1.מונחת לפני תביעה קטנה על סך של 33,900 ₪.

טענות התובע:

2.בכתב התביעה נטען כי הנתבע רכש מהתובע דירה בדצמבר 2016, לאחר שהתובע נכנס לדירה, התגלו בה נזילות שהצריכו תיקונים שונים בעלות של 25,199 ₪. התובע מבקש לחייב את הנתבע בסכום זה וכן ,נוסף על כך – פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 8,701 ₪.

3.לטענת התובע, הנתבע פיצל את הדירה וביצע בה עבודות שיפוצים – דבר שמוכיח כי הוא ידע על הליקויים שבדירה.

4.לחילופין, טוען התובע כי גם אם הנתבע לא ידע על הליקויים ,הרי שבאפשרותו היה לדעת. משום כך – לתובע מגיע פיצוי לפי חוק המכר בגין אי התאמה.

5.עוד טען התובע כי הנתבע התרשל וכי אדם סביר במקומו באותן הנסיבות היה יודע על העובדות המלמדות על אי ההתאמה הנטענת.

טענות הנתבע:

6.הנתבע הגיש כתב הגנה בו טען כי לפני חתימת הסכם המכר ראה אביו של התובע את הדירה 4 פעמים וזה היה בתקופת החורף בימי גשם ובכל הביקורים ראה שאין נזילה בדירה. אפילו ביום חתימה על ההסכם ביקש התובע לראות את הדירה שוב מאחר שבאותו יום היה גשם חזק ואכן הוא ראה את הדירה ולאחר מכן חתם על חוזה המכר.

7.בסוף חודש דצמבר 2017 ,כמעט שנה לאחר מסירת החזקה בדירה, החל אביו של התובע להתלונן על נזילות ורעפים שבורים.

8.הנתבע הבהיר לו כי אין עליו כל אחריות לנזקים הנטענים הנ"ל ושהוא מכר את הדירה כפי שהיא וכל תקלה בה היא באחריותו הבלעדית של הקונה.

9.הנתבע הפנה לסעיף 4 לחוזה המכירה - שבו מצהיר הנתבע כי לפני הרכישה בדק את הדירה ואת מצבה הפיזי וכי הוא מאשר כי מוותר על כל טענה בגין ליקויים בדירה לרבות כל טענה פיזית מחמת מום וכי הוא רוכש את הדירה כפי שהיא נכון למועד הרכישה – " AS IS".

10.הנתבע הוסיף וטען כי אמנם לחוזה צורף נספח והוספו הוראות לפיהן וויתור על טענות אינו כולל ויתור על טענה בדבר מום נסתר ואולם אין לנתבע אחריות על מום שלא היה ידוע לו, שכן האחריות לבדיקת מצבה הפיזי של הדירה היא בראש ובראשונה של הקונה – הקונה חייב לבדוק באופן יסודי, והמוכר מחויב להיות תם לב ולא להסתיר פגמים, ואכן התובע בדק ומצא כי אין כל נזילה.

11.לחיזוק טענתו, ציין הנתבע כי לא התגורר בדירה והשוכרים לא התלוננו על נזילות. הוגש לתיק תצהיר של השוכר האחרון.

12.הנתבע הוסיף והכחיש את הטענה שפיצל את הדירה. מעבר לנדרש הוסיף כי גם אילו פוצלה הדירה על ידו – אין בכך משום הוכחה כי ידע על הפגמים הנטענים.

עדויות:

עדות התובע:

13.א.התובע לא תן תשובה ישירה לשאלה כמה זמן חלף מיום הרכישה ועד לגילוי הנזילות . תחילה טען כי הנזילה התגלתה בחורף הראשון, כשנשאל חודש של איזה שנה - לא שש לתת תשובה.

13.ב. לאחר שבית המשפט חזר על השאלה נאלץ להשיב וטען כי הנזילה התגלתה בפברואר 2017 , מיד לאחר מכן חזר בו וטען כי ז היה בפברואר 2018 .

13.ג. לשאלה איזה הוכחה יש לו כי הנתבע ידע על הנזילה השיב כי היקף הנזקים מהווה הוכחה.

13.ד.התובע הוסיף וגילה בעדותו כי הדירה נמכרה כבר וטען כי נמכרה בהפסד עקב הפגם.

