תא"מ 70963-11-20

1. לפניי שתי תביעות שיבוב, בסדר דין מהיר, שאוחדו: הראשונה, תא"מ 56689-08-19 (להלן: "התביעה הראשונה"), והשנייה, תא"מ 70963-11-20 (להלן: "התביעה השנייה"). עניינן של שתי התביעות הוא בנזקי רכוש והפסדים שנגרמו באותה תאונת דרכים.

תאונת הדרכים אירעה ביום 11.12.2018 בין כלי רכב, מ"ר 422-17-801 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת בתביעה הראשונה (להלן: "רכב אלדן"), לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 75-443-34 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 בתביעה הראשונה והתובעת בתביעה השנייה (להלן: "האופנוע"), לבין כלי רכב, מ"ר 73-453-71 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 2 בתביעה הראשונה והנתבעת 1 בתביעה השנייה ומבוטח על ידי הנתבעת 4 בתביעה הראשונה והנתבעת 3 בתביעה השנייה בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הראל") ובין כלי רכב, מ"ר 80-881-63 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 3 בתביעה הראשונה והנתבעת 2 בתביעה השנייה (להלן: "רכב אושרית") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, ובכלל זה בשאלת אופן התרחשות התאונה, ובשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעות בשתי התביעות.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה, למעט הנתבעת 3 בתביעה הראשונה היא הנתבעת 2 בתביעה השנייה, אשר אף לא הוגש כתב הגנה מטעמה בשתי התביעות ולא נטלה כל חלק בהליכים.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. לפיכך, על יסוד כל החומר המונח לפניי, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ושקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

האחריות לקרות התאונה תחולק בין רוכב האופנוע לנהגת רכב הראל, כך שהראשון יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30% ואילו האחרונה תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70%.

לפיכך, דין התביעה הראשונה להתקבל כנגד הנתבעות 1, 2 ו-4 על פי חלוקת האחריות שנקבעה לעיל, ודינה להידחות כנגד הנתבעת 3.

כמו כן, דין התביעה השנייה להתקבל חלקית על פי חלוקת האחריות שנקבעה לעיל, לאחר הפחתת ראש הנזק טרדה ובטלה, כנגד הנתבעת 1 ו-3.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לתת הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

5.1. איני מקבל את טענת ב"כ אלדן, לפיה כתב התביעה בתביעה הראשונה הומצא לידי הנתבעת 3. ראשית, ב"כ אלדן לא צירפה את אישור המסירה חרף התחייבותה להעביר את אישור המסירה לתיק נט המשפט. יובהר כי אישור המסירה שצורף לאחר הדיון היה מטעם ב"כ התובעת בתביעה השנייה ולא מטעם התובעת בתביעה הראשונה. לכן, די היה בכך כדי למחוק את התביעה הראשונה כנגד הנתבעת 3. שנית, מעיון בכתב התביעה בתביעה הראשונה הגם ששמה של הנתבעת 3 מופיע תחת זהות הצדדים אין כל זכר ליריבות בין התובעת בתביעה הראשונה (אלדן) לבין הנתבעת 3. שלישית, מעיון באישור המסירה שצירפה ב"כ טבסקו, כתובעת בתביעה השנייה, עולה כי הכתובת המצוינת על גבי אישור המסירה לא תואמת את הכתובת המופיעה באישור המסירה שצורף בבקשה למתן פסק דין מותנה בהיעדר הגנה כנגד הנתבעת 3 כצד ג' (בהודעת צד ג' שהגישה הנתבעת 2 בתביעה הראשונה) וגם החתימות המופיעות על גבי שני אישורי מסירה אלו אינן זהות ואף לא דומות. לכן, מסופקני אם כתב התביעה בתביעה השנייה הומצא לידי הנתבעת 2. אשר לתביעה הראשונה הרי שלא הומצא כל אישור מסירה.

מכאן, שדי היה בכך כדי לדחות את שתי התביעות כנגד הנתבעת 3 והנתבעת 2, בהתאמה.

