לפניי שתי תביעות כספיות בסדר דין מהיר שנדונו במאוחד לפניי:

• תביעה בתא"מ 55264-04-19: תביעה חוזית/ביטוחית מיום 29.4.19 ע"ס 50,888 ₪ שבה תובעת מבוטחת (א.א.א אמבולנס אמין שחר בע"מ) ממבטחתה (מגדל חברה לביטוח בע"מ) לשלם לה תגמולי ביטוח בגין נזק שנגרם לרכב המבוטח (אמבולנס) בתאונת דרכים מיום 20.9.18 שבה היה מעורב רכב התובעת עם רכב פרטי של אלדן תחבורה בע"מ (להלן – "התאונה", "האמבולנס", "הפרטית", "חברת האמבולנס" ו"מגדל", בהתאמה).
• תביעה בתא"מ 44477-08-19: תביעה נזיקית מיום 20.8.19 ע"ס 35,826 ₪ שבה תובעת בעלת הפרטית (אלדן תחבורה בע"מ – להלן "אלדן") מחברת האמבולנס (בלבד) פיצוי בגין הנזק שנגרם לפרטית בתאונה.

ביום 27.7.20 נערך בפניי דיון הוכחות (שהוא גם הדיון היחיד שנערך בתיקים). הדיון היה ממושך והוקלט כולו (תמליל ההקלטה מהווה את פרוטוקול הדיון, שמחזיק 93 עמודים). בדיון נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן ארבע עדויות. בתום הדיון הוחלט על הגשת סיכומים בכתב, ואלה הוגשו. ואלו ארבע העדויות שנשמעו בדיון, לפי סדר שמיעתן בדיון:

• עדה מטעם אלדן – גב' ציפורה מדהלה, כנהגת רכב אלדן במועד התאונה.
• עד מטעם חברת האמבולנס – מר סעיד אחמד, כנהג האמבולנס במועד התאונה.
• עד מטעם חברת האמבולנס – מר שחר יוניוב, בעל חברת האמבולנס.
• עד מטעם מגדל – עו"ד חגי גוטמן, עובד אצל מגדל כראש צוות תביעות רכוש במחלקת תביעות.

הערות מקדימות

• בהחלטת בינתיים שנתתי בדיון (עמ' 7 לפרוטוקול) קבעתי, נוכח מחלוקת שנתגלעה בין ב"כ חברת האמבולנס לבין ב"כ מגדל, כי לא קיים הליך פורמאלי של הודעה לצד שלישי במסגרת תביעת אלדן, למרות שחברת האמבולנס ביקשה להתיר לה משלוח הודעה לצד שלישי למגדל. עם זאת, קבעתי ששמורה לחברת האמבולנס האפשרות העתידית להגיש תובענת שיפוי נגד מגדל, ככל שתתקבל תביעת אלדן וככל שייקבע שקיים כיסוי ביטוחי רלוונטי אצל מגדל. יש אפוא לראות בהחלטתי הנ"ל משום היתר לפיצול סעדים, ככל שיהיה נחוץ ורלוונטי. יוער כי מגדל התנגדה לאפשרות הדיונית שהצעתי בדיון, לפיה תיווצר חזית פורמאלית כזו בהסכמה, תוך שמירה על מלוא זכויות וטענות מגדל. התרשמתי שההתנגדות הזו באה בעיקר בתגובה להתנגדות מצידה של חברת האמבולנס להגשת מסמכים, שמגדל ביקשה להגישם ערב הדיון.
• ב"כ חברת האמבולנס הודיע בתחילת הדיון כי חברת האמבולנס (כנתבעת בתביעת אלדן) מכירה באשמת נהג האמבולנס בקרות התאונה, אך לאחר שהבהרתי שלא קיים הליך פורמאלי של הודעה לצד שלישי וכדי שלא תידרש שמיעת ראיות בהליך עתידי אפשרי כאמור (תובענת שיפוי אפשרית שתוגש ע"י חברת האמבולנס נגד מגדל), נשמעו ראיות בפניי גם בשאלת נסיבות התאונה ובשאלת מיהות הנהג האשם בהתרחשותה, למרות ההצהרה הראשונית הנ"ל על ההכרה באשם בתאונה.
• בהחלטת ביניים שנתתי בדיון (עמ' 54-53 בפרוטוקול) קבעתי כי איני מתיר למגדל להגיש מסמכים שונים, שהיא הגישה אותם פיסית לתיק ביהמ"ש לראשונה בשעת ערב ביום 26.7.20 (ערב הדיון), וכי המסמכים אינם קבילים כראיות, וזאת בעיקר נוכח האופן והעיתוי הבעייתיים מאוד של הגשתם. ואלה המסמכים המדוברים:
  • תעודת עובד ציבור מיום 23.7.20 של גב' יהודית גלבהואר, ראש ענף נהיגה באגף הרישוי של משרד התחבורה בחולון, על אודות רישיון הנהיגה של נהג האמבולנס (מחזיקה עמוד אחד).
  • מסמך שכותרתו "תדפיס הודעות התליה/תזכורת לפני התליה – שיטת הניקוד" על אודות רישיון הנהיגה של נהג האמבולנס (מחזיק עמוד אחד).
  • מסמך שכותרתו מקוטעת ובלתי קריאה כולה, שבחלקה היא "...קורס הדרכה בנהיגה נכונה שיטת הניקוד" (מחזיק עמוד אחד).
  • פוליסת ביטוח רלוונטית (תנאים כלליים + רשימה) שהוציאה מגדל.

