לפנינו תביעה לתשלום זכויות התובעת בגין תקופת העסקתה ובגין סיומה.

הרקע לתביעה

1. התובעת עבדה אצל הנתבעת כמרצה במכללה בבאר שבע מיום 1.9.2014, לפי הסכם להעסקת מרצה ללא תקופה קצובה. בחודש 08/2016 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם העסקה נוסף. בחודש 09/2017 הסתיימה באופן רשמי העסקת התובעת, לאחר שלא עבדה ולא לימדה קורסים בחודשים יולי-אוגוסט 2017.
2. התובעת תבעה את זכויותיה לאחר שלדבריה פוטרה שלא כדין.
3. התובעת הגישה תצהיר מטעמה.

מטעם הנתבעת הגישו תצהיר והעידו גב' טל שן טל ברסלר, מנהלת שלוחת הנתבעת בבאר שבע (להלן – "גב' ברסלר"), גב' נילי מוסאי – עוזרת מנהלית בשלוחת הנתבעת בבאר שבע (להלן – "גב' מוסאי") וגב' נטליה קונופליוב – חשבת שכר בנתבעת (להלן – "גב' קונופליוב").

1. בדיון שהתקיים ביום 10.2.2020 נמחק לבקשת התובעת סעד הפיצוי לדוגמה לפי חוק הגנה על עובדים.

פיטורי התובעת

1. לטענת התובעת, היא לימדה בקורס עברית בחודשי הקיץ במשך מספר שנים. בשלהי שנת 2016 היא פנתה למזכירות הנתבעת במטרה להסדיר את הפרשותיה לפנסיה, אך לא זכתה בטיפול ראוי בעניין. הוויכוח המתמשך עם המזכירות היווה לטענתה את הגורם לפיטוריה שלא כדין.

התובעת טענה שפוטרה בפועל בחודש יוני 2017, בהחלטת הנתבעת שלא לשבצה ללימוד במכינת אשבל. הפיטורים הרשמיים אירעו למעשה לאחר שכבר פוטרה בפועל, בחודש ספטמבר 2017.

בשל פיטוריה שלא כדין תבעה התובעת הפסד שכר עבודה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. התובעת הסתמכה על ההכנסה שתהיה לה מהמכינה ועל כן תבעה הפסד שכר עבודה בגין חודשי המכינה בסך של 10,641 ₪ וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 15,962 ₪.

1. לטענת הנתבעת, התובעת הועסקה על בסיס שעות הוראה בפועל ולא הייתה כל מחויבות מצד הנתבעת לספק לתובעת מספר שעות מסוים בחודש או השתתפות בקורס, כפי שגם עולה מנוסח הסכם ההעסקה. הנתבעת החליטה שלא להעסיק את התובעת בלימוד בקורסים של קיץ 2017 מאחר שלא היו קורסים שתאמו את כישוריה, ועל כן התובעת זומנה לשימוע כדין, אליו בחרה שלא להגיע. עבודתה של התובעת הופסקה ביום 27.9.2017 וזכויותיה שולמו לה במלואן כדין.
2. התובעת צירפה לתצהירה שני הסכמי העסקה עליהם חתמה, מחודש ספטמבר 2014 ומחודש אוגוסט 2016. בשני הסכמי ההעסקה צוין כי "תקופת החוזה אינה קצובה" וכי "היקף העבודה יהיה נתון לשינויים מעת לעת על פי צרכי הרשת".

• בחוזה משנת 2014 היקף המשרה נאמד - בכ-8 שעות שבועיות.
• בחוזה משנת 2016 היקף המשרה נאמד - בכ-20 שעות שבועיות.

