי הוראות סעיף 447(א) לחוק העונשין, גניבה, לפי הוראות סעיף 384 לחוק העונשין, וניסיון גניבה לפי הוראות סעיף 384 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.
2. בסיפא לכתב האישום נכללה הודעה מטעם המשיבה, בהתאם להוראות סעיף 15 וסעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ), כי קיימת אפשרות שאם המבקש יורשע בדינו תעתור המשיבה לעונש של מאסר בפועל.
3. ב"כ המבקש פנתה למשיבה בבקשה להפנות את עניינו של המבקש ל"הסדר מותנה" (בהתאם להוראות סימן א'1 לפרק ד' לחסד"פ), אך הבקשה נדחתה. בתשובה לבקשה האמורה (מיום 02.11.21) צוינו שני נימוקים: האחד, למבקש מיוחסת עבירה של גניבת אופניים, אשר אינה נכללת בגדר העבירות אשר בטיפול היחידה להסדרים מותנים; השני, מדובר בכתב אישום הכולל שני תיקי חקירה ושלושה אישומים (צ"ל שני אישומים. הטעות במקור – ש.א.).

ב. עיקר נימוקי הצדדים:

1. ב"כ המבקש טוענת, בבקשה שלפניי, כי שני נימוקי המשיבה הנ"ל אינם יכולים לעמוד במבחן הביקורת, ובהקשר זה מפנה לפרסומי המדינה אודות הסדרים מותנים שנערכו בעבר. ראשית טוענת ההגנה, כי מפרסומים אלה עולה, בניגוד לנטען בנימוקי המשיבה, שקיימים מקרים בהם נגנבו אופניים חשמליים ועל אף זאת נערכו הסדרים מותנים. שנית טוענת ההגנה, כי קיימים מקרים בהם דובר במספר עבירות – כשלא דובר במתלונן אחד, במקום ביצוע אחד או אף באותו סוג עבירה – שגם בהם נערכו הסדרים מותנים.
2. ההגנה מפנה, בנספח ב' לבקשה, להסדרים מותנים שנערכו בעבר במקרים של גניבת אופניים חשמליים (ר' למשל ההחלטה בעניין תיקי פל"א 56981/2017 ו-466376/2017, שעניינם בגניבת ארנק ואופניים חשמליים). עוד מפנה ההגנה, בנספח ג' לבקשה, להסדרים מותנים שנערכו גם כאשר דובר במספר עבירות, שאין ביניהן קשר ענייני. כך, למשל, בהחלטה בעניין תיקי פל"א 341601/2019 ו-118266/2019, בהם דובר בעבירות של איומים ותקיפה סתם אשר בוצעו במועדים שונים ונגד קורבנות שונים.
3. ב"כ המבקש הוסיפה וטענה כי המבקש עומד בתנאי הסף, שנקבעו בהנחיית היועץ המשפטי הרלוואנטית. מדובר במבקש כבן 35 שנים, שאין לו הרשעות קודמות וגם לא תיקים פתוחים, וכבר חלף זמן ניכר מאז ביצוע העבירות. בנסיבות אלה, אין בעובדה שבכתב האישום נכללת עתירה אפשרית למאסר בפועל כדי לשלול אפשרות לעריכת הסדר מותנה, שכן עיקרון השוויון בפני החוק הוא עקרון-על במשפט הפלילי. לשיטת ב"כ המבקש, ההוראות בדבר הסדר מותנה מטילות על המאשימה חובה לבחון אפשרות של עריכת הסדר מותנה בכל מקרה ומקרה. לכן, כאשר המבקש עומד בתנאי הסף הנדרשים, העמדתו לדין מבלי שקילת העברת עניינו להסדר מותנה היא שרירותית ומפלה ומהווה פגם משמעותי בשיקול דעת המשיבה, המצדיק את התערבות בית המשפט.
