1. לפני תביעה כספית, על סך של 29,915 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.
2. בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.
3. טענות התובעים, בקליפת אגוז, הן כי רכב הנתבעות פגע ברכבם מאחור, לאחר שזה נעצר בעקבות בלימת פתע של הרכב שלפניו. לטענתם, מעצמת הפגיעה נהדף רכבם ופגע ברכב שלפניו.
4. הנתבעות מאשרות את הפגיעה מאחור ברכב התובעים, אולם לטענתן הספיק רכבן לעצור לפני הפגיעה ברכב התובעים ונהדף עליו בעקבות פגיעה שנפגע מרכב רביעי, שהיה מאחורי רכבן (כך שנוצרה מעורבות של ארבעה כלי רכב בתאונה - הרכב הראשון, רכב התובעים, רכב הנתבעות והרכב הרביעי). נהג רכב התובעים ורעייתו העידו כי רכב הנתבעות נצמד לרכבם עובר לתאונה, ונהגת רכב הנתבעות אישרה זאת והעידה כי זאת קרה בשל נסיעת הרכב שמאחוריה, שאילצה להאיץ נסיעתה על אף תנאי הכביש. על פי העדויות, הן הרכב הראשון והן הרביעי לא נותרו במקום לאחר התאונה, פרטיהם חסרים ועדויות מטעמם לא הוצגו.
5. העדים מטעם התובעים לא ידעו להעיד על נזקי רכב הנתבעים (וככל הנראה כלל לא בחנו את חלקו האחורי של רכב זה), ומנגד – אישרו כי בתאונה חשו ושמעו מספר מכות (הנהג העיד כי רכבו נהדף קדימה ואחורה מספר פעמים). כן אישרו כי כבר במקום התאונה טענה נהגת רכב הנתבעות כי רכבה נהדף על רכב התובעים.
6. חוות דעת השמאים שצורפו לכתבי הטענות מלמדים כי הנזק למוקד הקדמי ברכב התובעים גדול משמעותית מהנזק למוקד האחורי (וזאת גם בניכוי רכיב החלקים, הנוטה להיות יקר יותר במוקד הקדמי) ולעומת זאת, כי הנזק לרכב הנתבעות גדול משמעותית במוקד האחורי.
7. כל האמור לעיל, ובפרט העדר היכולת של עדי התובעים לסתור את הטענה כי רכב הנתבעות נפגע מאחור ונהדף והעובדה כי טענה זו נתמכת בממצאי הנזק, מוביל למסקנה כי יש להעדיף את גרסת נהגת רכב הנתבעות – ומשכך, נדחית התביעה.
8. כדי להפיס את דעת נהג רכב התובעת ורעייתו, שהעניקו משקל בעדותם לאי שמירת המרחק על ידי רכב הנתבעות עובר לתאונה, יודגש – הממצאים מלמדים כי אין בידי התובעים לסתור את טענת הנתבעות כי רכבן הספיק לעצור לפני הפגיעה ברכב התובעים ומכאן, כי, למעשה, שמר די מרחק מרכבם על אף התחושה שגרם לנוסעים ברכב התובעים ברגעים שקדמו לתאונה.

ניתן היום, ט"ז סיוון תש"פ, 08 יוני 2020, בהעדר הצדדים.