מבוא

בפניי תביעה על סך של 75,000 ₪ בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים שלטענת התובע נגרמו לו עקב פעולות בנייה שביצעה הנתבעת בחלקה הסמוכה לחלקתו.

התביעה הוגשה במקור על ידי אמו המנוחה של התובע באמצעות בנה כאפוטרופסה, ולאחר פטירתה נכנס התובע בנעליה.

התיק, שנפתח כבר באוגוסט 2019, היה בטיפולה של כב' השופטת לוי - יטח עד תחילת כהונתי בבית המשפט בחיפה בחודש פברואר 2021.

נוכח העיכוב המשמעותי שחל בבירור התיק, הוא נקבע על ידי לשמיעת ראיות ואלה נשמעו ביום 13.10.21.

בשים לב לסכום התביעה וההליך לפיו היא מתבררת, כל רכיבי פסק הדין יובאו בצורה תמציתית.

תמצית טענות הצדדים

התובע טוען כי הנתבעת, שהינה הבעלים של מגרש סמוך לבית מגוריה של אמו המנוחה, הגישה בקשות שונות לקבלת היתרי בנייה לרבות לבניית בריכת שחייה כמפורט בכתב התביעה.

נטען שבמהלך פעולות הבנייה שבוצעו על ידה או מטעמה, שלעמדת התובע אף אינן עולות בקנה אחד עם ההיתר שניתן - הסיגה הנתבעת את גבולו לצורך גישה לחלקתה, גרמה נזקים לעץ תות ולנזקים נוספים ויצרה מטרדים שונים של חסימת אור שמש, אוויר ורעש.

עוד נטען כי במהלך תקופת הבנייה הותירה הנתבעת פסולת בניין ואחרת בשטח התובע.

התובע עותר לחייב הנתבעת בדמי שימוש ראויים בגין השימוש בחלקה, טוען לתחולתן של לעוולות נזיקיות שונות לרבות רשלנות, להפרות מתחום דיני החוזים ולעשיית עושר שלא במשפט. עוד נטען שהנתבעת הפרה חובה חקוקה, בניגוד לסעיף 145 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

התובע העמיד את תביעתו הכוללת, מבלי לפרט את הרכיבים השונים, על סך של 75,000 ₪.

בסיכומיו טען התובע כי הוכח שהנתבעת או מי מטעמה, הסיגו גבול במהלך ביצוע העבודות וכי הדבר גרם לנזקים שונים שהנתבעת אישרה מקצתם. התובע טען כי כימות נזקיו על דרך האומדנא נעשה על מנת לחסוך בהליכים והוצאות.

הנתבעת עותרת לדחיית התביעה.

לטענתה מדובר בתביעה קנטרנית וסחטנית, שספק אם הוגשה על דעת אימו המנוחה של התובע.

לטענת הנתבעת, בשנים הרלבנטיות לתביעה, היא התגוררה בחו"ל והעבודות המדוברות בוצעו בשנת 2014 במסגרת שיפוץ שערכה טרם עלייתה ארצה. הנתבעת טוענת כי כל פעולותיה בוצעו כדין ובהתאם להיתרים שניתנו.

הנתבעת מאשרת שלא שהתה בארץ בזמן השיפוצים, למעט במהלך ביקורים שערכה, וכי רק ביום 28.6.16 העתיקה את חייה לישראל.

הנתבעת אישרה שבמהלך ביצוע העבודות פנה אליה התובע בנושאים שונים והיא הייתה נכונה לביצוע תיקונים, ככל שנדרשו, באמצעות קבלן מטעמה. הנתבעת טוענת כי הסתבר לה שהתובע לא היה מעוניין בביצוע התיקונים אלא בפיצוי כספי ולכך היא לא נעתרה.

בסיכומיה טענה הנתבעת לראשונה כי מדובר בבית משותף וכי חלק מהרכוש נשוא התובענה הוא רכוש משותף המחייב את צירוף השותפים האחרים להליך. ייאמר כבר עתה כי מדובר בהרחבה או שינוי חזית שאין בכוונתי להידרש לה.

