עניינו של פסק דין זה הינו בעתירת התובעים לחיוב הנתבעים בסך של 337,133 ₪ בגין זכאות כספית נטענת שמקורה בפעולות שבוצעו ושהביאו להפחתת מיסי מקרקעין ומס הכנסה.

1. רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:
2. התובעים 1 ו-2 הינם רואי חשבון אשר הקימו יחדיו את תובעת 3 שהינה משרד רואי חשבון פעיל (להלן: התובעים 1-3 בהתאמה).

1. הנתבעים הינם בני זוג ובזמנים הרלוונטיים לתביעה הייתה הנתבעת בעלת 70% מהזכויות בנכס מקרקעין הידוע כגוש 6413 חלקה 37.
2. ביום 22/8/17 מכרה הנתבעת את חלקה בנכס תמורת סך של 15,063,024 ₪. ב"כ הנוכחי של הנתבעים (בהליך דנן) ייצג את הנתבעת בעסקה האמורה ובתוך כך טיפל בדיווח על העסקה לרשויות מיסי מקרקעין והגיש בשמה ביום 18/9/17 שומה עצמית לשלטונות מס שבח (בה צוין כי המס לתשלום עומד על סך 5,339,809 ₪).
3. בעקבות הגשת השומה העצמית, הוציאו שלטונות מס שבח לנתבעים, ביום 14/5/18, שומה לפי מיטב השפיטה (לפי סעיף 78(ב)(2) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג-1963) בה נקבע חיוב המס על סך של 5,678,949 ₪.
4. לטענת התובעים, בעקבות קבלת השומה לפי מיטב השפיטה פנו הנתבעים אליהם וביקשו כי יטפלו בעבורם בהפחתת חיובי המס בגין העסקה. בעקבות זאת נחתם בין התובעים לנתבעים הסכם בו צוין, בין היתר, כי השירותים שיסופקו על ידי התובעים יכללו: "עריכת תחשיבים, ייצוג ופניות למשרדי מיסוי מקרקעין ומשרדי מס הכנסה" בקשר עם מכירת הנכס. כן, צוין כי הליווי יהיה ליווי מלא עד לסיום ההליך.

באשר לשכר הטרחה, נקבע כי זה ישולם על בסיס הצלחה בלבד: "מענק הצלחה בגובה 45% (כולל מע"מ) מההפרש החיובי בין מס השבח/מס הכנסה שחושב בשומה לפי מיטב השפיטה מיום 14.5.2018 ... לבין מס השבח/מס הכנסה שיחול בפועל, הכל בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, כמקובל במס שבח". כן, נקבע כי מענק ההצלחה ישולם בתוך 5 ימי עסקים מהמועד בו נוצרה הזכאות הסופית להחזר.

לטענת התובעים, בעקבות פעולותיהם, הופחתו חיובי מס השבח ומס ההכנסה של הנתבעים בסך כולל (משוערך ליום 1/9/19) של 749,184 ₪. בהתאם להסכם ולהפחתה שהושגה, על הנתבעים לשלם לתובעים סך של 337,133 ₪ (המהווה 45% מהסכום האמור). התובעים ציינו כי ייתכן וחלק מן ההפחתה קוזזה על ידי רשויות המס אל מול חובות אחרים של הנתבעים לרשויות המס, אולם אין בכך כל רבותא שכן ללא ההפחתה האמורה היו הנתבעים משלמים סכומים גבוהים באופן ניכר, בדיוק בגובה ההפחתה שהושגה. לטענת התובעים הם נאלצו להגיש תביעתם זו בלית ברירה וזאת על רקע התחמקות הנתבעים בעזות מצח מתשלום שכר טרחתם של התובעים באמתלות שונות.