דיון והכרעה

ניתוח מכלול הטענות והראיות (לרבות סיכומי הצדדים) מעלה את המסקנות הבאות לגבי גדר המחלוקת בין הצדדים, בסופו של יום:

• אין עוד כל חולק על נסיבות התאונה ועל אשמתו הבלעדית של נהג האמבולנס בקרות התאונה. אלדן התייחסה לדברים בסיכומיה, חברת האמבולנס לא התייחסה ישירות לדברים בסיכומיה שלה, אך הבהירה מהן המחלוקות היחידות שנותרו (מחלוקת במישור הכיסוי הביטוחי מול מגדל ומחלוקת במישור הנזק הנתבע ע"י אלדן) ומכך מוסקת הודאתה בטענות אלדן (בדומה להודאה הנ"ל שנמסרה גם בתחילת הדיון בפניי), ואילו מגדל לא התייחסה לדברים בסיכומיה. לפיכך, אני קובע כי נהג האמבולנס אשם בלעדית בקרות התאונה. אוסיף כי גם עפ"י התרשמותי ממכלול הראיות, לרבות עדות נהג האמבולנס עצמו, נהג האמבולנס אכן אשם בלעדית בקרות התאונה.
• אין למעשה כל מחלוקת של ממש במישור הנזק הנטען שנגרם לאלדן. אלדן התייחסה לכך בסיכומיה, ואילו חברת האמבולנס טענה (באופן סתמי למדי) בתחילת סיכומיה שלה כי קיימת מחלוקת משנית לגבי שיעור הנזק שנגרם לאלדן, אך פרט לכך לא אמרה דבר בסיכומיה על הנזק, ולכן אני קובע כי לחברת האמבולנס אין כל טענה למעשה במישור הנזק. אציין כי נחה דעתי עפ"י מכלול הראיות שהוצגו (לרבות חוות דעת שמאי הרכב מטעם אלדן, שלא אותגרה ולא נסתרה, ולרבות עדויות שני הנהגים המעורבים), כי הנזק הנתבע בתביעת אלדן הוכח באופן מקובל ומספיק וסביר.
• אין למעשה כל מחלוקת במישור הנזק הנטען שנגרם לאמבולנס (בתביעת חברת האמבולנס), העומד על 48,888 ₪ עפ"י חוות דעת שמאי הרכב מיום 22.1.19 שצורפה לכתב התביעה של חברת האמבולנס. כל הצדדים לא טענו כל טענה בעניין זה בסיכומיהם, וניכר שגם נזק זה הוכח באופן מקובל, מספיק וסביר (חווה"ד לא נסתרה, עורכה לא נתבקש להיחקר עליה ולא הוצגה חוו"ד נגדית). יוער כי בכתב התביעה נתבע ראש נזק סתמי של 2,000 ₪ בגין "הוצאות", והוא כמובן נדחה על הסף, בהיעדר כל פירוט, הוכחה וביסוס.
• יוצא כי המחלוקת היחידה שנותר להכריע בה בפס"ד זה היא בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי רלוונטי בפוליסת הביטוח שהוציאה מגדל לחברת האמבולנס, בשים לב לטענת מגדל כי לנהג האמבולנס לא היה רישיון נהיגה תקף במועד התאונה.

שאלת קיומו של כיסוי ביטוחי אצל מגדל

למרות שאנו עוסקים בעניין ביטוחי טהור ולמרבה המבוכה, שני הצדדים גם יחד (חברת האמבולנס ומגדל) לא צירפו לכתבי הטענות שהגישו (כתב התביעה וכתב ההגנה) את מסמכי פוליסת הביטוח הרלוונטית (לא תנאים כלליים וגם לא רשימה) שאותם חייבים לצרף היו עפ"י דיני סדר מהיר. כזכור, מגדל נזכרה להגיש לתיק את מסמכי הפוליסה שעות ספורות לפני מועד המשפט, ובנסיבות אלו קבעתי שההגשה אינה חוקית ואפשרית. עם זאת, מאחר ששני הצדדים הנ"ל, בסיכומיהם, מתייחסים למעשה להוראות הכלליות המוכרות בפוליסת הביטוח התקנית [הפוליסה הנספחת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו – 1986] כהוראות שחלות בענייננו באופן מובן מאליו, אניח זאת גם אני, אך לטובת הקורא שאינו זוכר בעל-פה את הוראות הפוליסה התקנית, אביא את לשון סעיף 16 הרלוונטי לפוליסה התקנית (ששני הצדדים לא מצאו להביאה בסיכומיהם):

16. בני אדם הרשאים לנהוג ברכב

בני אדם הרשאים לנהוג ברכב יהיו אחד או יותר מהמפורטים להלן, כפי שנכתב במפרט, ובתנאי שהם בעלי רשיון נהיגה בר-תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב, או שהיו בעלי רשיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 24 חדשים שקדמו לנהיגה ברכב ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רשיון כזה על פי הוראות חיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת:

(1) המבוטח;

(2) אדם ששמו נקוב במפרט;

(3) אדם הנוהג לפי הוראת המבוטח או ברשותו;

(4) אדם הנמצא בשירות המבוטח ונוהג לפי הוראתו או ברשותו;

(5) אדם הנוהג ברשות המבוטח ובלווית אדם מהמנויים בפסקאות (1) עד (4) לעיל;

(6) אדם חסר רשיון נהיגה כמצוין בראש הסעיף, בתנאי שהוא מלווה בידי מורה נהיגה מוסמך בעל רשיון להוראת נהיגה או בעת מבחן נהיגה רשמי מטעם משרד התחבורה, בתנאי שהאדם מלווה בבוחן מטעם משרד התחבורה.