1. התובעת אף צירפה תכתובות דוא"ל מחודש מאי 2017 בהן העלתה התובעת טענות כלפי מזכירות הנתבעת בכך שלא זכתה למענה הולם ביחס להפרשות לקרן הפנסיה. במכתב הנתבעת מיום 15.5.2017 ציינה עו"ד לירון בנדו מהלשכה המשפטית של הנתבעת לתובעת (נספח 5 לתצהיר התובעת):

"שוחחתי עם טל פעם נוספת ובשלב זה אין לה ידיעה לגבי המכינה ביולי ולא נוכל להתחייב לגבי העסקתך במכינה.

את מוזמנת ליצור עמי קשר בכל שאלה."

ביום 16.5.2017 השיבה גב' ברסלר לתובעת בדוא"ל (נספח 6 לתצהיר התובעת):

"בשלב זה לא אוכל להתחייב לשיבוץ למכינת אשבל הקרובה. אין לי עדיין הערכה מתי אוכל לספק לך את התשובה המבוקשת. בכל אופן, להבנתי, הצעתה של לירון עדיין עומדת בעינה. לשיקולך."

בתשובת התובעת לדוא"ל מיום 16.5.2017 ציינה (נספח 6 לתצהיר התובעת):

"לפי מה שאני יודעת מה"ט הולכים לפתוח את המכינה... אני אשמח ללמד גם במכינת אשבל הקרובה.

ענית לי להיות בקשר עם שרה, והיא אמרה שאני יכולה בהחלט ללמד גם השנה ושכשהיא תדע על תאריך פתיחת המכינה היא תהיה איתי בקשר לשיבוץ.

...

האם יש סיבה שלא אלמד גם השנה במכינה?

אם כן, מהי?"

ביום 27.6.2017 הוסיפה התובעת לגב' ברסלר:

"הבנתי ממה"ט שמכינת אשבל צפויה להיפתח... כתבת לי להיות בקשר עם שרה בנוגע לאשבל, אך לא הייתה תשובה...".

במענה לפנייתה הנוספת השיבה גב' ברסלר לתובעת ביום 28.6.2017:

"בשל שינויים ארגוניים לא ניתן יהיה לשבץ אותך למכינת אשבל השנה..

במידה ויהיו קורסים רלוונטיים בהמשך וניתן יהיה לשבץ אותך אעדכן אותך."

בהמשך, ביקשה התובעת להיפגש עם גב' ברסלר בעניין השיבוץ, אך היא סירבה והשיבה לתובעת שתוכל להיפגש עמה לאחר ה-20.7.2017, כשתחזור מנסיעתה, וש"נעשו שינויים ארגוניים במכללת עתיד.".

ביום 16.7.2017 שלחה התובעת דוא"ל נוסף ובו בקשה להיפגש עם גב' ברסלר בעניין שיבוצה ללימוד במכינה. ביום 20.7.2017 התובעת פנתה שוב לגב' ברסלר בבקשה נוספת ליצירת קשר.

בחודש ספטמבר 2017 הזמינה גב' ברסלר את התובעת לשיחה, אך בפועל נתנה לה זימון לשימוע ולא התקיימה כל שיחה.

שיחת השימוע נקבעה ליום 24.9.2017 אך התובעת החליטה שלא להגיע אליה, כפי שנלמד מחלופת הדוא"ל (נספח 7 תצהיר התובעת).

1. לתצהיר גב' ברסלר צורפו התכתבויות בין גב' ברסלר לבין התובעת מחודשים אפריל-מאי 2017, מהם נלמד שהתובעת בדקה עם גב' ברסלר לגבי הוראת קורסים שונים במכינת אשבל ובתחומים נוספים. גב' ברסלר כתבה ביום 26.4.2017 לתובעת:

"אשמח אם תוכלי להיות בקשר עם שרה בנוגע למכינת אשבל ולשנה הבאה.

היא תעדכן כאשר יעלה הצורך."

