1. בפני בבקשה למעצרו של המשיב עד תם ההליכים המשפטיים נגדו. למשיב מיוחסות עבירות של נהיגה בזמן פסילה, אי ציות להוראת שוטר במדים, נהיגה בקלות ראש, עקיפה בדרך לא פנויה , נהיגה כשברמזור אור אדום ונהיגה ברכב ללא ביטוח.

2. על פי הנטען ביום 12.4.19 סמוך לשעה 10:22 נהג המשיב ברכב ל.ז 22-126-75 (להלן: "הרכב"), בשדרות בר לב בירושלים מכיוון דרום לצפון, כאשר הוא פסול מנהיגה כדלקמן: תיק מספר 917-12-18 (תעבורה ירושלים) מיום 7.4.19 למשך 360 יום.

באותה עת נהג המשיב ברכב ולא ציית להוראת שוטר בכך שהתבקש על ידו לעצור בצד את הרכב. המשיב המשיך בנסיעה והאיץ את מהירות נסיעתו על מנת לברוח. במהלך הבריחה נהג המשיב בקלות ראש וכאשר הגיע לשדרות האוניברסיטה ורחוב אהרון קציר פנה שמאלה כשהרמזור בכיוון נסיעתו מורה אדום וכאשר רכב אחר נכנס לצומת וכמעט מתנגש בו. בהמשך נסע המשיב לכיוון הר הצופים -בר כוכבא, ובצומת אהרון קציר –לח"י עבר שוב באור אדום ובניגוד לכיוון התנועה. המשיב המשיך בנסיעתו וברחוב חיים ינסקי עקף רכב נוסף, ורכב שהיה מולו בנתיב הנגדי נאלץ לבלום על מנת למנוע תאונה. הנאשם המשיך בנסיעה פרועה לכיוון רחוב בר כוכבא ופנה לרחוב החיל. לאחר מכן השאיר את הרכב במקום וברח תוך שהוא משאיר את הרכב נטוש ופתוח. המשיב גם נהג ברכב מבלי שיש בידו תעודת ביטוח בת תוקף על השימוש בו.

3. במסגרת הבקשה צוין כי ישנן ראיות להוכחת האישום בהן: התיק בו נפסל המשיב, דוח פעולה שנכתב על ידי השוטר ותעודות עובד ציבור. המבקשת מוסיפה כי בקיומן של ראיות מתקיימת חזקת מסוכנות פועל יוצא מהמעשים החמורים המיוחסים למשיב בכתב האישום ועברו התעבורתי הכולל גזר דין שניתן ביום 7.4.19 בגין ביצוע עבירות דומות, בהן נגזר דינו לעונש מאסר שירוצה על דרך עבודות השירות, פסילה ממושכת ומאסר על תנאי שהינו להפעלה כעת.

4. ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות, אך אלו, כך לדבריו, אינן במידה המספקת להרשעה בפלילים. נטען, כי המחזיק ברכב (עת תביעה 6), לו תיאור חיצוני הדומה למשיב, (1.60-1.70 ס"מ שיער שטני עם זקן), והוא אף נעדר רישיון נהיגה, נתון המחזק את המניע להימלטות מצדו. בנוסף לכך, אף מסרטון הקיים בתיק החקירה לא ניתן ללמוד על זיהויו של המשיב כמי שנהג ברכב. הוסף, כי המשיב סיפק אליבי באמצעות 3 אנשים המאשרים את טענתו בדבר נוכחותו בצפון באותה עת. עוד נטען, כי אין די באיכון שנעשה למכשיר הטלפון הנייד שלו להוכחת הימצאותו באזור האירוע, שכן הוא מחזיק במספר מכשירים נוספים ואותו מכשיר שאוכן, נותר בכתובת מעצר הבית עת שהה בצפון. הסנגור גם הלין כנגד המועד בו בוצעה פעולת חקירה זו. בהקשר זה הוסף כי על אף שהמשיב מרצה כעת עונש עבודת שירות החל מחודש יוני 2017 והוא מצוי בידי רשויות המדינה, מעצרו התבצע בשיהוי ניכר (4 חודשים מעת האירוע).