4. ב"כ המשיבה, בתגובתה (במסגרת בקשה מס' 6), ציינה כי עניינו של המבקש אינו עומד בתנאי הסף שנקבעו לצורך העברה להליך של הסדר מותנה, נוכח הודעת המאשימה על עמדתה כי בדעתה לעתור לעונש של מאסר בפועל. יתר על כן, נסיבות המקרה הספציפי דנא, כמו גם טיבו, אינם מצדיקים את סיום עניינו של המבקש בדרך של הסדר מותנה: מדובר במבקש שהסיג גבול בשני מועדים שונים, בהפרש של מספר חודשים, כלפי שני מתלוננים ובפעולות מתוכננות מראש; והכל כאשר הוא המבצע הבלעדי של העבירות.
5. עוד הטעימה ב"כ המשיבה כי על מנת שטענה לאכיפה בררנית תתקבל, על ההגנה להצביע על התנהלות שיטתית, מפלה או לא מוצדקת, ואין די בהצבעה על מספר מקרים פרטניים בהם נהגה התביעה באופן שונה. בנסיבות אלה, ותוך הפנייה לפסיקה הקובעת היקף התערבות שיפוטי מצומצם בשיקול הדעת התביעתי, עתרה המשיבה לדחיית הבקשה.
6. ב"כ המבקש השיבה לתגובה, ברשות בית המשפט, תוך טענה כי עולה מהתגובה "תחושה קשה" משום שמלכתחילה לא נשקלה האפשרות לסיים את עניינו של המבקש בהסדר מותנה. ב"כ המבקש חזרה וטענה כי במקרים רבים נקטה המדינה באופן שונה עם נאשמים שעניינם דומה לעניינו של הנאשם. לשיטתה, די בכך על מנת להעביר את הנטל למשיבה להוכיח מדוע עניינו של המבקש אינו צריך להסתיים בהסדר מותנה.
7. עוד הפנתה ב"כ המבקש לכך שהנימוק בדבר עתירה למאסר בפועל לא הופיע בנימוקי דחיית בקשתה למשיבה, ומכל מקום הרף התחתון של מתחם העונש ההולם בגין גניבת אופניים חשמליים עשוי לעמוד על ענישה צופה פני עתיד גרידא (ר' למשל ת"פ (שלום ת"א) 54951-07-17 מדינת ישראל נ' פיכטירב (04.01.2021)). לכן, מתגבשת למבקש במקרה דנא "אכיפה בררנית", בגדרי ההגנה מן הצדק, שכן בנסיבות אלה הגשת כתב האישום נגד המבקש עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

ג. דיון והכרעה:

1. לאחר עיון בנימוקי הבקשה ובתגובות הצדדים אין בידי לקבל את הבקשה.
2. אפתח ואציין כי מקובל עליי טיעון ההגנה שלפיו, ככלל, אין מקום לקבוע כי הסדר מותנה לא יחול על סוגים מסוימים של עבירות, ובוודאי שאין מקום לקבוע א-פריורית כי גניבת אופניים (לרבות חשמליים) אינה יכולה להיכנס בגדרי הסדר מותנה. כעולה מהדוגמאות שהביאה ההגנה, נראה כי אף המדינה עצמה אינה נוהגת כך (השווה לת"פ (שלום ת"א) 65536-11-17 מדינת ישראל נ' קופמן (09.08.2018), בו צוין כי קביעה גורפת שלפיה מקרי גניבת טלפונים חכמים יוצאו מכלל הסדר מותנה מנוגדת להוראות החסד"פ). זאת ועוד, מטעמים רבים ומגוונים, לרבות העיקרון בדבר שיוריות ההליך הפלילי, ראוי ונכון לעשות שימוש נרחב ככל האפשר בכלי המשפטי של הסדר מותנה, ובוודאי שאין מקום להוציא באופן שרירותי מקרים מסוימים מתחולתו של הסדר כאמור.