1. התובעת הסבירה בעדותה את מהלך העניינים בחודש ספטמבר 2019. לדבריה היא קיבלה מגב' ברסלר מכתב הזמנה לשימוע לאחר שבפועל כבר פוטרה. היא החליטה שלא להתייצב לשימוע "מכיוון שהוא היה פיקטיבי. השימוע היה אמור להיערך אחרי שכבר הקורסים שאני הייתי אמורה ללמד למעשה הסתיימו ולאחר שפוטרתי בפועל, אז למה יש צורך כבר בשימוע?" (עמ' 4 ש' 14-12).

התובעת טענה בחקירתה שהיא עבדה במהלך השנה בנתבעת חודשיים, וששכרה עבור החודשיים היה כ-10,000 ₪. לדבריה היא פוטרה לאחר הוויכוח עם המזכירות בעניין הפנסיה, ואילו לא הייתה מפוטרת הייתה יכולה לעבוד גם במכינה שנתית ולא רק בחודשי הקיץ, כפי שדובר עם המנהל הקודם של סניף הנתבעת בבאר שבע (עמ' 5).

1. גב' ברסלר הצהירה (ס' 20 לתצהירה) –

"בתאריך 19.09.2017 לאחר שהתובעת לא שיתפה פעולה עם הניסיונות למצוא לה שיבוץ באחד ממסלולי הלימוד במכללה, ולאחר שלמכינות אשב"ל באותה שנה (אשר נפתחו במהלך חודשים יולי ואוג') שובצה מרצה אחרת, ותיקה מהתובעת ומנוסה ממנה זימנתי את התובעת לשימוע טרם קבלת החלטה בדבר סיום העסקתה אך התובעת בחרה לוותר על זכות השימוע ולפיכך, החלטתי כי לאור חוסר היכולת לשבץ את התובעת בתחום שבו עבדה עד אותה נקודה, אין אלא לפטר את התובעת."

1. בדברים אלה התייחסה גב' ברסלר להתכתבותה עם התובעת מחודש מאי 2017, הנוגעים להשתלבותה בלימוד קורסים אחרים.
2. גב' ברסלר ציינה בחקירתה שהיא זוכרת שהתובעת פנתה אליה בקשר להשתלבות בלימוד הקורס במכינת אשבל, אך אין לה כל מחויבות לשבץ דווקא אותה (עמ' 9 ש' 5-1; עמ' 10 21-17)). היא טענה שהציעה לתובעת חלופה בדמות הקורסים בתחבורה אך סירבה לקדם זאת אל מול רכזת תחבורה. בכך, לדבריה, עמדה באמור בהסכם ההעסקה של התובעת, לפיו היא תעבוד 20 שעות שבועיות (עמ' 9 ש' 24-16).
3. גב' ברסלר העידה שעם כניסתה לתפקיד, בחודש פברואר 2017, סייע לה מנהל הסניף הקודם לקבל החלטות לגבי שיבוצי הקורסים. את ההחלטה על שיבוץ מורה אחרת ולא התובעת קיבלה "ברגע שקיבלתי את המידע שהקורס נפתח". לשאלת בית הדין היא לא ידעה להשיב על מועד מדויק, אך ציינה שזה היה כחודשיים לפני הקורס, דהיינו, סביב חודש מאי 2017. היא לא ידעה להשיב מדוע, אם כך, המידע לא הועבר לתובעת כבר בחודש מאי 2017, אלא חזרה על תשובותיה הקודמות, שאין לה מחויבות או הבטחה כלפי המרצים להמשיך וללמד את אותם קורסים שלימדו בשנים קודמות (עמ' 14-13).
4. בפרשת גוטרמן (ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל פד"ע לח 448 (2003)) נקבעה חובת המעסיק להציג לפני העובד את הטענות המועלות כלפיו ולשמוע את טיעוניו בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שיקבל הכרעה סופית ובלתי הדירה בעניינו, וכך נקבע:

"... זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד... זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טֶקֶס' גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו...

עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד - להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו".

עוד נקבע כי קיימת חובה ליתן לעובד זמן מספיק להתכונן לשימוע ולגבש התייחסותו לטענות המופנות כלפיו (ראו ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ. ילו בע"מ (פורסם בנבו, 16.3.2008) בסעיף 35 לפסק הדין).

