1. לפני בקשת החייב להורות לחברת הביטוח לשחרר לידיו כספי תשלום תכוף בסך של 50,000 ₪, אשר נפסקו במסגרת בקשה לתשלום תכוף (בת"ת (שלום רח') 47244-02-21).
2. החייב נפגע בתאונת דרכים קשה ביום 24.1.21. החייב הורדם והונשם למשך כחודש ימים וסבל מפגיעה רב מערכתית ונוירולוגית. ביום 1.2.21 מונו אביו של החייב ואחותו כאפוטרופוסים עליו. ביום 4.3.21 הועבר החייב לטיפול בבית החולים השיקומי רעות. תחילה שהה החייב באשפוז מלא ובהמשך, הועבר לטיפול באשפוז יום. על רקע זה, הגיש אביו של החייב בשמו בקשה לתשלום תכוף. ביום 25.4.21 נתן בית משפט השלום ברחובות תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה ישולם לחייב סך של 50,000 ₪ בשני תשלומים: סך של 38,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ואגרת משפט ששולמה, בתוך 30 יום ממתן פסק הדין; וסך של 12,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד, עד ליום 25.7.21, בניכוי כל סוכם שיתקבל, אם יתקבל, עד לאותו מועד מהמוסד לביטוח לאומי בגין איזו גמלה מבין הגמלאות להן עתר התובע, לרבות נכות כללית, דמי תאונה, שירותים מיוחדים וניידות. בשולי פסק הדין הובהר כי הסכום נועד לכיסוי כל ההוצאות בגינן הוגשה הבקשה למשך תקופה של ששה חודשים החל מיום 11.4.21, יום שחרורו של החייב מאשפוז. מכאן הבקשה שלפני, להורות על העברת כספים אלה לידי החייב.
3. המנהל המיוחד טוען כי הסכום שנפסק בגין התשלום התכוף כולל פיצוי עבור רכיב ההשתכרות וכי בהתאם להלכה שנפסקה בדנ"א 1996/19 קוגן נ' ב.ת.ב – בנייני תעשיה באר-שבע בע"מ (11.1.2021) (להלן: הלכת בנייני תעשיה), על החייב להעביר את הפיצוי בגין רכיב זה לקופת הכינוס. נטען כי במסגרת הדרישה לתשלום תכוף, טען החייב למשכורת ממוצעת של 7,000 ₪. בהתאם למחשבון הביטוח הלאומי ועל פי נתוני החייב, כך נטען, דמי המחייה בכבוד של החייב עומדים על סך של 5,181 ₪. לאור האמור, עותר המנהל המיוחד כי היתרה הנותרת ממשכורת החייב, מעבר לדמי המחייה בכבוד, בסך של כ-1,800 ₪ בחודש, תועבר לקופת הכינוס וכי בסך הכל יועברו לקופה סך של 10,800 ₪ לחודש בגין ששה חודשים. הכנ"ר סומך ידיו על עמדת המנהל המיוחד לפיה יש להורות לחברת הביטוח להעביר סך של 10,800 ₪ בגין רכיב ההשתכרות ישירות לקופת הכינוס.
4. למען שלמות התמונה יצוין כי בטרם בחינת הבקשה לגופה, נתבקשה הבהרת ב"כ החייב בנוגע לעצם ניהול ההליך בבית משפט השלום, ללא קבלת אישורו של בית משפט זה. ב"כ החייב הסבירה כי אביו של החייב הגיש את הבקשה לתשלום תכוף שעה שהחייב היה מורדם ומונשם ולא היה מודע לצורך בקבלת אישור לניהול ההליך המשפטי. במצב דברים זה, כך פירטה, לא נעשתה פניה למנהל המיוחד או לבית המשפט של פשיטת רגל, ואף היא עצמה עודכנה בדבר מצבו של החייב רק זמן רב לאחר התאונה. בנסיבות העניין, ההבהרות שניתנו מניחות את הדעת. עם זאת, יש להדגיש כי אין באמור כדי לגרוע מחובתו של החייב לפעול בהתאם לכל כללי הליך פשיטת הרגל, בפרט בכל הנוגע לאישור נקיטה בהליכים ודיווח מתאים לבעל התפקיד.
5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות שהוגשו, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת החייב ולהורות על העברת מלוא התשלום התכוף שנפסק לידיו. כפי שיבואר, לא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן, יש בהלכת בנייני תעשייה כדי לשנות ממסקנה זו.