3. מבחינה עקרונית, כאשר המאשימה נוהגת לערוך הסדרים מותנים בנסיבות מסוימות, ועניינו של נאשם ספציפי הוצא מכלל זה, עשויה להתגבש לו הגנה מן הצדק מטעמי אכיפה בררנית. דא עקא, כפי שנפסק לא אחת, הנטל המוטל על נאשם הטוען לאכיפה אינו "נטל פשוט" (ע"פ 7659/15 הרוש נ' מדינת ישראל (20.04.2016), בפסקה 35 לפסק הדין); והדברים הם בבחינת מובנים-מאליהם. פשיטא, כי עצם העובדה שהמדינה נהגה באופן שונה במספר מקרים בעבר, בין בהעברה להסדר מותנה ובין בדרך אחרת, אינה יכולה לגבש מעתה ואילך מעין-חסינות מפני הגשת כתב אישום לכל מי שיבצע את אותה העבירה בעתיד. לכן, בהיעדר אינדיקציה ממשית למדיניות אכיפה בררנית, מפלה או לכל הפחות שרירותית, קשה לקבל טענה לאכיפה בררנית.
4. יתר על כן, ההגנה לא טענה לקיום מדיניות תביעתית של אי העמדה לדין במקרים של גניבות אופניים. הלכה למעשה, ניסיון בתי המשפט מלמד כי ההיפך הוא הנכון, נוכח ריבוי הגשת כתבי אישום במקרים כאמור. לא הונחה אפוא לפניי אינדיקציה ממשית לאכיפה בררנית – להבדיל מהמקרה מושא רע"פ 6478/18 מדינת ישראל נ' קמארי (23.01.2019), אליו הפנתה ההגנה – והעובדה כי במספר מקרים נהגה המאשימה בדרך של הסדר מותנה אינה יכולה להוות תשתית לקביעה בדבר אכיפה בררנית. כידוע, "כל תיק פלילי הוא בגדר 'תפירה ידנית'... לכן, העובדה שהתביעה הפעילה את שיקול דעתה במקרה של ראובן באופן שונה מהמקרה של שמעון, אין משמעה שרירות, אלא הפעלת שיקול דעת על רקע כלל הנתונים בתיק מסוים" (עע"מ 7485/19 קשקוש נ' מדינת ישראל (06.07.2020), בפסקה 27 לפסק הדין).
5. עוד יש לציין, כי הגם שהדברים לא נכתבו בתשובת המדינה המקורית (לבקשת ההגנה שהופנתה אליה), המקרה דנא לכאורה על פניו אינו מתאים להסדר מותנה נוכח עתירת המאשימה לעונש של מאסר בפועל, וזאת כאמור בהוראות סעיף 67א(ד)(1) לחסד"פ. בהקשר זה, גם אם נקבל את טענת ההגנה כי מתחם העונש ההולם בכגון דא עשוי להתחיל בענישה שאינה מחייבת הטלת מאסר בפועל, הרי בעניין זה עסקינן בטיעון המאשימה ולא בקביעת מתחם העונש ההולם.
6. לבסוף לא למותר להוסיף, נוכח טיעוני ההגנה – בתשובתה לתגובת המשיבה – בדבר "תחושה קשה", כי גם מבחינת תחושת הצדק כפשוטה המקרה דנא אינו מתאים לקבלתה של טענה להגנה מן הצדק ולביטול כתב האישום. עסקינן לנו במבקש שבשני מקרים שונים הסיג גבול של בנייני מגורים על מנת לבצע עבירות, על פני הדברים באופן מושכל ומתוכנן. המקרה מושא האישום השני הוא אף חמור במיוחד, שכן לא זו בלבד שהמבקש הסיג גבול של בית מגורים באישון ליל וגנב זוג אופניים חשמליים, אלא שלאחר ביצוע העבירה הוא שב וחזר לאותו המקום בניסיון לגנוב זוג אופניים נוסף. עניין לנו אפוא בביצוע שיש בו – לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות, בהתאם לעובדות כתב האישום – משום תעוזה עבריינית. יהא זה אפוא מרחיק לכת לקבוע כי במקרה דנא הגשת כתב האישום עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
7. אשר על כן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט אדר א' תשפ"ב, 20 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.