לפניי תביעה לפיצוי התובעת בגין התרשלות הנתבע, לטענתה, בכך שמנע ממנה לקבל פרטים על אודות חשבון הבנק בו היא שותפה וכן כי לא מנעה בו שימוש על ידי אחיה.

לטענת התובעת, מדובר בשני מחדלים חמורים אשר התרחשו בחשבון הבנק של אמה ושלה. התובעת הייתה שותפה בחשבון מס' 90398/13 יחד עם אמה המנוחה, כשבמסגרת תנאי החשבון נכלל "סעיף אריכות ימים".

לטענת התובעת, בין התאריכים 15.03.2015 ל-01.06.2015 ובזמן שאמה הייתה במצב קשה בבית חולים מאושפזת ומונשמת נמשכו מחשבונה סך של 137,000 ₪ על ידי אחיה של התובעת וזאת ללא הסכמתה או הסכמת אמה. לטענתה, היה על הבנק לשים לב לתנועות החשודות שהתבצעו בחשבון ולהודיע על כך לתובעת. זאת ועוד, טוענת התובעת כי הבנק לא מסר לה את המידע על חשבונה ולא מסר לה על ידי מי נמשכו הכספים, והיכן בוצעו משיכות אלו, ורק לאחר שיחות רבות, דחיה ב"לך ושוב" והגעה פיזית לסניף, נמסר לתובעת המידע המבוקש.

הבנק מצדו מכחיש את המיוחס לו בכתב התביעה. לטענת נציגת הנתבע, התובעת צורפה לחשבון אמה ביום 08.06.2006 בחשבון שמספרו 90398/13 וביום 11.01.2011 הצטרפה המנוחה לשירותי בנקאות מקוונים אצל הבנק. לטענתה, בהתאם לכך, סופקו לתובעת האמצעים הרלוונטיים לרבות כרטיסים מגנטיים וסיסמאות על מנת שתוכל לפעל בחשבון. כל ההעברות עליהן מלינה התובעת ללא יוצא מן הכלל בוצעו באמצעות שירותי אתר האינטרנט של הבנק אליהם, כאמור, נרשמה המנוחה כנדרש על ידי תקנון הבנק והוראות הדין וממילא ההעברות בוצעו ע"י מי שהייתה בעלת סיסמה ושם משתמש לשירות זה ולא הייתה לבנק כל סיבה להניח, שפעולות אלו בוצעו ע"י גוף שלישי ולא בהרשאתה של המנוחה ו/או על ידה.

באשר לטענתה השנייה של התובעת באשר לאי מסירת מידע; טוען הבנק, כי נמנע מלמסור לידה פרטים על אודות חשבון אחר- הוא חשבון האם והבן- שהתובעת אינה צד לו, ולא מדובר על החשבון בו הייתה שותפה התובעת וממנו אינה "זקוקה" לאישור הבנק לקבל מידע אלא בעלת גישה חופשית בכל רגע נתון. התובעת ביקשה לקבל פרטים על אודות חשבון שאינו שלה ועליו חל איסור למסור מידע.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם באופן התנהלות הנתבע וממילא כי דין התביעה להידחות.

בענייננו, התובעת מאשרת כי הכספים הוצאו על ידי אחיה וכי אחיה היה משתמש בכרטיסי האשראי של האם, ויובהר כבר עתה כי לא הוכח בשום שלב כי האח היה מנוע ונעדר הרשאה מלהשתמש בחשבון. למעשה היא מבססת את תביעתה על ציפיה כי הבנק יכווין אותה מה לעשות ולאן לפנות, בשל השגותיה על משיכות הכספים על ידי האח, ובלשונה בעת הדיון: "התמוטטתי מכל זה. אח שלך, לא להאמין, לא רק גנב את הכסף מאמא שלי הוא גם מאשים אותי בגלל שהייתי שותפה מלאה. אז אני לא כל כך מעורה בלדעת מה קורה. אני רציתי הבנק יכווין אותי." (עמ' 3 שורה 8-10 לפרוטוקול). בהקשר זה אני מקבלת את טענת נציגת הנתבע כי אין זה מתפקידו של הנתבע להכנס למערכת היחסים שבין התובעת לאחיה וממילא לספק לה יעוץ כיצד לפעול ככל שזה לטענתה גזל כספים ללא הרשאות המנוחה (טענה שלעצמה לא הוכחה) וממילא כי אין זה תפקידו של הנתבע לייעץ לנתבעת בענייניה המשפטיים וככל שטוענת כי נגנבו כספים מחשבונה עליה לפנות לגורמים המתאימים. יפים דברים אלו מקום שבו הבנק לא ידע ולא יכול היה לדעת כי האם מאושפזת וממילא גם אם ידע הרי שיתכן שנמשכים הם לטובה זו.

