06 ספטמבר 2020

מונחת לפנינו תביעה שהוגשה בגין החלטת הנתבע לדחות את תביעת התובע להכיר באירוע מיום 15.10.2017 כפגיעה בעבודה.

1. התובע יליד 1984 ושחקן כדורסל. במועד האירוע היה בן 33.
2. התובע הציג הסכם העסקה נושא תאריך 15.7.2017 לעונת הכדורסל 2018-2017, בינו לבין קבוצת הכדורסל אגודת ה'פועל' כפר קאסם (להלן ובהתאמה: "הסכם העסקה" ו-"הקבוצה").
3. ביום 15.10.2017, נפצע התובע בקרסולו בעת משחק חוץ של הקבוצה במסגרת ליגה א של איגוד הכדורסל (להלן: "האירוע" או "הפגיעה").
4. האישורים הרפואיים שהוצגו לפנינו, אישרו לתובע לשהות במחלה בגין הפגיעה עד ליום 23.2.2018^[1].
5. ביום 15.1.2018, הנפיקה הקבוצה תלוש שכר לתובע עבור חודש נובמבר 2017, בו נרשם יום 1.11.2017 כמועד תחילת עבודתו.
6. ביום 14.2.2018, הגיש התובע תביעה לנתבע להכיר באירוע כתאונת עבודה.^[2]
7. ביום 13.3.2018, שלחה הקבוצה לנתבע מכתב בו אישרה כי התובע, שחקן בקבוצה, נפצע בעת משחק כדורסל. בגוף המכתב אין התייחסות למעמדו כעובד.
8. ביום 25.6.2018, הודיעה חברת הביטוח איילון לתובע כי הוא זכאי לסך של 3,764 ₪ בעד תשלום ימי מחלה לתקופה שבין 15.10.2017 ועד 26.11.2017, במסגרת פוליסת תאונות אישיות קולקטיב "הפועל", שם היה מבוטח.^[3] יתרת ימי המחלה עד ליום 23.2.2018 לא שולמו לתובע.
9. ביום 2.8.2018, אישרה הקבוצה לחברת הביטוח איילון כי התובע היה חתום אצלה כשחקן ונפצע במסגרת משחק כדורסל.
10. ביום 27.11.2018, דחה הנתבע את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בנימוק כי לא מתקיימים יחסי עבודה בין התובע לבין הקבוצה לחודשים 9/2017 – 10/2017.^[4] לבחינה נוספת לקיומם של יחסי עובד מעסיק לתקופה הרלוונטית לאירוע, מלפני חודש 11/2017, נדרש התובע להמציא לנתבע מסמכים נוספים כמפורט במכתב הדחיה. מסמכים אלו לא הומצאו לנתבע גם לא במסגרת ההליך דנן.
11. ביום 26.8.2019, פתח התובע בהליך דנן וביקש סעד של מתן צו כנגד הקבוצה כי תמציא את הפרטים החסרים לצורך הטיפול בתביעה ולהורות על החזרת התביעה לנתבע לדיון לגופו של עניין.
12. ביום 17.12.2019, ניתנה החלטת בית הדין בה הוגדרה הפלוגתה כהתקיימותם של יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין הקבוצה. בהחלטה נקבעו מועדים להגשת תצהירים וראיות, לרבות זימון עדים.
13. ביום 8.7.2020, התקיים דיון הוכחות בתיק. התובע נחקר על תצהירו היחיד שהוגש מטעמו. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.
14. הנתבע אינו חולק באשר לקרות האירוע עצמו אלא טוען שבמועד האירוע לא התקיימו יחסי עבודה בין התובע לקבוצה. לכן, כל שנותר לנו הוא לבחון את מהות היחסים בין התובע לקבוצה.

האם מתקיימים יחסי עבודה בין התובע לבין הקבוצה?