עדות אביו של התובע:

14.אביו של התובע עשה כל שביכולתו בכדי להישאר באולם – לשמוע את עדותו של התובע וגם להעיד אחריו ( ראו דין ודברים בעניין זה בפרוטוקול). לאחר שניסה להדריך את התובע – יצא מיוזמתו מהאלום.

15.בעדותו מסר כי החורף הראשון אחרי הרכישה עבר בשלום ולא הייתה נזילה. להוכחת הטענה כי התובע ידע על קיום נזילה הפנה לנתוני השירות המטאורולוגי שמצביעים לטענתו על כל שחורף 2017 היה דל גשמים.

16. לשאלה כיצד הוא מסביר כי הוא טען שהנזילה נגלתה בחורף השני שלאחר הרכישה ואילו בנו אמר כי זה היה בחורף הראשון פטר עצמו בקלות ואמר "אני לא צריך להסביר את הסתירה".

הנתבע:

17.הנתבע חזר על טענותיו והוסיף כי דווקא ביום המכירה של הדירה היה גשום והתובע ואביו הלכו לדירה ובדקו אם יש רטיבות.

דיון והכרעה:

18.לאחר ששמעתי אתה עדויות ובחנתי את המוצגים באתי למסקנה כי התביעה עומדת על כרעי תרנגולת. דינה להידחות.

19.מקובלת עלי טענתו של הנתבע כי אין להטיל עליו אחריות בגין פגם שלא היה בידיעתו. שעה שמדובר בפגם שלא היה ידוע למוכר, עוברת האחריות לרוכש שעליו לבדוק את הממכר.

20.לא הוכח לפני כי הדירה הייתה פגומה מבחינת איטום בזמן שהתובע רכש אותה מהנתבע קרי דצמבר 2016.

21.הדירה נמכרה ב- 2016 הקבלות בגין התיקונים הן משנת 2018.

22.אביו של התובע אישר כי בחורף הראשון לא היו נזילות.

23.השימוש בנתוני השירות המטאורולוגי לא נעשה בתום לב. גם אילו נתונים אלה מהווים אינדיקציה (ואינני סבור כך), היה על התובע להביא נתונים גם לשנים קודמות. כשאבי התובע התבקש להסביר מדוע לא המציא נתונים לגבי שנים קדומות השיב כי השאלה נכונה אך אין לו

24.הטענה כי אם התובע עשה פיצול בדירה אזי הוא ידע כי קיימת נזילה היא טענה חסרת בסיס.

25.הנתבע תמך את גרסתו בתצהיר של השוכר שלו – חתום בפני עורך דין (הוגש לתיק ב 20.11.2019). בתצהיר הנ"ל, מציין השוכר כי לא היו נזילות וכי התובע הגיע לדירה מספר פעמים גם בימים גשומים על מנת לבדוק אותה בטרם הרכישה. עוד הצהיר כי עזב בגלל שהתובע ביקש להעלות את דמי השכירות החודשיים. על דברים אלה חזר הנתבע לפני.

26.הנתבע מצד שני ביקש לתמוך את גרסתו באמצעות הצהרות (שלא בפני עורך דין) של שני שוכרים. מעניין לראות כי ההצהרות נושאות תאריך פברואר 2017 ובהן מדברים השוכרים על נזילות שהיו בשנת 2018 .

27.זאת גם זאת, התובע טען כי עקב הפגמים בדירה מכר אותה בהפסד. לא הובאה כל ראיה להוכחת טענה זו. מה יותר פשוט מהגשת חוזה המכירה? ודוק: הובע טרח וצירף לכתב התביעה מספר רב של מסמכים –חלקם לא רלוונטיים. הדבר מצביע על כך כי לא בכדי לא צירף את חוזה המכירה או ראיה אחרת שמוכיחה את המחיר בו מכר את הדירה.

28. העולה מכל האמור לעיל הוא – כי לא הוכח לפני כי הדירה הייתה פגומה או שהיו בה נזילות או בעיית איטום בזמן שהנתבע מכרה לתובע. גם אילו הוכח הדבר – אין לפני ראיה כי הנתבע ידע או צריך היה לדעת על פגמים אלה.

סוף דבר:

דין התביעה ,אפוא, להידחות ואני דוחה אותה.

הנתבע טען לפני כי שכר שירותיו של עורך דין וכי נגרמו לו הוצאות רבות. אכן מעיון בכתב ההגנה עולה כי נוסח על ידי אדם יודע משפט.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ריאליות בסך של 1,500 ₪.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד טבת תש"פ, 11 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.