כללי

1. לפניי תובענה במסגרתה מבקשת התובעת, הגב' פוקס (לעיל ולהלן: "השוכרת") להצהיר על בטלות הסכם מכר שנחתם ביום 4.8.19 בין הנתבע 1, מר נרונסקי (לעיל ולהלן: "בעל הנכס") לבין הנתבעים 3-2 (לעיל ולהלן: "הרוכשים") שלפיו מכר בעל הנכס לרוכשים את בית המגורים ברחוב דוד המלך 19 בהרצליה פיתוח הידוע כחלקה 8169 בגוש 6666 (להלן: "הנכס"). עוד מבוקש להצהיר שהשוכרת זכאית לרכוש את הנכס תמורת סך של 6,500,000 ₪, ושהיא בעלה מתגוררים בנכס כדין. בית המשפט מתבקש להורות על רישום הערת אזהרה בפנקס רישום המקרקעין על הנכס שעניינה קיומו של הליך משפטי בין הצדדים.

רקע

1. ביום 22.8.17 התקשרו השוכרת ובעל הנכס בהסכם שכירות באשר לנכס (להלן: "הסכם השכירות"). בהסכם השכירות הוענקה לשוכרת זכות סירוב ראשונה לרכישת הנכס ככל שבעל הנכס יחליט למוכרו (להלן: "זכות הסירוב הראשונה"). במהלך המגורים בנכס פנתה השוכרת לבעל הנכס וביררה האם ניתן לרכוש את הנכס.
2. ביום 24.6.19 פנה אחיינו של בעל הנכס לשוכרת, ויידע אותה כי בכוונת הרוכשים לרכוש את הנכס תמורת סך של 6,500,000 ₪. לפנייה צורפה הצעת הרוכשים, והשוכרת התבקשה להודיע האם היא מעוניינת לממש את זכות הסירוב הראשונה.
3. השוכרת טוענת כי בפגישה שנערכה בין בעלה, מר גד הרוש, לבין אחיינו של בעל הנכס, הודיע הראשון כי השוכרת מממשת את זכות הסירוב הראשונה ומשווה את הצעתה להצעת הרוכשים.
4. לעמדת השוכרת ביום 14.7.19 הודיע אחיינו של בעל הנכס לבעלה של השוכרת שהמו"מ עם הרוכשים למכירת הנכס התקדם וכי לשוכרת כבר לא קיימת אופציה לרוכשו. בו ביום נשלח לשוכרת מכתב הפסקת הסכם השכירות ודרישה לפינויו עד ליום 31.8.19. השוכרת ובעלה ניסו לבוא בדברים עם בעל הנכס לגבי הארכת תקופה השכירות ומימוש זכות הסירוב הראשונה, אך אלה לא צלחו.
5. ביום 4.8.19 נחתם הסכם המכר בין בעל הנכס לבין הרוכשים. בהמשך, ביום 7.8.19 הודיע ב"כ בעל הנכס לשוכרת שהנכס נמכר וכי עתידה להיות מוגשת נגדה תביעת פינוי. ביום 8.8.19 פנתה השוכרת לבעל הנכס ולרוכשים בדרישה לכבד את זכות הסירוב הראשונה ולהימנע מביצוע כל פעולה ביחס להסכם המכר הנטען עם הרוכשים. משפנייתה לא נענתה, ביום 13.8.19 שלחה השוכרת פנייה נוספת. ביום 20.8.19 הודיעו ב"כ בעל הנכס וכן ב"כ הרוכשים כי הם דוחים את טענות השוכרת וכי הוגשה נגדה תביעת פינוי לבית המשפט השלום בתל אביב יפו (תא"ח 42826-08-19) (להלן: "תביעת הפינוי").
6. ביום 21.11.19 ניתן פסק דין בתביעת הפינוי. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע שעל השוכרת לפנות את הנכס לא יאוחר מיום 10.12.19. במסגרת פסק הדין התייחס בית המשפט לזכות הסירוב הראשונה, וקבע כי זו לא מומשה ע"י השוכרת (להלן: "פסק הדין").
7. ביום 5.12.19 הגישה השוכרת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו על פסק הדין ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע (ע"א 15947-12-19). באותו היום ניתן צו ארעי לעיכוב הפינוי. בהמשך, ביום 15.12.19 נדחתה בקשת עיכוב הביצוע ונקבע שעל השוכרת לפנות את הנכס עד ליום 17.12.19. עוד נקבע שככל שהשוכרת תסכים להעברת הערבון שהפקידה לבעל הנכס על חשבון דמי השכירות, יידחה מועד הפינוי עד ליום 12.1.20, וזאת על מנת לאפשר לה שהות למצוא דירה חלופית. יצוין כי הערעור טרם נדון לגופו.
8. ביום 3.9.19 הוגשה התביעה שלפניי, שבמסגרתה עותרת השוכרת לאכיפת זכות הסירוב הראשונה. בעל הנכס טוען בין היתר בכתב ההגנה שהגיש שהשוכרת לא משלמת דמי שכירות החל מחודש יולי 2019 בטענה שהופרה זכותה לרכוש את הבית, וכן כי זכות הסירוב הראשונה שהוענקה לה פקעה. גם הרוכשים הגישו כתב הגנה שבו נדחית עמדת השוכרת מכל וכל.
9. התיק הובא לעיוני עוד בטרם ניתן פסק הדין. סברתי שיש מקום לשקול עיכוב בירור התובענה עד ההכרעה בתביעת הפינוי וביקשתי את התייחסות הצדדים. נמסרה הודעה לבית המשפט שניתן פסק דין ושהוגש ערעור על פסק הדין. בנסיבות אלה, ביקשתי את עמדות הצדדים באשר לעיכוב בירור התובענה עד לאחר ההכרעה בערעור, ותגובות הוגשו.

