תביעה בגין נזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 26.2.18 בכרמיאל, כאשר התובעת ביקשה לפנות ימינה עת יצאה מהחנייה של הקניון.

1. כל צד טוען כי יש להשית את האחריות לתאונה על הצד האחר. בשל כך לצד התביעה העיקרית הוגשה גם תביעה שכנגד.
2. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן ללא פירוט וללא הנמקה כולל אפשרות דחיה או קבלה מלאה של התביעה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.
3. לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות, את טענות הצדדים, והתרשמתי מהעדויות באופן בלתי אמצעי, מצאתי לקבל באופן חלקי את התביעה שכנגד ולדחות את התביעה העיקרית.

להלן הנימוקים:

1. באשר למיקום התאונה - מצאתי לקבוע כי התאונה אכן ארעה בסמוך ליציאה מהחניון כפי שסומן בעיגול על ידי הנתבע בתמונה שסומנה ת/1. בהקשר זה יש לציין, כי הנהגת מטעם התובעת כלל לא ציינה בטופס ההודעה על התאונה, כי יצאה מהחניון אלא הסתפקה בדיווח לאקוני של התאונה לפיו לכאורה, נסעה בנתיב ימני כאשר הרכב של הנתבע נסע בנתיב השמאלי, ולטענתה סטה לנתיב שלה ופגע בה (טופס ההודעה צורף לנספח א' לכתב התביעה העיקרי).
2. לכך יש להוסיף כי אין מחלוקת כי ביציאה מהחניון (כיוון נסיעתה של נהגת התובעת) הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה. משכך, היה על נהגת התובעת לבחון היטב אם הנתיב אכן פנוי, זאת בפרט לאור העובדה שמיד לאחר היציאה מהחניון, ישנו מפרץ חניה כך שלא קיים נתיב השתלבות מלא, ונהגת התובעת נדרשה להיכנס באופן מלא לנתיב הימני המרוחק מעט מהיציאה מהחניון.
3. בנוסף, לא מצאתי כל ביסוס ראייתי לטענת נהגת התובעת לפיה לכאורה הנתבע ביקש להחנות את רכבו במפרץ החניה בצד ימין ובשל כך סטה לכאורה לנתיב הימני, או כי נסע בנתיב השמאלי קודם לתאונה.
4. עדותו של הנתבע הייתה מהימנה, הוא מכיר היטב את מקום התאונה והיה בדרכו להביא את הרכב החדש שזה עתה רכש עבור בנו, למרכז העיר. הנתבע כלל לא התכוונן להחנות במפרץ החניה הסמוך ליציאה מהחניון ונסע כל העת בנתיב הימני.
5. גם הפגיעות ברכבים השונים תואמים את גרסת הנתבע שכן, הפגיעה ברכב הנתבע, היא בחלק האחורי ימני, והפגיעה ברכב התובעת, אכן נגרם בחלק הפינתי שמאלי שעה שנהגת התובעת ביקשה לצאת מהחניה, ולהשתלב בנתיב הימני.

הנזק

1. באשר לנזק שנגרם לרכב הנתבעים (התובעים שכנגד), לא מצאתי לקבל את התביעה שכנגד במלואה זאת משלא הוצגו חשבוניות על התיקון עצמו, וכאשר הנתבע הביא את הרכב לשמאי מטעמו כשני וחצי לאחר התאונה. על כן מצאתי להעמיד את סכום הנזק על 2,800 ₪ בלבד במקום 3,450 ₪ כפי שהעריך השמאי מטעם הנתבעים.
2. באשר לטענת התובעת, כי רכב הנתבעים נבדק רק כשנה וחצי אחרי התאונה (ביום 14.11.19), הרי שבעניין זה מצאתי לקבל את גרסת הנתבע לפיה העריך כי הנזק אינו גדול וממילא התכוון להכניס את הרכב למוסך. בנוסף הסביר, כי היה מוכן בנסיבות אלה, להתחשב בבקשת בעלה של נהגת התובעת שלא לפנות לחברת הביטוח לאור הנזק שאינו גדול. משכך, פניית הנתבעים לשמאי ולחברת הביטוח מטעמם, נעשתה רק לאחר הגשת התביעה העיקרית.
3. לכל אלה יש להוסיף כי גרסת הנתבע גם נתמכת במכתב תשובה ששלח הנתבע לתובעת עוד ב- 2019 (מכתב מיום 04.05.19 נספח ג' לתביעה שכנגד) בעקבות מכתב דרישה של התובעת לשיפוי בעקבות התאונה. כבר שם ציין הנתבע כי בעלה של התובעת ביקש ממנו שלא להפעיל את הביטוח לאור הנזקים שאינם משמעותיים.

התוצאה

התביעה העיקרית נדחית.

באשר לתביעה שכנגד, התובעת (הנתבעת שכנגד) תשלם לנתבעים (התובעים שכנגד) ביחד ולחוד את הסכומים הבאים:

א. 2,800 ₪ - עלות תיקון נזקי הרכב.

ב. 700 ₪ - שכר טרחת השמאי.

ג. 2,000 ₪ - שכר טרחת עו"ד.

ד. 380 ₪ - החזר אגרת תביעה.

לאור ההסדר הדיוני שהושג, אין צו להוצאות נוספות.

כמו כן, ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד וככל שהאגרה כבר שולמה, אני מורה על החזר כאמור בהתאם לתקנות.

כל הסכומים הנ"ל ישולמו לנתבעים (התובעים שכנגד) תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"א, 06 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.