1. התובעת 1 נסעה ברכבה, המבוטח על ידי הנתבעת 2, בנתיב השמאלי בכביש ובנתיב שמימינה נסע הנתבע 1 במשאית בבעלות הנתבעת 2 המבוטחת על ידי הנתבעת 3.
2. בשלב מסויים ארעה תאונה בעקבותיה נעקרה המראה הימנית (בצד הנוסע) ברכב התובעים ונגרמו לו נזקים כמפורט בחוות הדעת המצורפת כנספח לכתב התביעה, ובמשאית הנתבעים עוקם חלקו התחתון של פס מתכת המתוח על הקצה האחורי של דופן המשאית בסמוך לדלת האחורית שמאלית שלה (צד הנהג) לכל גובהה, הכל כעולה מתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובעים ולתמונות שהגישו הנתבעים במסגרת בקשה מס' 6.
3. אין הצדדים חלוקים על העובדה שמשאית הנתבעים הקדימה את רכב התובעים.
4. כל אחד מן הצדדים טוען כי הצד שכנגד סטה לנתיבו וגרם לתאונה.
5. לאחר ששמעתי את עדויות העדים, עיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הפרקליטים באתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובעים, ואנמק.
6. אופן התעקמות פס המתכת במשאית הנתבעים מצביע על משיכה שלו לאחור, דהיינו – רכב התובעים שהפעיל עליו כח נע לאט יותר מן המשאית אשר הלכה וחלפה על פניו.
7. מנגד, החריץ בדלת רכב התובעים עמוק יותר ככל שהוא נמשך לאחור הרחק ממיקום המראה שנעקרה.
8. חריץ כזה מלמד על מצב בו בין כלי הרכב היתה קרבה גדולה יותר בראשית הפגיעה והם התרחקו באופן הדרגתי ככל שהמשאית התקדמה וחלפה על פני רכב התובעים.
9. הנתבע 1 טען כי לאחר הפגיעה בלמה התובעת 1 ואז נעקרה המראה, אולם אם כך היה כשרכב התובעים מוטה בזווית ימינה לכיוון המשאית הממשיכה ישר ווקטור הנסיעה שלו הוא לכיוון גוף המשאית אמור היה החריץ לפחות להתחיל להעמיק יותר ואז תהיה ההתרחקות, ולא כפי שנראה בתמונות הנזק.
10. כמו כן, בתיאור כזה אמור היה פס המתכת להיות מכופף צמוד יותר לגוף המשאית בעקבות הכח שהופעל עקב התקרבות רכב התובעים.
11. יתרה מכך, בלימה של התובעת 1 במצב שמתאר הנתבע 1 פחות סבירה והדעת נותנת שפעולתה האינסטינקטיבית היתה הסטת ההגה שמאלה שאף היא היתה מביאה לתוצאה דומה לזו המתוארת בסעיפים 9-8 לעיל ולא לזו הנראית בתמונות הנזק.
12. הנזקים המשתקפים מן התמונות שהגישו הצדדים מתיישבים יותר עם מציאות בה התקרבה המשאית אל רכב התובעים מימין במהירות במטרה לעקוף אותו ולאחר ראיית הפגיעה (כגרסת הנתבע 1) או שמיעת הרעש שנגרם בעטיה הטה הנתבע 1 את ההגה והתרחק ממנה למניעת החמרה של הנזק או שמעצם הפגיעה הוסט רכבה מעט שמאלה מאשר עם תיאור של סטיה של רכב התובעים שמאלה לנתיבו כשהוא איטי יותר.
13. יתרה מכך, התובעת 1 תארה מסירת פרטים חלקיים ביותר על ידי הנתבע 1 באופן שהקשה על יצירת קשר עם הנתבעים ולאחר שאותרו פרטי הקשר שוחחה עם הנתבע 2 שהבטיח לה שהכל יטופל על ידם, גרסה שלא הוכחשה וגם היא אינה מתיישבת עם אחריות שלה לתאונה.
14. אינני מקבל את טענת הנתבעים שבטופס ההודעה לא נטען כי רכבם סטה לנתיב השמאלי וכי יש בכך כדי פגוע בגרסת התובעת 1, שכן דבר יום ביומו מצורפות לתובענות מסוג זה הודעות לחברות הביטוח בהן מתארים הנהגים את האירוע באופן תמציתי ביותר ואינני סבור כי יש בכך כדי ללמד על גרסה כבושה אלא רק על האופן בו מבינים מרבית הנהגים את המצופה מהם בטופס זה מבחינת רמת הפירוט הנדרשת של תיאור התאונה.
15. לאור מכלול האמור לעיל אני מעדיף את גרסת התובעת 1 על פני זו של הנתבע 1.
16. לפיכך, ומאחר שבמהלך הדיון לא עלו טענות לענין סכומי הנזק אשר הוכח באמצעות חוות דעת שמאי מטעם התובעים, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים כדלקמן:

א. לתובעת 1 סך של 2,263 ₪.

ב. לתובעת 2 סך של 9,901 ₪, את אגרת בית המשפט (שתי המחציות) בסך 780 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 45 יום.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשפ"א, 01 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.