1. התובע הציג לפנינו הסכם העסקה שנחתם, לכאורה, ביום 15.7.2017 בינו לבין הקבוצה וטען כי הוא עונה על תנאי הצו (ראו סעיף 17 להלן), עוד הפנה לכך כי "הקבוצה אישרה שהתובע היה שחקן פעיל מן המנין, חתמה על טופס הודעה על פגיעה בעבודה וכן צירפה אישור מעסיק מיום 13/3/18 שנחתם על ידי יו"ר הקבוצה".^[5] מנגד טוען הנתבע כי נטל ההוכחה להציג הסכם העסקה העומד בתנאי הדין מושת על התובע וזה לא עמד בו.

דיון והכרעה

1. סע' 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), מגדיר מיהו מבוטח לשם החלת פרק נפגעי עבודה וקובע, בין היתר, כי עובד שכיר מבוטח במסגרת זו.
2. צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), התשל"ב-1972 (להלן ולעיל: "הצו"), שהוצא מכוח סע' 6 לחוק, קובע כי מבוטח העוסק בסוג עבודה המפורט בטור א' בתוספת הראשונה, והנתון בתנאי עבודה מיוחדים כמפורט לצידו בטור ב', ייחשב לענין החוק כעובד.ק"ת תשנ"ה מס' 5624 מיום 13.9.1994 עמ' 5
3. פריט 14 לצו קובע כי העונה על תנאי הצו הינו – "ספורטאי העוסק בפעילות ספורטיבית, במסגרת אגודת ספורט או מטעמה. לענין זה, "אגודת ספורט" – חבר בני אדם העוסק בענף או בענפי ספורט מסוימים בין שהוא פועל באופן עצמאי ובין אם הוא מסונף לגוף ספורט אחר", בתנאי שנערך לגביו הסכם העסקה בכתב שנערך מראש.
4. עוד קובע הצו, כי - "כמעבידו של עובד כאמור בסעיף 1 ייחשב מי שצוין לצידו בטור ג' לתוספת הראשונה." ולענייננו, "החייב בתשלום; גמול העסקה".^[6]
5. מכאן, כי אם התובע עומד בתנאי פריט 14, ייחשב עובד לצורך תחולת פרק נפגעי העבודה.

האם התובע הציג הסכם העסקה שנערך מראש?

1. לאחר עיון במלוא החומר בתיק, עדות התובע וטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי לא נערך בין התובע לבין הקבוצה הסכם העסקה מראש.
2. ראשית ייאמר כי הסכם העסקת התובע הוצג לפנינו בשתי גרסאות, חרף עדות התובע כי חתם על הסכם אחד בלבד –

הראשונה – כנספח ב' לכתב התביעה

השניה – כנספח א' לתצהיר

1. הגרסאות בין ההסכמים דומות, ההבדלים המשמעותיים הינם בסע' 1, 2 בשני ההסכמים.

בגרסה הראשונה מיום 15.7.2017 –

סע' 1 קובע כי "השחקן ישחק בעונה 2017/18 בקבוצה במסגרת ליגה א בוגרים. אימוני הקבוצה יחלו ב 1/9/2017 ויסתיימו לאחר המשחק האחרון בעונה."

סע' 2 קובע – "השחקן יקבל סך של 3000 ש"ח ברוטו לחודש החל מ-10/10/17 וכלה ב-10/7/17 (כולל) בכלל (סה"כ 30000 ש"ח לעונה). השכר הינו סופי וכולל. לשחקן לא יגיע סכום כלשהו בנוסף, זולת הסכום הנקוב בסעיף 9 להלן. השכר כולל הוצאות נסיעה, דמי הבראה ופדיון דמי חופשה". – הגם כי נראה שהתאריכים אמורים להיות 10/10/17 – 10/7/18, אין חולק כי הם לא כתובים כך, וממילא לא הוכח כי התובע קיבל שכר כלל למעט לחודש נובמבר 2017 כפי שיפורט להלן.

בגרסה השניה –

סע' 1 קובע כי " השחקן ישחק בעונה 2017/18 בקבוצה במסגרת ליגה א בוגרים. אימוני הקבוצה יחלו ביום 1/9/2016 ויסתיימו לאחר המשחק האחרון בעונה."

