בקשה מס' 10 – בקשת הנתבעת 1 – שירותי בריאות כללית (להלן "הנתבעת") לסילוק על הסף בהעדר עילה .

1. הרקע בתמצית
   1. התובעים הגישו תביעה נזיקית כנגד הנתבעים בגין אחריותם למות התובע, כפי שנטען. התובע, יליד 1987, רופא, התעורר בבוקר ביום 30.8.18, עם כאבים בחזהו, ופנה בשעה 07:00 ביחד עם אמו ודודו לסניף קופת חולים של הנתבעת 1 , שהיה לטענתו המוקד הרפואי הסמוך ביותר לביתו . במקום לא נכח רופא אלא צוות סיעודי בלבד, אשר הפנה את המנוח למוקדי חירום אחרים בעיר.
   2. התובע הגיע למוקד של נתבעת 2, שם התמוטט ואיבד את הכרתו. טיפול ההחיאה שקבל לא צלח, ולאחר שהייה של 4 ימים בבית חולים – נקבע מותו.
   3. טענות התובעים כנגד נתבעת 1 מתמקדות למעשה בטענה העובדתית כי לא נכח רופא בסניף קופת החולים הקרוב לביתו של התובע, בשעה 07:00 בבוקר וכי הצוות שהיה במקום נמנע מבדיקתו ,לא התייעץ לגבי מצבו ולא הפנה אותו לחדר מיון בבית חולים. נטען כי נתבעת 1 לא העמידה מענה סביר בכל שעות היממה לרשות המבוטחים, לא ספקה שירותי רפואה דחופה, הסתירה מהציבור כי בין השעה 07:00 ל-8:00 בבוקר לא קיים כל מענה רפואי או מוקד רפואי ובכך התרשלו, והפרו חובה חקוקה.
   4. הנתבעת 1 הכחישה בכתב ההגנה את המיוחס לה, וטענה כי לא רובצת לפתחה רשלנות או הפרת חובה חקוקה. צוין כי היא נתנה ונותנת מענה סביר לצרכי המבוטחים בכל שעות היממה כאשר לרשות המנוח עמדה האפשרות לפנות בתוך זמן סביר למרפאה אחרת קרובה של הנתבעת אשר הייתה זמינה. הנוסף טענה הנתבעת 1 טענות הגנה נוספות.
2. טענות הצדדים בתמצית
   1. הנתבעת 1 טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף כנגד בהעדר עילה. היא טענה כי הטענה היחידה של התובעים כלפיה היא כי על פי חוזר חטיבת רפואה מס' 02/2019 היה על הנתבעת להעמיד מענה רפואי סביר בכל שעות היממה, וכפועל יוצא מכך להעמיד מענה רפואי בסביבות השעה 07:00 בבוקר הגעת המנוח למרפאה. לטענתה, אין ולא יכול להיות חולק כי העמידה למבוטחיה מענה רפואי סביר בכל שעות היממה בדיוק בהתאם להנחיות משרד הבריאות. היא פירטה את שעות פעילות מרפאותיה בעיר סכנין, אשר מפורסמות לטענתה על דלתות המרפאות ובאתר האינטרנט שלה. היא ציינה כי עמדה בחובתה על פי ההנחיות להעמיד לרשות מבוטחיה מוקד טלפוני מאויש בשעות שבהם שירותי המרפאה אינם פעילים, ואף פעלה לפנים משורת הדין בכך שהפעילה את המוקד בכל שעות היממה. עוד טענה כי לא יכול להיות חולק כי המנוח - רופא בהכשרתו ותושב המקום - היה מודע היטב לשעות הפעילות ושיקול דעת מוטה בזמן אמת ובדיעבד היו אלו שהביאו לפטירתו. התובעים לא העריכו נכון את מצבו ומשכך לא פנו למוקד הטלפוני של הנתבעת או הזמינו אמבולנס. בשולי הבקשה טענה הנתבעת כי אם תדחה בקשתה, מתבקש בית המשפט להורות לתובע על הפקדת ערובה משמעותית להבטחת הוצאות הנתבעת, שיגרמו לה נוכח ניהול הגנתה, הגם שברור על פיו כי אין כל עילה כנגדה.
   2. התובעים התנגדו לקבלת הבקשה. הם טענו כי הלכה פסוקה היא כי דיון בסילוק תביעה על הסף מתבסס על הגרסה העובדתית המוצגת בכתב התביעה, כאשר לצורך הכרעה זו יש לדון בשאלה האם הגרסה העובדתית בכתב התביעה עשויה להקים עילת תביעה. מקום שבו התשובה הינה חיובית – לא תסולק התביעה על הסף. בענייננו, כתב התביעה מייחס לנתבעת סדרה של מעשים ומחדלים שפורטו בכתב התביעה, כאשר די בהוכחת קיומו של כל אחד מהם על מנת להקים עילת תביעה כנגד הנתבעת ולחייבה בנזקי התובעים. בשלב הזה של הדיון אין מקום להיזקק לנכונות טענות הנתבעת או לאמור בתצהירה, ועניינים אלו ידונו ויוכרעו במהלך הדיון בתביעה, קל וחומר כאשר מדובר בשאלות שבעובדה המצריכות בירור עובדתי.
