לפניי בקשה להורות לד"ר קראקרה ולד"ר שיף, שמונו כמומחים רפואיים מטעם בית המשפט, להתעלם משני מסמכים שהומצאו להם על ידי התובע: מסמך מאת ד"ר טארק פאהום מיום 5.3.2020 וסיכום הערכה פסיכודיאגנוסטית מאת הפסיכולוג מר ראאיד מחאמיד.

עובדות רקע וטענות הצדדים

1. התובע, יליד 14.1.2012, נפגע בתאונת דרכים מיום 9.9.2012, שבה נהרגו שני הוריו. בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הגיש התובע נגד הנתבעים תביעה לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגיש התובע בקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

2. בהחלטה מיום 12.1.2020 הוריתי על מינוי שלושה מומחים מטעם בית המשפט על מנת שיחוו את דעתם אם נותרה לתובע נכות רפואית כלשהי בתחום מומחיותם בעקבות התאונה: פרופ' צינמן מונה כמומחה בתחום האורתופדי, ד"ר תאופיק קראקרה בתחום הפסיכיאטרי ופרופ' רכס בתחום הנוירולוגי. בעקבות הודעת פרופ' רכס שאינו יכול לקבל את המינוי בשל גילו של התובע בוטל מינויו כמומחה מטעם בית המשפט ומונה תחתיו ד"ר אהרון שיף כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי.

3. בהתאם להחלטת המינוי המורה לצדדים להמציא למומחים את המסמכים הרפואיים שברשותם המציא התובע למומחים את המסמכים הרפואיים שברשותו, לרבות שני המסמכים שבמחלוקת; האחד מאת ד"ר טארק פאהום והשני מאת הפסיכולוג ראאיד מחאמיד.

4. הנתבעים הגישו בקשה להורות לד"ר שיף ולד"ר קראקרה להתעלם משני המסמכים בטענה, כי מדובר בחוות דעת רפואיות במסווה של מסמכים רפואיים, וזאת בניגוד להוראת תקנה 8(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986 המתירה לבעלי הדין להמציא למומחה שמונה בהתאם לחוק הפיצויים "מסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן" לנפגע ואוסרת המצאת חוות דעת רפואיות. אשר למסמך שערך ד"ר פאהום טענו הנתבעים, כי תוכן המסמך מכיל סממנים ברורים של חוות דעת, לרבות קביעת האבחנה הרפואית והקשר בין אותה אבחנה ובין התאונה. נטען עוד, כי המסמך נערך ביום 5.3.2020, לאחר ההחלטה שבה הורה בית המשפט על מינוי מומחים רפואיים ולטענת הנתבעים לא ניתן להתעלם מעיתוי זה שאף הוא מלמד כי המסמך נערך לצורך הצגתו למומחים ולא כחלק מטיפול רפואי בתובע. אשר למסמך שערך הפסיכולוג ראאיד מחאמיד טענו הנתבעים, כי המסמך נערך ללא שום קשר לטיפול כזה או אחר שניתן לתובע וכי אף מסמך זה מכיל סממנים ברורים של חוות דעת, כגון קביעת ממצאים, מסקנות, אבחנות רפואיות ופסיכיאטריות והבעת דעה לקיומו של קשר בין הממצאים והאבחנות שמצא הפסיכולוג ובין התאונה.