5.2. לגופו של עניין, איני מקבל את טענת ב"כ הראל, לפיה כל המעורבים מטילים את האחריות על נהגת רכב אושרית. מעיון מדוקדק בעדויותיהם של יתר הנהגים עולה כי הטענה הזו מבוססת על ספקולציה של חלק מהנהגים והחלק האחר בכלל לא היה מודע לעצם מעורבותו רכב אושרית בתאונה. הרי גם כאשר נהג רכב אלדן העיד לגבי מעורבותו של רכב אושרית אמר שמדובר ברכב מסוג פורד פוקוס, כאשר ידוע כי רכב פורד פוקוס הוא בכלל רכב הראל. מכאן, אני סבור כי נהג רכב אלדן לא היה בכלל מודע למעורבותו של רכב אושרית ואם נודע לו על מעורבות כזו הרי שהיה הדבר כתוצאה מטענותיהם של יתר הנהגים.

5.3. למעלה מזאת, בתמונות מזירת התאונה אין כל זכר לגבי הימצאותו של רכב אושרית. באף אחת מן התמונות שצירפה אלדן כמוצג אין זכר לרכב נוסף, פרט לרכב אלדן, האופנוע ורכב הראל.

5.4. לאחר שבחנתי את עדויות נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה שוכנעתי כי נהגת רכב הראל לא הייתה ערה למתרחש מולה. למעשה, נהגת רכב הראל לא נתנה דעתה לאופנוע המבקש להיכנס למרווח שנוצר בין רכבה לרכב אלדן שנסע לפניה, ולא בלמה את רכבה בזמן ותוך כך פגעה באופנוע והדפה אותו לעבר רכב אלדן. זאת, מבלי שקדמה לכך כל פגיעה מצדו של רכב נוסף מאחוריה.

יתירה מזאת, מידת רשלנותה של נהגת רכב הראל מקבלת משנה תוקף מעצם זה שהאופנוע הוטח על רכב אלדן על ידי פגיעה של רכב הראל על אף שהמרווח בין רכב הראל לרכב אלדן היה כשמונה מטרים (לפי עדותה של נהגת רכב הראל). דבר המצביע על חומרת אי תשומת לב למתרחש בקרבתה.

מכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהגת רכב הראל.

5.5. אולם, איני פוטר את רוכב האופנוע מהאחריות לתאונה.

סבורני כי רוכב האופנוע ניסה לנצל את המרווח שבין רכב אלדן לרכב הראל הכל מאחר שאצה דרכו ועל מנת לעשות קפנדריא במקום לרכוב בנתיב נסיעתו.

5.6. בנסיבות העניין, כאשר רכב אלדן היה בבחינת "הראשון בשיירה" לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג רכב אלדן לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה.

5.7. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזקים הנטען בשתי התביעות, הרי שמאחר שהנזקים נתמכים בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצדדים שכנגד לא הגישו שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את היקף הנזקים, הרי שסכומי התביעות, למעט ראש הנזק טרדה ובטלה בתביעה השנייה, בדין יסודם.

לאור האמור לעיל, הרי שלאחר הפחתת ראש הנזק טרדה ובטלה בתביעה השנייה, סכום התביעה המוכח בתביעה השנייה הינו סך של 5,390 ₪.

התביעה הראשונה

6. הנתבעת 1 והנתבעות 2 ו-4, באמצעות הנתבעת 4 תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים (הנתבעת 1 בשיעור של 30% והנתבעת 4 בשיעור של 70%):

6.1. סכום התביעה, בסך של 7,478 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

התביעה השנייה

7. הנתבעות 1 ו-3, באמצעות הנתבעת 3 ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 3,773 ₪, שהינו 70% מסכום התביעה המוכח, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

7.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

8. הסכומים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

9. התביעה הראשונה נגד הנתבעת 3 והתביעה השנייה נגד הנתבעת 2 נידחות, ללא צו להוצאות.

10. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט בשתי התביעות, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

11. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ולנתבעת 3 בתביעה הראשונה ולנתבעת 2 בתביעה השנייה ותסגור את שני התיקים שבכותרת.

ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"א, 23 מאי 2021, בהעדר הצדדים.