1. בפני תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך של 69,000 ש"ח שהגיש התובע כנגד הנתבע בגין כספים שהעביר לנתבע ואשר על הנתבע להשיבם, עקב הפרת התחייבויותיו כלפיו; וכן לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע עקב מעשי הנתבע.
2. המדובר בתובע שהיה בזמנים הרלבנטיים לתביעה בן זוגה של חותנתו של הנתבע, הגב' מירב ואל. (להלן: "גב' ואל").
3. התביעה מבוססת על מס' רכיבים: הפרת התחייבותו של הנתבע לטיפול בסגירת תיקה של גב' ואל, מול רשויות מס הכנסה, על סמכה העביר התובע לנתבע סך של 6,000 ש"ח ; העברת כספים בסך של 10,000 ש"ח לנתבע לצורך רכישת רכב עבור התובע, אשר בפועל נרשם על שם הנתבע והיה בשימושו ובחזקתו; הפרת התחייבותו של הנתבע עפ"י חוזה שכירות חנות ברח' החלוץ 8 בחיפה, כאשר הנתבע ערב אישית לקיום התחייבות הנתבע עפ"י ההסכם, אשר הופר על ידי הנתבע ובגין כך שולם על ידי התובע למשכיר סך של 13,000 ש"ח; פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה ממעשי אלימות של הנתבע כלפיו בסך של 30,000 ש"ח וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ש"ח.
4. הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען כי יש לדחות את התביעה וכי מקורה של התביעה במניעים נקמניים עקב אהבה נכזבת מצדו של התובע כאשר בת זוגתו לשעבר, חותנתו של הנתבע, נמלטה ממנו לאור מעשי אלימות קשים בהם נקט כלפיה.
5. הנתבע טוען כי התובע, המכור לטיפה המרה, נהג באלימות קשה כלפי הגב' ואל ובגין כך הוגשו תלונות למשטרת ישראל והוא נעצר/עוכב בגין כך.
6. עוד טען כי אין כל הגיון בטענה שהתובע העביר לו כספים, שכן מדובר באדם שהיה מצוי בהליכי פשיטת רגל בזמנים הרלבנטיים לתביעה.
7. הנתבע הכחיש את הטענות בדבר העברת כספים לצורך סגירת תיק מול רשויות המס' לגבי כספים לצורך רכישת רכב אישר הנתבע כי קיבל מאת התובע וגב' ואל כספים בסך 10,00 ש"ח לרכישת רכב וכי למיטב ידיעתו מרבית הכספים שייכים לגב' ואל וככל שחלק מהכספים הועברו על ידי התובע הרי ניתנו במתנה לגב' ואל, לצורך רכישת רכב שישמש אותה לצרכיה. עוד טען הנתבע כי הרכב נרשם באופן פורמלי בלבד לשמו, וכי בפועל שימש את גב' ואל.
8. עוד טען הנתבע לגבי הסכם השכירות של החנות, כי אין לו כל כלפי התובע- שכן חתם על ההסכם באופן פורמלי בלבד, כאשר מי ששכר את החנות בפועל היה התובע, וחתימתו על הסכם השכירות הייתה אך בשל העובדה כי התובע היה בהליכי פשיטת רגל וחשבונו הוגבל ולא היה רשאי למשוך שיקים ולפיכך על מנת לסייע לו להשתקם, חתם במקומו כשוכר.
9. הנתבע טוען עוד כי מעולם לא עשה בחנות כל שימוש. וכי סוכם בין הצדדים כי מי שיישא בדמי השכירות בפועל יהא התובע וכי עם פרוץ הסכסוך בין הצדדים הודיע לבעל המושכר ולתובע כי הוא מסיים את הסכם השכירות והתובע, אשר משתמש במושכר בפועל, ימשיך ויישא בדמי השכירות, ישירות.
10. בתאריך 27.12.2020 התקיים דיון הוכחות כאשר העידו התובע בעצמו ומטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו וכן גב' ואל.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפני וכן שמעתי את העדויות והראיות שהוגשו על ידי הצדדים, סבורני כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ואלה נימוקיי.
2. כידוע, הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות. בבחינת הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".
3. יחד עם זאת, קיימים במשפטנו מספר חריגים בהם עובר נטל הראיה אל כתפיו של הצד שכנגד, אחד מהם הוא טענת "הודאה והדחה". (חריגים נוספים הם העברת נטל הראיה ברשלנות בעניינים מסוימים כגון: דבר מסוכן, אש, חיה וכאשר הדבר מעיד על עצמו).

1. במצב זה מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות 'המדיחות' הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרימו, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה" (ע"א 11100/02 חצור נ' דותן, [פורסם בנבו] פסקה 18 (16.2.2004) (להלן: עניין חצור); כן ראו: ע"א 530/89 בנק דיסקונט נ' נופי, פ"ד מז(4) 116, 124-123 (1993); יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1746 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009)).