סע' 2 מתחיל במילים – "השחקן יקבל סך של 3000 ש"ח ברוטו לחודש החל מ-10/10/16 וכלה ב- 10/7/17 (כולל) בכלל (סה"כ 30000 ש"ח לעונה). השכר הינו סופי וכולל. לשחקן לא יגיע סכום כלשהו בנוסף, זולת הסכום הנקוב בסעיף 9 להלן. השכר כולל הוצאות נסיעה, דמי הבראה ופדיון דמי חופשה"

לגבי תקופה הרשומה בגרסה זו של ההסכם, התובע העיד כי אין זו תקופה נכונה וזו טעות בהקלדה. ^[7]

על כך נוסיף ההבדל בפורמט של ההסכם. עיון קל, מראה שוני במסמך, מה שמוכיח שנחתמו לכאורה שני הסכמים בגין אותה תקופה. לכל ההבדלים כאמור לא ניתן הסבר סביר ומניח את הדעת.

1. התובע לא זימן לעדות מי מטעם הקבוצה אשר יעיד על העסקתו אצלה ועל המועד בו נחתם ההסכם, ויסביר את השוני בהסכמים, על אף שהדבר נדרש בנסיבות הקיימות.
2. כן נציין את העובדה כי תיק הניכויים של הקבוצה נפתח בינואר 2018 והוא פעיל מחודש 11/2017,^[8] על אף כי התובע העיד כי גם בעונה 2017/2016 שיחק במסגרת דומה אצל הקבוצה וקיבל שכר, ללא הצגת תלוש שכר.^[9] לכך נוסיף כי בהתאם להסכם שהוצג לעונה 2017/18 התובע מתחיל את האימונים ביום 1.9.2017 לעומת זאת המועד לקבלת תשלום נקבע ליום 10.10.2017 ללא מתן הסבר.

נזכיר כי האירוע ארע ביום 15.10.2017.

1. עוד שמנו לב כי, על אף טענות התובע, הקבוצה לא אישרה חד משמעית כי התובע עבד אצלה, הגם שהנפיקה לו תלוש שכר וחתמה עימו לכאורה הסכם העסקה. נפנה להודעה על פגיעה בעבודה, שם הוספה חותמת הקבוצה בחלק התביעה המיועד לאישור המעסיק ולא נרשם דבר. מלבד זאת חסרה חתימת הגורם המוסמך – כלומר, סעיפי התביעה בנוגע להצהרת המעסיק הוגשו ריקים.^[10] כך, אין רישום פרטי מעסיק, חתימה וחותמת כדין.

משמוטבעת חותמת ללא חתימה, ללא פירוט ואין תוכן להצהרה, אין לראות בפרט זה כאישור המהווה הוכחה על קיום יחסי עבודה בין הצדדים. זאת מבלי להיכנס לטענות בדבר צירוף המסמך כראיה מטעם התובע על אף שלא הוצג בתצהירו.

1. כך, הוצג לפנינו גם נספח ד לכתב התביעה –^[11] אותו כינה התובע – אישור המעסיק, אך למעשה אין בו אישור כזה, זאת, שוב, מבלי להכריע האם די בצירוף המסמך לכתב התביעה כדי שיהווה ראיה, ללא הצגה בתצהירו. לגופו של עניין, מסמך זה אומנם מופנה לנתבע, אך כל שמאומת בו כי התובע שיחק במסגרת הקבוצה במשחק רשמי ונפצע, וזאת ללא שום התייחסות למעמד התובע.
2. אם כן, לפי המסמכים אותם הציג התובע, קיים ספק בליבנו האם הסכם העבודה שהתובע הציג – אכן מהווה הסכם העסקה, ואם אכן אותו הסכם נכרת לפני קרות האירוע ולא בדיעבד. לפי כלל הראיות, איננו יכולים לקבוע כי התובע הוכיח דברים אלו.
3. יובהר – פריט 14 לצו קובע כי, ככל שיוצג הסכם עבודה בתנאים הנקובים בו, אזי האדם יהיה עובד לצורך העניין, ודא עקא, גם מבוטח. התובע לא הרים את הנטל להוכיח קיום של הסכם בכתב מראש.
4. נזכור כי הוצגו שתי גרסאות של אותו הסכם – כשהתובע עמד על כך, כי חתם פעם אחת על הסכם וכי ההסכם בתצהירו הוא הנכון – עם טעויות לעניין התאריכים,^[12] ומבלי ליתן כל הסבר לגבי העובדה כי הוצגו שני הסכמים שונים שנחתמו, לכאורה, באותו היום.

