1. תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע כתוצאה מבורות שנפערו לאורך הכביש המוביל למוסך שלו באזור התעשיה הצפוני בחדרה.
2. לטענת התובע, ביום 18.1.2018, בעת שנסע בכביש האמור ביום גשם עז, נכנס רכבו לאחד הבורות וכתוצאה מכך נגרם נזק לחישוקי הגלגלים ולצמיגים.
3. בכתב ההגנה כפרה הנתבעת בטענות התובע, טענה כי אין כל ראיה בכך שהנזק הנטען נגרם כתוצאה ממצב הכביש וטענה כי היא מתחזקת באופן שוטף את הכבישים שבתחום שיפוטה, וכי על אף שכלי רכב רבים נוסעים מידי יום בכביש נשוא התביעה, לא הוגשו תלונות או תביעות נוספות במועד התאונה הנטענת.
4. בדיונים שהתקיימו בתובענה הציג התובע תצלומים של הכביש המדובר וטען, כי זהו כביש ישן וכי בעשר השנים האחרונות לכל הפחות לא תוקן הכביש ולו פעם אחת. לטענתו, מידי חורף נפערים בו בורות עקב מי הגשמים, אולם הנתבעת אינה מבצעת בו טיפול יסודי, אלא תיקונים נקודתיים בדמות "טלאים" שאינם מחזיקים מעמד זמן רב.
5. התובע העיד, כי כיוון שרכבו לא יכול היה להמשיך לנסוע ממקום התאונה, הגיע למקום עובד מהמוסך שלו עם חישוקים וצמיגים חליפיים, השניים החליפו את החלקים ופינו את הרכב מהמקום, ובהמשך התקין התובע חישוקים וצמיגים התואמים את סוג הרכב. לטענתו, מדובר ברכב אספנות, כאשר החישוקים הקדמיים שונים בגדלם מהחישוקים האחוריים. הוא העיד, כי כיוון שלא ניתן להשיג חישוקים חדשים, הוא רכש חישוקים משומשים שהותקנו ברכב, בעלות של 3,800 - 4,000 ₪.
6. מטעם הנתבעת העיד מנהל מחלקת אחזקת הכבישים בעיריה, אשר אישר כי מדובר בכביש ישן וכי "ידוע שבכביש ישן נפתחים בורות בעוצמה יותר ממש בכביש חדש, אני לא פוסל את זה, ועקב כך המחלקה נכנסת בצפיפות יותר לתיקוני בורות דווקא בתיק זה, כי הוא כביש ידוע שמעביר המון תנועת כלי רכב ביממה [...] זה לא לוקח חדשים אבל זה לוקח כמה ימים, כי אי אפשר ביום אחד לסגור את כל הבורות בכל העיר." (פרוט' מיום 11.2.2020, עמ' 2, ש' 21-16).
7. לאחר שהוצגו בפניו תמונות צבע של הכביש העיד: "ראיתי את התמונות. יש שם בורות אבל הדברים האלה מתוקנים בזמן. כל הבורות תוקנו. גם עכשיו אפשר לעבור ולראות שאין בורות. ברור שבזמן חורף, גשם חזק שוטף את האספלט והכורכר ונפתחים בורות וזה טבעי. זה לא מקום סטרילי." (פרוט' מיום 27.5.2020, עמ' 4, ש' 22-20).

עוד מסר נציג הנתבעת:

"לשאלת ביהמ"ש, מדוע לא סוללים את כל הכביש באספלט חדש במקום לעשות טלאי על טלאי, שמדי חורף מתפורר - אני משיב שאעביר את המסר לממונים, כי בחדרה קיימים עשרות ק"מ של כבישים ועלות ריבודים די גבוהה, והעיריה משתדלת להתפזר לכל הנקודות הדורשות שיקום יסודי. לא תמיד מצליחים את זה. אני מבקש לתת דווקא לכביש הזה דגש. ההחלטה מתקבלת ע"י הנהלת העיר." (שם, ש' 26-23).

1. מאידך טען מנהל המחלקה, כי ניתן לראות את הבורות מרחוק וכי היה על התובע להיזהר, במיוחד לאור העובדה שהוא מכיר היטב את הכביש, המוביל לבית העסק שלו. על כך השיב התובע, כי כאשר הכביש מוצף לא ניתן לראות את הבורות.
2. עוד העיד התובע, כי פניות רבות של בעלי עסקים באזור התעשיה אל הנתבעת בעניין, לרבות פגישה עם מהנדס העיר ועם האחראי לתשתיות, לא הועילו, שכן לטענתו הנתבעת דרשה כי בעלי העסקים יטלו חלק בעלויות שיקום הכביש. יצויין, כי הטענה לא נטענה בכתב התביעה ועלתה לראשונה בדיון השני בתובענה, כאשר מנהל מחלקת האחזקה כפר בטענה זו מכל וכל.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה, ולהלן נימוקיי בתמצית, כמצוות תקנה 15(ג) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976.
2. ראשית דבר, מצאתי לנכון לתת אמון בעדותו של התובע באשר לאירוע התאונה ולנסיבותיה. התרשמתי לחיוב מעדותו, שהיתה שוטפת ועקבית וניכר כי היא משקפת את השתלשלות העניינים הרלוונטית. גרסתו נתמכה בתצלומי הכביש שהוצגו ובתצלומים של חישוקי הגלגלים שצורפו לחוות דעת השמאי מטעמו, בהם ניתן לראות את אופי הפגיעה, המתיישב עם גרסתו של התובע לאופן אירוע התאונה. מנגד, לא הובאה מצד הנתבעת ולו ראשית ראיה שתתמוך בטענתה כי הנזק נגרם בנסיבות שונות. אוסיף, כי אי ציון סיבת הנזק בחוות דעת שמאי אין בה כדי להחליט את גרסת התובע, כטענת הנתבעת, שכן תפקידו של השמאי הוא להעריך את הנזק ואין הוא מתייחס לנסיבות התרחשותו.
3. שנית, עצם קיומם של הבורות בכביש הוכח על ידי התצלומים שהציג התובע, בהם ניתן לראות כי הכביש משובש ביותר וזרוע בורות רבים לכל אורכו. כן הוא נתמך, כמובן, בעצם הודאתה של הנתבעת בקיומם ובעובדה שטרם נפנתה לבצע בכביש פעולות שיקום מן היסוד, מה שמוביל לכך שהבורות שבים ונפתחים מידי חורף.
4. על כן אני קובעת כי הנזק לרכבו של התובע נגרם כתוצאה מכניסתו לבור בכביש נשוא התביעה.
5. אשר לאחריות:

