1. בפני בית המשפט תביעה לפיצוי בשל נזקי רכוש שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים, שארעה ברחוב דוכיפת 7 בנשר ביום 21.12.18 (להלן "התאונה").

2. לטענת התובעת התאונה התרחשה בנסיבות הבאות. הנתבע עמד ברכבו לפני שער חשמלי בכניסה לחניון של בניין מגורים. הנהג ברכב התובעת (להלן "הנהג"), הגיע ברכבו ועמד מאחורי רכב הנתבע. רכב הנתבע השתהה במקום ולכן הנהג סבר שהוא ממתין למישהו ושאין בכוונתו להיכנס לחניון. לכן הוא עקף בזהירות את רכב הנתבע מצד שמאל ונעמד, כאשר הוא ממתין ששער החניון ייפתח. בזמן זה רכב הנתבע התקדם ואז הנהג הבין שברצונו להיכנס לחניון. לכן הוא ביקש להתנצל בפני הנתבע על כך שהחל לעקוף אותו, אלא שהנתבע פנה אליו בצורה מתלהמת והחל לקלל אותו. מאחר והנהג הבין שאיננו יכול לנהל שיח מכובד עם הנתבע, הוא סגר את החלון והמתין במקום על מנת שהנתבע יוכל להמשיך בנסיעה לתוך החניון. בשלב זה הנתבע החל בנסיעה קדימה, תוך כדי סטיה שמאלה, וכך פגע בפינה הימנית הקדמית של רכב התובעת. לטענת התובעת, האחריות לגרימת התאונה מוטלת על כתפי הנתבע.

3. הנתבע מכחיש את טענות התביעה. לטענתו התאונה התרחשה בנסיבות הבאות. הוא המתין בכניסה לחניון, לפני השער החשמלי על מנת שייפתח. לפתע, עקף אותו רכב התובעת מצד שמאל ונעצר. הוא פנה לנהג ואמר לו שהוא חוצפן והבהיר לו שיש לו זכות ראשונה להיכנס לחניון. לפתע, הנהג התקדם בנסיעה ופגע ברכבו בצד קדמי שמאלי, או בגלגל או בפגוש, הוא אינו יודע בדיוק היכן, אולם לא נגרם לרכבו נזק. לטענת הנתבע האחריות לגרימת התאונה מוטלת על כתפי נהג התובעת.

דיון

4. עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם. כמו כן, שמעתי את עדות הנהג ברכב התובעת, את עדות אשתו שהיתה עמו ברכב, וכן את עדות הנתבע. כמו כן, עיינתי בסרטון שצולם במצלמה קדמית של רכב התובעת.

5. עדות הנהג ברכב התובעת עשתה רושם אמין. הנהג תיאר בצורה מפורטת את אופן התרחשות התאונה וענה לכל השאלות שנשאל בצורה ישירה, מבלי להתחמק. על פי עדותו הוא היה בעמידה מוחלטת, לפתע הנתבע החל בנסיעה קדימה תוך כדי סטיה שמאלה, וכך פגע ברכבו.

6. עדות הנהג ברכב התובעת נתמכת בסרטון שהוצג בביהמ"ש. הסרטון מדגים באופן כללי את צורת התאונה. אומנם המצלמה, שהייתה מותקנת ברכב התובעת, מצלמת קדימה והיא לא תיעדה את עצם הפגיעה, שהינה פגיעה צידית, אולם היא מדגימה באופן כללי את צורת התאונה. ניתן להבין מהסרטון שרכב התובעת היה בעצירה מלאה, ואילו רכב הנתבע סוטה שמאלה כלפיו.

7. עדות הנהג ברכב התובעת נתמכת בעדות אשתו שישבה לידו. עדה זו תיארה בצורה מפורטת ומשכנעת את אופן התרחשות התאונה. הגם שמדובר בשני עדים בעל אינטרס זהה, יש בעדות זו תמיכה בגרסת התובעת.

