תביעה כספית להשבת סכומים ששילמה התובעת לתובע

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובע, איגוד ערים לחינוך גדרה (להלן: האיגוד) התקשר עם הנתבע, רו"ח אופיר בוכניק (להלן: בוכניק) בהסכם למתן שירותים מקצועיים. ההסכם נושא תאריך 10.4.2016 ועניינו מתן שירותים חשבונאיים שונים שתחילתם בחודש פברואר 2016 (להלן: ההסכם). האיגוד שילם לתובע מידי פעם סכומים שונים והגיש תביעה זו להחזר בגין שני תשלומי יתר נטענים.
2. לטענת האיגוד בכתב התביעה, בוכניק גבה ממנו שני תשלומים עודפים, מעבר למוסכם, כדלקמן: עבור דו"ח כספי לשנת 2016 שולם סכום של 17,550 ₪ כולל מע"מ ועבור דו"ח פנסיה לעובדת האיגוד שולם סך של 702 ₪ כולל מע"מ, כאשר שני השירותים הללו נכללו בשירותים אותם היה על בוכניק להעניק במסגרת ההסכם ולא לגבות תשלום נפרד עבורם. האיגוד טען בכתב התביעה כי התשלום ששילם עבור הדו"ח הכספי שולם "בלית ברירה" מאחר וברשות בוכניק היה המידע הדרוש לשם הפקתו. עוד צויין בכתב התביעה, אשר הוגש בחודש אוגוסט 2019 כי הדו"ח לשנת 2016 טרם הוגש וכי האיגוד צפוי לקנסות מרשויות המס, נזק אשר טרם התגבש ולכן לא נתבע. לאור האמור, טען האיגוד כי יש לחייב את הנתבע להשיב סכומים ששולמו לו ביתר ומעבר למוסכם.
3. בוכניק טען בכתב ההגנה כי התביעה היא קנטרנית שכן הסכומים שולמו לו בהתאם למוסכם בין הצדדים ולכן דין התביעה להידחות. עוד נטען כי הדו"ח הכספי לשנת 2016 הוגש בזמן, כשנה טרם הגשת התביעה. בנוסף ציין בוכניק בכתב ההגנה כי האיגוד הסתיר בטיעוניו בכתב התביעה את המסכת ההסכמית המלאה בין הצדדים, בחוסר תום לב.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את החומר שהצדדים הגישו, שמעתי את העדויות וסיכום טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
2. אין חולק כי הצדדים חתמו על הסכם התקשרות ביום 10.4.16 ובו הסדירו את מערכת היחסים החוזית ביניהם.

בסעיף 3 להסכם, תחת הכותרת "השירותים" נקבע:

"השירותים אשר יינתנו לחברה על ידי היועץ הינם ייעוץ כלכלי ו/או חשבונאי שוטף בכל הנוגע להתנהלות של החברה על כל היבטיה, לרבות הכנת דוחות כספיים ו/או כלכליים ולרבות מתן שירותי חשבות שכר ולרבות ניהול והתייצבות בפני כל אדם ו/או רשות בכל היבט הנוגע לפן הכלכלי ו/או החשבונאי של המזמינים".

בסעיף 4 להסכם, שכותרתו "התמורה" נקבע:

4.1 בתמורה לביצוע השירותים כהגדרתם לעיל, ישלמו המזמינים ליועץ תמורה כדלקמן:

4.1.1. בגין מתן שירותי יעוץ שוטפים לחברה, התשלום החודשי יהיה בסך של 3,500 ₪.

4.1.2. בגין הכנת תלושי שכר לחברה, התשלום יהיה 20 ₪ בתוספת מע"מ כחוק עבור הכנה של כל תלוש שכר.

4.1.3. בגין דו"חות מיוחדים או ייצוג הפני רשויות התשלום יהיה סה"כ של 200 ₪ לשעת עבודה". סעיף 4.1.3 מחוק בקו ששורטט בכתב יד וליד המחיקה מופיעות שתי חתימות מטעם האיגוד – חתימת מר יואל גמליאל ראש מועדת גדרה ויו"ר האיגוד (להלן: גמליאל) ומר דני דורון מ"מ ראש המועצה (ראו עדות גמליאל ע' 5 ש' 23 – ע' 6 ש' 2). הסכם זה, והסכם זה בלבד, צורף לכתב התביעה.