עמדות הצדדים

1. בעל הנכס סבור שיש לעכב את בירור התובענה עד למתן הכרעה סופית בערעור. השוכרת לעומתו טוענת שאין הצדקה לעיכוב בירור התובענה, זאת מאחר שלשיטתה יש לברר את המחלוקת באשר לזכות הסירוב הראשונה שהוענקה לה ללא קשר לתביעת הפינוי. עוד היא טוענת שעיכוב בבירור התובענה יסב לה נזקים ניכרים. לעמדת הרוכשים יש לעכב את ההליכים בתובענה בין היתר מהטעמים הבאים: בפסק הדין קיימים ממצאים עובדתיים ששומטים את הקרקע תחת עילת התביעה של השוכרת בתובענה דנן ומייתרות את הדיון בה. לכן, ככל שפסק הדין לרבות הקביעות בנוגע לזכות הסירוב הראשונה תוותרנה על תילן, יהיה בכך כדי לייתר את בירור התביעה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, וכן נתתי דעתי לעמדות הצדדים בשאלת עיכוב בירור התובענה, הגעתי לידי מסקנה שיש טעם להמתין עם קידום בירור ההליך עד לאחר הכרעה בערעור וזאת מהטעמים שלהלן:

המחלוקת שלפני מתמקדת בזכות השוכרת לממש את זכות הסירוב הראשונה. סוגיה זו זכתה להתייחסות מפורשת בפסק הדין לאמור:

"משהנתבעת בחרה לבסס את טענותיה בהליך הנוכחי גם על סוגיית זכות הסירוב, אין מנוס מלהתייחס לכך בהליך זה. מהראיות שהובאו ונשמעו בהליך עולה כי לא הייתה לתובע כוונה לפגוע בזכות הסירוב של הנתבעת... המשמעות היא שהנתבעת ידעה מהם תנאי התשלום ולא קיבלה אותם, על כל הכרוך והמשתמע מכך..

הניתוח המשפטי כאמור מוביל למסקנה, כי הנתבעת לא מימשה את זכות הסירוב שניתנה לה. בין אם הדבר נעשה בחוסר מודעות להשלכות המשפטיות של כל פעולה או מחדל שלה ובין אם הדבר נעשה מסיבות אחרות, תמונת המצב מלמדת כי לא התובע הוא שאחראי לאי מימוש זכותה סירוב על ידה"

(ההדגשות אינן במקור – א.א.)

קיימות איפוא קביעות חד משמעיות בשאלה שמונחת בתיק זה, קרי, מימוש זכות הסירוב הראשונה. יש להניח שאם פסק הדין לא יבוטל והממצאים שנקבעו בעניין זה לא יבוטלו, יהיה בכך משום השפעה מהותית על ההליך שלפני. זאת ועוד, לא ניתן לשלול שגם קביעות אחרות שיינתנו, ככל שיינתנו בפסק הדין בערעור ישפיעו אף הם על התובענה. לכן, נכון יהיה לעכב את בירורה עד למתן פסק הדין בערעור.

טעם נוסף למסקנתי הוא בכך שהדיון בערעור אמור להיקבע בימים אלה, וכל שמעכב את קביעתו לדיון הוא הפקדת הערבון ע"י השוכרת להבטחת הוצאות הערעור, הפקדה שעליה עתה. משכך יש לשער שהדיון בערעור ייקבע בהקדם, כך שאין עסקינן בדחיה ממושכת.

בשולי הדברים; לא התעלמתי מהאמור בהחלטת בית המשפט בבקשה לעיכוב הביצוע באשר להיעדר קשר בין הפינוי לבין מימוש זכות הסירוב הראשונה, אך מדובר בחלטת ביניים שאין בה כדי להגיע למסקנה שונה.

1. לאור כל האמור;

הדיון בתובענה יעוכב עד החלטה אחרת.

הצדדים יודיעו לבית המשפט על ההכרעה בערעור סמוך לאחר הינתנה, ובכל מקרה יודיעו את מצב תיק הערעור לא יאוחר מיום 1.4.20.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

מעקב מזכירות ליום 1.4.20.

ניתנה היום, י' טבת תש"פ, 07 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.