1. לתמיכה בטענותיהם צירפו התובעים חוות דעת חשבונאית שנערכה על ידי רו"ח (ועו"ד) שלמה זרחיה ביום 4/9/19. בחלק הכללי של חוות הדעת, צוין בין היתר, כי מכירת נכס מקרקעין מחויבת בדיווח כפול; הן לרשויות מיסוי מקרקעין והן למס הכנסה. בעקבות דיווח זה מתבצע חישוב המס בשני שלבים; בשלב הראשון מוציאה רשות מיסוי מקרקעין שומת מס שבח (שהינה שומה זמנית בגין המקדמה). בשלב השני, מוציא פקיד שומה של מס הכנסה את השומה הסופית של מס הכנסה על פי הדיווח בדו"ח השנתי. על בסיס דיווח זה, מחשב פקיד השומה (מס הכנסה) את המס הסופי המתבסס על סך הכנסותיו של התא המשפחתי של הנישום (כולל את בן/בת הזוג) ומכל המקורות. בשלב זה מחושב, כחלק מהמס הסופי, גם מס יסף – שהינו מס בשיעור של 3% נוספים (נכון לשנת המס 2017) ואשר מוטל על הכנסות שנתיות מעל לתקרה מסוימת הכוללת שבח/רווח הון ממכירת מקרקעין (כשבענייננו התקרה הינה 640,000 ₪ לשנה נכון לשנת המס 2017).

במקרה דנן, לאחר קליטת השומה העצמית שנערכה לאחר הדיווח על עסקת המכר בה התמורה שהתקבלה עמדה על סך של 15,063,024 ₪, הוצאה לנתבעת ביום 18/9/17 "שומה לפי מיטב השפיטה" וזאת בשל אי הכרה בתחשיב השומה העצמית. בשומה זו נקבע כי על הנתבעים (שתא משפחתי משותף) לשלם סך כולל של 5,678,949 ₪.

בעקבות הפעולות שנקטו התובעים לאחר שנתבעים פנו אליהם, הוצאה שומת מס שבח מתוקנת אשר עמדה על סך של 5,470,270 ₪ כך שההפרש בין השומות בא לידי ביטוי בסך של 208,579 ₪. משנקבעה שומת השבח המתוקנת פנו התובעים לפקיד השומה בבקשה לתקן את שומת מס הכנסה לשנת 2017 (אגב תיקון "נספח רווח הון"), באופן שישקף את שומת הרווח המתוקנת. בעקבות פעולות נוספות שביצעו התובעים (ובכלל זה פיצול השבח בין שני בני הזוג ופריסתו לארבע שנים), נוצר חיסכון כולל במס בסך של 661,980 ₪. בהתאם לסעיף 2 להסכם שכר הטרחה (בו נקבע שיש לשערך את הפרש המס הנומינלי לבסיס ריאלי) עומד סכום החיסכון על סך כולל של 749,184 ₪ ממנו יש לגזור את שכר הטרחה המוסכם העומד על 45%.

1. במסגרת טענות ההגנה של הנתבעים, נטען בין היתר, כי התובע 1 הבטיח לנתבע "הרים וגבעות", אולם בסופו של יום לא התקבל כל החזר מס. באשר להסכם שצורף ועליו מבקשים התובעים להסתמך, נטען כי הנתבעים לא חתמו עליו וממילא על ההסכם עצמו אין כל חתימה והחתימות שצורפו הן בעמוד נפרד שאינו מכיל את תנאי ההסכם. מלבד הכחשת החתימות, הכחישו הנתבעים את האחוז המוגזם וחסר הפרופורציות בו נקבו התובעים (45%!) ביחס לדמי ההצלחה, וכן הוכחש בסיס החיוב שהרי שכר הטרחה אמור היה להיגזר מהחזר מס שכאמור לא התקיים. מבלי לגרוע מהאמור, נטען כי שכר ראוי מקובל בטיפול בהחזר מס כדוגמת המקרה הנדון אינו עולה על 25% מסכום החזר המס.
2. במסגרת חוות הדעת הנגדית שהגישו הנתבעים ושנערכה על ידי רו"ח אהרון פאלוך ביום 5/4/21, הועלו תחילה טענות אודות סבירות שיעורו של שכר הטרחה ביחס לזה הנטען שמקובל לגבות; כך, נטען ששכר טרחה נקבע בדרך כלל לפי שעות עבודה או לחילופין בסכום קבוע מראש. רק במקרים מסוימים (כשמדובר בשימוש בידע מקצועי מיוחד שאינו מצוי בידי רואה חשבון) נטען כי נקבע שכר הטרחה על פי אחוזים מתוצאת ההצלחה (ושהינו נע בין 15% ל-25%). לשיטת רו"ח הנתבעים, במקרה דנן, לא היה מדובר בידע מיוחד וחריג ושעות העבודה בטיפול בנסיבות המקרה דנן, לא היו צריכות לחרוג מ-20 שעות לפי תעריף של 500 ₪ לשעה או מחיר קבוע מראש בסך 15,000 ₪.

