14 נובמבר 2021

לפנינו תביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (החוק) לפי הלכת המיקרוטראומה. השאלה העומדת לפנינו להכרעה בשלב זה היא אם הועמדה תשתית עובדתית.

רקע

1. התובע יליד 1970, עבד כספר משנת 1995.
2. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי (המוסד) תביעה להכיר בכאבי צוואר שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מעבודתו כספר – כפגיעה בעבודה. ביום 26.12.18 ניתנה החלטת הנתבע הדוחה את התביעה.

טענות הצדדים

1. כהערה מקדמית יצוין כי במהלך דיון ההוכחות הראשון, מיום 9.6.20, הודיע התובע כי "התשתית העובדתית שמופיע בתצהיר אינה מדויקת. התובע לא עבד כפי שמתואר בתצהיר ברצף, היו שנים שהוא עבד ושנים שעבד באופן חלקי". בהתאם להודעה זו הוא ביקש להגיש תצהיר נוסף. בקשתו התקבלה ונערך דיון הוכחות נוסף כדי לאפשר למוסד לחקור אותו על התצהיר החדש.

טענות התובע

1. התובע טען שהוא עבד כספר בתקופות ובהיקפים, בהתאם לפירוט הבא:
2. בשנים 1995-2012 – ספר עצמאי, בעיקר בתחום ההחלקות;
3. בשנים 2012-2013 – התובע לא עבד במקצוע;
4. בשנים 2014 עד 2/2015 – ספר שכיר ועצמאי. כשכיר במספרת 'מוטי מנחם' בימים א'-ו' (להוציא ימי ב'). ביום ב' בשבוע כעצמאי בבית האבות בית בלב;
5. בשנת 2015 (מ-3/2015 עד סוף 2015) – ספר שכיר ועצמאי. כשכיר במספרת 'קצטר' בימים א'-ו' (להוציא ימי ב'). בימי ב' כעצמאי בבית האבות בית בלב.
6. בשנים 2016 עד 8/2017 – שכיר ועצמאי. כשכיר במספרת 'אבי עיצוב שיער' בימים א'-ו' (להוציא ימי ב'). בימי ב' כשכיר בבית האבות בית בלב.
7. בחודשים 9-10/2017 – שכיר ועצמאי. כשכיר במספרת 'אהרון מושייב' בימים א'-ו', להוציא ימי ב'. בימי ב' כעצמאי בבית האבות בית בלב.
8. מחודש 11/2017 – עצמאי בלבד, בבית האבות בית בלב.
9. לטענת התובע, עבודתו נעשתה ונעשית, מאז ומתמיד, תוך ביצוע תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור הצוואר, כתוצאה מהן, הוא החל לסבול מכאבים והגבלה בצווארו.