לטענת הנתבעת, התביעה כולה מופרזת ומופרכת ואין שום פירוט או ראיה התומכת בטענות או בנזקים הנטענים. נטען כי העבודות בוצעו בהתאם להיתר ולדין וכי התובע לא הוכיח את תביעתו ואת הטענות שהועלו על ידו, שמרביתן מהוות טענות שבמומחיות.

לעניין העבודות שבוצעו בשטח התובע, נטען כי לא הייתה התנגדות מצד התובע, במהלך הבניה, לשימוש בשטח וממילא גם לא הוכח שיעור דמי השימוש הראויים, פרק הזמן הרלבנטי וכו'.

תיאור ההליכים בתיק

מטעם התובע הגיש תצהיר העיד: התובע בעצמו.

מטעם הנתבעת הגישה תצהיר והעידה: הנתבעת בעצמה.

לאחר שמיעת הראיות, נשמעו סיכומים בעל פה והתיק בשל למתן פסק דין.

נוכח בקשת התובע להחשת מתן פסק דין בחלוף 14 יום ממועד שמיעת הראיות, הועברה הודעה מתאימה ללשכת כב' נשיאת בתי משפט השלום במחוז חיפה על פי התקנות.

תמצית ההכרעה

לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, עיון בתצהירים על נספחיהם, שמיעת העדים והסיכומים - דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן וזאת על דרך האומדנא.

להלן הנימוקים.

הערות מקדמיות:

ייאמר כבר עתה כי אין בכוונתי לדון בכל טענה שהועלתה על ידי מי מהצדדים במהלך שמיעת הראיות ובסיכומים, המגלמת במישרין או בעקיפין הרחבת חזית או שינוי חזית ביחס לאמור בכתבי הטענות של מי מהצדדים. הדבר יפה הן לטענות עובדתיות והן לטענות משפטיות בעלות פן עובדתי שהיה צריך להידרש לרכיביהן העובדתיים מלכתחילה. יש לראות כל טענה שלא נדונה בפסק דין זה כטענה שנדחתה מחמת הרחבת חזית או שינוי חזית או לגופה.

כמו כן אין בכוונתי להידרש לראיות שלא הוגשו על פי דיני הראיות בשים לב להתנגדות שנרשמה לעניין זה מפי שני הצדדים.

הראיות והעדים מטעם הצדדים

מטעם התובע הגיש תצהיר והעיד התובע בלבד.

ביחס להיבטים העובדתיים הנטענים על ידי התובע, ככל שהם אינם עולים מראיות אחרות או מוסכמים על הנתבעת, מדובר בעדות יחידה מטעם בעל דין על כל המשתמע מכך. ממילא לא היה בעדותו כדי לתמוך בהיבטים הטעונים מומחיות דוגמת דמי שימוש ראויים, בנייה שלא בהתאם להיתר בנייה וכו'.

ככלל, בית המשפט לא יבסס את הכרעתו על עדות יחידה של בעל דין אלא במקרים החריגים המתאימים לכך, והדברים ברורים וידועים.

לאחר עיון בתצהירו של התובע ושמיעת עדותו - לא מצאתי לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותו, פרט להיבט המצומצם אותו אישרה הנתבעת ביחס לשימוש בשטח התובע לצורך ביצוע העבודות למשך זמן קצר כפי שיפורט בהמשך, ואסביר.

התצהיר התומך בכתב התביעה חוזר על הטענות שפורטו לעיל וגולל שורה ארוכה של התכתבויות מהן עולות טרוניות התובע כלפי גורמים שונים בקשר לפעולות הנתבעת. בין היתר נטען כי: בניית החומה נעשתה באופן לא מקצועי ובשונה מהתנאים שנקבעו לכך; החומה גורמת לפגיעה בנכס התובע, לרבות: הצללה, חסימת רוח, ירידה באיכות החיים, ירידת ערך ועוד; בניית החומה גורעת מזכויות קיימות ופוגעת ביכולת מימוש זכויות בנייה עתידיות; במהלך פעולות הבנייה הנתבעת הקימה פיגומים בחלקת התובע שגרמו נזקים שונים ועשתה שימוש במגרש התובע לצורך גישה לבצוע עבודות בלא קבלת רשות; הותקנו צינורות ניקוז ממגרש הנתבעת לחלקת התובע באופן המהווה פלישה שלא כדין; הקמת בריכת השחייה גרמה ליצירת מטרד רעש.