בפרשת סולטני (ע"ע 14039-07-11 חנה סולטני נ' מדינת ישראל - משרד החינוך (פורסם בנבו, 19.12.2013) נקבע כי:

"נוסיף ונטעים, כי חובת השימוע לעובד והנטל לקיומה הוא על המעסיק הבא לגרוע מזכויות העובד, או לפגוע בהן. בהעדר טעמים ענייניים של ממש, אין זה מן הראוי כי המעסיק יקבע סד זמנים דחוק שאינו מאפשר לעובד להיערך כנדרש להליך השימוע העלול לחרוץ את גורלו".

1. אין חולק כי הנתבעת לא פעלה כדין בהליך השימוע. עם זאת, לאחר פניית ב"כ התובעת אל הנתבעת, ביקשה הנתבעת לערוך לתובעת שימוע מאוחר. אכן, הפסיקה הכירה באפשרות, לפיה בנסיבות מסוימות, בידי המעסיק לרפא את הפגם שנפל בהחלטה בשל אי קיום זכות הטיעון כהלכתה, על ידי קיום שימוע מאוחר. אלא שבפרשת באקי (בג"ץ 2911/94 סאמי עבדול באקי נ' עמרם קלעג'י, מנכ"ל משרד הפנים פ"ד מח(5), 291, 305 (1994) עמד בית המשפט העליון מפי השופט י' זמיר על הקושי הטמון בעריכת שימוע מאוחר, וכך קבע:

"בשימוע מאוחר קיים קושי כפול. ראשית, קשה יותר לשנות את דעת הרשות המוסמכת לאחר שנתגבשה מאשר להשפיע עליה לפני שנתגבשה. שנית, קשה להניע את הרשות המוסמכת שתבטל החלטה שקיבלה, במיוחד אם ניתן לה פומבי, וכביכול תודה כי שגתה... נמצא כי מי שזכאי לשימוע מוקדם, והוא נאלץ להסתפק בשימוע מאוחר, מתקפח בזכותו. ולא זו בלבד. מי שזכאי לשימוע, והשימוע נדחה עד לאחר שנתקבלה החלטת הרשות, עצם ההחלטה עשויה לגרום לו נזק, לרכושו, לעסקו או למעמדו. והנזק הוא נזק, גם אם ההחלטה תשונה לאחר זמן בעקבות שימוע מאוחר. ועל כל אלה יש להוסיף כי שימוע מאוחר פוגם במראית פני הצדק, ולכן הוא עלול לפגוע באמון הציבור כלפי המינהל הציבורי."

עוד נקבע בפרשת סולטני כי:

"בנסיבות מסוימות יכול ויראו בעובד כמי שוויתר על זכות הטיעון שלו. אך זאת בכפוף לכך שלא התייצב לשימוע, לאחר שהוזמן כדין ולאחר שניתנה לו התראה מספקת מראש, והזדמנות ראויה להתכונן כנדרש להליך השימוע" וכי "בהתקיים התנאים הנדרשים, עלולה שלילת זכות הטיעון מהעובד, להוות פגם מהותי היורד לשורשה של ההחלטה שהתקבלה בעניינו עד כדי ביטולה, אלא אם בית המשפט מצא כי התקיימו נסיבות המצדיקות  החלתה של תורת הבטלות היחסית".

1. לאחר שעיינו בעדויות הצדדים, שוכנענו כי התובעת פוטרה שלא כדין. לפי השתלשלות העניינים המתוארת, גב' ברסלר ידעה כבר בחודש מאי 2017 שהתובעת לא תשתלב בקורסי הנתבעת בקיץ אך לא גילתה דעתה בעניין זה והותירה את התובעת לוטה בערפל. רק בסוף חודש יוני 2017, לאחר מספר פעמים שהתובעת ביקשה להתעדכן אודות אפשרות שילובה, השיבה גב' ברסלר תשובה חד משמעית – שלא תלמד. לאחר מכן, היא לא נענתה להפצרות התובעת ולא נאותה להיפגש עמה בזמן הקצר שנותר עד לתחילת הקורס, בחודש יולי 2017.