לגופו של עניין, נטען כי חישוב המס שנחסך כפי שחושב על ידי רו"ח התובעים הינו שגוי מאחר והחישוב נעשה ללא התייחסות לפריסת השבח לנתבעת בשומה הקודמת. חיסכון המס כתוצאה מפריסת השבח לנתבעת אושרה על ידי מס שבח במסגרת שומת מס שבח לפי מיטב השפיטה מיום 14/5/18 ואינה קשורה לטיפול התובעים וכפי שמופיע במפורש בפירוט הנימוקים לשומה בסעיף 3. כן, נטען כי בתחשיב המס הנחסך על ידי רו"ח התובעים לא נלקח בחשבון המס הנחסך בפריסה בשומה קודמת אלא התייחס באופן תאורטי מה הייתה חבות המס אם לא הייתה פריסה בשומת המס. התובעים הצליחו לאשר הכרה בהוצאות נוספות וכתוצאה מכך השבח הריאלי קטן בסך 536,484 ₪ והמס הנחסך בגינו הינו כ-212,000 ₪. בנוסף, התובעים פיצלו את השבח בין בני הזוג רק לשנת 2017 והמס הנחסך בגינו הינו כ-116,000 ₪. כן, נטען כי שומות מס הכנסה לשנים 2014 עד 2016 הוגשו בחישוב מאוחד ועל התובעים היה לטפל בפיצול השומות במס הכנסה בשנים אלה והדבר לא בוצע. המס הנחסך כתוצאה מפיצול השומה מקבל ביטוי רק לשנת 2017 ומסתכם כאמור בסך 116,000 ₪.

בנוסף, טען רו"ח הנתבעים כי חישוב הריבית (נספח ה' לחוות דעת התובעים) שנחסכה הינו שגוי, שכן החישוב נעשה עד למועד הגשת התביעה כשבפועל שומת מס הכנסה יצאה ביום 13/1/19 ויש לשערך רק עד למועד זה. המס שנחסך בפועל כתוצאה מהפחתת מס השבח ופיצול השבח בין בני הזוג (כולל פריסה לנתבע לאחר הפיצול) הינו 328,926 ₪ ובתוספת ריבית והצמדה הינו 346,613 ₪. הקטנת מס יסף כתוצאה מפיצול השומה הינה רק בגין שנת 2017 ומסתכמת בסך של 19,200 ₪ (לפי תקרה של 640,000 ₪ כפול 3%), כשסכום זה כלול כבר בחישוב בסך המס הנחסך.

1. ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 26/5/21 במסגרתה העידו התובע, רוה"ח מטעמו וכן רוה"ח מטעם הנתבעים. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

1. דיון והכרעה:
2. לאחר עיון במכלול טענות הצדדים ולרבות אלה שהועלו וחודדו בסיכומיהם, הרי ששתי הכרעות עיקריות דרושות בענייננו: ראשית, יש להידרש להכרעת השאלה אודות עצם קיומה של התקשרות בין הצדדים (על רקע, בין היתר, טענות ההגנה אודות זיוף המסמך שנטען כי הינו ההסכם וההתכחשות לחתימות) כמו גם לתנאים עליהם סוכם ובכלל זה שיעורו של שכר הטרחה. מחלוקת עיקרית נוספת (שתידון מטבע הדברים בהתאם לתוצאת ההכרעה בשאלה הקודמת) הינה בשאלת זכאות התובעים לשכר טרחה ובתוך כך לקביעת סכום החיסכון/הפחתה שממנו יש לגזור את מענק ההצלחה.

ב.1. ההתקשרות בין הצדדים;