5. התובע התנגד לבקשה וטען, כי אין המדובר בחוות דעת רפואיות כטענת הנתבעים. אשר למסמך שערך ד"ר טארק פאהום נטען, כי לאחר שחלה נסיגה במצבו פנה התובע לד"ר פאהום, שהינו רופא פסיכיאטר, שבדק אותו והעלה על הכתב את התרשמותו ואת המלצותיו להמשך הטיפול בו. עריכת המסמך, כך נטען, מהווה "שלב טבעי" בטיפול בתובע וזאת במטרה ליידע את הרופא המטפל במצבו של התובע על מנת להעניק לו את הטיפול התרופתי המתאים עליו המליץ הפסיכיאטר. אשר לסיכום הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית טען התובע, כי מדובר בבדיקה המהווה אף היא שלב טבעי בטיפול ומהווה נקודת הפתיחה לטיפול פסיכולוגי שארך כשנתיים כפי שעולה מכרטסת "רישומה מעקב" שהומצאה למומחה. עוד נטען כי הפניה לפסיכולוג לא נעשתה בחלל ריק, אלא כיוזמה משותפת של האפוטרופסים ושל הגורמים החינוכיים על מנת לתת מענה לקשיים מהם סבל התובע בתחום הרגשי. התובע אף הפנה לפסיקה הדנה במסמכים רפואיים שנערכו בתחום בריאות הנפש, וטען כי נוכח מהות הטיפולים בתחום זה גילתה הפסיקה גמישות באשר לטיבם של המסמכים שניתן להעביר למומחה.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת התובע ובתשובה לתגובה ובמסמכים שבמחלוקת נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

אשר למסמך שערך ד"ר פאהום, עיון במסמך מגלה, כי מדובר למעשה בחוות דעת רפואית הכוללת את כל הסממנים של חוות דעת למעט קביעת אחוזי הנכות. במסמך זה מתאר ד"ר פאהום את תלונות התובע כפי שאלה פורטו בפניו על ידי האפוטרופוס שלו, את מהלך הבדיקה שהוא ביצע, את הממצאים שעלו באותה בדיקה, ומחווה את דעתו באשר לאבחנה הרפואית המתאימה לממצאים שגילה ובאשר לקשר הסיבתי בין האבחנה לתאונה. מלבד תוכן המסמך שמלמד על היותו חוות דעת לא ברור מדוע נעשתה פניה לד"ר פאהום, מי הפנה את התובע לביצוע אותה בדיקה, מדוע הבדיקה נעשתה באופן פרטי ולא במסגרת הטיפול בקהילה. יתירה מכך, מטיעוני הצדדים עולה, כי ד"ר פאהום פגש בתובע פעם אחת לקראת עריכת אותו מסמך, וכי לא היה רצף טיפולי אצלו לא לפני עריכת המסמך ולא לאחר מכן. גם עובדות אלה מחזקות את המסקנה כי מדובר במסמך שנערך לצורך הצגתו למומחים שמונו ולא כמסמך רפואי לצורך הטיפול בתובע. על כן, דין הבקשה ככל שהיא נוגעת למסמך שערך ד"ר פאהום להתקבל.

אשר לסיכום הערכה פסיכודיאגנוסטית-כמוס, מדובר בהערכה שנעשתה על ידי פסיכולוג שטיפל בתובע באופן רציף וקיים עמו מפגשים רבים במשך יותר משנתיים לצורך הטיפול בו. ההערכה מבוססת על בדיקות ומבחנים שבוצעו לתובע ועל תוצאות מבחנים אלה כפי שעלו במהלך ביצוע הבדיקה. אכן, בפרק הדן בתחום הרגשי ובפרק "לסיכום" קיימת התייחסות למצבו הנפשי והרגשי של התובע, ולקשר בין הממצאים שעלו בבדיקה ובמבחנים לתאונה. ברם, אין בכך די כדי לסווג את המסמך כחוות דעת. מסמך הנערך בידי פסיכולוג יכלול תמיד התייחסות למצבו הרגשי של המטופל, לרקע לאותו מצב, לסיבות שהביאו את המטופל למצב שבגינו הוא מקבל טיפול פסיכולוגי ועל כן, אין בעצם התייחסותו של הפסיכולוג לנושאים אלה כדי ללמד שאין המדובר במסמך שנערך לצורך הטיפול התובע. על כן, דין הבקשה ככל שהיא נוגעת לסיכום הערכה פסיכודיאגנוסטית – כמוס להידחות.

7. אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה באופן חלקי ומורה לד"ר קראקרה ולד"ר שיף להתעלם ממסמך מיום 5.3.2020 שערך ד"ר פאהום. הבקשה ככל שהיא נוגעת לסיכום הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית נדחית.

8. בנסיבות העניין ונוכח המסקנה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז אייר תש"פ, 21 מאי 2020, בהעדר הצדדים.