מונחת לפני תביעה כספית בסך 33,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת, וזאת בגין הגדלת מסגרת האשראי שהועמדה לו בעת שימוש בכרטיס אשראי שהונפק לו על ידי הנתבעת.

רקע הדברים וטענות התובע

1. התובע, מר אלדר יחיאל, מחזיק בכרטיס אשראי שהנפיקה לו הנתבעת, כרטיסי אשראי לישראל, וזאת החל מיום 21.6.17. במועד הנפקת הכרטיס, הועמדה לתובע מסגרת אשראי בסך 3,000 ₪. באופן זה, ניתן היה לחייב הכרטיס עד לסכום האמור, כאשר מעבר לכך היה נחסם השימוש. אין חולק, כי בחודש ספטמבר 2017 הוגדלה מסגרת האשראי באופן יזום על ידי הנתבעת לסך 6,000 ₪.
2. בכתב התביעה שהגיש טוען התובע, כי הנתבעת פעלה שלא כדין עת הגדילה המסגרת ללא הסכמתו, וכי בעת שעשה שימוש בכרטיס האשראי הוא היה סמוך ובטוח כי לכל היותר יוכל לנצל מסגרת אשראי עד לסך של 3,000 ₪ בלבד. התובע טוען, כי הנתבעת פעלה כך במטרה להביאו למצב שייאלץ ליטול הלוואה, על מנת לכסות הוצאותיו. התובע טוען, כי כך אמנם ארע בפועל, וכי נטל הלוואה בסך 15,000 ₪, על מנת לכסות החיובים וההוצאות השוטפות.
3. במסגרת כתב התביעה שהגיש מבקש התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו את ההפרשים בין סכום החיוב החודשי לבין סכום המסגרת המקורית וכן לחייב הנתבעת במחצית ההלוואה שנטל, לצורך כיסוי החיובים.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת מאשרת כי לתובע הועמדה בתחילה מסגרת אשראי בסך 3,000 ₪, אלא שבחודש ספטמבר 2018 הוגדלה המסגרת לסך 6,000 ₪, וזאת, בין היתר, לנוכח השימושים שביצע התובע בכרטיס. בהקשר זה מדגישה הנתבעת, כי התובע עשה מעת לעת עסקאות שחרגו מהמסגרת שהוקצתה לו, וכי התובע אף ביקש, במספר מקרים, כי הנתבעת תאפשר לו לבצע פעולות בסכומים החורגים מהמסגרת שהוקצתה לו. הנתבעת טוענת, כי כל פעולותיה היו בתום לב, על פי דין ובהתאם להסכם שבין הצדדים, וכי טענת התובע, לפיה על הנתבעת לשאת בעלות המוצרים והשירותים שצרך, אין לה על מה שתסמוך.

טענות התובע במענה לטענות הנתבעת

1. התובע טוען, כי פנה אל הנתבעת בבקשה לפריסת תשלומים רק לאחר הגשת התביעה, במטרה לעמוד בחיובים המופקעים שנגרמו בעטיה של הנתבעת. זאת ועוד, התובע מעולם לא חרג מהמסגרת, עד אשר הנתבעת הגדילה המסגרת מיוזמתה. התובע טוען עוד, כי בניגוד לנטען, אין בהסכם ההתקשרות כל הסכמה מצדו להגדלת מסגרת האשראי ועוד טוען הוא, כי הנתבעת לא צירפה תמליל השיחה שנערכה עמו, בהקשר זה.

ההליך לפני

1. ביום 12.1.20 התייצבו הצדדים לדיון לפני. כיוון שלדיון התייצבה מתמחה מטעם המחלקה המשפטית של הנתבעת, נדחה הדיון, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות. בהמשך, נדחה הדיון לנוכח משבר הקורונה ומעבר בתי המשפט למתכונת חירום. בסופו של דבר, התייצבו הצדדים לדיון לפני ביום 6.9.20.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי את טענות הצדדים, מוצאת אני לנכון לדחות את התביעה.