טענות המוסד

1. המוסד טען מנגד כי לא הוכחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה. בהתבסס על דוחות המס ותלושי השכר של התובע בשנים 2006-2018, היקף עבודתו היה מועט וכדלקמן:
2. בשנים 2006-2008 עבודת התובע כעצמאי הייתה בשיאה. ממוצע הכנסות של כ-146,000 ₪ בשנה. כ-580 ליום עבודה. בהתבסס על עדות התובע בחקירתו הנגדית שהוא שעלות כול טיפול היא כ-200 ₪, יוצא שהוא קיבל כ-3 לקוחות ביום.
3. כאמור, זוהי תקופת השיא. לצורך ההבחנה, בשנת 2009 ההכנסה השנתית עמדה על כ-78,000 ₪, ממוצע יומי של 300 ₪ המעיד על קבלה של כשני לקוחות ביום;
4. בשנת 2010 התובע לא עבד;
5. בשנת 2011 עבד התובע בהיקף נמוך במיוחד, הכנסות של כ-14,564 ₪ לשנה בלבד;
6. בשנים 2012-2013, כאמור, התובע לא עבד.
7. משנת 2014 עד 2/2015 – עולה מתלושי השכר שהתובע עבד כשכיר בהיקף משתנה. כך, בחודשים 8-9/2014 עבד חצי משרה בלבד ובמהלך התקופה כ-66% משרה בממוצע, כ-120 שעות בחודש;
8. אשר לעבודתו כעצמאי בתקופה זו, ציין המוסד, מדוח ההכנסות עולה כי בניגוד לטענות התובע הוא החל לדווח על עצמו כעצמאי רק מ-3/2015. היינו, הוא לא עבד כעצמאי ב'בית בלב' בשנת 2014;
9. מ-3/2015 עד 12/2015 – התובע לא עבד במספרת 'קצטר' כפי שטען לאורך כל השנה, אלא 7 חודשים בלבד. זאת, בהתאם להודאתו בדיון החקירות השני.
10. משנת 2016 עד 8/2017 – עולה מעדות התובע בחקירתו בדיון השני שהוא החל לעבוד במספרת 'אבי עיצוב שיער' ב-11/2016, ולא כפי שטען, מ-10/2015. מכאן יוצא שמ-10/2015 ועד 11/2016 הוא עבד כעצמאי בלבד, יום אחד בשבוע בלבד.
11. התובע טען שעבד ב'מספרת מושייב' ב-9-10/2017, אך הציג תלוש רק ל-10/2017 לפי שכר של 1,900 ₪ המשקף מספר שעות עבודה מצומצם בלבד;
12. מ-11/2017, טען התובע שהוא עבד כעצמאי ב'בית בלב' במשרה מלאה. אולם, הוא לא הביא ראיה לכך. למעשה, התובע לא הציג אף ראיה להיקף עבודתו כעצמאי משנת 2017.
13. לאור האמור, טען המוסד, עולה כי התובע עבד לסירוגין ובהיקפים נמוכים, באופן שאינו עולה עם דרישת תכיפות התנועתיות החוזרת והנשנית, לאורך זמן ובצורה סדירה. התובע לא הציג דוחות ותלושים לשנים נוספות, דבר שצריך לפעול לחובתו מבחינת הנטל הראייתי.
14. זאת ועוד, התובע לא הוכיח את אופי התנועות שהוא נדרש אליהן. הראיה היחידה שהתובע הציג (נספח 3 לתצהיר התובע), היא תמונה ישנה בה הוא כלל לא נדרש לעבוד בכיפוף גב או צוואר.

התשתית הנורמטיבית

1. לפי הפסיקה, על מנת להוכיח תשתית לכאורית למיקרוטראומה יש צורך בהוכחת תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות, זהות במהותן, ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף; על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק כאשר תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדורה. לעניין זה ניתן לבודד פעולות אלו ממכלול הפעולות המבוצעות במהלך יום העבודה, אך יש לאבחן בין פעילות חוזרת הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה. דהיינו, תנועות מגוונות החוזרות על עצמן המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות. עם זאת, במקרה של עבודה מגוונת בה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק זמן משמעותי, עשויה להתקיים תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה (ר' עב"ל (ארצי) 46178-03-14 פלונית - המוסד לבטוח לאומי ((2017); עבל (ארצי) 40494-06-17 נטלה אוצרי נ' המוסד לביטוח לאומי (26.11.2017)).