1. התובעים שבו וטענו בסיכומיהם כי המסמך אשר עיגן את ההתקשרות בין הצדדים הינו זה שנושא את חתימות שני הנתבעים (בעמוד השני) ושצורף במסגרת מוצג 2 לתיק המוצגים מטעמם (סומן ת/1). במסמך זה כאמור, נקבע כי התובעים יהיו זכאים ל-"מענק הצלחה" בשיעור 45% (כולל מע"מ) "מההפרש החיובי בין מס השבח/מס הכנסה שחושב בשומה לפי מיטב השפיטה מיום 14.5.2018 ... לבין מס השבח/מס הכנסה שיחול בפועל, הכל בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, כמקובל במס שבח".
2. לאחר שעיינתי ובחנתי את מכלול טענות וראיות הצדדים בקשר למחלוקת זו, הנני מאמצת את עמדת התובעים ולפיה יש לראות את ההסכם בן שני העמודים עליו חתומים שני הנתבעים בעמוד השני (מוצג 2 ל-ת/1) כמסמך אשר עיגן את ההתקשרות בין הצדדים.
3. ראש וראשון לנימוקיי הינו דחיית כלל הטענות מצד הנתבעים אודות 'מניפולציה' שבוצעה מצד מי מהתובעים בקשר למסמך. לא רק שלא עלה בידי הנתבעים לעמוד בנטל המוגבר אשר מוטל על צד המעלה טענות מסוג זה, אלא שלמעשה הנתבעים לא הציגו כל גרסה עובדתית אחידה ומבוססת בקשר עם אופן ההתקשרות, מחדל אשר מתעצם בשעה שאין חולק בענייננו כי בוצעו על ידי התובעים פעולות ברורות בקשר עם בדיקת החזרים מרשויות המס. הטענה של הנתבעים בכתב ההגנה כי חתימותיהם זויפו, לא רק שנטענה בעלמא וכלל לא בוססה אלא שעיון בסיכומיהם של האחרונים מעלה כי היא למעשה נזנחה כאשר עיקר ההתמקדות הייתה בטענה לפיה העמוד הראשון של ההסכם לקוח כלל ממסמך אחר.

אין בידיי לקבל טענה זו; מלבד זאת ששוכנעתי במהימנות גרסת התובע כי אינו בגדר איש מקצוע ונותן שירות ש"מזייף מסמכים" (ר' ע' 14 שו' 3 לפרו') אלא שאין כל סיבה לקבל את הטענה שגם על העמוד הראשון של ההסכם הייתה צריכה להופיע בהכרח חתימותיהם של הנתבעים ובפרט בשעה שאין באותו עמוד מקום ייעודי לכך ו/או שהמדובר בהסכם שהינו מסוג ההסכמים שמקובל בהם שחתימות הצדדים תופענה על כל עמוד ועמוד. ההסכם האמור אמנם נעדר תאריך, אולם גם בכך אין כדי לפגום במהימנות גרסת התובע, שכן בחינת מכלול הראיות מביא למסקנה ברורה כי זהו אכן המסמך אשר ביסס את ההתקשרות בין הצדדים ולא ההסכם מיום 10/1/19 (שצורף במסגרת מוצג 5 לתיק מוצגי התובעים); כך, מעיון בתכתובות שצורפו במסגרת מוצג 8 לתיק מוצגי התובעים (ת/1), עולה כי חילופי הדברים בין התובעים לנתבעים (באמצעות בא כוחם) החלו כבר בחודש 6/2018. על פי מבחן ההיגיון והשכל הישר, כמו גם מהתרשמותי מחומר הראיות אודות התנהלות התובעים באשר לחשיבות שייחסו לעיגון הסכמות בכתובים, לא סביר בעיני כי האחרונים יחלו בנקיטת הפעולות לצורך בדיקת ההחזרים, מבלי שקדם לכך עיגון ההסכמות בנדון בכתובים וחלף זאת יבחרו לחתום על הסכם רלוונטי עם הנתבעים רק כחצי שנה לאחר מכן. ודוק, עצם זאת ששמה המפורש של הנתבעת (שהינה חלק מהתא המשפחתי ובעלת הזכויות כאמור בנכס שנמכר מבין הנתבעים) לא מצוין בהסכם מיום 10/1/19, דווקא מחזק את טענת התובעים כי תכלית הצגתו של הסכם זה (שצורף כאמור לתיק המוצגים) הייתה רק לשם חיזוק זאת שהנתבע התחייב בהסכם נוסף (בשם אותם הצדדים שצוינו באותו הסכם) על הסכמה לשיעור דמי ההצלחה שייגזרו מהחיסכון/הפחתה (ר' ע' 15 שו' 10-13 לפרו'). אסמכתא נוספת שיש בה לחזק את זאת שההסכם האמור (מוצג 2 לת/1) הוא שעיגן את ההסכמות הינה ייפוי הכח שנחתם בסמוך לפני ההתכתבויות הנ"ל ביום 9/5/18 (ר' מוצג 4 ל-ת/1) ושמכוחו יכלו כלל התובעים לפעול לבדיקות הרלוונטיות ברשויות המס וביצוע הפעולות במסגרת ההתקשרות.