עפ"י הפירוש המקובל של הוראות אלה בשילוב עם הדין הכללי המטיל על מבטחת שטוענת לקיומו של חריג או פטור מכיסוי ביטוחי להוכיח את התקיימותם, על מגדל מוטל בענייננו להוכיח כי נהג האמבולנס לא היה בעל רישיון תקף במועד התאונה או שרישיונו היה בסטטוס נפסל במועד התאונה. יוער כי שני הצדדים, בסיכומיהם, הניחו כי הדינים הכלליים החלים על פסילת רישיון נהיגה חלים ותקפים גם במקרה של התליית רישיון נהיגה (בענייננו מדובר בנושא של התליית רישיון נהיגה), ואניח זאת גם אני, כאשר בעבר הזדמן לי לכתוב על כך בהרחבה בפס"ד שעסק בנושא התלייתו של רישיון נהיגה [תא"מ (שלום ת"א) 15691-03-15 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' אנסבכר (פורסם בנבו, 18.12.16) – להלן – "פס"ד אנסבכר").

אך בסיכומי הצדדים לא מצאתי הצגה וניתוח מפורטים מתבקשים של הדינים הרלוונטיים לשיטת הניקוד בתעבורה ולסנקציות או לאמצעי התיקון המושתים על נהג בגין ניקוד שצבר בשל עבירות תנועה שביצע, למרות שאין חולק על כך שבמקרה שלנו ננקטו אמצעים כאלה בעקבות ניקוד רלוונטי שצבר נהג האמבולנס, כאשר הדיבור על התליית רישיון הנהיגה שלו נעשה בהקשר לשיטת הניקוד לאמצעי התיקון הנ"ל. בשורות הבאות אציג אפוא דינים מיוחדים אלה.

חיקוקי תעבורה רלוונטיים

בסעיף 1 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] מוגדרת "התליה" כך:

"התליה, של רישיון נהיגה – פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה עד להתקיימותו של תנאי שציינה רשות הרישוי בהחלטת ההתליה".

בסעיף 69א לפקודת התעבורה, שעניינו "ניקוד בעבירות תעבורה", נקבע כך:

69א. (א) שר התחבורה, בהסכמת שר המשפטים, רשאי לקבוע בתקנות שיטה לרישום נקודות על עבירות תעבורה שבהן הורשע בעל רשיון נהיגה (להלן – שיטת הניקוד), ולקבוע את סוג העבירות ומספר הנקודות שיירשמו לחובתו של בעל הרשיון על עבירה שבה הורשע.

(ב) שר התחבורה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אמצעי תיקון שיוטלו על בעל רשיון נהיגה שנרשמו נקודות לחובתו לפי שיטת הניקוד, וביניהם – בדיקות רפואיות, בחינות, הסברה, הדרכה ופסילה מהחזיק ברשיון נהיגה.

(ג) אמצעי תיקון לפי סעיף קטן (ב) יהיו בנוסף לכל עונש שהטיל בית המשפט על בעל הרשיון בשל עבירה שהרשיע אותו בה.

(ד)^[1] נמסרה לאדם הודעת תשלום קנס בשל עבירת תעבורה, יצוין בטופס ההודעה מספר הנקודות שיירשמו לחובתו של אותו אדם אם יורשע בעבירה וכן דרכי התקשרות עם רשות הרישוי לקבלת מידע נוסף כאמור בסעיף קטן (ה), כפי שמסרה רשות הרישוי למשטרת ישראל.

בתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 יוחד חלק ז' (תקנות 544 עד 551) ל"שיטת הניקוד בעבירות בתעבורה", ונקבעו בו הוראות רבות ושונות הרלוונטיות לענייננו, ונביא להלן כלשונן את התקנות הרלוונטיות והחשובות מביניהן:

"אמצעי תיקון"

548. אמצעי התיקון כאמור בתקנה 547(א) הם אלה, כולם או מקצתם:

(1) קורסים בנהיגה נכונה ומבחן בסופם;

(2) מבחן עיוני בנהיגה;

(3) מבחן מעשי בנהיגה;

(4) פסילתו של נהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה או עד למילוי תנאים שקבעה רשות הרישוי;

(5) בדיקות רפואיות.

"הטלת אמצעי תיקון"

549. (א) נהג שלחובתו רשומות 12 עד 22 נקודות תקפות יחויב לקבל הדרכה בנהיגה נכונה בקורס בסיסי מטעם רשות הרישוי ולעמוד בהצלחה במבחן.

(ב) נהג שלחובתו רשומות 24 עד 34 נקודות תקפות יחויב לקבלת הדרכה בנהיגה נכונה בקורס נוסף מטעם רשות הרישוי ולעמוד בהצלחה במבחן.

(ב1) על אף האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), לא יחויב נהג בהדרכה כאמור בהן בטרם חלפה שנה לפחות מיום שחויב באותה הדרכה, לפי העניין, בשל נקודות שנרשמו לחובתו קודם לכן.

(ג) נהג שלחובתו רשומות 36 נקודות תקפות או יותר, ייפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 חודשים, ורשות הרישוי תחדש את רישיונו בתום התקופה שבה פסול רישיונו לפי תקנת משנה זו.

(ד) נהג שלחובתו רשומות 72 נקודות תקפות או יותר, או נהג שהוטלה עליו פסילה לפי תקנת משנה (ג), ורשומות לחובתו 36 נקודות תקפות או יותר בטרם חלפו שש שנים ממועד ביצוע העבירה האחרונה מבין העבירות שבשלהן הוטלה הפסילה האמורה, ייפסל רישיונו ל-9 חודשים ויחודש בתום התקופה האמורה רק לאחר שיעמוד בבדיקות רפואיות אצל הרופא המוסמך ובבחינות כאמור בתקנות 202 עד 210.

(ה) אמצעי תיקון שהוטלו על נהג לפי תקנה זו, יהיו מצטברים, ואין בהטלתם כדי לגרוע מכל סמכות אחרת הנתונה לרשות הרישוי.