פרט להעלאת טענותיו שלו התובע לא תמך את האמור במסמכים רלבנטיים, עדים רלבנטיים ועדים מומחים או כל ראיה אחרת אשר תומכת בנטען על ידו וטענותיו נותרו טענות בעלמא.

לכאורה לא הייתה מניעה מהבאת עדים רלבנטיים מצד הרשויות או עדים מומחים ביחס להפרות הנטענות ועם כל הכבוד לטענות התובע ביחס לגובה החומה או הערכת הגובה על פי נתונים כאלה ואחרים - אינה יכולה לעמוד. הדברים יפים בין היתר לעניין גובה דמי השימוש הראויים, גובה החומה שנבנתה והפגמים שנפלו בבנייתה כנטען, עצם קיומם של מטרדים ושווים, ירידת הערך שנגרמה לנכס התובע וכו'.

משלא עלה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו לעניין רכיבים אלה, שעיקרם מקצועיים, דין התביעה להידחות בעיקרה.

בסיכומיו טען התובע כי נמנע מזימון מומחים וגורמים נוספים על מנת לחסוך בהוצאות ולהכניס את התביעה לגדרו של סדר דין מהיר.

עם כל הכבוד לשיקולי התובע באשר להליך הננקט על ידו הרי שמדובר בשיקוליו שלו ואין בהם כדי לייתר את הצורך בעצם עמידתו בנטל ההוכחה המוטל עליו יהיה סכום התביעה אשר יהיה. מושכלות יסוד כי על התובע להוכיח תביעתו והפחתת סכום התביעה אינה גורעת מהנטל הרובץ לפתחו ומהוכחת רכיבי התביעה.

זאת ועוד: בעת שמיעת עדות התובע התרשמתי מחוסר עקביות בטענותיו ביחס לנזקים הנטענים. תשובותיו בחקירתו הנגדית ביחס להתנהלותו אל מול הנתבעת וההתכתבויות שהוצגו, ניתנו באופן מתחמק וכללי. התרשמתי כי התובע התקשה להשיב אודות כימות הסכומים בהתכתבויות שהוצגו וכי עצם הצגת השאלות גרמה לו אי נוחות משמעותית. בפועל לא עלה בידי התובע להסביר כיצד חישב את גובה הסכום ואופן החישוב שערך.

גם הנתון לפיו התובע לא חשף במסגרת הבאת הראיות מטעמו את מלוא הנתונים הצריכים לעניין פגם במהימנות גרסתו. התובע נמנע מלצרף לתביעתו (שהוגשה בסדר דין מהיר על כל המשתמע מכך לעניין גילוי מסמכים מוקדם) את מלוא ההתכתבות בינו ובין הנתבעת וזו צורפה על ידי הנתבעת לכתב ההגנה מטעמה. הדברים מעוררים תמיהה במיוחד בשים לב לכך שהתובע צירף את כל ההתכתבויות עם גורמים אחרים (שלא זומנו להעיד) מתקופות דומות והסבריו בעניין זה לעניין מועד הגשת התביעה אל מול מועד ההתכתבויות מול הנתבעת לא הניחו את דעתי.

לסיכום, בשים לב להיבטים שבמומחיות שהועלו על ידי התובע בתביעתו לרבות ביחס לחומה ועמידה בהיתרי הבנייה ובהיעדר ראיות התומכות בטענות אלה פרט לטענות התובע כבעל דין, שאינו מומחה, דין טענות התובע להידחות.

