1. התובעת הגיש תביעת שיפוי נגד הנתבעת בשל תגמולים שהיא משלמת להוריו של חייל צה"ל אשר נהרג בתאונת דרכים בעת שירותו הצבאי, כאשר רכב על אופנוע שהשימוש בו בוטח על ידי הנתבעת.

2. במסגרת התביעה, וכדי לבחון את פוטנציאל השתכרותו של המנוח אלמלא התאונה, הנתבעת עותרת לקבל עותק מהרישום הפלילי של המנוח, תוך שהיא מציגה רישום של קצין בריאות הנפש עמו המנוח שוחח בעת שירותו הצבאי. מעיון בתיעוד זה עולה כי המנוח מסר לו שכאשר היה בן 12 הוא היה מעורב באירוע פריצה לבית ספר, וכחודשיים לפני הריאיון זומן לחקירת משטרה על רקע קטטה שפרצה בינו לבין פלוני שאותו תפס בשעת מעשה מנסה לגנוב את אופנועו.

התובעת מתנגדת לבקשה.

דיון

3. חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א – 1981 (להלן: "החוק") מסדיר את האופן בו מתועד ומנוהל מידע פלילי על אודות אדם, כמו גם את הגישה למידע ואת האופן והתנאים למסירתו. ככלל, סעיף 3 לחוק קובע כי המרשם יהיה חסוי ומידע ממנו לא יימסר אלא על פי תנאי החוק. סעיף 5(א) לחוק קובע כי המשטרה תמסור מידע מהמרשם לרשויות ולבעלי תפקידים שונים המנויים בתוספת הראשונה, לרבות לבית המשפט (סעיף י' לתוספת) וזאת בשני תנאים: כאשר "הגילוי הוא מהותי לנושא הדיון" או אם "הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי" (בנסיבות המצערות, רק התנאי הראשון רלוונטי). הנה כי כן, המידע שבמרשם הפלילי הוא חסוי, אך החיסיון אינו מוחלט כי אם יחסי וניתן להורות על הסרתו (ראו דיון בת.א (חי') 688/02 בן הרואה נ' בדיר (2002) בפסקה 12).

4. ככלל, דפוס עבודה, התנהגות ותפקוד כללי בעבר יכולים להיות נתונים רלוונטיים בהערכת נזקו של נפגע (ת.א (מרכז) 6465-08-08 פדידה נ' קרנית קרן פיצויים נפגעי תאונות דרכים (2009) בפסקה 13). עם זאת, במקרה המיוחד שלפני, שבו המנוח נהרג בגיל 18 בעת שירותו הצבאי, חזקה היא כי השכר הממוצע במשק ישמש מודד לחישוב ההפסד בשנות הפסד ההשתכרות שאבדו (לחזקת השכר הממוצע במשק לגבי קטינים ראו ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס(3) 13 (2005). חזקה זו הוחלה גם על נפגעים המשרתים בצבא או על צעירים בראשית דרכם המקצועית - רע"א 7490/11 פחרי נ' חאג' (2011) בפסקה 6; ע"א 4772/02 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' צ'יבוטארו (2009) בפסקה 9; ת.א (חי') 19489-10-10 מלכה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב – "הפול" (2015) פסקה 22). ככל שהנתבעת מבקשת לסתור חזקה זו ברי כי היא רשאית לטעון זאת במסגרת ניהול ההליך, בתחשיב ובסיכומים, על יסוד המידע שברשותה. אולם, השתתפות בגיל 12 (על גבול גיל האחריות הפלילית) בפריצה לבית ספר, וזימון לחקירה בגיל 19 על רקע ניסיונו של המנוח להגן על רכושו, אינם מהווים בסיס מספק לחשיפת המרשם הפלילי (אם וככל שקיים) ולפגיעה בזכות לפרטיות. בפרט כאשר קריאה מדוקדקת של אותו רישום של קצין בריאות הנפש מעלה כי לא זו בלבד שהמנוח שלל הסתבכות נוספת עם החוק ומעורבות נוספת בקטטות ובאירועי אלימות, אלא שנכתב שם במפורש כי במערכת המחשב לא קיים תיעוד של רישום פלילי.

5. בנסיבות אלו, גילוי המרשם הפלילי אינו "מהותי" לדיון, וזכותו של המנוח ויורשיו לפרטיות ולסודיות המרשם הפלילי גוברת על אינטרס של הנתבעת בגילוי מידע שהאינדיקציות כי כלל קיים, רחוקות.

הבקשה ליתן צו לעיון במרשם הפלילי של המנוח, נדחית.

בשל התוצאה אליה הגעתי לא התבקשה עמדתם העצמאית של יורשי המנוח עובר למתן ההחלטה.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ו' אייר תש"פ, 30 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.