(ו) נקודות שבשלהן הוטל אמצעי תיקון מסוים, לא יוטל בשלהן אותו אמצעי תיקון פעם נוספת, למעט מבחן עיוני בנהיגה.

"הודעות לנהג"

550. (א) צבר הנהג נקודות במספר המחייב אמצעי תיקון כאמור בתקנה 549, תודיע לו על כך רשות הרישוי וההודעה תכלול פרטים בדבר אופן ביצועו; היה אמצעי התיקון פסילת רישיון, תפרט בהודעה את מועד תחילת פסילת הרישיון ואת החובה להפקידו; ההודעה תישלח לנהג בדואר רשום, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה, או תימסר אישית לידיו.

(ב) הודעה על אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) ו-(ב) שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א), יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה.

(ג) נמסרה אישית לידיו של הנהג הודעה על פסילת רישיונו לפי תקנה 549, שלא באמצעות דואר רשום, יראו אותו כמי שיודע על הפסילה ומועד תחילתה יהיה 30 ימים מיום מסירת ההודעה.

"ביצוע אמצעי תיקון"

551. (א) נהג יבצע את אמצעי התיקון שהחליטה עליהם רשות הרישוי לפי תקנה 549 על פי הפרטים שמסרה בהודעה לפי תקנה 550(א), אלא אם כן נתן לרשות הרישוי, בהודעה מראש, סיבה סבירה לאי יכולתו לבצעם כאמור.

(א1) נהג שהוטל עליו אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) או (ב) ונעדר מעל 20% משעות הלימוד בקורס, או נכשל שלוש פעמים במבחן שבסופו, יראו אותו כמי שלא ביצע את אמצעי התיקון.

(ב) נהג שהוטלו עליו אמצעי תיקון לפי תקנה 549(ג) או (ד), רשאי לפנות בכתב לרשות הרישוי בתוך 30 ימים מיום שהודע לו לפי תקנה 550 בבקשה להשמיע את טענותיו; פנה נהג כאמור – יידחה ביצוע אמצעי התיקון.

(ג) לאחר שנתנה לנהג הזדמנות להשמיע את טענותיו, תיתן רשות הרישוי את החלטתה לענין אמצעי התיקון שבהם יחויב הנהג; החליטה הרשות כי אמצעי התיקון יהיה פסילה, תודיע לו על המועד שבו תחל.

(ג1) הטילה רשות הרישוי על נהג אמצעי תיקון שהוא פסילה, היא תתחיל מיום שקבעה רשות הרישוי בהודעה לנהג לפי תקנה 550(א) או 551(ג), לפי העניין, ובחישוב תקופתה לא תובא במניין התקופה שחלפה עד שהפקיד את רישיונו.

(ד) על אף האמור בתקנה 549, רשאית רשות הרישוי במקרה מסוים, מטעמים מיוחדים שתרשום בהחלטתה, להטיל על נהג אמצעי תיקון אחר במקום אמצעי התיקון שנקבע בתקנה זו או להוסיף עליהם; החליטה הרשות להוסיף אמצעי תיקון, יחול האמור בתקנות משנה (ב) ו-(ג) על ההחלטה האמורה.

(ה) חלפו שישה חודשים מיום שהודע לנהג לפי תקנה 550 על אמצעי התיקון או מיום שהודעה לו החלטתה של רשות הרישוי לפי תקנת משנה (ד), לפי המאוחר, והנהג לא ביצעם, רשאית רשות הרישוי להתלות את רישיונו של הנהג בהודעה שתינתן בדרך האמורה בתקנה 550(א) והוראות תקנה 550(ב) יחולו עליה; נהג שקיבל הודעה על התליה כאמור, יפקיד את רישיונו בידי רשות הרישוי בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה, והוא יחודש לאחר שיבוצעו אמצעי התיקון שהוטלו עליו, בכפוף להוראות תקנות אלה.

הלכה פסוקה רלוונטית (מתוך פס"ד אנסבכר)

נקבע כי הפרשנות הראויה של הדיבור "פסילה" בפוליסת ביטוח עוסק בפעולה של קביעת אי-כשירות מהותית של הנהג לנהוג [ע"א 4231/97 צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ נ' נאה, פ"ד נג (2) 193 (1999)].

נקבע כי, גם כאשר הסיבה המקורית של פקיעת רישיון הנהיגה היא טכנית (אי תשלום אגרה), עשוי חלוף הזמן שבו נעדר הנהג רישיון נהיגה תקף (לאחר הפקיעה) להפוך לעניין מהותי ולהטיל ספק בכשרות ובמיומנות הנהג לנהוג, באופן המצדיק לראות באותה פקיעה משום פסילה השוללת את הכיסוי הביטוחי. ונקבע בהקשר זה גם כי "קיים אינטרס ממשי להרתיע את הנהגים מפני ניתוק מוחלט, בלתי-מוגבל בזמן, של הקשר עם הרשויות האחראיות על מתן ההיתרים לנהוג במדינת ישראל" [רע"א 4874/04 רביבו נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 8.2.07)].

"לפי פסיקתו של בית המשפט העליון, המתבססת על לשונו של סעיף 67 לפקודת התעבורה, באין הודעה לנהג – אין לראות באחרון כמי שנוהג בזמן פסילה. אמנם, אין לתחום בגבולות קשיחים את אופני המסירה של הודעה לנהג על דבר פסילת רישיונו. כך, למשל, נפסק כי 'לא יכול להיות ספק כי מסירת הודעה על-ידי משרד הרישוי, ותהיה זו אף הודעה בעל פה, או הודעה דומה על ידי רשות משטרתית או פקיד של בית המשפט, הם בגדר של מילוי היסוד של מתן 'הודעה' העולה מן האמור בסעיף 67 הנ"ל'...הנה כי-כן, הודעה יכולה להיות בדרכים שונות, ובלבד שאמנם תהיה הודעה" [ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון ממו (פורסם בנבו, 20.6.07)].