התרשמתי לחיוב מעדות נציגת הנתבע ואני מקבלת את טענותיה כי על בעל החשבון להיות ער להתנהלות והעברות אשר מבוצעות בחשבונו ואין זה מעניינו של הנתבע להתערב בסכסוך משפטי שבין צדדים לחשבון, וודאי כשזה לא הובא לידיעתו "בזמן אמת". ולשון נציגת הנתבע: "הבת איתה בחשבון. אם אני אצטרך לבדוק כל חשבון של כל קשיש שאחד מילדיו איתו בחשבון, אנחנו לא נצליח לעבוד. זו אחריות שלך שאת מנסה להעביר אלינו" (עמ' 4 שורה 7-8 לפרוטוקול).

לא מצאתי כי הבנק התרשל כלפי התובעת.

התובעת הייתה שותפה בחשבון בנק רשאית היתה בכל רגע נתון ואף מחובתה לבדוק את הנעשה בו וממילא לשמור על כרטיסי האשראי, כספומט וסיסמאות החשבון הרלוונטיים אליו, וזאת בשים לב כי לא הציגה כל אינדיקציה לכך שהאח לא קיבל הרשאה מהמנוחה להשתמש בכל אלה. כך או כך, אין זה מעניינו של הנתבע בנסיבות התיק.

לא מצאתי כי הנתבע גרם לתובעת נזקים חמורים כפי שטענה נוכח מניעת פרטים לעניין מקור משיכת הכספים. לא הייתה מחלוקת כי המשיכות נעשו רק באמצעות שירות אתר האינטרנט והכספומט. התובעת עצמה אישרה כי במשך חודשים ארוכים פעל האח בחשבון מבלי שהייתה מודעת לכך וממילא מיד כשפנתה לבנק וביטלה את ההרשאות הופסקו (מן הסתם) המשיכות כך שגם אם לקח לבנק עוד 6 חודשים, כפי שטענה התובעת, לקבל את המידע הרי שלא המשיכו לצאת כספים בפרק זמן זה וממילא לא נגרם לה כל נזק, שכן מתקופה זו לאחר ביטול ההרשאות לא נמשכו עוד כספים. מכל מקום התובעת לא הוכיחה כי האח נעדר הרשאות למשיכת כספים, וממילא כי הנתבע התרשל באופן כלשהו.

אני מקבלת את טענת נציגת הנתבע כי המידע אותו ביקשה התובעת לקבל לא היה בנוגע לחשבון המשותף שלה עם אמה כי אם לחשבון אחר, של האח והאם וממילא פרטים בעניינו, והגם שיתכן ו"מעניין" מאוד את התובעת, אינם יכולים היו להימסר לה.

בהינתן כי לא מצאתי כי התובע התרשל וכי היה עליו להודיע לתובעת על הכספים שנמשכו מהחשבון המשותף עם אמה באמצעות העברה אינטרנטית או משיכה בכספומט ע"י הכרטיס ובקוד שהונפק לאמה, ובהינתן כי הכספים נמשכו- על פניו- ע"י הגורמים שהורשו לבצע את המשיכות וממילא הוכח אחרת ובהינתן כי חל הנתבע איסור על פי דין לספק מידע על אודות חשבונות פרטים למי שאינו צד לחשבון הרי שדין התביעה להידחות.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור , תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד.

ניתן היום, ג' שבט תש"פ, 29 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.