תמורה בגין העבודה

1. תנאי הנדרש לכך שהקבוצה תוכר כמעסיקה על ידי הנתבע – הסכם ובו גמול העסקה החייב בדמי ביטוח.
2. כזכור, לתובע הונפק תלוש שכר בודד לחודש נובמבר 2017 וזה הונפק ביום 15.1.2018 בסך 2,073 ₪ ברוטו, ובו נרשם כי התחיל לעבוד ביום 1.11.2017. התלוש הוצא סמוך למועד הגשת התביעה לנתבע^[13], התובע לא ידע להסביר מי ביקש מהקבוצה להוציא תלוש ומדוע התלוש הוצא במועד זה ורק לחודש נובמבר.
3. התובע עצמו אימת כי קיבל רק תלוש שכר אחד מהקבוצה – זה שהוצג לנו.^[14] וכן העיד כי קיבל שכר במזומן. כשנשאל לגבי הסכום שקיבל ענה – "זה היה כמעט 3000 ₪ והם קיזזו לי סכום שאני לא יודע להגיד, כמה מאות שקלים בודדים. בגלל שזה ברוטו אז תיארתי לעצמי שזה הנטו."^[15]
4. הברוטו לתשלום לפי תלוש השכר לחודש נובמבר היה 2,073 ₪, גילום של 2,000 ₪ נטו.^[16] כך שדבריו של התובע נראים תמוהים במעט לאור האבחנה הברורה בין "כמה מאות שקלים בודדים", להפרש של 1,000 ₪ שמהווים שליש מהשכר שסוכם. נוסף על כך, השכר חושב בתלוש לפי מכפלה של 50 כמות X 40 תעריף, בשונה מהתעריף החודשי על סך 3,000 ₪ שנקבע בהסכם שהוצג.
5. עוד העיד התובע כי - "התשלומים מגיעים לא תמיד באופן רציף. גם אם חתמתי על חוזה של 3000 ₪ הקבוצה יכולה להתקזז איתי ובהמשך להשלים לי את הפער שהיא חייבת לי. יש לפעמים חוזים עם מענקים מסוימים. זה לא ארגון מסודר שעובד לפי פעימות או תשלומים שמגיעים לשחקנים. אם לא הייתי נפצע הייתי מקבל את השלמת השכר בשלב מאוחר יותר. בעולם הכדורסל זה מאוד מקובל שיש סטיה מצד המנהלים ויש השלמה וסגירת קצבות."^[17]
6. התובע לא הביא כל ראיה להוכחת טענותיו, ובהמשך דבריו אמר כי הגיע גם לאחר הפציעה לקבוצה, ולא קיבל תשלום בגין כך.^[18]
7. בנסיבות אלו, בהן התובע קיבל שכר רק בחודש אחד נובמבר 2017, עבורו יצא תלוש שכר בדיעבד ולחודש אחד ולא למועד הרלוונטי, על אף שלכאורה, ובהתאם להסכם שהוצג קדמה תקופת עבודה של חודשיים לפחות ומגיע לתובע תשלומים נוספים. השכר ששולם אינו תואם את המוסכם בהסכם שהיה אמור לכסות זכויות סוציאליות כמפורט בסעיף 2 להסכם, גם לא הוכח מועד כריתתו של הסכם העסקה.
8. התובע מצידו העיד כי לא פנה אל הקבוצה לתקן את תאריך תחילת העבודה בתלוש חודש נובמבר 2017,^[19] עוד העיד כי הניח שקיבל את התלוש עצמו סמוך לחודש נובמבר על אף שהתלוש הונפק בפועל באמצע ינואר.^[20] בתצהירו זנח את בקשתו לסעד לזימון הקבוצה למתן הבהרותיה. עוד משתמע מדבריו בצירוף הסכם העבודה, כי גם התקופה שקדמה לפתיחת המשחקים, בה מתקיימים אימונים, עד לחודש אוקטובר בכל שנה – לא נשאה חובת תשלום בצידה, למרות שתוקף ההסכם כרשום בו מיום 1.9.2017.^[21]
9. בנסיבות אלו, היה על התובע לשכנענו כי אכן קיבל שכר עבור פעילותו אצל הקבוצה, כטענתו. התובע לא הוכיח כאמור. לכך מתווספת העובדה כי התובע גם לא שכנענו כי הסכם העסקה שהציג (לפחות אחד מהם), היה הסכם עבודה שנכרת קודם לאירוע ועיגן את חובת התשלום בין הצדדים.
10. כלל הראיות ככולן מתייחסות לתקופה שאחרי האירוע ונראות כמסמכים שהוכנו עבור ההליכים שניהל התובע נגד הנתבע וחברת הביטוח איילון (בפרט אישורי המעסיק נספח ג' לכתב התביעה) לא התרשמנו כי אכן התקיימו תנאי הצו להכיר בתובע כעובד בקבוצה.
11. משכך, אין אלא לקבוע כי נסיבות פריט 14 לצו אינן מתקיימות והתובע אינו נחשב כעובד במסגרת זו.
12. אולם לא תם בכך דיוננו, שהרי התובע בא וטען לראשונה בסיכומיו, כי אף אם לא נקבל את טענותיו לעניין פריט 14 בצו, הרי בפועל, מתקיימים המבחנים לקביעת יחסי עובד-מעסיק בענייננו.