1. לכתב ההגנה, בו כאמור טען בוכניק כי מלוא הסכומים שולמו לו בהתאם למוסכם בין הצדדים, צרף בוכניק הצעת התקשרות ערוכה על ידו ונושאת תאריך 13.4.2016 המופנית ליעקב רוזנוולד מנכ"ל האיגוד ובו נרשם: "שכר הטרחה לטיפול בדוח כספי הינו 12,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. שכר הטרחה לטיפול בביטוח לאומי הינו 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. על הסכומים הנ"ל תינתן 10% הנחה" (המסמך יקרא להלן: התוספת). בתחתית התוספת חתם יעקב רוזנוולד בחתימתו וחותמתו כמנכ"ל האיגוד "מאשר את הזמנת העבודה" (להלן: גרינוולד). הנה כי כן, מסמך בחתימת מנכ"ל האיגוד המאשר את הצעת בוכניק לתשלום עבור עריכת דו"ח כספי וטיפול בביטוח לאומי. כאמור, התוספת, אשר נחתמה על ידי מנכ"ל האיגוד 3 ימים לאחר החתימה על ההסכם, לא צורפה על ידי האיגוד לכתב התביעה מטעמה, אשר הוגש בסדר דין מהיר ובגדרו על בעל הדין לצרף לכתב הטענות מטעמו כל מסמך רלוונטי המצוי ברשותו. מעבר לכך, האיגוד לא הגיש כתב תשובה ולא מצא לנכון להתייחס למסמכים שצורפו לכתב ההגנה וזכרם לא בא בכתב התביעה.
2. גמליאל העיד כי רוזנוולד חתם על התוספת מיום 13.4.16 בחוסר סמכות (ע' 6 ש' 21-26). לשיטת גמליאל המוסמכים לחתום בשם האיגוד הם הוא עצמו ודני דורון. מעבר לכך שטענה זו לא הוכחה, שכן לא הוגש כל מסמך רשמי המלמד מיהם מורשי החתימה של האיגוד, טענה זו אף אינה מתיישבת עם התנהלותו של האיגוד. במה דברים אמורים? האיגוד צרף לתצהיריו מכתב מיום 9.5.2016, כחודשיים לאחר שנחתמה התוספת, אשר גם עליו חתום רוזנוולד. המכתב מופנה לגמליאל ודורון ועניינו "הצעת מחיר של רו"ח אופיר בוכניק" ובו מציין רוזנוולד את הצעת המחיר של בוכניק לטיפול בדוח הכספי לשנת 2015 – 12,000 ₪ + מע"מ וטיפול בנושא ביטוח לאומי – 3,000 ₪ + מע"מ. רוזנוולד מציין בהמשך: "אני חש שבוי בידיו ואין לנו ברירה אלא לאשר לו סכומים אלו על מנת לטפל בנושאים דחופים אלו שתאריך טיפולם עבר כבר מזמן". אין חולק כי דו"ח 2015 לא נערך על ידי בוכניק (ראו למשל עדות גמליאל ע' 7 ש' 19-22), אלא דו"ח 2016 ולכן נקודת המוצא היא כי במכתב נפלה טעות קולמוס וההתייחסות היא לדו"ח 2016. אלא שבאותה עת לא היתה כל דחיפות ביחס לדוח 2016, אותו יש להגיש לאחר סיומה של שנת 2016, מה גם שהוכח במסמכים שצורפו שמסמכים רבים הדרושים לשם הכנת דוח 2016 עוכבו על ידי רו"ח אחר שטיפל בענייני האיגוד (ראו למשל תכתובות דוא"ל שצורפו לתצהיר בוכניק) ואשר הגיעו לבוכניק בשלב הרבה יותר מאוחר. האמור אינו מתיישב עם הכתוב במכתב "אני חש שבוי בידיו ואין לנו ברירה". לציין כי גמליאל טען בעדותו כי אינו מכיר ואינו זוכר את המכתב המדובר (ע' 6 ש' 32) ובאופן כללי בעדותו הרבה להשיב שאינו זוכר פרטים שונים וניכר היה כי בעניינים רבים לא העיד מידיעה אישית אלא מתוך הנחה וסברה (ראו למשל ע' 6 ש' 32, ש' 34, ע' 7 ש' 8, ש' 15, ש' 21, ע' 8 ש' 15, ש' 22, ע' 9 ש' 4-5, ש' 16).