נפסק כי אין מקום להבחנה בין פרשנות פוליסת ביטוח חובה לבין פרשנות פוליסת ביטוח רכוש, בכל הנוגע לשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי במקרה של היעדר רישיון נהיגה [רע"א 2605/07 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבו (פורסם בנבו, 103.09)].

נפסק כי קיים צורך במודעות נהג לכך שרישיונו הותלה כתנאי לאי-תחולת הכיסוי הביטוחי. נקבע כי חיוני שתימסר לנהג "הודעה של ממש" על אודות הפסילה כדי שהפסילה תשתכלל. הובהר כי חובת היידוע הזו מתחייבת גם נוכח הנפקות המשמעותית שלה – שלילת כיסוי ביטוחי ונזק כלכלי משמעותי אפשרי, לצד הסתבכות פלילית אפשרית, כמו גם "הרצון המובן להביא לכך שפסולי רישיון יימנעו מלנהוג ולסכן את הציבור". נקבע כי לא די ב"ידיעה קונסטרוקטיבית" בדבר פסילת רישיון הנהיגה (ולכן לא די במודעות הנהג לקיומם של הליכי התלייה בטרם החלטה על פסילה), אלא יש צורך בידיעה ממש. עם זאת נקבע, כי די במשלוח מסודר ומתועד של הודעה על פסילה בדואר רשום, כאשר "בעל רישיון שנמנע מליטול דבר דואר רשום, שהגיע לתעודתו הנכונה, יוחזק כמי שקיבלו" [ע"א 7602/06 עזבון חאדג'ג' נ' מלכה (פורסם בנבו, 11.10.11)].

נפסק כי נוכח ההשלכות הקשות הכרוכות בשלילת כיסוי ביטוחי במקרה של מסקנה בדבר מודעות הנהג לפסילת רישיון הנהיגה שלו, מתחייבת גישה זהירה במקרים של ספק עובדתי בדבר מודעות זו, באופן שבו במקרה של ספק כזה תיטה הכף לעבר קביעה שכן קיים כיסוי ביטוחי [ע"א 703/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון פלוני (פורסם בנבו, 26.6.12)].

מן הכלל אל הפרט:

ניתוח מכלול הטענות והראיות שהוצגו ושלא הוצגו מביאני למסקנה, לפיה לא עלה בידי מגדל להוכיח כדין היעדר כיסוי ביטוחי, ולכן קיים כיסוי ביטוחי.

הצדדים שלפניי (חברת האמבולנס ומגדל) לא התייחסו כלל בסיכומיהם לדינים המיוחדים הנ"ל המסדירים את כל נושא אמצעי התיקון הננקטים ע"י רשות הרישוי נגד נהג שצובר ניקוד בעייתי בעבירות תעבורה, למרות שאין חולק כי במקרה שלנו "הטיפול" של רשות הרישוי בנהג האמבולנס וברישיון הנהיגה שלו נעשה בשל ניקוד שזה צבר, ולמרות שהדיבור על התליית רישיון הנהיגה של נהג האמבולנס נעשה בהקשר לאותם שיטת ניקוד ואמצעי תיקון. הצדדים שלפניי התמקדו בסכומיהם, למעשה, אך ורק בשאלה האם הוכח או לא הוכח שנהג האמבולנס ידע על התליית או על פסילת רישיון הנהיגה שלו בעת התאונה, עפ"י מבחני הידיעה שנקבעו בהלכה הפסוקה.

ראוי אפוא להקדים ולבהיר, כי עפ"י דיני שיטת הניקוד הנ"ל, עשויים להינקט אמצעי תיקון בדרגת חומרה משתנה עפ"י גובה הניקוד שנצבר (מקורסים ומבחנים ועד פסילת רישיון נהיגה), בהתאם לרמת מסוכנות משתנה של הנהג (כמות הנקודות שנצברו לחובתו), כאשר עפ"י אותם דינים רשות הרישוי חייבת לשלוח לנהג הודעות מתאימות ורלוונטיות בדואר רשום המפרטות מהו אמצעי התיקון שהוחלט לנקוט בו כלפיו, ובהתאם לאותם דינים נקבע אופן חוקי מסוים של ביצוע אמצעי התיקון המסוים שנבחר [למשל לגבי נהג, כמו נהג האמבולנס שלנו, שהוטל עליו אמצעי תיקון של קורס הדרכה, הרי, שלפי לשון תקנה 55(א1), רק אם הנהג נכשל 3 פעמים במבחן שבסוף הקורס, יראו אותו כמי שלא ביצע את אמצעי התיקון). והוראה חשובה נוספת קבועה בתקנה 551(ה) לתקנות התעבורה, ולפיה רק אם חלפו שישה חודשים מיום שהודע כדין לנהג על אמצעי התיקון והוא לא ביצעם, רק אז רשאית רשות הרישוי להתלות את רישיון נהיגתו בהודעה שתינתן לו כדין. כלומר, התלייה באה כסנקציה אחרונה ולאחר התקיימות מס' תנאים חוקיים ולאחר משלוח הודעה או הודעות מתאימות ע"י רשות הרישוי לנהג.

