1. בפני בקשה להארכת מועד להשפט שהגיש המבקש בגין דוח מיום 13.2.19 שנרשם לו בשל עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית. הדוח נמסר למבקש לאחר רישומו, במועד ביצוע העבירה.

2. לטענת המבקש עקב עומס בעבודה ובלבול, הוא לא הגיש בקשתו להשפט במועד וכי הוא מכחיש ביצוע העבירה. לטענתו לא דיבר בטלפון אלא החזיק דף נייר.

לטענת המשיבה, הדוח נמסר למבקש לידיו ומשלא הגיש בקשתו במועד, אין מקום, לטענתה, להעתר לבקשה.

3. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה לאחר המועד, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה המיוחסת לו, אף אם לא שולם הקנס.

רע"פ 2096/07 קובע, כי רק אם לא ידע המבקש ולא יכול היה לדעת על הדו"ח, יש להאריך המועד להגשת בקשה להישפט. בעניינינו הקנס שולם ולכן חזקה עליו שידע, ומשכך פס"ד הפך חלוט.

בנסיבות שכאלה, קבע בי"המש העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת, כי אישום תלוי ועומד כנגדו - ראה לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ מ"י.

במקרה דנן, המבקש ידע אודות הדוח שכן קיבלו לידיו במועד רישומו.

משלא הגיש המבקש בקשתו להשפט במסגרת המועדים הקבועים בחוק, אין לו להלין אלא על עצמו. גדרי הזמן הקבועים בחוק מחייבים ואין לסטות מהם. בית המשפט העליון בפסיקתו עמד על נחיצות ההגבלה בלוח הזמנים משיקולי הגנה על סופיות הדיון ויעילות ההליך, להוציא החריג של אי-ידיעת המבקש על אישום התלוי ועומד נגדו (ראו לענין זה רע"פ 2096/07 רייני נ' מ"י, וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י).

4. ברע"פ 2521/12 וג'די נג'אר נ מ"י, נקבע כי אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין. במקרה דנן, המבקש אף מודה בביצוע עבירה של נהיגה בקלות ראש או למצער נהיגה בחוסר זהירות בכך שהחזיק דף נייר במהלך נהיגתו , ועל כן לא נגרם לו עיוות דין.

5. אשר על כן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תש"פ, 22 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.