1. כפי שציינתי לעיל, הנתבעים לא הציגו כל גרסה עובדתית אחידה ומבוססת בקשר עם ההתקשרות, ובתוך כך נמנעו מלבאר מהן לשיטתם הם ההסכמות שכן הגיעו אליהם עם התובעים או להציג את עמוד ההסכם שנטען כי הוחלף ושהינו העמוד הרלוונטי לעמוד בו מופיעות חתימותיהם. התנהלות הנתבעים – המאופיינת בקבלת שירותים מהתובעים שלא מוטלת בספק מחד, כשאין בנמצא מצד הנתבעים כל הסבר או ביאור מה לשיטתם מבסס את ההתקשרות בין הצדדים ובכלל זה הצגת ההסכם "הנכון" שמכוחו פעלו התובעים למתן השירותים שניתנו, מאידך – הינה התנהלות שגובלת באבסורד של ממש. אף אחד מהנתבעים לא העיד בפניי ואין לי אלא להסכים עם התובעים בסיכומיהם כי בחירה זו מקימה עליהם את החזקה הראייתית הפועלת לחובת צד שבחר לא להעיד מטעמו עד רלוונטי ובמקרה דנן כאמור אף לא עדות בעלי הדין עצמם.

ודוק, את ההסברים שהובאו בסיכומיהם אודות הסיבות שבגינן לא העיד מי מהנתבעים, מצאתי לדחות מכל וכל;

כך, בכל הקשור לנתבע, אין לי אלא לתמוה על הטענה בסיכומים לפיה עדותו הייתה יכולה "לסכן את בריאותו". טענה זו לא רק שלא נתמכה באסמכתא רפואית רלוונטית (ואין במסמכים שצורפו במסגרת בקשת הנתבעים מיום 2/5/21 כדי לענות על כך) אלא שהיא לא מתיישבת עם עצם נוכחותו הרציפה של הנתבע במהלך ישיבת ההוכחות, ובוודאי שבית המשפט היה מקל באם היה מתבקש עם תנאי העדות (בישיבה), כפי שהקלה באשר לעצם ההגעה הפיזית לבית המשפט ניתנה במסגרת החלטתי מיום 5/5/21.

בכל הקשור לנתבעת, הרי שהטענות לעניין יכולתה להעיד נמצאו סותרות; כך, בעוד שבחקירתו הנגדית של התובע הוצגה הנתבעת (על ידי ב"כ הנתבעים) בהקשר נסיבות מעמד החתימה על ההסכם כ"דימנטית משנת 2012" (ר' ע' 14 שו' 36 לפרו'), בסיכומי הנתבעים נטען באופן תמוה כי הכוונה הייתה לכך שהנתבעת "דפרסיבית" (ר' סעיף 30 לסיכומים). כך או כך, בין אם מצב קוגניטיבי נטען הוא שמנע את עדותה של הנתבעת, התמיהה הנוספת שמתעוררת בהקשר זה הינה הכיצד נטען כי זו האחרונה לא הייתה "כשירה" להעיד, אולם למרבה הפלא כן הייתה "כשירה" לחתום על התצהיר אשר צורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעים ושהוגש ביום 6/4/21. כן, יש לדחות גם את הניסיון של הנתבעים להעלות טענות לביטול ההתקשרות בשל 'ניצול' או 'עושק' כפי שנטען בפתח סיכומיהם; לא זו בלבד שיש להסכים עם התובעים בסיכומי תשובתם כי עסקינן בטענות שהינן בבחינת הרחבת חזית, אלא שממילא לא הוכחו יסודות עילות הביטול הנטענות.

1. לאור כל האמור, המסקנה אליה הנני מגיעה הינה שהמסמך החתום על ידי הנתבעים ושהעתקו צורף כאמור כמוצג 2 לת/1, הינו ההסכם אשר עיגן את ההתקשרות בין הצדדים. בכל הקשור לטרוניית הנתבעים אודות שיעור מענק ההצלחה לגביו נטען כי הינו מוגזם וחסר פרופורציות וחלף זאת יש להכיר בשכר טרחה ראוי בלבד, הרי שייאמר מיד כי גם דין טענה זו להידחות; מקום בו מצאתי כל לא נפל כל פגם במסמך ההתקשרות האמור, הרי שחזקה כי הנתבעים הסכימו עם שיעור מענק זה ולא עלה בידי האחרונים להפנות לכל חיקוק או מקור מחייב אחר ממנו ניתן ללמוד כי התובעים לא היו רשאים לנקוב בשיעור זה של מענק ההצלחה. פועל יוצא של כך הוא דחייתן גם של כלל הטענות בעניין זה כפי שמצאו ביטוין בסעיף ב (1-5) לפרק המסקנות בחוות הדעת של רו"ח הנתבעים.