כפועל יוצא מכך נדחות גם כל הטענות לעניין נזקים וסעדים הנובעים מאותן הפרות שלא הוכחו כשלעצמן ובכלל זה הצללה, חסימת רוח, ירידת באיכות החיים וירידת ערך, הטענות להתעשרות הנתבעת שלא כדין והפגיעה הנטענת בזכויות התובע (הקיימות והעתידיות). כל אלה טענות שלא עלה בידי התובע לעמוד בצל צלו של נטל ההוכחה בעניינן והן נדחות.

כך לדוגמא גם לעניין בריכת השחייה ומטרד הרעש - גם בעניין זה, כבאחרים, לא הובאו ע"י התובע ראיות התומכות בטענות אלו. התובע נסמך בעניין זה על מה שהוגדר על ידו "ידיעה אישית" וברי כי אין לקבל את טענות אלה או לקבוע ממצאים על סמך אמירה מעין זו.

אשר לטענות לבניית צינורות ניקוז ופלישה באמצעותם לשטח התובע - גם בעניין זה לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו. התובע אומנם צירף לכתב התביעה תמונות בהן נראים צינורות ניקוז, אך לא הוברר כלל מי צילם את התמונות, מתי אלו צולמו, ולא הובאה כל ראיה אחרת לתמיכה בטענות אלו, לרבות לא לעניין הפלישה או הנזקים שנגרמים כתוצאה מהצבתם. ממילא לא נעשה שום קישור עובדתי או משפטי בין טענות התובע ביחס לפעולות הנתבעת ובין פעולות הנתבעת בפועל. לפיכך, גם הטענות בכל הנוגע לבניית צינורות הניקוז - נדחות.

עם זאת, בכל הנוגע לשימוש מסוים, מוגבל, שנעשה על ידי הנתבעת בשטח התובע לזמן קצר במהלך פעולות הבנייה, הרי שהיבט זה אושר על ידי הנתבעת בעדותה – בשיעור מה – ובהעדר כלי פסיקתי אחר ייפסק לתובע פיצוי על דרך האומדנא (כפי שממילא התבקש על ידו).

לסיכום ראיות התובע:

משלא עלה בידי התובע להוכיח טענותיו העובדתיות והמשפטיות למעט אלה שהנתבעת בעצמה אישרה הרי שלא עלה בידיו לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו ביחס למרבית תביעתו.

לא הובאו על ידי התובע ראיות להוכחת ההיבטים המשפטיים והעובדתיים המקיפים שהועלו על ידו ולא הובאו על ידו חוות דעת של מומחים או ראיות אחרות התומכות טענותיו בהיבטים מקצועיים לרבות לעניין עמידת הנתבעת בגדרי ההיתר שניתן לה, שיעור דמי השימוש הראויים, ראיות לעניין המטרדים הנטענים וכו'. משכך מרבית התביעה נותרה כתביעה בעלמא שדינה להידחות ולא עלה בידי התובע בעדותו כדי לתרום לדברים.

בשים לב לאמור עד כה, ההתייחסות לראיות הנתבעת תיעשה בקצרה.

מטעם הנתבעת הגישה תצהיר והעידה הנתבעת בעצמה.

הנתבעת הסתמכה על תצהיר מיום 24.11.19 שניתן לתמיכה לאמור בכתב ההגנה ואליו צירפה שרשרת התכתבויות מזמן אמת, שלא נזכרה בכתב התביעה מטעם התובע, בהן כלולות דרישות התובע למה שהוגדר "איזון כספי" ודרישה לתשלום 20,000 יורו.