קביעת יחסי עבודה לפי הדין המהותי

1. כאמור בפסיקה, גם אם תחולת הצו לא מתקיימת לגבי קביעת יחסי עבודה, הרי בבית הדין הארצי נקבע כי יש לבחון את מהות היחסים בין הצדדים בהתאם למבחנים הנהוגים בפסיקה שהרי – "לא ניתן להעלות על הדעת שהצו התכוון לשלול מעמדו של מבוטח כ"עובד" ממי שעל-פי מבחני משפט העבודה, אין ספק שיש להגדירו כ"עובד". אם לשון הצו לעניין קביעת סיווגו של מבוטח כ"עובד" סותרת את סיווגו כ"עובד" על-פי מבחני משפט העבודה, יידחה סיווגו על-פי הצו, מפני סיווגו כ"עובד" על-פי מבחני משפט העבודה."^[22]
2. בדב"ע נב/142-3 אלהרינאת - כפר רות (פד"ע כ"ד 535), ניתנו מספר סימני היכר לקביעת זהותו של המעסיק: האופן בו ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם, מי קיבל את העובד לעבודה, מי קבע את תנאי הקבלה ומי שיבץ אותו בעבודה, מי קבע את מכלול תנאי השכר של העובד, מי פיקח על עבודתו.
3. המבחן הנהוג בפסיקה לעניין קביעת יחסי עובד מעסיק הינו מבחן מעורב – כמבחן ההשתלבות הוא הדומיננטי אשר - "בודק עד כמה משתלב העובד במערך הארגוני של המפעל שבו הוא מועסק ועד כמה הוא מהווה חלק אינטגראלי בו. ושני סימני היכר עיקריים ניתנו בו: 'האחד חיובי, והוא שמבצע העבודה יהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל, והשני, שאינו אלא הפן האחר של אותו מטבע, והוא שלילי - שמבצע העבודה לא יפעל בביצוע עבודתו במסגרת עסק משלו'".^[23]
4. משהתובע לא הציג הסכם העסקה כדרישת פריט 14 לצו, נטל ההוכחה לעניין קיום יחסי העבודה, מושת על כתפיו.
5. אף מבלי לבחון את טענות הנתבע, נראה כי התובע לא עשה מאמץ להוכיח את המבחנים כאמור, וטענתו נטענה בסיכומיו, ובעלמא.

התובע לא הביא ראיות לעניין זה, והראיות שהביא, נמצא כי יש בהן כדי להחליש טענותיו – ולאו דווקא לחזקן.

