התובע יליד 22.3.1983 הגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים מיום 18.2.2018, וזאת בהתבסס על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

ועדה רפואית של המל"ל, קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, בשל הגבלה בתנועות הצוואר והגב, וקביעה זו מהווה קביעת נכות על פי דין.

עיינתי בכתבי הטענות, בקביעת המל"ל ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין היתר, את טענות הצדדים ביחס לבסיס השכר ומהות הפגיעה.

בכל הקשור לבסיס השכר יש לומר, כי על-פני הדברים יש ממש בטענות הנתבעת, שבסיס השכר עומד על כ- 2,000 ₪, בשים לב לשומות המס לשנים 2017 ו- 2018, אך יחד עם זאת, לצרכי פשרה ובטרם הוצגו מלוא הראיות אני מעמיד את בסיס השכר על 4,000 ₪ (המהווה את השכר החודשי הממוצע בשנים 2016 ו- 2017).

נוכח מכלול השיקולים, הצעת ביהמ"ש לסיום ההליך בפשרה היא כדלקמן:

1. בגין הפסדי שכר לעבר, בהעדר ראיות בעת הזו להפסדים בפועל אך מאידך לאור הנכויות הזמניות ותעודות אי הכושר, אני מציע סך של 15,000 ₪.
2. בגין הפסדי שכר לעתיד אני מציע 50% מהחישוב האקטוארי, סך של 47,500 ₪.
3. כנגזר מסעיפים א' ו- ב', אני מציע פיצוי בגין הפסדי פנסיה (12%), בסך של 7,500 ₪.
4. בגין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרת הזולת (עבר ועתיד) מוצע סכום של 10,000 ₪.
5. בגין כאב וסבל מוצע סכום של 17,300 ₪.

בסה"כ עומד הפיצוי המוצע, לפני ניכויים, על סך של 97,300 ₪. מן הסכום האמור יש לנכות כל סכום שקיבל או יקבל התובע מן המל"ל עקב התאונה, ובעניין זה מוסכם על הצדדים, כי בעת הזו סכום הניכוי הינו 15,000 ₪. לפיכך, הצעת בית המשפט לפשרה היא תשלום פיצוי בסך של 82,300 ₪.

לסכום שיתקבל, לאחר הניכויים, יש להוסיף שכ"ט עו"ד והוצאות.

יודגש, כי הצעת הפשרה מהווה רק בסיס להידברות ומו"מ בין הצדדים.

ב"כ התובע יודיע עד ליום 6.9.2020 באם עלה בידי הצדדים לסיים את ההליך בפשרה.

המזכירות תודיע לצדדים ותקבע ת"פ ליום 7.9.2020.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תש"פ, 21 יולי 2020, בהעדר הצדדים.