5. על רקע זאת, ביקש ב"כ המשיב לקבוע כי קיים כרסום בחומר הראייתי, המשליך על מסוכנותו של המשיב, ובהתאם ביקש להורות על שחרורו של המשיב בפיקוח שני מפקחים שנשמעו בדיון. האחד, הרב רפאל בן זקן המנהל את ישיבת "שערי שלום", שציין כי לו היכרות עם המשיב והביע נכונות ליטול אחריות עליו. השני, הינו מר נתנאל שמחון בחור צעיר כבן 23 שאף לו היכרות עם המשיב, והוא לומד בישיבה. הסנגור הדגיש, כי המשיב מרצה כעת עונש מאסר על דרך עבודות השירות ומשמעות המעצר הינה הפקעת העונש וגזירת עונש מאסר בפועל חלף זאת. על פיו תוצאה זו אינה ראויה על רקע השיהוי הניכר במעצר המשיב, ודאי בנסיבות בהן המשיב החל לרצות את העונש במסגרת הממונה החל מחודש יולי 2019.

6. בהתייחס לטענות הסנגור בדבר כרסום ראייתי הפנתה המבקשת לדוח פעולה שנערך ביום האירוע על ידי השוטר סיבולה אשר מזהה את המשיב ממרחק קצר מאוד, ומזכר נוסף שנערך על ידו ביום 4.8.19. נוסף לכך, מכשיר הטלפון הנייד של המשיב אוכן בזירה במועד האירוע, כשמרבית השיחות המבוצעות בו נעשות אל מכשיר הטלפון הנייד של אחות המשיב. בהקשר לעד תביעה 6 ציינה המבקשת כי חומר הראיות מצביע על כך שבמועד ביצוע העבירות הרכב לא היה בחזקת עד תביעה 6 אלא בחזקתו של המשיב עצמו. באשר לטענת האליבי ציינה המבקשת כי כל שלושת העדים אינם מספקים למשיב אליבי ליום האירוע, ואף נחום קרלמן שמסר תחילה כי פגש במשיב במועד זה, חזר בסופה של חקירה מגרסתו זו ולא היה מוכן להתחייב כי אכן פגש במשיב ביום 12.4.19. בהתייחס לטענה בדבר שיהוי במעצר המשיב, טענה המבקשת כי נעשו פעולות חקירה לאיתורו אך ללא הצלחה. המבקשת שבה על עמדתה כי בתיק קיימות ראיות מספיקות להוכחת האישום, ובהתאם, ועל רקע המסוכנות הרבה הנשקפת ממעשיו בהווה בדומה למעשיו בעבר, יש להורות על מעצרו עד תם ההליכים המשפטיים נגדו.

דיון:

7. הסנגור כאמור לא חלק על קיומן של ראיות בתיק החקירה, אך ציין כי קיים בהם כרסום ואין בהן די כדי לבסס הרשעה כנגד המשיב. אעיר, כי בשלב זה נדרש בית המשפט לבחון את השאלה, האם טיבן של הראיות, על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות על בסיסן ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם. (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נגד מדינת ישראל (מיום 15.4.96). מעיון בתיק וכפי שיפורט להלן התשובה בעניין זה הינה חיובית.