למעשה, רק בחודש ספטמבר, לאחר שהקורס כבר הסתיים, זומנה התובעת לשימוע לפני פיטורים. בעניין זה אנו מצדדים בעמדת התובעת לפיה לא היה טעם בקיום השימוע, כאשר היא כבר פוטרה הלכה למעשה. התרשמנו כי החלטת הנתבעת הייתה מנויה וגמורה עמה עוד בטרם נשמעו טענות התובעת ואף בטרם זומנה לשימוע. הנתבעת לא הצביעה על כך שזימנה עובדים אחרים לשימוע וכי בחנה את האפשרות לבטל את פיטורי התובעת ולשקול פיטורי אדם אחר. מכאן, לא נסתרה טענת התובעת כי זימונה לשימוע נעשה מהשפה אל החוץ.

גם מעיון בהסכם העבודה עולה כי הנתבעת הייתה מחויבת כלפי התובעת להעסיקה במשך כ-20 שעות שבועיות, כ"מורה לעברית במכינות". ככל שהנתבעת רצתה לשמור לעצמה את האפשרות שלא להעסיק את התובעת כלל במהלך פרק זמן מסוים, הרי שהיה לעגן זאת בחוזה, ובתוך כך – גם לעגן את המועד האחרון להודעה על כך לתובעת.

1. באשר לשיעור הפיצוי – התובעת תבעה בגין הפסד שכר (נזק ממוני) בסך של 10,641 ₪, על בסיס חודשי שכר ממוצע של 5,320 ₪. בנוסף לכך תבעה סך של 15,962 ₪ פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (נזק לא ממוני), ערך שלוש משכורות ממוצעות חודשיות.

הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת לא הגיעה לשימוע ולא הקטינה את נזקה. כן טענה, כי תחשיבה של התובעת מתעלם מחודשים "נוחים פחות" המורידים את ממוצע השכר. בתמיכה לטענתה היא מפנה לתצהירה של גב' קונופליוב המשקף עלות חודש עבודה של התובעת בסך 3,655 ₪.

באשר לנזק ממוני – בהתאם לפסיקה יש לקבוע את הנזק הממוני במקרה זה בעיקרו לפי הפסד שכר עבודה, כאשר שיעור שכרו החודשי של העובד מהווה אמת המידה לגובה הפיצוי (ראו לעניין זה: ע"ע (ארצי) 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע"מ נ' זיוית פניבלוב (פורסם בנבו, 29.2.2009).

בענייננו, המדובר באופן העסקה ייחודי של לימוד קורס/ים בחודשי הקיץ בלבד. לפיכך, מצאנו לנכון לקבוע כי הפיצוי הממוני יעמוד על סך של 9,547 ₪. סכום זה משקף את שקיבלה התובעת בתלוש חודש ספטמבר 2016 בגין העברת קורס אחד במהלך חודשי הקיץ.

באשר לנזק הלא ממוני – פיצוי בגין פיטורים שלא כדין יש לקבוע כערך גלובלי ולא כמכפלת מס' משכורות. אמות המידה לקביעת שיעור הפיצוי יש להביא במניין השיקולים בין היתר את עוצמת הפגם ומחדלו של המעסיק, אופי ההליך שהתקיים בפועל, מהי עילת הפיטורים, משך תקופת ההעסקה ועוד... (לעניין זה ראו: סע"ש (ת"א) 62474-11-16 פנחס גבאי נ' עיריית מודיעין מכבים רעות (פורסם בנבו, 23.9.2019) ופסקי הדין המאוזכרים שם, בפס' 36).