1. כך למשל, הסכם העסקה קובע תנאים (וזאת בהתעלם מהכרעתנו לפיה לא הוכח מועד החתימה ונוסח ההסכם הנכון), כשבפועל, הצדדים לא קיימו אותם – הרלוונטי מביניהם תשלום שכר בחודש אוקטובר 2017. כן טוען התובע כי קיבל שכר בתקופת עבר וכמשתמע מכך, זו הייתה התנהלות הצדדים, אך לא הוכיח טענתו זו כלל ועיקר למעט אמרה סתמית בעדותו כי הקבוצה הייתה אגודה חדשה ולא מסודרת בעיקרה.^[24] התובע לא קיבל תלושי שכר ולא שולמו עבורו דמי ביטוח לאומי ולא זכויות סוציאליות.
2. אנו דוחים את טענת התובע כי המבחנים כאמור התקיימו בעניינו. טענותיו בסיכומיו כי מבחן הפיקוח התקיים עם המאמן וגם יחסי מרות – כאשר היה על התובע למלא אחר הוראות מאמנו. כך גם מבחן ההשתלבות, כי היה חלק אינטגרלי מהקבוצה ולא ניתן לראות בו כאינדיבידואל, כך גם ציוד האימונים והמשחקים סופק כולו על ידי הקבוצה, כמו גם קיבל שכר כאמור. טענות אלו, אין להן על מה להתבסס משלא הובאה שום אסמכתא לכך, התובע לא הצהיר ולא העיד כאמור, גם לא הובא אף עד מטעמו לתמיכה בטענותיו.
3. עדותו היחידה של התובע לעניין זה כי – "עמדתי לרשות הקבוצה מהיום הראשון שנדרשתי להגיע לאימונים. התייצבתי לכל האימונים והמשחקים. גם המשכתי להגיע אחרי הפציעה. היתה מחוייבות טוטלית."^[25]
4. בתצהירו אין פירוט נוסף.
5. התובע לא הציג מסגרת האימונים ומועדי המשחקים או למי היה כפוף. כך, גם אין מחלוקת כי התובע לא קיבל שכר בחודשים ספטמבר אוקטובר 2017 ובגין האימונים אליהם התייצב כעדותו לאחר הפציעה.התובע לא פירט כיצד הוא משתלב בקבוצה, אף לא הביא ראיותיו להציג כי היה שחקן מן המניין בקבוצה – ולא רק שיחק, לצורך הדוגמא, במשחק הספציפי בו נפצע. התובע לא הביא ראיות כי הגיע לאימונים באופן סדיר וכי המדים, ציוד האימונים, המגרש וכו', אכן סופקו על ידי הקבוצה, כך גם לא נקב בהיקף התעסוקה. גם אין אינפורמציה האם התובע היה חלק אינטגרלי בקבוצה – אולי היה שחקן מחליף שהגיע במסגרת תחביבו וללא מחויבות מצידו?
6. גם לא הובאו ראיות אם מדובר בליגה מקצועית או חובבנית, כאינדקציה למחויבות למסגרת אימונים. לא הובאה ראיה לפיה היה מנוע התובע מלשחק בקבוצה נוספת. נוסף על כך, במועד הרלוונטי היה התובע בגיל 33, אולם לא הציג ראיות כי עבד כשחקן מקצועי בעבר.
7. התובע לא קיבל תלושי שכר ולא דווח עליו לרשויות המס, למעט עבור חודש אחד שהתלוש בגינו הוצא לאחר קרות האירוע, התובע הודה כי לא עשה תיאום מס, ^[26] אף שעבד בעבודה נוספת בבנק לאומי לישראל בע"מ (נספח ג' לכתב התביעה).
8. יוזכר כי לא קיבלנו את טענת התובע כי יש בהסכם העסקה כדי אשרור לכך שהתקיימו יחסי עבודה בינו לבין הקבוצה לפחות בחודשים 10-9/2017, כך גם הטלנו ספק בתלוש נובמבר ובטענת התובע כי קיבל תמורה במזומן במסגרתו. כן גם לא ברור מהו הסכום שקיבל התובע, אם בכלל קיבל, תמורת העונה הקודמת לפציעתו, בה לטענתו היה שחקן מן המניין בקבוצה. לעניין זה נפנה לתלוש השכר לחודש נובמבר 2017 בו נרשם במפורש כי התובע לא עבד בחודשים ינואר עד אוקטובר 2017.