ב.2. שאלת הוכחת זכאות התובעים למענק הצלחה ושיעורו;

1. התובעים שבו וביקשו בסיכומיהם להתבסס על חוות הדעת של רוה"ח מטעמם ולפיה יש לגזור את דמי ההצלחה מסכום ההפחתה הכוללת ושהסתכם בסך 749,184 ₪ (ממנו יש לגזור כאמור 45%).
2. הנתבעים כאמור הגישו אף הם חוות דעת של רו"ח מטעמם בה נטען כי חישוב המס של רו"ח התובעים הינו שגוי, כאשר בסעיף 14 לחוות הדעת נטען כי הסך שנחסך בפועל כתוצאה מהפחתת השבח ופיצול השבח בין הנתבעים (כולל פריסה לנתבע לאחר הפיצול) עומד על סך של 328,926 ₪.
3. לאחר שמצאתי בדיוני הקודם כי ההסכם שקבע ששיעורו של מענק ההצלחה יהיה בגובה 45% (מההפרש החיובי בין מס השבח/מס הכנסה שחושב בשומה לפי מיטב השפיטה מיום 14/5/18 לבין מס השבח/מס הכנסה שיחול בפועל) הוא ההסכם שעיגן את ההתקשרות בין הצדדים ולאחר שדחיתי את טענות הנתבעים (ורוה"ח מטעמם) אודות "שכ"ט ראוי" – הרי שלמעשה דיוננו זה מצטמצם לשאלה האם יש לגזור את מענק ההצלחה מסך של 749,184 ₪ (כפי טענת רו"ח התובעים) או מסך של 328,926 ₪ (כפי טענת רו"ח הנתבעים).
4. לאחר שעיינתי ובחנתי את מכלול ראיות הצדדים ובכלל זה את חוות הדעת של רואי החשבון מטעמם ועדויותיהם בפניי, מצאתי להעדיף את ממצאי רו"ח התובעים במלואם וזאת על פני ממצאי רו"ח הנתבעים. זאת למעט הרכיב הכספי שמקורו בהפרש ההצמדה והריבית כפי שעמד עליו רו"ח התובעים בסעיף 7(א)(2) לחוות הדעת (והתחשיב הרלוונטי שצורף כנספח ח' לחוות הדעת).
5. ראש וראשון לנימוקיי הינו הוותק והניסיון המקצועי של רו"ח התובעים על פני אלה של רו"ח הנתבעים. כך מהפרק הרלוונטי לחוות הדעת עולה כי רו"ח התובעים הינו בעל וותק של כ-30 שנה בתחום ראיית החשבון (בנוסף לתואר במשפטים) והחל את דרכו המקצועית כמפקח מס בכיר ברשות המיסים, כשבהמשך מילא תפקידים בכירים במשרדי רואי חשבון גדולים. זאת להבדיל מרו"ח הנתבעת (ומבלי שיהיה בהשוואה כדי להמעיט מכישוריו כאיש מקצוע) אשר הוברר מעדותו כי הוא מוסמך רשמית בראיית חשבון מזה תקופה בת שנה אחת בלבד (ר' ע' 17 שו' 15-18 לפרו'). ויובהר כי אין באמור לבדו כדי להוות את השיקול המכריע למסקנתי בעניין אימוץ ממצאיו של רו"ח התובעים, אולם ברי כי יש בנתון פתיחה ומשמעותי זה שאינו שנוי במחלוקת, כדי להוות יתרון מובהק באשר למשקל שיש לייחס למחלוקות מקצועיות גרידא.
6. לגופן של עניין; חוות הדעת של רו"ח התובעים הייתה יסודית ומקיפה וכללה התייחסות למלוא השלבים והפעולות שבוצעו בעניין ההפחתה, תוך תמיכת הטענות באסמכתאות רלוונטיות ותוך מתן הסבר באשר לעקרונות ומושגים בעניין החישוב הרלוונטי. מקובלת עלי טענת התובעים כי מקור ההבדל שבין ערכי הסכומים החייבים במס (5,980,420 ₪ לפי רו"ח התובעים לבין 5,647,366 ₪ לפי רו"ח הנתבעים) – הינו בהפחתה שנערכה באופן מלאכותי מצד האחרון ועל ידי ביצוע חישובים מנוגדים לדיני המס על פני פריסה, 4 שנים לאחור של השבח (מס רווח ההון שנבע מעסקת המקרקעין). בעניין זה מקובלת עליי