8. גרסת התובעת נתמכת בעדות הנתבע עצמו. הנתבע הודה בכך שהוא ראה בהתנהגות הנהג חוצפנית ולא מקובלת, בכך שהוא מנסה לעקוף בכניסה לחניון, וכי הוא עומד על כך שזכות הראשונים נתונה לו. לכן הוא לקח לעצמו זכות זו, והחל לנסוע בזמן שרכב התובעת היה לצדו. הנתבע אף הודה שהוא סובב את ההגה שמאלה, על מנת לכוון את עצמו לתוך החניון. יש בעובדות אלה לחזק את גרסת התובעת, שכאשר רכבה היה בעצירה מוחלטת, הנתבע החל לנסוע תוך כדי סטיה שמאלה, ובאופן זה פגע ברכבה.

9. סיכומו של דבר שוכנעתי, ששני כלי הרכב עמדו זה ליד זה במקביל, רכב התובעת מצד שמאל ורכב הנתבע מצד ימין. כאשר רכב התובעת היה בעצירה מלאה, הנתבע החל בנסיעה תוך כדי סטייה שמאלה ובשל כך נגרמה התאונה. אני מוצא שהאחריות לגרימת התאונה מוטלת על כתפי הנתבע, אשר נהג בחוסר זהירות, תוך כדי פגיעה ברכב עומד. אינני מוצא מקום לייחס לנהג ברכב התובעת אשם תורם, שכן הוא נהג בזהירות ונעמד במרחק מספיק מרכב הנתבע.

10. התובעת הוכיחה את נזקיה באמצעות חוות דעת שמאית שהגישה ומסמכים נלווים. הנתבע לא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובעת ואף לא הציג חוות דעת שמאית נגדית. בנסיבות אלה, יש מקום לקבל את חוות הדעת השמאית מטעם התובעת.

11. בעניין הנזק. הנתבע טען שבפינה הימנית קדמית של רכב התובעת יש שני מוקדי נזק, אחד בגובה הפנס אליו, שמאי התובעת לא התייחס, והשני נמוך יותר ומעט קדמי יותר, בתחתית הפגוש הקדמי, שלא נגרם מהתאונה. לטענת הנתבע, הנהג הודה בחקירתו שהשפשופים שנראים במוקד הנזק השני, עשויים היו להיגרם כתוצאה מחיכוך בשפת מדרכה. לפיכך, טוען הנתבע שהתובעת לא הוכיחה את נזקיה, ככאלה שנובעים מהתאונה.

12. אני דוחה את טענת הנתבע בעניין הנזק. עובדה שהנהג, בתשובה לשאלה, השיב שייתכן והשפשופים שנראים במוקד השני עשויים להיגרם כתוצאה מחיכוך על שפת מדרכה, אין משקל של ממש. מדובר בנושא מקצועי, כאשר הנהג ברכב התובעת אינו מתמצה בו. הנהג השיב בהגינותו את אשר השיב, אלא שמדובר בהשערה כללית שאינה מחייבת. משמצא השמאי מטעם התובעת קשר בין הנזקים בפינה הימנית קדמית של רכב התובעת ובין התאונה, יש מקום לקבל את טענת התובעת, שהוכחו בצורה מספקת.

13. נזקי התובעת עומדים על נזק ישיר לרכב בסך 1,150 ₪ , ירידת ערך בסך 577 ₪ וכן שכ"ט שמאי בסך 400 ₪, ובסה"כ 2,127 ₪ . על הנתבע לפצות את התובעת בגין נזקים אלה.

תוצאה

14. התביעה מתקבלת במלואה.

15. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת 2,127 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 11.8.19 ועד היום. כמו כן, הנתבע ישלם לתובעת שיפוי בגין אגרת בית משפט בסך 758 ₪, הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בלבד.

התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"א אייר תשפ"א, 03 מאי 2021