1. מעבר לקושי הלוגי המתעורר מדרך טיעונו של האיגוד לפיו רוזנוולד נהג בחריגה מסמכות במקרים לא מעטים (טענה שכאמור לא הוצג לה בסיס ראייתי), לרבות בכל הנוגע לחתימה על התוספת להסכם ולכן זו אינה מחייבת את האיגוד, כך על פי הנטען, ובאותה נשימה וכאשר הדבר עשוי לשיטת האיגוד לתמוך בטענתו כי הסכומים נושא התביעה שולמו תחת אילוץ וכפיה, אין האיגוד מהסס לסמוך על מסמך אחר עליו חתום רוזנוולד, בו רוזנוולד מציין בדיוק את אותם סכומים המצויינים בתוספת אשר לתוקפה המחייב האיגוד מתכחש.
2. לכך יש להוסיף שהאיגוד לא טרח להזמין את רוזנוולד לעדות, אותו רוזנוולד אשר לפי עדות בוכניק היה הרוח החיה במו"מ מולו (ע' 15 ש' 25-26), ומי שחתם על התוספת להסכם ועל המכתב עליו נסמך האיגוד. הטענה כי לא הובא לעדות בשל האופן בו סיים את תפקידו באיגוד לא הוכחה ולו במקצת ולכן אי הבאתו של רוזנוולד לעדות עומדת לחובת האיגוד על כל המשתמע מכך.
3. מעבר לכך וגם לו היה משהו בטענת האיגוד בדבר כפיה כלשהי בה היה נתון כאשר הסכים לשלם את הסכומים המפורטים בתוספת, אשר לא הוכחה ברמה הנדרשת, הרי שהמסמכים שצורפו על ידי האיגוד עצמו מלמדים כי בפועל בעת התשלום האיגוד לא היה נתון תחת אילוץ או כפיה כלשהם, אלא ביצע את התשלום כדת וכדין. בנספח א1 לתצהיר גמליאל כתב גמליאל ביום 5.8.2018 לבוכניק אודות פנייתו מיום 5.7.18 בה דרש תשלום בגין הכנת דוח כספי לשנת 2016 וביקש להציג את ההסכמה הנטענת. באותו מכתב גמליאל דורש מבוכניק להשלים את עריכת הדוחות ומציין כי בירור זכאותו הכספית תבוצע לאחר השלמת הדוחות והמצאתם לאיגוד. והנה, ביום 29.8.18, האיגוד בחתימת גמליאל ודורון, משך שיק לפקודת בוכניק ע"ס 17,550 ₪ "תשלום עבור דוחות כספיים ביקורת לשנת 2016" (נספח ב' לתצהיר גמליאל). מכאן ניתן להסיק כי בקשת גמליאל במכתבו לבוכניק להציג ההסכמה הנטענת קיבלה מענה מספק מבחנת גמליאל שכעבור כ-20 יום שילם לבוכניק את דרישתו לתשלום בגין הדוח הכספי. התשלום בוצע ללא כל ציון כי נעשה תחת מחאה, כנטען על ידי האיגוד היום, וכאמור מבלי שהוכח בדל של כפיה, טענה שנדמה כי נולדה בדיעבד. גם לאחר ביצוע התשלום ועובר להגשת התביעה האיגוד מעולם לא פנה לבוכניק בדרישה להשיב את התשלומים (ראו עדות גמליאל ע' 9 ש' 27-28).
4. בהלכה הפסוקה נקבעו אמות מידה מחמירות לצורך הכרה בכפיה ובעושק במובן סעיפים 17-21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ככאלה שיובילו לביטול חוזה. בפסיקה נקבע מבחן כפול של איכות הכפיה ועוצמתה. ביחס לאיכות הכפיה נקבע כי רק כפיה או לחץ שיש בהם פסול מוסרי-חברתי-כלכלי גבוה אשר חיי המסחר הוגנים לא יוכלו לשאתם עשויים להוביל לביטול חוזה. אשר לעוצמת הכפיה נקבע כי לחץ כלכלי לא ראוי הוא תנאי הכרחי לקיומה של כפיה המקנה זכות, כפיה בעלת עוצמה כה קשה וחמורה עד שלצד התם לא היתה חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ. רק בהתקיים שני המבחנים הללו ניתן להכיר בכפיה המצדיקה ביטולו של החוזה (ראו ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (שראל) בע"מ, פ"ד מח(5), 705, ע"א 627/85 ד. איתן - ע. גושן אדריכלים בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון - מע"צ, פ"ד מג(3) 42).

בעניננו, לא הוכח ולו במקצת קיומם של תנאי מסחר כה קיצוניים וחמורים אשר לא הותירו לאיגוד כל ברירה אלא להתקשר עם בוכניק בהסכם ולשלם לפיו. ההיפך הוא הנכון. ראוי עוד להדגיש כי לכל אורך הדרך האיגוד היה מצוייד ביעוץ משפטי צמוד ובנסיבות אלו קשה עד מאוד לקבל טענה של כפיה (ראו בענין זה ע"א 261/01 ש.א.פ. בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נז(6) 769).