בתיק החקירה דוח פעולה שנערך על ידי השוטר רס"ר ציבולה רוסטיסלב על פיו ביום 12.4.19 שעה 10:22 ובעת שנסע בניידת הבחין ברכב נוסע בכיוון נסיעתו מימין. בבדיקת מסוף עלה כי בעל הרכב (שהינו המשיב) הינו פסול מנהיגה. השוטר מציין: "מי שנהג ברכב הינו בעל הרכב כפי שנראה בתמונה במסוף בזיהוי ודאי בעל זקן גוון חום ושיער גוון חום". בהמשך הדוח תיאור אודות אופן נסיעת הרכב כמתואר בכתב האישום. השוטר מוסיף, כי רכב זה מוכר לו מפעילות קודמת של שיירת הרב ברלד אשר נתפסה בכביש הערבה כאשר רכב זה נתפס במסגרת אותה פעילות. (במאמר מוסגר יצוין, כי התיק בו הורשע המשיב, במסגרתו נפסל מנהיגה, הינו אותו אירוע אליו מתייחס השוטר בדוח). דוח פעולה זה מצטרף למזכר שנערך על ידי אותו שוטר לפיו ביום 4.8.19 הגיע למשרדי הימ"ר לצורך זיהוי, במסגרתו ציין כי הוא מזהה באופן ודאי את המשיב (על פי תווי פניו) כמי שנהג ברכב וברח באירוע. אעיר, כי בהתאם לדוח, הזיהוי נעשה במהלך נסיעה, ועל אף העובדה כי המדובר בשעת בוקר, לא ברור באיזה אופן התבצע הזיהוי ומאיזה מרחק הבחין בו השוטר. בהיבט זה, גם המזכר מיום 4.8.19 מציף קושי, זאת משום חלוף הזמן מעת האירוע, ואופי הזיהוי שנעשה, שעה שהשוטר נקרא לתחנה לצורך זיהוי המשיב שנעצר קודם לכן. בנסיבות האמורות ספק אם היה די בכך כדי לקבוע כי המשיב הוא שנהג ברכב, אלא שבדוח פרט נוסף המרפא את אותם פגמים עליהם עמדתי בשאלת הזיהוי. כפי שצוין, במהלך גרירת הרכב מהמקום הגיעו לזירה שלושה אנשים ביניהם אחותו של המשיב. כשנשאלה האחות לפשר מעשיה במקום ציינה, כי באה לאסוף את המשיב מהמקום, לאחר שקבעה עמו קודם לכן כי תאסוף אותו משכונת רמות. האחות הוסיפה כי אינה מצליחה ליצור עמו קשר. כפי שיפורט להלן נתון זה בצירוף דוח האיכון מבסס מסקנה כי המשיב הוא שנכח בזירה. מעיון בדוח האיכון ניתן ללמוד כי המכשיר הנייד שבחזקת המשיב אוכן במועד האירוע בזירה עצמה. יתר על כן, במכשיר נעשה שימוש ביום האירוע ועד סמוך מאוד לתחילתו של האירוע (שעה: 10:09:22). משלב זה (האירוע עצמו) ואילך, קיימות שיחות (נכנסות) רבות למכשיר הנייד אשר אינן נענות. כאמור, אחותו של המשיב ציינה בפני השוטר כי ניסתה להשיג את המשיב תכף לאחר האירוע אך ללא הצלחה. עיון בדוח (החל משעה 09:47 ועד 09:59:30) מאשש את דבריה, ומלמד כי מכשיר מספר 054-2681848 המצוי בבעלותה, ביצע 9 שיחות (ניסיונות שיחה) למספר הטלפון השייך למשיב. בעניין זה יש להעיר, כי מועד האירוע כמופיע באישום (10:20 או בסמוך לכך) מבטא את שעת פתיחת האירוע במשטרת ישראל, ולא את שעת האירוע עצמו שהיא מוקדמת יותר.

8. די בכך כדי לקבוע כי קיימות ראיות להוכחת האישום. יחד עם זאת ראיתי ליתן התייחסותי לטענות נוספות אותן העלה הסנגור בדבר הכרסום הקיים בחומר הראיות: ביחס לטענה בדבר מעורבותו האפשרית של יעקב דלגו- ע"ת 6 בביצוע העבירות אציין, כי אכן עדותו של זה מעלה קשיים בכל הנוגע לסיבה בגינה רכש את הרכב מלכתחילה. סבורני כי קושי זה אינו בא לידי ביטוי בהקשר לאירוע עצמו, אלא יכול ובהקשר אחר. כפי שציין הסנגור בצדק, אין ברשותו של זה רישיון נהיגה, ובנסיבות אלו הוא אינו נדרש להחזיק ברכב, ודאי לא ברכב שערכו הכספי אינו מבוטל. נוסף לכך, מעדותו של יעקב דלגו עולה כי קיים קשר בינו לבין המשיב, ואף העובדה כי הרכב, לאחר ששוחרר על ידו, הוחנה בסמיכות לביתו של המשיב מעלה תהיות. מנגד, דווקא בנתון זה, העמדת הרכב בסמיכות לביתו של המשיב, יש כדי להוות חיזוק לטענת המבקשת לפיה המשיב המשיך לעשות שימוש ברכב גם במועד האירוע. (ראו עדותו של ע"ת 6 שורות 45-47). לכך מצטרפת תעודת עובד הציבור (משרד התחבורה) המצויה בתיק, על פיה במועד ביצוע העבירה הרכב הינו בחזקת המשיב. בהתייחס לטענות בדבר אליבי שניתן, אפנה להודעותיהם של שלושת מוסרי האליבי, אשר אינם נוקבים במועד מדויק בו ראו את המשיב והן אינם מספקים כל נתון נוסף אשר ניתן לאמתו בדבר נוכחותו עמם במועד הרלבנטי. הודעות אלו מעלות קושי נוסף הקשור בפרק הזמן שחלף ממועד האירוע ועד למסירת ההודעה. (ראו: הודעתו של ישראל נתן גבאי מיום 7.8.19 ובעיקר שורות 43-71, הודעתו של נחמן פנחס קרנרמן מיום 7.8.19 בגב עמוד אחרון (4) נכתב בכתב יד. הודעתו של מיכאל לואני מיום 6.8.19 שורות 46-47). את הטענה בדבר מספר טלפונים בהם עושה המשיב שימוש ראיתי לדחות, זאת בהתאם לאמור לעיל, ומשהוכח כי בטלפון השייך למשיב נעשה שימוש ביום האירוע אף מצד בני משפחתו לאיתורו לאחר האירוע. עניין זה שולל כאמור את הטענה בדבר מכשיר שהונח בלא שימוש בכתובת מעצר הבית.