מן הכלל אל הפרט

1. נקדים ונאמר כי איננו סבורים שהוכחה תשתית עובדתית מספקת כדי להוכיח פגיעה צווארית על רקע מיקרוטראומה, אף לא במידה הראשונית הדרושה כדי למנות מומחה.
2. ראשית, לא הובררה, ומאליו גם לא הוכחה, אופייה של התנועה החוזרת והנשנית שהתובע טען אליה.
3. כאמור, התובע טען כי הוא נדרש לכופף וליישר את צווארו פעמים תכופות במהלך ביצוע הפעולות השונות בעבודתו. הפעולות אליהן התייחס התובע הן תספורת, צביעה, ייבוש ותסרוקת. הסיבה לצורך בכיפוף ויישור הצוואר, הוא הסביר, היא שלקוחות המספרה מתיישבים על כיסא נמוך המצריך ממנו לכופף את צווארו.
4. אולם, במסגרת דיון ההוכחות השני עלתה תמונה שונה בתכלית. כאשר נשאל התובע על התנועות שהוא נדרש לבצע על לקוחה סיעודית, בבית האבות, הוא ענה – "אני מכופף את הגב כלפי מטה וגם את הצוואר... אני מתיישר ומתכופף כל הזמן. מידי פעם אני מתיישר". היינו, התובע הוסיף שהוא נדרש גם לכיפוף הגב ולאו דווקא צוואר. כן הוא נתן תשובה לא קוהרנטית ביחס למספר הפעמים שהוא נדרש גם להתיישר. בשלב זה של החקירה הציג המוסד בפני התובע תמונות של לקוחה שמציגה את התובע עורך לה תספורת (הוגש וסומן נ'3). המדובר בשלוש תמונות בהן נראית לקוחה יושבת, כששערה בגובה החזה של התובע והוא מטפל בשערה. בשלושת התמונות התובע אינו נראה מכופף את צווארו, אלא מביט עם עיניו כלפי מטה לכיוון השיער. כשנשאל התובע על התמונות הוא ענה שהוא "עושה פסים", כי מדובר בתמונות מלפני 20 שנה שאז היה "צעיר ויותר זקוף" וכי הלקוחה עצמה גבוהה יותר מהממוצע.
5. לאור התמונות שהציג המוסד בהן התובע לא נראה עובד בכיפוף הצוואר ולאור הדגמתו של התובע במסגרת עדותו את עבודתו בבית האבות, שם הוא נדרש לעבוד בכיפוף הגב, עולה ספק לגבי קיומן של תנועות בצוואר כטענת התובע. לא נוכל לקבוע על סמך עדות התובע לבדה כי אכן נהג לכופף צווארו. התובע לא הציג ראיה אובייקטיבית כלשהי שתעמוד אל מול התמונות שהציג המוסד ושתתמוך בגרסה שלו ביחס לאופי התנועות שהוא נדרש אליהן בעבודתו. יתירה מכך, האופן בו הציג התובע בעדותו את התנועות שהוא נדרש להן סותר, לפחות באופן חלקי וביחס לעבודה בבית האבות, את גרסתו ביחס לתנועות שהוא נדרש לבצע, קרי, כיפוף ויישור הצוואר. בעוד שבעדותו הדגים כיפוף ויישור של הגוף מהגב, בתצהירו טען לתנועות בצוואר.
6. יתרה מזו, לבד מן אופי התנועות, התובע לא הוכיח את תכיפות ותדירות הפעמים שהוא נדרש לתנועות להן הוא טען.
7. לעניינינו, יפים הדברים שנפסקו, במקרה דומה, בבל (י-ם) 47748-05-15 עזרא יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי (17.6.18):

"מעדותו הספונטנית עלה בברור כי מרבית עבודתו התבצעה סביב ראש הלקוח (ובעיקר מאחורי ראשו או מצדיו) כאשר צוואר התובע מצוי בתנוחה בה מצוי צווארם של מרבית בני האדם. הדברים מוצאים ביטויים בחלק מהתמונות שבהן צולם התובע מדגים את עבודתו (ראו למשל: נ/2 תמונות 1 ו – 2). כלומר, התובע מניע את צווארו לא בתנועות חדות או ברורות, אלא בתנועות זעירות שנועדו לשנות את תנוחת הצוואר כך שתתאים לצורכי עבודתו...התובע הדגים את הדברים במהלך עדותו ונדמה היה שעיקר התנועות הן דווקא אלה שבגבו התחתון או במתניו. מקרים של ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה נדנו על ידי בית הדין הארצי לא פעם. בעניין עב"ל (ארצי) 63/03 יעל עמנואל אדרי – המוסד לביטוח לאומי (23.8.2005), נפסק מפי השופט יגאל פליטמן (כתוארו אז) ’כי ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או לחץ על אבר מסוים, אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה. בזה אין אנו פוסקים כי לא יתכן שעבודת המערערת תרמה לליקוי שבגבה, אלא שהמחוקק ייחד את הפגיעה בעבודה לשלוש אלה: תאונת עבודה, מיקורטראומה ומחלת מקצוע. לא די בקיום קשר סיבתי אפשרי בין הליקוי לבין העבודה, כל עוד שעניינו של הנפגע לא בא בפתחם של שלושת סוגי העבודה האמורים...‘ (ראו עוד: דב"ע (ארצי) המוסד לביטוח לאומי – רפאל טואיטו, פד"ע ט', 8 (1977); דב"ע (ארצי) נו/ 180 – 0 שושנה שוורץ – המוסד לביטוח לאומי (8.12.1996)) . בעניין עב"ל (ארצי) 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי – יניפיליז (3.7.2014), הבהיר בית הדין הארצי, מפי כבוד סגנית הנשיא (כתוארה אז) השופטת ורדה וירט ליבנה, כי ברור הוא שתנוחה איננה תנועה, למעשה היא היפוכה של תנועה, וכי אין מקום בהקשר זה להרחיב את תורת המיקרוטראומה. על דברים ברוח זו חזר בית הדין הארצי גם בעניין יוסף דוייב (עב"ל (ארצי) 11714-12-16 יוסף דוייב – המוסד לביטוח לאומי (4.5.2017)), אליו הפנה גם המוסד בסיכומיו, עת קבע, מפי כבוד השופט (כתוארו אז) אילן איטח כי עמידה ממושכת אינה מקימה את דרישות תורת המיקרוטראומה. היות שמדובר בתנוחה סטטית ולא בתנועות חוזרות ונישנות, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. הדברים יפים גם לענייננו בשינויים המחויבים. בעניין דוייב הוסיף בית הדין הארצי כי "פריצת הגדר" של עילת המיקרוטראומה היא עניין למחוקק לענות בו. סוף דבר: כאמור, בענייננו וככל שהיו שינויים במנח הצוואר של התובע הרי שמדובר בתנוחות צוואר סטטיות למשך פרקי זמן קצרים ולא בתדירות גבוהה. משכך ועם כל הצער וההבנה למצבו של המערער תנוחות צווארו אינן יכולות לבסס תשתית עובדתית מספקת לתביעה".