1. אם בכך לא די, הרי שבוכניק סיפק בעדותו הסבר סביר, הגיוני ומניח את הדעת למחיקת סעיף 4.1.3. להסכם ולחתימה על התוספת להסכם. בעדותו, בוכניק הסביר כי בעת עריכת ההסכם, האיגוד העדיף שלא להתחייב לתשלום שעתי עבור הכנת הדוחות, כאמור בסעיף 4.1.3. להסכם הקובע תשלום של 200 ₪ לשעת עבודה עבור דו"חות וייצוג ברשויות, אשר טומן בחובו התחייבות שסכומה אינו ודאי, והעדיף לקבוע מחיר קבוע עבור השירות המפורט בסעיף 4.1.3. לכן, והגם שבוכניק העיד כי מחיקת סעיף 4.1.3. להסכם נעשתה באופן חד צדדי על ידי האיגוד, כעבור ימים ספורים העביר לאיגוד את התוספת ובה הצעת התקשרות עבור עריכת דוח כספי וטיפול בביטוח לאומי בסך של 15,000 ₪ + מע"מ, תוספת שאושרה בחתימת רוזנוולד. לכן, יש לראות בהסכם ובתוספת כמערך הסכמי אחד המסדיר את השירותים המשפטיים שבוכניק יעניק לאיגוד ואת התמורה הכספית לה הוא זכאי בגין שירותים אלה.
2. סיכומו של דבר, בכל הנוגע לתשלום עבור דוח 2016 המסקנה המסתברת מהראיות שהוצגו היא כי התשלום ששולם לבוכניק שולם לו כדין ובהתאם לתנאי ההסכם בין הצדדים ויש לדחות את התביעה בעניין זה.
3. אשר לתשלום ששולם לבוכניק עבור שירותים שנתן לחישוב פרישה עבור אחת מעובדות האיגוד, בוכניק צרף לכתב ההגנה מכתב מיום 17.10.2017 מאת בוכניק לאיגוד בעניין הצעת מחיר לחישובי פרישה עבור עובדת האיגוד בעלות של 600 ₪ + מע"מ. בתחתית המכתב נכתב "מאשר" ובסמוך חתימתו של עד האיגוד אופיר לוי, אשר החליף את רוזנוולד בתפקידו (להלן: לוי), וחותמת האיגוד. גם מכתב זה, המתייחס לרכיב השני בכתב התביעה לא צורף על ידי האיגוד לכתב התביעה. לוי אישר בעדותו כי חתם על המסמך האמור וטען כי עשה זאת תחת לחץ (ע' 12 ש' 6-8). גם כאן לא הוכח כל לחץ במובנו בפסיקה ודי בעניין זה לציין כי דובר בתשלומים לעובדת שאמורה היתה לצאת לפנסיה בסוף 2017 והתשלום בוצע ב- 31.1.2018, חודש לאחר שאותה כפיה נטענת הוסרה ולמרות זאת בוצע התשלום, ללא כל מחאה. גם גמליאל אישר בעדותו כי השירות עבור חישוב תשלומי פרישה אינו כלול בהסכם המקורי וכי בוכניק זכאי לתשלום נפרד בגינו (ע' 9 ש' 34-35).
4. מעבר לדרוש אציין כי למרות הטענות הקשות שהאיגוד העלה כנגד בוכניק במהלך ניהול ההליך, כי גבה מהאיגוד כספים בניגוד למוסכם, תוך הפעלת לחץ ועושק כלפי האיגוד ותוך גזל של ממש (ראו עדות גמליאל ע' 10 ש' 5), המועצה שבראשה עומד גמליאל ממשיכה להתקשר עד היום בהסכמים שונים עם בוכניק למתן שירותים חשבונאיים (עדות גמליאל ע' 10 ש' 6-34).
5. מהמקובץ עולה כי התשלומים ששילם האיגוד לבוכניק שולמו בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים. מכאן, שיש לדחות את טענות האיגוד להשבת הסכומים, תוך דחיית טענת הכפיה כמפורט לעיל.
6. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. נוכח התוצאה אליה הגעתי לאחר בירור ההליך עד תום, אופן התנהלות האיגוד בניהולו של ההליך, עת בחר לחשוף את המערך ההסכמי שבין הצדדים באופן חלקי ומגמתי ובחוסר תום לב המתחייב בניהולו של הליך משפטי, אני מחייבת את התובע בהוצאות ובשכר טרחת ב"כ הנתבע בסך כולל של 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט שבט תשפ"א, 01 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.