1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 27.03.2019 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 581-32-201 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 56-338-31 שאליה היה מחובר נגרר מ"ר 99-724-79 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1, ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. לטענת התובעת, בעת שהפרטית נסעה בנתיב השמאלי לפתע המשאית שנסעה בנתיב הימיני עקפה במהירות את הפרטית, נהג המשאית לא נתן דעתו דרך וסטה לנתיב נסיעת הפרטית וגרם ברשלנותו לתאונה. כמו כן, טוענת התובעת כי בגין התאונה הפרטית ניזוקה, ועל הנתבעים לשלם לתובעת את נזקיה.

מנגד, טוענים הנתבעים כי התאונה ארעה ברשלנותו של נהג הפרטית, כאשר המשאית נסעה בנתיב הימיני ההולך ומצטמצם לקראת מעגל תנועה והפרטית נסעה במהירות, לא אפשרה למשאית להשתלב בנתיב השמאלי, ועל ידי כך פגעה הפרטית בחלקו האחורי של הנגרר. כמו כן, מכחישים הנתבעים את הנזק הנטען שנגרם לפרטית ואת היקפו.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, לרבות תמונות מזירת התאונה, אשר גם הוגשו לתיק באמצעות מערכת "נט המשפט". כמו כן, העיד נהגת הפרטית בלבד. נהג המשאית לא זומן לעדות על ידי ב"כ הנתבעים.

בית המשפט לא נעתר לבקשתה של ב"כ הנתבעים לשמוע את נהג המשאית במועד אחר, שהרי היה בידי ב"כ הנתבעים די והותר זמן כדי לדאוג לזימונו, ובכלל זה לוודא את התייצבותו לדיון. הפרקטיקה לפיה משרדי עורכי דין נוהגים לוודא התייצבות עדיהם בערב הדיון, אם בכלל, היא פרקטיקה בעייתית, בלשון המעטה.

על כל פנים, בית המשפט הסתפק בשמיעת עדותו של נהג הפרטית ובסיכומיהם של ב"כ הצדדים, על מנת להכריע בתובענה.

4. עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות מזירת התאונה, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מנהג הפרטית במהלך חקירתו בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים לרבות בסיכומיהם, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים המובאים להלן:

5.1. תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת:

"לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

תקנה 41 לתקנות התעבורה קובעת:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

5.2. נהג הפרטית העיד כי עובר לתאונה נסע בנתיב השמאלי ואילו המשאית הגיחה מהנתיב הימיני כאשר היא מעט מאחוריו, וכאשר בהמשך הנתיב הימיני מתמזג עם הנתיב השמאלי לקראת מעגל תנועה (עמ' 2, שורות 18-15 לפרוטוקול). נהג הפרטית חוזר ומדגיש בחקירתו הנגדית כי עובר לתאונה הוא היה לפני המשאית, אלא שהמשאית הגיעה מהר והתחילה לאט לאט לסטות שמאלה וסגרה את הפרטית בין אי התנועה לנתיב השמאלי (עמ' 2, שורות 28-25 לפרוטוקול).

5.3. אין חולק כי המשאית וכמעט כל הנגרר הספיקו לחלוף על פני הפרטית והמגע בין כלי הרכב ארע בין הקצה האחורי שמאלי של הנגרר עם צד הימיני הקדמי של הפרטית.

5.4. נהג הפרטית מאשר כי כאשר הבחין במשאית "סוגרת עליו" הוא צפצף לעבר המשאית ולא היה לו לאן לברוח מאחר ומשמאלו היה אי תנועה (עמ' 3, שורות 3-2 לפרוטוקול). בהמשך, נהג הפרטית אומר כי כאשר החלק האמצעי של המשאית היה במקביל אליו הוא החל לצפור למשאית כשהיא נכנסה לנתיב של הפרטית (עמ' 3, שורות 15-14 לפרוטוקול).

5.5. במצב דברים זה, ואף ללא הסתמכות על תמונות מזירת התאונה, ניתן להבין כי מקום שהמשאית והנגרר כמעט הספיקו לחלוף על הפרטית, היה על נהג הפרטית לאפשר למשאית להתקדם לפניו ורק לאחר מכן להתקדם בנתיב נסיעתו. הרי נהג הפרטית מאשר כי המשאית כבר התחילה להיכנס לנתיב נסיעתו לפחות כאשר מחצית מן המשאית כבר חלפה על פניו הפרטית, כך שהיה באפשרותו של נהג הפרטית לעצור (ולא היה מקום רק להאט את מהירות הנסיעה) ולאפשר למשאית להתקדם לפניו, זאת במטרה למנוע את התאונה. חלף זאת, נראה כי לא היה בדעתו של נהג הפרטית לאפשר למשאית להתקדם לפניו או שהוא סבר כי נהג המשאית ייענה לצפירותיו על ידי האטת מהירות נסיעת המשאית או עצירתה.

5.6. ואם לא די בכך הרי שמעיון בתמונות שצולמו בזירת התאונה שהוגשו על ידי ב"כ התובעת וב"כ הנתבעת בנפרד, ניתן לראות את כלי הרכב בזירת התאונה, את מיקומם ואת המנח בו הם מצויים.

הנתונים העולים מתמונות אלו מזירת התאונה מצביעים על תאונה בנסיבות שונות ממה שדווח על ידי נהג הפרטית.

המנח של הפרטית ובכלל זה כי הגלגל האחורי השמאלי של הפרטית מצוי על אבן שפה של אי התנועה שמשמאל, מעידים כי הפרטית הגיעה מפנייה שמאלה או מעיקול שמאלה, ולא מנסיעה בנתיב השמאלי, כפי שהעיד ודיווח נהג הפרטית. אם הפרטית הייתה מגיעה מהנתיב השמאלי הרי שמצופה היה לראות אותה צמודה לאי התנועה שמשמאל או את חלקה הקדמי בהטיה לשמאל.

איני מקבל את טענתו של נהג הפרטית כי הרכבים הוזזו הצדה, טענה שנועדה להסביר את המנח בו כלי הרכב נמצאים בתמונות מזירת התאונה. אם הפרטית הוזזה הצדה כאשר קודם לכן הייתה, פחות או יותר, במנח ישר, הרי שלא ייתכן כי הוזזה באופן שרואים כי חלקה הקדמי של הפרטית בהטיה לימין וחלקה האחורי צמוד לתחילתו של אי התנועה.

יש להוסיף על כך את הנתון, אותו גם אישר נהג הפרטית, לפיו המשאית הייתה במנח ישר (עמ' 3, שורות 24-23 לפרוטוקול). מה שמעיד כי היא כמעט כולה הספיקה להשתלב בנתיב השמאלי טרם בואה של הפרטית משמאל.

5.7. על יסוד כל האמור לעיל – ובמיוחד לאור הסתירה הקשה בין גרסתו של נהג הפרטית לתאונה לבין הנתונים העולים מתמונות שצולמו בזירת התאונה – שוכנעתי, כי הפרטית הגיעה משמאל למשאית, לא נתנה דעתה למשאית, נדחקה משמאל של המשאית, לא נתנה לה זכות קדימה ובכך גרמה ברשלנותה לקרות התאונה.

5.8. מכאן, שהאחריות לקרות התאונה חלה על נהג הפרטית.

בנסיבות העניין, לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג המשאית למנוע את התאונה. משכך, מלוא האחריות לקרות התאונה חל על נהג הפרטית.

5.9. לאור מסקנתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

6. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,250 ₪, וזאת תוך 30 יום.

7. התובעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' תשרי תשפ"א, 22 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.