9. מכל האמור עולה כי קיימות ראיות מספיקות להוכחת האישום.

10. קיומן של ראיות במקרה זה מבססת מסקנה בדבר מסוכנות בעוצמה גבוהה. המדובר באירוע חמור שתחילתו באי ציות להוראת שוטר, והימלטות בנסיעה מסוכנת תוך נהיגה פרועה שהעמידה בסיכון כלי רכב אחרים בכביש. הנסיעה כללה מעבר צמתים במופע אור אדום, כשבאחד המקרים נכנס רכב לצומת וכמעט התנגש ברכב בו נהג המשיב. במקרה השני שכלל אף הוא מעבר הצומת באור אדום נסע המשיב על הנתיב הנגדי, ובהמשך עקף רכב אחר, ורכב שהגיע ממול נאלץ לבלום על מנת למנוע תאונה. הנאשם המשיך בנסיעה פרועה ומסוכנת עד שנטש את הרכב. נוסף לכך, ביום 7.4.19 נדון המשיב לעונש מאסר ופסילה ממושכת בגין אירוע הדומה בנסיבותיו. מתיק זה, שגזר הדין ניתן בו 5 ימים לפני האירוע נשוא כתב האישום, תלוי ועומד כנגד המשיב מאסר על תנאי להפעלה למשך 5 חודשים.

11. סבורני, כי די היה בכל אלו כדי להיעתר לבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תם ההליכים. אלא שמספר נתונים נוספים הביאוני למסקנה כי במקרה זה, ועל אף חומרתו הרבה, ראוי לבחון חלופת מעצר בטרם תינתן החלטה סופית בבקשה. ראשית, חלוף הזמן מעת האירוע. כאמור, האירוע הינו מחודש אפריל 2019 כשהמשיב נעצר רק בחודש אוגוסט 2019. כפי שציינה המבקשת נעשו ניסיונות לאיתורו מאז האירוע, אלא שמאז חודש יולי 2019 מרצה המשיב עונש מאסר על דרך עבודות השירות וניתן היה לאתרו קודם למעצרו. לנתון זה, ריצוי עונש המאסר כעת, ישנה גם השלכה על אופן המשך ביצוע העונש במידה ויוחלט על הפקעתו. על רקע קביעותיי לעיל, איני סבור כי די בבחינת המפקחים בבית המשפט, כדי לתת מענה הולם לסיכון הנשקף מהמשיב, והיתכנותה של חלופה, יכולה להישקל רק לאחר קבלת עמדת גורמי המקצוע.

12. אשר על כן אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ולתת דעתו בין היתר, לחלופה שהוצעה במסגרת הדיון וכן ליכולתם של המפקחים לשאת במלאכת הפיקוח.

13. הדיון יידחה ליום 4.9.19 שעה 08:30.

המשיב יובא לדיון באמצעות שב"ס.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לשרות המבחן.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ט, 18 אוגוסט 2019, בנוכחות הצדדים.