6. כידוע, תכליתו של הסדר התשלום התכוף, הקבוע בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ובתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), תשמ"ט-1989 שהותקנו מכוחו, היא "להחיש את התשלום לנפגע תאונת הדרכים ולהבטיח כי בתכוף לאחר התאונה, ועוד בטרם סיום הליכי המשפט, יקבל הנפגע תשלום בגין צורכי הריפוי, הסיעוד והמחיה שלו" (רע"א 9275/03 פינטו נ' יונה, פ"ד נח(2) 295 (2003)). מדובר בכספים המשולמים לנפגע כסעד דחוף, סעד של חירום. לאור האמור, נפסק לא אחת כי יש להעביר את כספי התשלום התכוף במלואם לחייב-הנפגע (ראו, למשל: פש"ר (מחוזי ת"א) 43297-09-17 אוסקר נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (5.2.2018); פש"ר (מחוזי י-ם) 57341-01-11 כלפון נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים (31.10.2012). השוו גם להחלטת כב' השופט י' עמית בבש"א (מחוזי חי') 19037/07 עזבון המנוח שלום ז"ל נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (16.12.2007) במסגרתה נפסק, לעניין עיקול, כי "למרות שאין בחוק ההוצאה לפועל או בחוק הגנת השכר או בחוק אחר, הוראה מפורשת הקובעת כי תשלום תכוף פטור מעיקול, ברי כי לאור מהותו של התשלום התכוף כתחליף של צרכי ריפוי וצרכי מחיה של הניזוק, ראוי להקיש מהוראות הדין השונות לענייננו, ולהורות על כך שתשלום תכוף יהא פטור מעיקול. קל וחומר כאשר התשלום התכוף נפסק כ'עזרה ראשונה' דחופה לזכות התלויים במנוח").
7. בנסיבות המקרה דנן, שוכנעתי כי יש להורות על העברת מלוא כספי התשלום התכוף שנפסקו לחייב, לצורך מתן מענה לצרכיו המידיים. כפי שפורט, החייב נפגע בתאונת דרכים קשה ביותר וסבל מפגיעה רב מערכתית ונוירולוגית. החייב מטופל כיום בבית חולים שיקומי רעות באשפוז יום. מתגובת באת-כוחו עולה כי החייב נדרש להתייצב בבית החולים השיקומי בשעות הבוקר ולעת ערב חוזר לביתו. ב"כ החייב פירטה כי החייב מתגורר בבית אביו בראש העין, כך שהוא נדרש לשאת בהוצאות הנסיעה מדי יום, מראש העין לתל אביב ובחזרה. עוד פורט כי החל מיום אשפוזו במוסד השיקומי, החייב נדרש להעסיק מטפל אשר מלווה אותו בכל יציאה מביתו, מסיע את החייב לאשפוז היום השיקומי ודואג לכל צרכיו, בבית ומחוצה לו. לעניין זה צורף הסכם העסקה (בכתב יד) של אדם המשמש, כך על פי ההסכם, כ"מטפל/מלווה/נהג" לחייב במשך 8 שעות יומיות, בעלות של 5,800 ₪ לחודש. עוד צוין כי אביו של החייב נכה, קטוע רגל ומתנייד בכסא גלגלים, כך שאין הוא יכול לסייע לחייב בעת שהותו בבית. בנוסף, פורטו הוצאות רפואיות בהן, כך על פי הנטען, נושא החייב. המנהל המיוחד ציין בתגובתו כי דמי המחייה בכבוד של החייב עומדים על סך של 5,181 ₪. כאשר מצרפים לסכום זה את יתר ההוצאות הנטענות, נראה כי הסכום שנפסק בגין תשלום תכוף, בסך של כ-8,333 ₪ לחודש, חיוני ודרוש לחייב במלואו, לשם כיסוי צורכי הריפוי, הסיעוד והמחיה שלו. בנסיבות אלה, התועלת שתצמח לקופת הכינוס מהסכומים מושא הבקשה, קטנה לאין ערוך מהתועלת לחייב בעת הזו.