1. ויובהר. אין חולק, כי תאגיד בנקאי כדוגמת הנתבעת חב חובת נאמנות מוגברת כלפי לקוחו. בהקשר זה נקבעו בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981) (להלן: חוק הבנקאות) החובות לאיסור הטעייה (סעיף 3 לחוק הבנקאות), איסור ניצול מצוקה וחולשה (סעיף 4 לחוק הבנקאות), כאשר ביחס לשניהם נקבע כי האיסור הינו במעשה או במחדל.
2. לצד האמור, מקובל כי רק במקרים חריגים יהא מקום לכלול במסגרת חובת הנאמנות המוגברת חובות המוטלות על מעין אפוטרופוס, ביחסים בין התאגיד הבנקאי ללקוחו. "הבנק אינו אפוטרופוס של לקוחותיו", אם כי הוא "אמור לשמש אפוטרופוס למתאבד הכלכלי" (ראו ת"א (מחוזי ת"א) 2150-08 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' הרן (8.7.2013)). הפסיקה ביססה את חובת הזהירות של התאגיד הבנקאי, המחייבת אותו ל"פקפק" בפעולות שמבוקש לבצע בחשבון הלקוח בשניים: חשש למרמה בפעילות מורשה ובהיות הפעולה חריגה.
3. הסמכות לתת אשראי, להגדילו, להקטינו או להפסיקו הינה בשיקול דעת התאגיד הבנקאי. ראו, למשל: ת"א (י-ם) 1088/00 בן עמי נ' בנק פועלים; ת"א (שלום נת') 2807/06 בנק לאומי סניף רעננה נ' זרד דוד מאיר (10.5.07)). החוק קובע, והפסיקה בעקבותיו, כי תאגיד בנקאי איננו מחויב להעניק "שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח" (ראו סעיף 2(א) לחוק הבנקאות), ויש בידו להפעיל את שיקול דעתו העסקי תוך מתן משקל לפרמטרים רלבנטיים ועל בסיסם להחליט האם להעניק אשראי, אם לאו, ובאיזה גובה (ראו למשל ע"א 323/80 אלתית נ' בל"ל, פ"ד לז(2) 673 (1983)).
4. מעיון בדפי החשבון של התובע, אותם צירף לכתב התביעה, עולה, כי המדובר במי שניהל חשבון פעיל ואורח חיים פעיל ונורמטיבי מבחינה כלכלית, ואף השתמש בכרטיס אשראי נוסף. אין כל נתונים, נסיבות, או פעולות חריגות בניהול החשבון בתחום הסיכון הכלכלי.
5. לא זאת אף את, כפי שעולה מדברי נציג הנתבעת בדיון, אותם אישר התובע בדיון, התובע פנה אל הנתבעת ביום 7.9.17 בבקשה להגדיל את מסגרת האשראי ונענה כי עליו להציג מסמכים שונים לצורך כך.
6. בהינתן האמור, ועת הגדלת מסגרת אשראי או הקטנתה נתונה לשיקול דעתו של התאגיד הבנקאי, לא מצאתי כל פגם בהגדלת מסגרת האשראי בעניינו של התובע. ואמנם, אך טבעי הוא, כי כאשר לקוח מקיים פעילות עסקית תקינה ושגרתית ללא חריגות, הרי שהתאגיד הבנקאי מאפשר לו הקצאת אשראי בתנאים טובים יותר ובהיקפים נרחבים יותר.
7. למעלה מן הדרוש אציין, כי גם אם הייתי מגיעה למסקנה, כי היה על הנתבעת לקבל את הסכמת התובע, מראש, טרם הגדלת מסגרת האשראי, הרי שלא היה בכך כדי להביא לקבלת התביעה;
8. ודוק. הגדלת מסגרת אשראי, כשלעצמה, איננה בגדר נזק ללקוח, שהרי אם ירצה, יעשה שימוש במסגרת האשראי המוגדלת ואם לא ירצה - יעשה שימוש במסגרת האשראי כפי שהייתה טרם הגדלתה. בענייננו, התובע אינו חולק, כלל ועיקר, על כי ביצע את כל אותן עסקאות באמצעות כרטיס האשראי שהנפיקה לו הנתבעת. עוד מאשר התובע, כי כבר בחודש ספטמבר 2018 הבחין, כי ביצע עסקאות בסך מצטבר של 4,963 ₪, הרבה מעבר למסגרת האשראי המקורית. בהמשך, הבחין כי ביצע עסקאות בסכומים העולים משמעותית על מסגרת האשראי המקורית גם בחודשים פברואר 2019 עד אוגוסט 2019. ברם, התובע בחר לשבת בחיבוק ידיים, לא פנה בבקשה להקטנת מסגרת האשראי והמשיך השימוש בכרטיס האשראי לצורך רכישת שירותים ומוצרים. משכך, נושא הוא באחריות מלאה למצב שנוצר.

סוף דבר

1. התביעה נדחית בזאת. לכאורה היה מקום לחייב התובע בהוצאות ההליך. ברם, בהינתן ההוצאות שנפסקו בדיון מיום 12.1.20, יישא כל צד בהוצאותיו.

מי שאינו מרוצה מתוצאות פסק הדין רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט מחוזי מרכז בלוד בתוך 15 ימים ממועד קבלתו.

המזכירות תואיל לשלוח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ז אלול תש"פ, 06 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.