   3. בתשובת הנתבעת לתגובת התובעים, נטען כי אין בהתייחסות התובעים לבקשה מענה לטענות הנתבעת. היא חזרה על טענותיה בבקשה לפיהן עילת התביעה היחידה נוגעת להעמדת מענה רפואי סביר בכל שעות היממה, מה שאין חולק כי נעשה, ואף הפנתה לחוות דעת מומחה התובעים שציטוט את חוזר חטיבת הרפואה בו צוין כי אחת מחלופות השירות בעיקר בשעות שהמרפאות אינן פעילות הינו מוקד לשירותי רפואה דחופה בקהילה. לפיכך, וכאשר התובעים אינם חולקים על שעות הפעילות במרפאות הנתבעת, ועל כך שבשעות בהן המרפאות סגורות מעמידה הנתבעת לרשות מבוטחיה מוקדים נוספים, יש מקום לדחות את התביעה כבר בשלב זה.
3. דיון והכרעה
   1. כידוע, הכלל הוא כי סילוק על הסף של תביעה הוא אמצעי קיצוני, הננקט על ידי בית המשפט מקום שבו אין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לסילוק תביעה על הסף במקרים קיצוניים בלבד (ראו ע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם נ' צים חברת השיט (1.9.05); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים נ' מיכה צח חברה לקבלנות (4.6.07); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2003, בעמ' 375).
   2. בית המשפט נוקט משנה זהירות בשימוש בסמכות הסילוק על הסף, בייחוד בדרך דחיה על הסף, באשר היא יוצרת מעשה בית דין ומונעת הלכה למעשה ברור התביעה גופא. (ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124, 219-128 (1989)).
   3. יתרה מזאת, מקום בו נדרש בירור עובדתי של טענות, ימנע בית המשפט מלעשות שימוש בסמכותו לסלק תביעה על הסף (ראו ע"א 35/83, לאה חסין ו-2 אח' נ' רחל פלדמן ו-2 אח', פ"ד לז(4), 721, 725-724).
   4. אקדים ואציין כי מצאתי שיש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף.
   5. עיון בכתב התביעה מלמד כי קיימות לכאורה טענות עובדתיות שונות כנגד התנהלות הנתבעת 1 שאינן מתמקדות אך ורק בנושא העמדת מענה רפואי במהלך כל שעות היממה. לנתבעת מיוחסות טענות הנוגעות להימנעות הצוות במקום מביצוע בדיקה של המנוח, לכך שלא הזעיקה ניידת טיפול נמרץ שתטפל בו, שלא הופנה לחדר מיון בבית חולים, שלא קויימה התייעצות עם רופאים מומחים לגבי מצבו של המנוח, וכן טענות עובדתיות הנוגעות לכך שלא סיפקה שירותי רפואה דחופה בזמן, שהסתירה מהציבור כי בין השעות 07:00 ל-8:00 בבוקר אין מענה רפואי ועוד.
   6. מדובר אפוא בטענות עובדתיות הדרושות בירור עובדתי, בירור שלא מבוצע בשלב מקדמי זה של ההליך. לא ניתן לקבוע כבר עתה כי לא קיימת כל אפשרות ולו קלושה שהתובעים יזכה בסעד המבוקש על ידם, לו טענותיהם בכתב התביעה יתבררו כנכונות. יוער כי גם הטענה לפיה הנתבעת קיימה את הוראות חוזר חטיבת הרפואה ככתבן וכלשונן – הינה טענה עובדתית המצריכה בירור עובדתי.
   7. לא מצאתי לנכון להתייחס בהחלטה זו לבקשתה החלופית של הנתבעת להורות על הפקדת ערובה על ידי התובע. תרצה הנתבעת 1 התייחסות לנושא זה תגיש בקשה נפרדת בענין מנומקת ומגובה בתצהיר.
4. לסיכום
   1. לאחר בחינת הנסיבות הרלוונטיות למקרה דנן, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף של התביעה.
   2. נתבעת 1 תישא בהוצאות התובעים בסך של 1,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.
   3. המזכירות תודיע לצדדים על החלטה זו.

ניתנה היום, כ"א סיוון תש"פ, 13 יוני 2020, בהעדר הצדדים.