1. לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים, להלן החלטתי בדבר שלוש הסוגיות שעל הפרק:
2. בקשה לביטול עיקול על רכב מ"ר 70-430-38 ע"ש הצד השלישי-מר אברהם טיירו (להלן: "הרכב").
3. בקשה להפקדת ערובה.
4. ביטול עיקול על חשבון בנק הנתבע.
5. אשר לבקשה לביטול עיקול על הרכב, בדיון שנערך לפניי בתאריך 15.1.20, נקבע שעל התובעת לעתור בסעד מתאים לביהמ"ש, על מנת להוכיח בעלות הנתבע ברכב. לשם כך, ניתן לתובעת סיפק בן 90 ימים לעשות כן, אך הדבר לא נעשה ואף לא הוגשה לעיוני בקשה להארכת מועד. לכן, אני מורה על ביטול העיקול שהוטל במסגרת תיק דנא על הרכב.
6. אשר לבקשה להפקדת ערובה- על חיוב התובעת בהפקדת ערובה להפקדת הוצאות הנתבע חולש סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999, לפיו שתי חלופות, בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה:
7. אם החברה הוכיחה כי יהא לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.
8. אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה. במסגרת זו על ביהמ"ש ליתן את הדעת בין היתר, לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע. ראו: רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09).
9. בענייננו, לא מצאתי כי התובעת הצליחה להוכיח באורח ברור וחד משמעי שיהא בידה לשלם את הוצאות הנתבע, ככל שיזכה בדין. התובעת השאירה את ההחלטה לשיקול דעתי ולא המציאה ראיות "חותכות" בדבר יכולתה לשלם את סכום ההוצאות, ככל שייפסק.
10. באשר לסיכויי התביעה, מטבע הדברים בשלב זה בו טרם הוגשו מלוא ראיות הצדדים, מוקדם לקבוע מסמרות בדבר סיכויי התביעה. אני מעריך, כי התביעה הוגשה בתום לב וסיכוייה (בהערכה שמרנית וזהירה) סבירים. בעניין זה, אציין כי הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים לפיו התחייב הנתבע לפצות את התובעת בסך של כ 80,000 ₪ הופר לכאורה ועל כן, כפי שנקבע לעיל, יש להעריך את סיכויי התביעה כסבירים. מאידך גיסא יש לזכור כי הכלל מחייב הפקדת ערובה ובנדון דידן, על אף סיכויי התביעה הנחזים בשלב זה, אין נסיבות העניין מצדיקות סטייה מן הכלל.
11. באשר לגובה הערובה, כבר נקבע כי משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה שיש הצדקה לחיובה של התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין. נוכח צמצום העיקול עליו הוריתי בסעיף 2, לעיל, אני קובע שמחצית הסכום שהופקד כערובה לחיוב בהוצאות מחזיקים והנתבע במסגרת הסעד הזמני (15,000 ₪) ישמש כערובה להבטחת הוצאות הנתבע בהליך זה.
12. אשר לבקשת הנתבע לביטול עיקולים-בקשת הנתבע התמקדה בבקשה לביטול עיקולים בחשבון עו"ש לגביו המציא תדפיסי בנק מהם נחזה שהעיקול עליו הוריתי במסגרת החלטתי מתאריך 13.8.19, לא הניב תוצאה מעשית כלשהי. במסגרת תשובת התובעת לבקשת הנתבע, טענה התובעת, כי לפרקים החזיק הבנק עבור הנתבע ביתרת זכות. טענה זו לא הוכחה וממילא נטענה בלשון רפה וללא כל תמך ראייתי. כך או אחרת, תחולתו של צו עיקול הניתן כסעד זמני בהליך תלוי ועומד, שטרם הוכרעו בו זכויות הצדדים, מוגבלת לנכסים הנמצאים בידי המחזיק בעת הטלת הצו בלבד (ראו: רע"א 6861/17 בשותי זאהר בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (8.2.18). כמו-כן, העיקול שהוטל אצל הבנק בו מתנהל חשבון הנתבע, כפוף לתקנות סדר הדין האזרחי, התמ"ד-1984 ואינו בגדר עיקול מתחדש כנהוג בהליכי הוצאה לפועל ולפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.
13. מאידך גיסא, קיימת עמימות מסוימת ביחס לחשבון הבנק אותו צירוף הנתבע כבסיס לביטול ההליך. הנתבע טען כי "לא נתפסו כספים" ולשם כך, צירף תדפיסי חשבון בנק. לא ראיתי במסמכים אלו זיהוי מספק וקשר בין הנתבע לאמור בגוף התדפיס. ראו למשל המסמכים שהוגשה בתאריך 17.5.20. ככל שאכן צו העיקול לא הניב תפיסת "נכס" (תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי), על הנתבע להניח מסד עובדתי ברור להוכיח זאת ולשם כך יתכבד ויגיש תדפיסי חשבון בנק ברור ומפורטים המתייחסים לתקופה של שלושה חודשים אחרונים ובהם פירוט הזיקה שלו לחשבון. ככל שיעשה כן, תועבר התייחסות נוספת מצד התובעת ותינתן לעניין זה החלטה משלימה.

ניתנה היום, א' סיוון תש"פ, 24 מאי 2020, בהעדר הצדדים.