בענייננו, כאמור יש לקחת בחשבון את העובדה שהנזק שנגרם לתובעת משקף שכר של חודשיים בלבד – ולא שכר של שנה שלמה. כמו כן לא נסתרת מעיננו העובדה שהתובעת בחרה במופגן שלא להתייצב לשימוע בסופו של דבר, על אף ההצדקה שנמצאה לכך.

אשר על כן, אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי לא ממוני בגין הפגם שנפל בהליך פיטוריה, בסך של 5,000 ₪.

הסכומים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. 

תלושי שכר

1. לטענת התובעת, היא לא קיבלה תלוש שכר עבור חודש אוגוסט 2016 ועל כן היא זכאית לפיצוי לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958.
2. לטענת הנתבעת, התובעת לא העבירה את דיווח השעות בזמן ועל כן לא ניתן היה להוציא את התלוש בזמן. פרטי השכר של חודש אוגוסט 2016 פורטו בתלוש השכר של חודש ספטמבר 2016 כדין.
3. מעיון בתלוש חודש ספטמבר 2016 עולה כי השכר עבור נסיעות, שעות העבודה ודמי הבראה של חודש אוגוסט 2016 מפורטים ברכיבים נפרדים מאלו של חודש ספטמבר 2016.
4. גב' קונופליוב חשבת השכר של כל הרשת ועובדת בצפון מציינת כי מאחר שלא קיבלו דיווח שעות בזמן מהתובעת, לא היה סיפק בידה להפיק את התלוש של חודש אוגוסט 2016, ועל כן שכר אותו חודש פורט בתלוש המשכורת של חודש ספטמבר 2016 (עמ' 6 ש' 12-3). עדותה לא נסתרה על ידי התובעת.
5. בעניין תלושי השכר נחה דעתנו שדי בפירוט בתלוש חודש ספטמבר 2016 כדי לשקף את שכרה של התובעת בחודש אוגוסט 2016. כפי שהעידה גב' קונופליוב, לתובעת מידת רבה של אחריות על כך שלא הופק תלוש שכרה של חודש אוגוסט.

על כן, תביעת התובעת לפיצוי בגין אי קבלת תלוש שכר – נדחית.

ימי חופשה

1. לטענת התובעת, לא קיבלה פדיון חופשה בסך של 872 ₪. בסיכומיה, טענה התובעת לחבות הנתבעת בסך של 576 ₪, לפי החישוב שביצעה גב' קונופליוב מטעם הנתבעת.
2. הנתבעת כאמור הודתה בחבותה לשלם לתובעת 528 ₪ הנסמך על מספר שעות העבודה ביום. בתצהירה מציינת גב' קונופליוב כי ערך פדיון ימי החופשה שעמדו לטובת התובעת עמד על סך 948 ₪. מאחר והתובעת הצהירה כי קיבלה בגין פדיון חופשה סך של 372 ₪, הרי שהיא זכאית להפרש.
3. על כן, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 576 ₪ בגין השלמת פדיון ימי חופשה ( 576 = 372 – 948).

סוף דבר

1. הנתבעת תשלם לתובעת –

• פיצוי ממוני - הפסד שכר בסך של 9,547 ₪.
• פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (פיצוי לא ממוני) בסך של 5,000 ₪. 
  • 576 ₪ בגין השלמת פדיון ימי חופשה.
  • הסכומים לעיל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

1. תביעה התובעת לתשלום פיצוי בגין אי קבלת תלוש שכר – נדחית.
2. הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו לאוצר המדינה מכוח חוק לסיוע משפטי התשל"ב – 1972 "הוצאות ושכר טרחת עורך דין שנפסקו לטובת אדם שניתן לו סיוע משפטי, רואים כאילו נפסקו לטובת אוצר המדינה; הוצאות סבירות שהוציא אדם עצמו תשלם לו הלשכה מתוך הסכום שנפסק; והכל במידה שבית המשפט לא הורה הוראה אחרת", וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ד אייר תשפ"א, 26 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.