ומה מכל אלה קרה במקרה שלנו ביחס לנהג האמבולנס? איזה אמצעי תיקון בדיוק ננקט/ו כלפיו? מתי בדיוק ביצע נהג האמבולנס את הקורס? כמה ואיזה הודעות בדיוק, אם בכלל, נמסרו לו ע"י רשות הרישוי? לא ידוע ולא הוברר. ואקדים ואומר, גם בהתייחס לטענת מגדל בסיכומיה, לפיה מדובר במידע ייחודי שאצור אצל נהג האמבולנס דווקא ולכן הנטל להציגו ולחושפו היה מוטל עליו דווקא, כי כל המידע והמסמכים הנ"ל כולם נמצאים ואמורים להימצא, באופן מסודר ומתועד יש להניח, אצל רשות הרישוי וגם אצל דואר ישראל. אך מאחר שמגדל לא הציגה כדין את הראיות הקיימות הללו, הן לא הוצגו ולכן לא נדע מה יש בהן. ועוד הערה בהקשר זה: חיוני היה שמגדל תדאג להצגת הראיות הללו המצויות בידי רשות הרישוי ודואר ישראל דווקא, משום שאלה הראיות הקובעות ומשום שביהמ"ש והצדדים אמורים לחיות ממה שקיים או לא קיים אצל הרשויות והגופים הללו דווקא, שהרי כדי שביהמ"ש יוכל לקבל את טענת מגדל כי רישיון הנהיגה של נהג האמבולנס לא היה בתוקף במועד התאונה (משום שהיה בסטטוס של פסילה או שלילה או התלייה), חיוני והכרחי ביותר היה להתחקות אחר הפעולות הרלוונטיות המתועדות שביצעה רשות הרישוי דווקא, שאחרת לא ניתן להגיע למסקנה בדבר חוקיות סטטוס רישיון הנהיגה. כאמור לעיל, חברת האמבולנס ומגדל בחרו להתמקד רק בהיבט אחד של הדברים (אותה שאלה בדבר ידיעת נהג האמבולנס על סטטוס רישיון הנהיגה שלו), אך עוד לפני הידיעה על הסטטוס, צריכה הייתה מגדל להוכיח מהו בדיוק הסטטוס, והאם התמלאו כל התנאים החוקיים לסטטוס זה, וזאת היא לא הוכיחה.

מה שכן ניתן להסיק מהתשתית הראייתית החלקית שהוצגה לפניי, הוא זאת:

• נהג האמבולנס הוזמן לקורס הדרכה [בהתאם לתקנה 549(א) או לתקנה 549(ב) הנ"ל], אחד כנראה.
• נהג האמבולנס נכשל במבחן הראשון שנערך לו בתום הקורס. הדבר אינו שנוי במחלוקת.
• הקורס והמבחן הראשון התרחשו לפני התאונה, עפ"י העדות המהימנה של בעל חברת האמבולנס ובניגוד לעדות הבלתי מהימנה של נהג האמבולנס, אך לא ברור כמה זמן בדיוק לפני התאונה (בעל האמבולנס העיד כי הבין או נאמר לו שזה היה כמה חודשים לפני התאונה).
• נהג האמבולנס ניגש למבחן שני, ועבר אותו בהצלחה, רק לאחר התרחשות התאונה ורק לאחר שנתבקש ע"י בעל חברת האמבולנס לבדוק תקינות רישיון הנהיגה שלו מול משרד הרישוי (הוכח כי נהג האמבולנס היה במשרד הרישוי ביום 5.2.19, הוא יום הפקת האישור מוצג ת/1, ולכן ובהכרח המבחן השני שאותו עבר הנהג נערך לאחר יום זה).
• נהג האמבולנס העיד לפניי כי את הקורס ואת המבחן הראשון (שבו נכשל) עשה רק לאחר התאונה, אך איני מקבל עדות זו, שאינה אמינה עליי. מצאתי להעדיף על פניה את עדותו המהימנה וההגונה והספונטנית מאוד של בעל חברת האמבולנס, שלפיה נהג האמבולנס (המועסק שלו) דיווח לו (לאחר התאונה ובעקבות הבירור שמגדל ביקשה לעשות לגבי רישיון הנהיגה שלו) שאת הקורס והמבחן הראשון הוא עשה עוד לפני התאונה (כמה חודשים לפניה), אך לדברי הנהג אז (באוזני מעסיקו) הוא לא ידע כי נכשל במבחן בתום הקורס שעשה, והתוודע לכך רק לאחר התאונה.
• ניכר כי נהג האמבולנס אינו עד אמין וכי לא מסר עדות אמת וכי לא חשף מלוא הידוע לו (למשל ניתן לקבוע כי נהג זה כן קיבל הודעה רלוונטית כלשהי – שלא הוצגה - מרשות הרישוי, שאחרת לא היה יודע על הקורס שאליו אין חולק שניגש), ועם זאת, אין לצפות מנהג האמבולנס לזכור בעל פה זמנים ומסמכים רלוונטיים לשיטת הניקוד ולאמצעי התיקון שננקטו כלפיו, ולכן אין זה מופרך להניח שבזמן עדותו על הדברים, גם אם היה בוחר להעיד אמת, היה יודע למסור בדייקנות כל פרט ופרט רלוונטיים, ועדיין היה צורך לקבל את המידע והמסמכים שבידי רשות הרישוי ודואר ישראל.
• במסמך מיום 5.2.19 (מוצג ת/1) שקיבל לידיו נהג האמבולנס מרשות הרישוי בעת הגיעו לשם באותו יום, נכתבו דברים, מודפסים ובכתב יד. אך הדברים אינם ברורים מספיק, וודאי אינם מדברים באופן מספיק בעד עצמם, וודאי אינם כוללים פירוט של כל הפעולות המתועדות הנ"ל שנעשו ושבידי רשות הרישוי. במסמך זה מדובר על "שלילה" אחת, בגין "שיטת הניקוד" ומתאריך 30.4.18, כאשר נרשם שהאישור "נכון לתאריך 20/09/2018 כמבוקש", וכאשר הוסף בכתב יד "התליית קורס". למה בדיוק התכוון כותב המילים "התליית קורס"? מה, אם בכלל, אמר כותב המילים הללו לנהג האמבולנס בעת כתיבתם? ראוי להזכיר כאן, כי נהג האמבולנס נשלח ע"י מעסיקו (בעל חברת האמבולנס) להביא ממשרד הרישוי אישור שהכול בסדר עם רישיון הנהיגה שלו, ולדברי הנהג הוא הבין שמוצג ת/1 שקיבל אומר זאת. קשה לי לקבל תיאור זה של הנהג, שנראה מיתמם ומגמתי (הנהג אף התכחש באופן בלתי אמין למודעתו למילים "התליית קורס" במסמך), אך עדיין להבנתי מסמך רשמי של רשות הרישוי אמור להיות ברור ומפורש מספיק, ולא כזה שמעלה שאלות וצורך בפרשנויות.
• דומה כי כל מי שהיה באולם בעת שמיעת עדות בעל חברת האמבולנס, יכול וצריך היה להגיע למסקנה שדבריו כולם מופת של אמת והגינות. ולכן, לא ניתן שלא להיות מוטרדים מדבריו האמינים, לפיהם, כשהוא עצמו ניגש למשרד הרישוי לאחר שעיין במוצג ת/1 (והתרשם ממנו שמא המסמך מלמד על היעדר תוקף לרישיון נהגו), נמסרו לו שם דברי הרגעה מוסמכים (שהניחו את דעתו) לפיהם הרישיון אינו בסטטוס של פסילה/שלילה אלא בתוקף, ולפיהם רק אם הנהג לא יעבור בהצלחה מבחן נוסף עד מועד חידוש הרישיון אז הרישיון לא יוחדש בעתיד ולא יהיה בתוקף בעתיד. אמנם מדובר בעדות שמועה (ולא באה בדיון התנגדות לקבילותה), שמשקלה ברגיל אינו גבוה, אך יש בה כדי לבסס לכל הפחות את הספק העולה ממצב הדברים החוקי/מנהלי הרלוונטי שהיה קיים לאחר התאונה, למרות קיומו של מוצג ת/1, שלכאורה נועד להבהיר מצב דברים זה.
• באשר למסמכים שמגדל ביקשה להגישם ערב המשפט ושקבעתי שאינם קבילים כראיות: באופן מביך למדי, למרות שקבעתי שהמסמכים אינם קבילים, תוך קבלת התנגדות חברת האמבולנס להגשתם, הייתה זו חברת האמבולנס דווקא שבסיכומיה מצאה לומר דברים רבים על אותם מסמכים. מדובר אפוא בהתנהלות מתעתעת ובלתי ראויה מצד חברת האמבולנס, שדומה שמתיימרת ליהנות מכל העולמות באופן בעייתי מאוד. אניח אפוא, כי חברת האמבולנס שינתה את טעמה והסכימה לבסוף (בפועל ובדיעבד) לקבילות המסמכים הללו. אך, עדיין, אין בקבילות מאוחרת זו כדי לשנות את מסקנתי הכללית הנ"ל בדבר היעדר כיסוי ביטוחי: ראשית, עדיין מגדל נמנעה מלהעיד את אנשי רשות הרישוי ודואר ישראל, ולמצער ובשל העיתוי הבעייתי מאוד של הגשת המסמכים, לאפשר לחברת האמבולנס לבקש לחקור אותם (ולו את כותבת תעודת עובד הציבור); שנית, המסמכים שהוגשו אינם כוללים את כל המסמכים והמידע הרלוונטיים והחשובים שוודאי נמצאים ואמורים להימצא בידי רשות הרישוי ודואר ישראל – כל המכתבים וההודעות שנשלחו לנהג האמבולנס, מועד הקורס והמבחנים שעבר, מידע מפורט ורשמי על אודות כמות הניקוד הרלוונטי שנצבר לחובת הנהג ועל אודות אמצעי התיקון שננקט נגדו, אישורי מסירה של דברי הדואר (ולא רק תיעוד של המשלוח), ובהקשר זה חשוב לציין את ההערה המסתייגת הרשומה בתדפיס הודעות התליה/תזכורות שהוגש – "מידע מדויק בדבר מועד משלוח ההודעה ניתן לקבל באתר האינטרנט של דואר ישראל". הערה זו רומזת לאי-דיוק או לאי-סופיות של הנתונים הרלוונטיים הרשומים אצל רשות הרישוי, וגם מטעם זה לא ניתן להסתפק בנתונים אלה.
• באשר לשאלת ידיעת נהג האמבולנס על התליית רישיון הנהיגה שלו. ובכן, ראשית, ספק כאמור לעיל אם הוכח שכלל הייתה התלייה (משמע פסילה), ומה בדיוק קדם לה. ושנית, גם בהנחה שהוכחה התלייה, לא הוכח באופן מספיק כי נהג האמבולנס ידע עליה וקיבל כדין/בפועל הודעה עליה. למעשה, הודעת ההתלייה עצמה (ככל שקיימת וככל שנשלחה) לא הוצגה, כך שלא ידוע מה נטען שהנהג קיבל, ובהיעדר ידיעה כזו לא ניתן לייחס לנהג ידיעה (על משהו שתוכנו לא הוכח). עפ"י המסמכים הנ"ל שמגדל הציגה (ושהוכשרה בדיעבד קבילותם נוכח התנהלותה המזגזגת הנ"ל של חברת האמבולנס) ההודעות הרלוונטיות נשלחו לתא דואר של הנהג, ולא לבית מגוריו. נהג האמבולנס אמנם אישר בעדותו את נכונות מס' תא הדואר הנ"ל ואת העובדה שדברי דואר עבורו מגיעים לשם, אך עדיין הדבר מחליש את מסקנת הקבלה והידיעה, משום שהמסמכים לא נמסרים במקור לידיים של אדם כלשהו, שניתן לחוקרו על כך, אלא לסניף דואר. כפי שכבר קבעתי מעלה, לא מצאתי לתת אמון בעדות נהג האמבולנס, ולכן גם כאן איני יכול לקבל הכחשתו הגורפת כי קיבל דברי דואר כלשהם מרשות הרישוי (מה גם שבוודאות הוא קיבל לפחות הודעה על הקורס, שאליו אין חולק שהתייצב). אך הזהירות המיוחדת שההלכה הפסוקה מחייבת אותנו לנקוט בקביעת ממצאי ידיעה כזו צריכה לטעמי להוביל למסקנה, לפיה לא די באי-אמירת אמת כללית כזו של נהג האמבולנס כדי לקבוע כי בוודאות הדרושה הוא קיבל בפועל הודעות רלוונטיות על ההתלייה ולכן היה מודע היטב לקיום ההתלייה בעת התאונה. וכאן מתעורר ספק ייחודי נוסף לטובת הנהג: אחרי הכול, מדובר בנהג אמבולנס מקצועי, שנוסע בדרכים לפרנסתו וכחלק ממנגנון של הצלת חיים, וביהמ"ש רוצה להאמין שאדם כזה לא ינהג באופן כה מודע, ציני ופסול, בכך שינהג בידיעה ברורה שאין לו רישיון נהיגה בתוקף. אמנם נהג זה בחר שלא לומר אמת בביהמ"ש, והדבר חמור (הגם שלמרבה הצער אינו נדיר), אך עובדה זו לבדה אינה גוררת בהכרח גם את מסקנת הידיעה האישית, הקונקרטית והמלאה שלו במועד התאונה. קיים אפוא ספק, וספק זה אמור לפעול עפ"י דין לחובת מגדל, שנטל ההוכחה מוטל עליה.
• ובאשר להתנהלותה של מגדל: כאשר חברת ביטוח אמורה לגבש עמדה לגבי שאלת הכיסוי הביטוחי אצלה, מצופה ממנה לבחון היטב וביסודיות וכבר בהזדמנות הראשונה (משמע עוד בטרם הוגשו התביעות המשפטיות) את כל העובדות והנתונים הרלוונטיים. אלא שבמקרה שלנו התרשמתי שמגדל לא עשתה זאת. הוכח כי מגדל (כנראה באמצעות סוכנות הביטוח הרלוונטית) שלחה לאחר התאונה את חברת האמבולנס למשרד הרישוי לברר הדברים באשר לתוקף רישיון הנהיגה ולהציג לה אישור רלוונטי. פעולה זו לוקה בשתיים: ראשית, היא מלמדת על ספק שהיה גם למגדל באשר למצב הדברים החוקי (למרות האינדיקציה שהיא קיבלה מעיון בשאילתת הנהג בדבר קיומה של שלילה רלוונטית), שאחרת לשם מה הבירור?; ושנית, תמוה גם מדוע מגדל לא שלחה חוקר פרטי מטעמה לבצע את כל פעולות הבירור הרלוונטיות, הן מול משרד הרישוי והן מול נהג וחברת האמבולנס. חקירה פרטית היא מכשיר מקובל, סביר ונפוץ מאוד לבירור עובדות ולאיסוף ראיות בידי חברות ביטוח, שנאלצות באופן שוטף לשחזר אירועי עבר במסגרת סילוק תביעות. שאלתי על כך את העד מטעם מגדל, ותשובותיו (שדומה שביקשו להגן – באופן טבעי אולי - על עובדי ופעולות מגדל) לא הניחו את דעתי באשר לסבירות אי-הזמנת חקירה פרטית במקרה שלנו (הגם שלא הוא עצמו טיפל בדברים מטעם מגדל בשלב הטרום משפטי), נוכח גודל התביעות ונוכח נטל ההוכחה הכבד המוטל על מגדל להוכיח ידיעה פוזיטיבית של הנהג בזמן התאונה על התליית רישיון הנהיגה שלו. סבורני כי הימנעות זו מטעם מגדל לברר את הדברים לאשורם באמצעי בירור/חקירה מקובל, אינה סבירה בנסיבות ואמורה גם היא לפעול לחובת מגדל במאזן הראייתי הנ"ל.