9. ביטוח התובע בחברת איילון בגין תאונות אישיות אינו משנה את מסקנתנו. פוליסת הביטוח לא הוגשה לתיק, משכך לא ברור איך הוגדר התובע ומה תנאי הפוליסה. אישור חברת הביטוח איילון^[27] לשלם לו בגין אובדן ימי העבודה אין משמעותו בהכרח כי התובע במעמד עובד של הקבוצה.
10. כך גם לא מובן מדוע חברת הביטוח שילמה לתובע גמלה עבור התקופה שבין 15.10.17 ועד 26.11.17, כשהוצגו אישורי מחלה לתקופה ארוכה בהרבה. על כן, אין אלא לקבוע כי גם באישור תשלום זה אין בכדי להעיד על היחסים בין הקבוצה לתובע.
11. מבדיקה במסמכי התובע, מצאנו את מכתב הקבוצה לחברת איילון (נספח ד לכתב התביעה) –אשר מאשר כי נחתם חוזה שטיבו לא ידוע, במועד שלא צויין. צודק הנתבע בטענתו בסיכומיו, כי מסמך זה אינו מהווה ראיה בתיק מאחר וצורף לכתב התביעה והתובע לא צירפו לראיותיו. החותם על המכתב לא זומן למתן עדות חרף חיוניות עדותו. הלכה ידועה כי אי הבאת עד רלוונטי נזקפת לחובת מי שלא הזמינו.^[28]
12. עוד נזכור כי הסעד המקורי אותו ביקש התובע, היה לזמן את נציגי הקבוצה למתן הבהרות לשם טיפול ענייני בתביעתו – סעד זה נזנח על ידו במהלך ההליך. העובדה כי התובע לא עמד על זימון נציג הקבוצה למתן עדות – פועלת כנגדו.
13. כך גם התובע זנח את הטענה כי הנתבע אינו רשאי לדחות התביעה משהמעסיק לא המציא מסמכים נדרשים – וממילא אנו סבורים כי החובה בענייננו, הושתה על התובע להוכיח את קיום הסכם העסקה כנדרש ומשלא עשה זאת, אין לקבל טענתו כי המעסיק לא המציא את הדרוש. נוסיף לכך כי ההודעה על פגיעה בעבודה חסרה פרטים רלוונטיים בנוגע לפרטי מעסיקים שחובה על התובע למלא אותם.
14. לגבי הפסיקה שהתובע צירף - לא מצאנו כי היא רלוונטית לענייננו –
    1. ב"ל 41989-06-10 גרנדיבול – המוסד לביטוח לאומי (18.6.2015), עסק בשחקן שהושאל מקבוצה אחת לשני, הקבוצה עצמה הייתה צד ג' לאותו הליך, והוצגו ראיות והוכחות לעניין קיום יחסי עבודה.
    2. בב"ל 39915-06-11 שרעבי – המוסד לביטוח לאומי (19.1.2014), הונפקו לאותו תובע תלוש שכר ובמקביל קיבל גם מלגה – והמחלוקת הייתה האם המלגה מהווה שכר. עוד הובאו ראיות לעניין מהות היחסים, לרבות עדים מטעם המעסיקה, מה שלא עשה התובע בענייננו.
    3. כך ב"ל 39625-08-14 (חי') ניסנבוים – המוסד לביטוח לאומי (7.2.2017) אינו רלוונטי, שם המוסד לביטוח לאומי, הסכים לקביעת יחסי העבודה במסגרת הדיון.
    4. כך גם ב"ל (ת"א) 39281-08-15 עמרם – המוסד לביטוח לאומי (6.5.2018), שם המחלוקת הוכרעה על בסיס הסכם העסקה בכתב ולאור ראיות שהובאו להוכחת קיום יחסי העבודה.