גם טענת התובעים בסעיף 38 לסיכומיהם אודות השפעת החלת מס היסף בשיעורים שפורטו והשימוש בשלוש הפעמים הנוספות במדרגות הפטור (ביחס לשנים 2014-2016) – כפעולות אשר הביאו להפחתת המס ושבשיעורה הנטען אין להכיר. כל זאת גם על בסיס המענה שסיפק רו"ח הנתבעים עצמו עת הודה, בין היתר, בחקירתו הנגדית כי: לא כלל בחישובו רכיב נפרד של מס יסף אלא "ערבב" אותו עם כל רכיב המס (ר' עדותו בע' 18 שו' 26-29); העדר אפשרות לפרוס רווח הון לצרכי מס יסף (ר' עדותו בע' 18 שו' 35 לפרו') והעדר הידיעה ביחס למועדים בהם השתנו שיעורי המס (ר' ע' 19 שו' 35-36 לפרו'). שילוב האמור לעיל עם אימוץ טענת התובעים בסיכומיהם אודות העדר התייחסות (נוספת) לטעויות נטענות שנפלו בחוות הדעת של רו"ח התובעים, מוביל אותי למסקנה כי יש כאמור להעדיף את ממצאי רו"ח התובעים.
7. לא נעלמו מעיני טענות הנתבעים בסיכומיהם ובכלל זה הטענה שיש בחוות הדעת של רו"ח התובעים "גרסה חדשה שאינה תואמת את לשון אף אחד מההסכמים" (ר' 16 לסיכומיהם). ייאמר מיד כי דין טענה זו להידחות. לנוכח מסקנתי לעניין ההסכם הקובע, הרי שבחינת הטענה האמורה צריכה להיעשות בהתאם לאמור בסעיף 2 להסכם; משעה שבסעיף זה מענק ההצלחה התייחס כרלוונטי ל-"מס השבח/מס הכנסה", כשבחוות הדעת של התובעים ההתייחסות הייתה למכלול הפעולות ביחס לסוגי המס כמו גם לזאת שעסקינן בבחינה שרלוונטית לשני הנתבעים שהינם בגדר תא משפחתי אחד. על כן טענות כגון הגעה לשכ"ט "אסטרונומי " הינן בגדר טענות המנותקות ממהות הבדיקה וככל שהן כוונו אודות שיעור דמי ההצלחה, הרי שכבר הבהרתי את עמדתי בנדון.
8. לצד האמור וכפי שציינתי בסיפת סעיף 19 לעיל, לא מצאתי להכיר ברכיב הכספי שמקורו בהפרש ההצמדה והריבית כפי שחושב בסעיף 7(א)(2) לחוות הדעת של רו"ח התובעים. משעה שעולה מחומר הראיות (ובכלל זה מההתכתבויות שצורפו כאמור כמוצג 8 לת/1, כמו גם מועד הוצאת שומת מס ההכנסה המתוקנת), עילת התביעה נוצרה כבר בראשית שנת 2019. בנסיבות אלה, אין מקום להכיר בזקיפת הריבית האמורה לאורך מרבית שנה זו (משך תקופה בת כשמונה חודשים עד ליום 1/9/19). הנתבעים וודאי היו זכאים להגיש את התביעה במועד בו בחרו להגישה (ביום 6/9/19, מועד שמצוי בתוך תקופת ההתיישנות ובהעדר קיומו של שיהוי לא סביר), אולם אין זה מוצדק כי משך המתנה זו תיזקף לחובת הנתבעים מבחינת שיעור הריבית כפי שיעורה בתחשיב האמור.
9. סוף-דבר:
10. לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל.
11. הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לידי התובעים סך של 306,477 ₪ (סכום התביעה בנטרול רכיב הריבית נשוא נספח ח' ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק, ממועד הגשת כתב התביעה ועד היום).
12. כן, יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעים כפי שהוצאו בפועל וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ט"ז אב תשפ"א, 25 יולי 2021, בהעדר הצדדים.