טענות הנתבעת להתנהלות בהתאם לדין ולהיתרים, עליה עמדה היא בחקירתה הנגדית – לא נסתרה ולא הופרכה. הנתבעת שבה והבהירה כי העבודות בוצעו לפי הדין ובהתאם להיתרים שניתנו. עוד עלה בחקירתה הנגדית כי היא אכן הציעה לתובע, לא אחת, לבצע תיקונים ככל שנגרם נזק או נדרש לנקות, לצבוע ולשתול בגינתו והדבר אך הגביר את מהימנות עדותה בעיניי. מעדותה עלה עוד שהתובע סירב להצעותיה ללא כל הסבר או נימוק ועדותה בעניין זה הייתה מהימנה בעיניי. הדברים אף עולים בקנה אחד עם הנתון כי התובע לא צירף את ההתכתבויות האמורות ואף התקשה להשיב על שאלות הנוגעות לאותן התכתבויות והדברים מדברים בעד עצמם ומטילים צל על תום לבו של התובע בנקיטת ההליך וניהולו.

הגם שהנתבעת עצמה לא הייתה בישראל במהלך ביצוע העבודות היא אישרה בהגינותה כי לצורך ביצוע חלק מהעבודות נדרשה לעשות שימוש בשטח השייך לתובעת וגם היבט זה הגביר את מהימנותה.

פרט להיבט זה אותו ממילא אישרה הנתבעת בעדותה, לא מצאתי כי עלה בידי ב"כ התובע להפריך או לסתור טענותיה בחקירה הנגדית.

הנתבעת טוענת כי על אף האמור אין מקום לפסוק דמי שימוש ראויים שעה שהתובע לא תמך טענותיו בחוות דעת מומחה ולא הוכיח מהו משך ביצוע העבודות וכיו"ב.

בעניין זה אין בידי לקבל את טענות הנתבעת מאחר ודמי שימוש ראויים יכול וייפסקו משני מערכות דינים רלבנטיות: חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 או דיני עשיית עושר ולא במשפט. המנגנון הרלבנטי לענייננו הוא מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

נוכח הסכמת הנתבעת לכך שאכן נעשה בפרק זמן מסוים שימוש בחלקת התובע לצורך גישה לחלקתה שלה לביצוע עבודות אני נכונה לקבוע כי אכן היה שימוש מסוים בחלקת התובע, הגם שלא הוכחו הנזקים המתמשכים משימוש זה.

לא עלה בידי התובע להציג ראיות מהימנות לעניין משך השימוש הנטען ומצב הדברים לאחר סיומו או לעניין נזקים ממוניים שנגרמו לו בעניין זה לרבות הרס המדרגות, הרס המנגל הבנוי והרס עץ התות והאם אלו כלל נגרמו בשל עבודות הנתבעת – שהן טענות שלא הוכחו.

ואולם, אין בכך כדי לגרוע מעצם הזכות לפסיקת דמי שימוש ראויים ביחס לעצם השימוש והדברים ישפיעו על גובה הפיצוי. משלא הוכחה התקופה המדוברת או שיעור דמי השימוש הראויים על פי חוות דעת מומחה שהיה ראוי להביא, הרי שהפיצוי יכול להיפסק לפנים משורת הדין ועל דרך האומדנא בלבד.

יובהר כי משלא הוכיח התובע את הנזקים שנגרמו כדבעי לא מצאתי לפסוק תמורה בעדם והסכום שנפסק מגלם אך את השימוש שנעשה בפועל בשטח התובע בלא קבלת רשות.

לעניין היריבות בין הצדדים יוער רק כי מהמסמכים שהוגשו לתיק, עולה כי התובע הוא בעל הדין הנכון להגשת תביעה זו ואין מקום לקבל את טענות הנתבעת לעניין היריבות, לרבות בסוגיית הרכוש המשותף (שגם היא אינה רלבנטית בנסיבות תיק זה).

למען הסר ספק - כל יתר טענות התובע, מכל מין וסוג שהוא, נדחות.

סוף דבר

התביעה מתקבלת בחלקה הקטן ביחס לרכיב של דמי שימוש בחלקה בתקופת הבנייה על דרך האומדנא.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

נוכח סכום התביעה אל מול הסכום שנפסק בסופו של יום והתנהלותם הדיונית של שני הצדדים ובמכלול נסיבות העניין – זה המקרה להורות כי כל צד ישא בהוצאותיו וכך אני מורה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' כסלו תשפ"ב, 14 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.