לא מצאנו בפסיקה אליה הפנה התובע עזר לקביעת יחסי עבודה בין הצדדים – אלא ההיפך, האמור בפסיקה שהובאה, אף מחזק את מסקנתנו זו.

1. נחזור שוב אל המבחנים לקביעת יחסי עבודה – לגבי האופן בו ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם – לפי המסמכים שהוצגו, גם הקבוצה לא ראתה בתובע עובד כהגדרתו (ראו דיוננו לעיל לגבי אישור הקבוצה לביטוח לאומי ולחברת הביטוח). לא נמסרה כל גרסה לגבי מי קיבל את העובד לעבודה, מי קבע את תנאי הקבלה ולמי היה כפוף בעבודה, וגם לא לצורך העניין לגבי מי קבע את מכלול תנאי השכר של העובד. כך גם, עצם העובדה כי התובע אזכר בעדותו כי הגיע לאימונים והיה מסור לקבוצה, אין משמעה קביעה חד משמעית כי מאמן הקבוצה אכן פיקח על עבודתו. לא הובאה שום ראיה כי התובע אינו רשאי לשחק בקבוצות אחרות. ייאמר עוד כי כלל לא הוכח כי הקבוצה משוייכת לליגה מקצועית ומה נהוג לגבי תנאי השכר של שאר השחקנים.
2. משכך, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי במועד פציעתו ביום 15.10.2017 היה הסכם העסקה בכתב בינו לבין הקבוצה קודם לפציעתו, כי שולמה תמורה ממנה נוכו דמי ביטוח או קיום יחסי עובד-מעסיק, בנסיבות הנתונות.
3. אי לכך, צדק הנתבע בדחיית התביעה.
4. התביעה נדחית – ללא צו להוצאות.

מיום 1.1.1996

ניתן היום, י"ז אלול תש"פ, (06 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. ראו נספח ה לכתב התביעה ↑

2. ראו נספח ב לתצהיר ↑

3. ראו נספח ג לתצהיר ↑

4. ראו נספח א לכתב התביעה ↑

5. ראו סיכומי התובע, עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 5-4. ↑

6. ראו סע' 2 לצו וכן פריט 14, טור ג' – המעביד. ↑

7. ראו עמ' 2 ס' 6-4 – "ש. עוד מופיע בהסכם בסע' 2 שאתה אמור לקבל 3000 ₪ ברוטו מ- 10/10/16 עד 10/7/17 זה נכון? ת. שוב, מצוין 2016, כנראה שוב זה טעות בהקלדה. זה אמור להיות 2017 עד 2018." ↑

8. ראו סע' 5(ז) לכתב ההגנה ↑

9. עמ' 2 לפרוטוקול ש' 26-17. ↑

10. ראו נספח ב לכתב התביעה, עמ' 8-7 ↑

11. זאת מבלי להיכנס לטענות בדבר צירוף המסמך כראיות התובע על אף שלא הוצג בתצהירו. ↑

12. ראו עמ' 4, ש' 14-12 ↑

13. ראו סע' 6 לעיל, התביעה הוגשה ביום 14.2.2018 ↑

14. ראו עדותו, עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 31 ↑

15. ראו עדותו עמ' 3 ש' 10-9 ↑

16. ראו נספח ג לכתב התביעה ↑

17. ראו עדותו עמ' 3 ש' 26-22 ↑

18. ראו עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול, ש' 2 ו-19-18 ↑

19. ראו עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 1 ↑

20. ראו עדותו, עמ' 3, ש' 20. ↑

21. ראו עמ' 1 ש' 20 ואילך ועוד בעמ' 2 ש' 3-1 ↑

22. ב"ל (עבודה ארצי) 327/99 המוסד לביטוח לאומי - מוהנד כבהא, לו(2001) 877 (2001)‏ ↑

23. בג"ץ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, נ(4) 628 (1996)‏‏ ↑

24. ראו עמ' 3 לפרוטוקול ש' 24. ↑

25. ראו עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 2-1 ↑

26. עמ' 8 ש' 10-9 ↑

27. נספח ג לתצהיר התובע ↑

28. ראו עמ' 7, ש' 25 ואילך. ↑