מן הכלל אל הפרט:

1. כספים לצורך רכישת רכב:
2. לעניין הטענה כי הנתבע חב לתובע כספים בגין רכב שנרכש מכספיו של התובע בסך של 10,000 ש"ח ונרשם במשרד הרישוי לשמו של הנתבע- טוען הנתבע ומאשר בסעיף 20 לתצהירו (הזהה לסעיף 20 לכתב ההגנה), כי אכן "קיבל בהעברה בנקאית לחשבונו סך של 10,000 ש"ח מהתובע ומבת זוגתו לצורך רכישת רכב מ.ר. 6693859 וכי "למיטב ידיעתו מרבית הכספים מקורם בבת הזוג"; וכי "ככל ששולמו כספים על ידי התובע לצורך רכישת הרכב הרי שמדובר במתנה".
3. טענת הגנה זו הינה טענת "הודאה והדחה"- בבחינת "כן, אבל.."- בטענה מסוג זה מתהפך נטל ההוכחה והוא מוטל על שכמו של הנתבע.
4. טענה זו לא עלה בידי הנתבע להוכיח- הנתבע לא הוכיח מה שיעור הכספים שמקורם בגב' ואל הזוג אשר העידה בעצמה וגם בעדותה לא ביססה טענתה ולפיה הכספים הועברו ממקורותיה- היא; והתובע היה רק "השליח" שהפקיד בחשבון הנתבע את הכספים.

ר' לעניין זה עדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית:

ש. מאיזה חשבון?

ת. חלק מהפקדות. מהחשבון שלי יש לי אישורי הפקדה שמר אברמוב מפקיד, אשתי מפקידה, והיא מפקידה את הכסף הזה.

ש. הפקדה של 10,000 ₪ שזה מהחשבון של מירב?

ת. למירב אין חשבון.

ש. זה נכון שמירב הייתה בהליך של פש"ר מאיפה יש לה 10,000 ₪?

ת. זה אומר שהיא לא יכולה לעבוד?

ש. בתצהיר שלך רשמת שאם בעצם אברמוב נתן לה את הכסף זה מתנה.

ת. לא.

ש. מקריא לך את סעיף 20 לתצהירך, האם העביר לך אדון אברמוב תשלומים עבור הרכב?

ת. מר אברמוב הפקיד לחשבון דרך משלוח ממירב כי הוא לא עובד.

ש. שאלתי אם התובע הפקיד לך לחשבון?

ת. כן, 3,000 ₪.

ש. אז בעצם התובע העביר לך כסף לקנות את הרכב ואתה רושם על שמך, אתה לא חושב שהכסף צריך אליו והרכב צריך להינתן לו.

ת. על מי לרשום את הרכב? גם עכשיו הרכב של מירב רשום על שמי.

ש. מה עשית עם הרכב הזה?

ת. הרכב הגיע למצב מיכני לא טוב והיא מכרה אותו.

ש. מה זה היא אם הרכב רשום על שמך?

ת. אני מכרתי אותו.

( עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 27.12.2020 ש' 17-33 וכן עמ' 13 ש' 1-3).

1. כן ראה עדותה של גב' ואל בחקירת הנגדית, אשר לא עלה בידיה להבהיר כיצד מחד נטען על ידיה, כי ככל ששולמו כספים על ידי התובע לצורך רכישת הרכב- דובר במתנה ובאותה נשימה טוענת שלא שילם למעשה דבר:

ש. תסבירי בבקשה את הסוף של סעיף 9 בתצהירך, מקריא לך, אמרת שהוא נתן לך במתנה, אז אני מנסה להבין הוא נתן או לא נתן?

ת. זה לא כסף. הוא רצה במתנה . כשאנחנו רצינו לרכוש רכב הוא אמר שהוא ישלם את המתנה בהלוואה שהחתן שלי לקח ובסוף אני שילמתי.

ש. אז הוא לא נתן שקל אז למה את רושמת שאם הוא נתן זה היה במתנה?

ת. לא. הכוונה הייתה מתנה אבל הוא לא שילם כלום.

1. אף הטענה כי הנתבע "נטל הלוואה לצרכי רכישת הרכב"- טענה אשר עלתה רק בפתח דיון ההוכחות והיא בגדר הרחבת חזית שכן זו נולדה רק במועד דיון ההוכחות ואף לא בא זכרה בתצהיר העדות הראשית שהגיש הנתבע- היא טענה חדשה שאין לשעות לה ואף נסתרה בעדותו של התובע. (ר' עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 27.12.2020 ש' 26-31).

ש. אלירן נטל הלוואה לרכוש את הרכב ומדי חודש בחודשו מירב הייתה נותנת לך כסף והייתה מפקידה לחשבון של אלירן והייתה נותנת למיכל כסף על מנת להחזיר את ההלואה של הרכב.