סיכום

בתא"מ 44477-08-19 (תביעת אלדן)

תביעת אלדן – מתקבלת באופן מלא, אך ללא פסיקת הוצאות לטובתה, משאלדן (כמו גם שאר בעלי הדין) לא קיימה באופן בוטה אחר הוראות החלטתי מיום 2.8.20, ואף לא מצאה להתייחס לכך ולהתנצל על כך.

חברת האמבולנס הנתבעת תשלם לאלדן התובעת את סכום התביעה (בלבד) בסך של 35,826 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 20.8.19 ועד יום התשלום המלא בפועל.

בתא"מ 55264-04-19 (תביעת חברת האמבולנס)

תביעת חברת האמבולנס – מתקבלת באופן חלקי, אך ללא פסיקת הוצאות לטובתה, נוכח הזגזוג הבעייתי הנ"ל בסיכומי התובעת לגבי קבילות המסמכים שמגדל ביקשה להגישם ונוכח העובדה שלא כללה בסיכומיה התייחסות לדיני שיטת הניקוד הנ"ל וליישומם על עובדות המקרה שלנו.

מגדל הנתבעת תשלם לחברת האמבולנס התובעת את הסך הנ"ל של 48,888 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 29.4.19 ועד יום התשלום המלא בפועל.

הגזברות תגבה מהתובעת בתא"מ 55264-04-19 את מחצית האגרה שנייה, שטרם שולמה.

המזכירות תשלח את פסה"ד לכל הצדדים, ותסגור את התיקים.

ניתנה היום, א' אלול תש"פ, 21 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.

1. ↑