8. אוסיף ואציין כי אין בידי לקבל את החישוב שהציע המנהל המיוחד במקרה דנן, לצורך חילוץ הסכום שיש להעביר לקופה. בענייננו, מאחר שבית המשפט שדן בבקשה לתשלום תכוף, לא היה ער לקיומו של הליך פשיטת הרגל, נפסק סכום גלובלי בלא פירוט של רכיביו (השוו להלכת בנייני תעשייה, בה נפסק כי "ככלל... רצוי כי פסק הדין בעניינו של ניזוק פושט רגל – גם אם הוא ניתן על דרך הפשרה – יכלול הערכה מפורשת של רכיבי הפסד ההשתכרות" (פסקה 10)). המנהל המיוחד הניח כי התשלום התכוף כולל פיצוי בגין מלוא הפסדי השתכרותו של החייב, ועל כן הפחית ממשכורתו הממוצעת של החייב עובר לתאונה (7,000 ₪) את הסכום הדרוש לחייב כדמי מחייה בכבוד (5,181 ₪). הנחת מוצא זו לוקה משני טעמים. הטעם הראשון הוא שאין מקום להניח כי הסכום הגלובלי שנפסק כתשלום תכוף כולל את מלוא הפסדי השתכרותו של החייב. התשלום התכוף נועד, כאמור, ליתן מענה למכלול צורכי הריפוי, הסיעוד והמחיה של החייב. בשלב שבו נפסק התשלום התכוף, מעריך בית המשפט את צרכיו החיוניים והמידיים של החייב-הנפגע ועורך לצורך כך "מאזן טכני" בין הצרכים והמשאבים שעמדו לרשות הנפגע עובר לתאונה, לבין אלה העומדים לרשותו לאחריה. רכיב אובדן ההשתכרות הוא רק אחד מהפרמטרים הרלבנטיים. בתביעת הנזיקין, לעומת זאת, נערכת בחינה שונה – "הרכיב של הפסד ההשתכרות הוא הרכיב העיקרי והפיצוי בגין רכיב זה אינו נפסק על פי צורכי מחייתו הבסיסיים של הניזוק אלא על פי הפסד השתכרותו בפועל (אובדן השתכרות) ובכוח (אובדן כושר השתכרות)" (כב' השופט י' עמית בהלכת בנייני תעשיה, פסקה 14.ב). הטעם השני הוא כי נוכח מצבו של החייב, ספק רב אם ניתן לבסס את דמי המחייה הדרושים לו לעת הזו על מחשבון הכנ"ר. יצוין כי החייב עצמו העריך בדרישתו לתשלום תכוף כי עיקר ההוצאות הדרושות לו הן הוצאות רפואיות והוצאות סיעוד (115,000 ₪) ואילו את צורכי המחייה העריך בסך של 45,408 ₪. לאור האמור, בשלב הנוכחי אין מקום לעריכת החישוב שהציע המנהל המיוחד.
9. לבסוף, יצוין כי הותרת מלוא סכום התשלום התכוף בידי החייב מתיישבת עם הלכת בנייני תעשייה נוכח הקביעה לפיה רכיבי הפיצוי בגין עזרת צד ג' והוצאות רפואיות יוותרו בידי הניזוק (פסקה 2 לפסק הדין), כמו גם הקביעה לפיה, חישוב רכיב אובדן ההשתכרות בתום ההליך יהא "תלוי במכלול הנסיבות ועל בית המשפט להתחשב בסכומים הדרושים לפושט הרגל ולתלוייו לצורך מחייתם בכבוד והוצאותיהם, כאמור בסעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980... וכפי שנעשה ברגיל בעת קביעת צו תשלומים. מכאן, שיתכן שיהיו חייבים שלגביהם יהיה מוצדק להותיר בידם חלק מהפיצוי ברכיב של אובדן השתכרות, בהתאם לקביעת בית המשפט של פשיטת רגל לגבי הסכום שנדרש להם למחייתם הבסיסית" (פסקה 10 לפסק הדין). תוצאה זו עולה בקנה אחד גם עם עמדת המנהל המיוחד במקרה דנן, לפיה יש ליתן לחייב פטור מצו התשלומים למשך ששת החודשים הבאים.
10. למותר לציין כי כשתביעת הנזיקין תבוא לסיומה, יובאו בחשבון מלוא טענות המנהל המיוחד, ומתוך כלל הפיצוי הכספי שיפסק לחייב, יוקנה לקופת הכינוס רכיב הפיצוי עבור אובדן השתכרות בהתאם לכללים שהותוו בהלכת מבני תעשייה. יש להניח גם כי פסק הדין שיינתן, יכלול הערכה ברורה ומפורשת של רכיבי הפסדי ההשתכרות.
11. אשר על כן, בקשת החייב מתקבלת. חברת הביטוח תעביר לחייב באמצעות אביו, אפוטרופסו, את כספי התשלום התכוף וכן תעביר את שכר הטרחה לבא-כוחו.

לאור הסכמת המנהל המיוחד, פטור החייב למשך ששה חודשים מביצוע תשלומים חודשיים ומהגשת דוחות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אב תשפ"א, 28 יולי 2021, בהעדר הצדדים.