פקודת העיריות [נוסח חדש] קובעת כי על עיריה למנוע ולהסיר מכשולים ברחובותיה (סעיף 235(3) לפקודה) ולדאוג למצבם התקין (סעיף 249(11) לפקודה). גם בפסיקה נקבע לא אחת, כי על רשות מקומית חלה חובת זהירות מושגית כלפי עוברי אורח בשטחה, כלפי המכוניות שחונות בשטחה וכלפי רכוש פרטי בתחומה, ומתוך כך הינה מחוייבת לתקינות התשתיות שבתחום שיפוטה (תא"מ (ת"א) 35227-03-14 ש. שלמה רכב בע"מ נ' עיריית רמת גן [10.12.2016]; ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' אהרון זוהר ואח', פ"ד לז(3) 757, 763 [1983]).

1. באשר לקיומה של חובת זהירות קונקרטית, בשים לב לכך שמדובר במפגע ידוע היטב לנתבעת, כפי שהעיד בכנות רבה מנהל מחלקת אחזקת הכבישים, יש לקבוע כי זו קיימת ללא כל ספק. לא רק יכולת צפייה של הנזק היתה כאן, אלא ידיעה בפועל אודות קיום המפגע. חרף זאת, הצעדים שנקטה הנתבעת לא היו מספקים, בלשון המעטה, והסתכמו בתיקונים זמניים ומאולתרים, חלף טיפול יסודי ומקיף על ידי סלילתו של כל הכביש מחדש, קל וחומר כאשר מדובר בכביש בו עוברת תעבורה בנפח גדול, כעדות נציג הנתבעת.
2. יחד עם זאת, אני מוצאת כי יש להשית על התובע אשם תורם לאירוע התאונה. התובע העיד כי הוא נוסע בכביש מידי יום ומכיר היטב את מצבו, ואף היה, לפי עדותו, חלק מצוות הפעולה שפנה לנתבעת בעניין הכביש ונפגש עם נציגיה, ומכאן שהיה מודע היטב לבעייתיות שבכביש. בנסיבות אלו היתה מוטלת עליו החובה לנסוע בזהירות יתר, במיוחד ביום גשם סוער כביום התאונה. אני מוצאת לנכון להעמיד את שיעור האשם התורם שיש להשית על התובע על 25%.
3. אשר לנזק:

הרכב נבדק במוסכו של התובע ביום 1.12.2018. על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה הוערך הנזק בסך של 5,950 ₪, כדלקמן: סט חישוקים משומש (3,600 ₪), שני צמיגים (2,150 ₪) ועבודת צמיגים ואיזון (200 ₪). קבלה על כיוון פרונט, כטענת התובע, לא הוצגה. סך כל הנזק, בצירוף מע"מ, הינו 6,962 ₪. לא הוצגה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת והיא לא ביקשה לחקור את שמאי התובע על חוות דעתו, ומכאן שזו לא נסתרה.

1. התובע לא הציג קבלות עבור רכישת החישוקים והצמיגים, העיד כאמור כי עבור החישוקים שילם כ - 3,800 - 4,000 ₪ והודה כי בפועל עלויות התיקון היו נמוכות מעט מאלו שנקבעו על ידי השמאי מטעמו (אציין, כי הצעת המחיר מיום 3.4.2018 שצורפה לכתב התביעה הונפקה על ידי מוסכו של התובע עצמו ומשקלה בהתאם).
2. לאור זאת, מצאתי לנכון להעמיד את שיעור הנזק שנגרם לתובע על עלות החלפים, ללא עלות העבודה וללא המע"מ, סה"כ 5,750 ₪.
3. לכך יש להוסיף את שכר הטרחה של השמאי, בסך של 694 ₪, ומכאן שנזקו הכולל של התובע עומד על סך של 6,444 ₪. מכך יש לפחית את שיעור האשם התורם (25%), והתוצאה המתקבלת הינה 4,833 ₪.
4. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,833 ₪.
5. סכום זה ישולם לתובע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
6. כיוון שהתובע לא קיים בשעתו את החלטת בית המשפט ולא הגיש במועד תצלומים של המפגע הנטען ומסמכים נוספים, ועקב כך היה צורך בקיום דיון נוסף בתובענה, אינני פוסקת לתובע הוצאות משפט.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ה' סיוון תש"פ, 28 מאי 2020, בהעדר הצדדים.