ת. לא נכון. אני במשך חצי שנה הפקדתי לו 2,200 ₪ כל חודש. זה 10,000 ₪ על מחיר של האוטו ו – 3,100 ₪ עבור הביטוח.

ש. ביטוח הרכב על שם מי?

ת. עליו.

ש. בכתב ההגנה שלנו הצגנו תצהיר שאלירן חתם מול עורך דין שבתצהיר הזה שמי שעושה שימוש ברכב זאת מירב נכון או לא נכון?

ת. שניהם היו עושים שימוש ברכב.

1. יתירה מכך בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי סך של 3,000 ש"ח אכן הועברו בפועל על ידי התובע, (אמנם בחקירתו החוזרת הודרך הנתבע באופן שחזר בו כביכול מטענה זו וטען כי מדובר בכספי בת הזוג), אולם כאשר נטל ההוכחה בעניין זה רובץ על שכמו של הנתבע, הרי שלא עלה בידו להפריך נטל זה ומשהודה במקצתי, הרי יש לראות בכך גם כהודאה במרביתו.
2. הנתבע אף הודה בחקירתו הנגדית, כי מכר את הרכב לצד שלישי וברי כי לא השיב את חלקו של התובע בתמורה- לידיו.
3. גם הטענה כי הרכב שימש בעיקר את בת הזוג ולא את הנתבע אין בה כדי להעלות או להוריד, שכן הרכב היה רשום לשמו של הנתבע משיקולים שונים וחזקה כי קיבל כבעליו את התמורה לידיו, טענה שלא נסתרה.
4. לפיכך אני מחייבת את הנתבע במלוא רכיב זה בסך של 10,000 ש"ח.
5. כספים ששולמו עבור שכירות חנות ברחוב החלוץ בחיפה:
6. לעניין הטענה כי הנתבע חב בתשלומים שנשא בהם התובע עבור דמי שכירות של חנות ברחוב החלוץ 8 בחיפה- עיון בהסכם השכירות נושא תאריך , 10.8.2018 מעלה כי אמנם הנתבע נרשם כשוכר הנכס ואילו התובע ערב ב"ערבות אוואל" לשטר החוב שצורף להסכם בסכום של 3,000 ש"ח.
7. אולם מעדותו של הנתבע עולה כי רישומו של הנתבע כשוכר נעשה אך ורק לצורך סיוע לנתבע, אשר בפועל ביקש להשכיר את המושכר לצרכיו; והוא אשר עשה בו שימוש (ועושה בו שימוש עד היום כעולה מעדותו), כאשר בהמשך היה אמור הנתבע להצטרף אליו ולנהל עסק של תיקון מכונות כביסה, אולם הדבר כלל לא יצא לפועל. הדברים מתיישבים עם העובדה כי התובע השיב לנתבע מדי חודש סך של 1,000 ש"ח וזאת במשך 6 חודשים עבור דמי השכירות – ללמדך כי הנתבע לא היה שותף לעסק ולא אחראי לתשלום דמי השכירות, שאם כך הם פני הדברים מדוע שילם לו התובע מדי חודש את מלוא סכום דמי השכירות שנפרעו על ידו למשכיר בשיקים שמסר לו?

הדבר עלה גם בחקירתו של התובע, לפיו הודה כי בתקופה הרלבנטית היה מצוי בהליכי חדלות פירעון ולא היה יכול למשוך שיקים מחשבונו, בהיותו מוגבל.

1. פיצוי בגין אירועי תקיפה:
2. לעניין הפיצוי הנתבע בגין אירועי תקיפה ועוגמת נפש - שני הצדדים טענו לאלימות של האחד כלפי רעהו ואף צירפו אישורים על הגשת תלונות הדדיות. יצוין כי התובע אף נעצר בגין תלונות של בני משפחה. בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבע בפיצוי כלשהו בגין התקיפה המיוחסת לנתבע אשר לא עלה בידי התובע להוכיחה (אכן צורפו אישורים רפואיים המעידים על חבלות אולם אין הוכחה כי מקורן בנתבע), בפרט כאשר לא הוגש כתב אישום כנגד הנתבע.
3. פיצוי בגין תשלום עבור סגירת תיקיה של גב' ואל:
4. כך גם לא הוכח בפני נושא תשלום סך של 6,000 ש"ח על ידי התובע ליד הנתבע לצורך סגירת תיקים לשמה של גב' ואל בת זוגתו דאז של התובע: התובע לא צירף ולו בדל של ראיה להוכחת טענתו והיא אף הוכחשה מכל וכל על ידי הנתבע וגב' ואל.
5. התוצאה מהאמור לעיל היא כי התביעה מתקבלת בחלקה ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל וכן בצירוף החלק היחסי של אגרת התביעה בסך של 380 ש"ח וכן בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ש"ח.

הסכומים ישולמו לתובע בתוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ט טבת תשפ"ב, 23 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.