1. התובע הציג גרסה לא קוהרנטית ולא עקבית ביחס להיקף עבודתו. כך, בכתב התביעה ובתצהירו הראשון הוא טען שעבד למעלה מ-20 שנה, תמיד, תוך כדי כיפוף צווארו, מידי יום, 10 שעות בממוצע ויותר, 6 ימים בשבוע. כאמור, התובע חזר בו מגרסה זו בדיון ההוכחות השני וביקש להגיש תצהיר עדות נוסף. בתצהירו השני הוא פירט את תקופות העבודה, כמפורט לעיל, אלא שגם פירוט זה אינו מדויק. מדוחות המס ותלושי השכר של התובע עולה שהוא עבד בהיקף נמוך בהרבה מזה שהוא ביקש להציג וכפי שטען המוסד. פירוט תקופות והיקף העבודה בטיעוני המוסד התבסס על דוחות המס ותלושי השכר של התובע. דוחות המס ותלושי השכר אושרו על ידי התובע בחקירתו הנגדית כמסד מהימן המשקף את היקף עבודתו בפועל – "אני לא טוען שעבדתי בשחור. הכול זה לפי התלושים". התובע גם לא סתר את הנתונים שהמוסד חילץ מתוך הדוחות והתלושים ביחס להיקף עבודתו הנמוך, כ-3 לקוחות בממוצע לאורך התקופה בה קיימים נתונים (ר' לעיל בטענות המוסד). אולם, יש לציין, נראה כי כאשר הבין התובע את הפער בין טיעוניו לבין הנתונים שניתן לחלץ מתלושי השכר שלו הוא ביקש לקעקע את מסד הנתונים וטען – "אני עבדתי אצל מוטי מנחם סדר גודל של 4,5 פעמים בשבוע והשאר בבית אבות. אני לא יודע להסביר. אני מסתכל על התלוש של מוטי מנחם – אולי הנהלת חשבונות טעו". הסבר זה של התובע אינו מקובל עלינו והרושם שלנו מעדותו הוא כי לאורך ההליך ניסה התובע לשפר את טענותיו ולהתאימן ביחס לקשיים שצפו תוך כדי ההליך, בדיון הראשון והשני. כך למשל, בפתחו של הדיון השני התבקש התובע לאשר, בהמשך לדיון הקודם, שעלות הטיפול ללקוח בשנים 2006-2008 הייתה בממוצע 200 ₪ והתובע אכן אישר זאת – "ש. לגבי התקופה הראשונה לפי סעיף 7א' לתצהירך...תאשר שזה בערך עולה 200 ₪ לטיפול בממוצע? ת. אז בתקופה ההיא". אולם בהמשך הדיון, ככל הנראה לאחר שהבין שמשמעות הדבר היא שהוא טיפול בכ-2-3 אנשים ביום, הוא שינה את עדותו ואמר – "בתקופה ההיא תספורת הייתה 100, 120 ₪". הממוצע היה שתי תספורות והחלקה. החלקה לא הייתה בכול יום. יכול להיות פעמיים בשבוע.
2. לאור כל האמור עולה כי התובע לא הוכיח כי עבד במקצועו לאורך השנים בהיקף המצטבר כנטען על ידו. כן לא הוכח כי בעבודתו התקיימו תנועות חוזרות ונשנות בצווארו.

סוף דבר

1. לא הונחה תשתית עובדתית מתאימה לפגיעה לפי הלכת המיקרוטראומה ולפיכך התביעה נדחית.
2. משדחינו טענותיו העובדתיות של התובע, לא בלי היסוס איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, י' כסלו תשפ"ב, (14 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.