(בקשה לצו זמני)

בשה לסעד זמני במעמד צד אחד הקובע כי המערער לא יורחק מישראל עד להחלטה אחרת וכי ישוחרר ממשמורת בתנאים של חתימת צד ג' על ערבויות של הוריו, ובני משפחתו, כולם אזרחי ישראל.

הבקשה הוגשה במסגרת ערעור מנהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב (ערר 3562-19 מיום 7.8.19 (הדיין חנניה גגונהיים); החלטה מיום8.8.19 (הדיין אילן חלבגה) .

הבקשה לסעד זמני נתמכת בתצהיר אם המשיב ונסובה על נימוקי פטור מאגרה.

כעולה מפסק הדין נשוא הערעור, המבקש נולד ברוסיה בשנת 1986, היום בן 33, עבר בילדותו עם משפחתו להתגורר באוקראינה. בשנת 2011 עלתה משפחתו לישראל לפי חוק השבות תש"י – 1950, ואילו המבקש שהיה באותה העת בן 25, לא היה זכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות בהיותו נין של יהודי, לפיכך נכנס לישראל באשרת תייר.

בסמוך לאחר הגעתו לישראל כתייר, הגיש המבקש בקשה לקבלת מעמד מכח נוהל הטיפול במתן מעמד לנין. בקשה זו נדחתה, הערר הפנימי נדחה וגם ההשגה נדחתה ביום 23.3.14, תוך שהוא מצווה לעזוב את ישראל תוך 30 יום. משלא הוגש ערעור על דחיית ההשגה הפכה ההחלטה לחלוטה. מהמועד הנ"ל ועד לעיכובו על ידי המשיב ביום 23.7.19 שוהה המבקש בישראל שלא כדין, היינו כחמש וחצי שנים.

ביום 23.7.19 נעצר המבקש ונערך לו שימוע ע"י ממונה ביקורת הגבולות בנוכחות עורך דינו והוצא נגדו צו הרחקה וצו משמורת. בית הדין לביקורת משמורת דחה את טענות המבקש בעניין המשמורת לאחר דיון במעמד הצדדים. למחרת מעצרו טוען המבקש כי הגיש "בקשה למעמד הומניטרי" וביום 31.7.19 הוגש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952, הערר נדחה בפסק דין מיום 7.8.19, הוא נשוא ערעור מנהלי זה. לאחר מתן פסק הדין הגיש המבקש לביה"ד קמא בקשה דחופה לעיכוב זמני של צו ההרחקה לצורך התארגנות והוצאת דרכון אוקראיני על מנת שיוכל לשוב לאוקראינה עם אחותו הנמצאת בביקור בארץ עד ליום 16.10.19, בקשה זו נדחתה על ידי ביה"ד לעררים בהחלטה מיום 8.8.19.

הבקשה לצו זמני דנא הוגשה כאמור בגדרו של ערעור המשיג על פסק הדין הדוחה ערר על החלטת ההרחקה מן הארץ ועל ההחלטה שלא לעכב ביצוע לצורך הוצאת דרכון על מנת שיוכל לשוב לאוקראינה עם אחותו, תוך שמבוקש לאפשר למבקש להישאר בישראל עת נבחנת בקשתו ההומניטרית אשר הוגשה לטענתו לאחר מעצרו ולתמוך אותה במסמכים הנדרשים על פי הדין והנוהל בהתאם לתשובת המשיב מיום 25.7.19.

בית הדין לעררים נדרש לערר בפסק דין יסודי ומקיף וטרם מתן פסק הדין אפשר לצדדים לטעון בהרחבה. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון נשמעו טיעונים מפי המבקש, אמו, אביו, סבתו, מורו וכמובן ב"כ.

אין ספק כי המבקש עשה דין לעצמו ומעבר לאשרת תייר בת חודשים ספורים בשנת 2011 הוא שוהה בישראל מזה למעלה מחמש שנים שלא כדין. יתר על כן, כעולה מפסק הדין קמא, המשיב ומשפחתו ידעו מבעוד מועד, טרם עלייתם לישראל, כי המשיב לא יהא זכאי למעמד.

המבקש טוען כי הרחקתו תגרום לו למצב נפשי מסוכן עד כדי סיכון חייו. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם בקשתו "לעיכוב ביצוע זמני של צו ההרחקה לצורך התארגנות והוצאת דרכון אוקראיני" שהוגש לביה"ד קמא לאחר מתן פסק הדין נשוא ערעור זה. הבקשה הוגשה מהנימוק כי הוא מבקש לבצע סידורים לצורך הסדרת דרכון אוקראיני על מנת למנוע את מעצרו בהעדר דרכון אוקראיני ולצורך חזרה ביחד עם אחותו המתגוררת באוקראינה ונמצאת עתה בחופשה בישראל עד 16.10.19 (נספח ב' לערעור – הוגש עמוד אחד בלבד). טענה זו גם אינה מתיישבת עם הערכה פסיכיאטרית מפורטת שבוצעה ביום 4.8.19 ע"י ד"ר משה ברגר מנהל החטיבה לפסיכיאטריה משפטית לבקשתו של הדיין רג'א מרזוק מבית הדין לביקורת משמורת, ובגדרה נקבע "איננו מתרשמים כי במצבו הנוכחי קיימת הסתמנות נפשית המתאימה להפרעה פסיכיאטרית כלשהי".

למבקש טענות נוספות בעניין שימוע פגום שנערך לו בעת מעצרו על ידי הממונה לביקורת הגבולות. טענה זו נבחנה ע"י ביה"ד קמא ונשללה תוך השוואת פרוטקול השימוע לטענות שנטענו בהרחבה בפניו ולא נמצא בעיקרון חסר כלשהו. נדחתה גם הטענה לאנטישמיות באופן כזה השולל החזרה לאוקראינה, עובדה היא המבקש סיים שם שני תארים אקדמאיים ובכל מקרה לא ננקטו הליכים מתאימים להסדרת מעמד מכח טענה זו.

בגדר בקשה לסעד זמני על המבקש לשכנע את ביהמ"ש בדבר סיכויי הערעור וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בענייננו נראה כי סיכויי הערעור נמוכים, בהתחשב בעובדה שהמשיב כאמור עשה דין לעצמו ולמעט מספר חודשי שהייה בישראל כתייר בשנת 2011 הוא שוהה בה מאז שלא כדין, ובעיקר עת הגיע לארץ בידיעה שלו ושל משפחתו שלא יהא זכאי למעמד.

המבקש מבקש בגדרו של הערעור לאפשר לו שהייה בישראל עת נבחנת בקשתו למעמד מטעמים הומניטריים, גם לעניין זה נקבע לא אחת כי הרחקה מישראל אינה בלתי הפיכה ואם יוסדר מעמדו של המבקש יוכל לשוב לישראל כדין.

בענייננו גם מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיב, כאמור בשל שהייה שלא כדין בישראל מבלי שנעשה דבר מאז שנת 2014 להסדיר את המעמד. רק עתה כאשר חרב ההרחקה מונחת על כתפו של המבקש נטען כי הגיש בקשה למעמד מטעמים הומניטריים וזו כאמור יכולה להבחן בהעדרו.

על כך יש להוסיף כאמור לעיל, את הודעתו שניתנה אך לפני ימים ספורים ולאחר מתן פסק הדין נשוא הערעור, בדבר רצונו לחזור לאוקראינה עם אחותו (נספח ב' לערעור) ואת הגשת הבקשה מבלי שנתמכה בתצהיר רלוונטי.

הבקשה לצו זמני לפיכך נדחית.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ט, 13 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.