בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 22.8.19 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתאונת דרכים בה היה מעורב המבקש ביום 21.8.19.

לטענת ב"כ המבקש בטופס השימוע שבידיו לא צוינו מספר ימי הפסילה.

כן טוען כי בנימוקי הקצין הפוסל לא היה די כדי להביא לפסילת המבקש, נסיבות התאונה ועברו התעברותי, לא נשקלו כראוי. ואין בהם כדי להביא לפסילתו של המבקש.

טוען הסנגור כי מדובר באירוע אשר עברו התעבורתי של המבקש מעיד כי מדובר באירוע מקרי, והמשך נהיגתו לא משקפת סכנה, לפיכך לטענתו אין כל סכנה מהמשך נהיגת המבקש, ומבוקש להסתפק בימי הפסילה שרוצו עד כה.

כן טוען כי מי שנפגע ברכבו של המבקש ישב במושב אחורי ולא היה חגור, וכי המבקש לא יכול היה לדעת אם אותו נוסע הוריד את החגורה תוך כדי נסיעה.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה. לטענתו מחומר החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה.

מדובר בתאונה של חזית אחור, בין רכב הסעות בו נהג המבקש ומערבל בטון.

לדבריו, בדין קבעה הקצינה שיפסל למשך 60 ימים ומצביע על מסמכי הפסילה מהם עולה כי הפסילה היא תקופה של 60 יום.

התובע מפנה לכך שהחלטת השימוע מתייחסת הן לעברו של המבקש הנוהג משנת 93 לחובתו 21 הרשעות קודמות, והן לחומר החקירה, וכי קיימת עדות של עד בשם אזברגה שאהין שלא היה מעורב בתאונה וראה את מערבל הבטון עומד ברמזור אדום ואת המבקש שמתנגש בו מאחור.

לפיכך מתנגדים להחזרת רישיון נהיגה.

דיון

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות מצאתי כי די בראיות הקיימות לשלב זה של הדיון.

מעיון בדו"ח הפעולה ובעדויות המעורב ועדי הראיה יש כדי לקבוע, לשלב זה של הדיון, קיומן של ראיות לכאורה כנגד המבקש.

אף המבקש עצמו בעדות במשטרה לא מכחיש את קרות התאונה וכי הוא זה אשר התנגש ברכבו ברכב המעורב, אלא שלטענתו הדבר קרה בשל בלימה פתאומית של רכב המעורב. ענין אשר אף אם אניח נכונותו – אין בו כדי להסיר אחריות לגרם התאונה.

על פניו, בחומר החקירה המונח בפניי, דיי ראיות להגשת כתב אישום.

מסוכנות:

כפי שנפסק ע"י כב' ביהמ"ש העליון בבש"פ 513/88 ניתן ללמוד על מסוכנותו של המבקש, אף מנסיבות ביצוע העבירה. הריני קובעת כי קיימת מסוכנות חמורה העולה מנסיבות התאונה. מדובר בנהג הסעות אשר על כתפיו אחריות לחייו ולחיי נוסעיו לא שמר מרחק כנדרש והתנגש עם רכבו ברכב כבד אשר עצר בשל רמזור אדום.

מיקום התאונה בפתחו של צומת, מקום בו על המבקש לצפות מצב בו רכב הנוהג לפניו יעצור בצייתו לאור ברמזור. מקל וחומר שעה שהמדובר בנהג מקצועי.

באשר ליתר הנסיבות הרלוונטיות: המבקש נוהג משנת 93 כאשר לחובתו 21 הרשעות קודמות, וביניהם ה.ק. בגין תאונת דרכים ונהיגה בחוסר זהירות.

באשר לטענתו של ב"כ המבקש כי אין להטיל על המבקש את האחריות לפציעת הנוסעים ברכבו, מאחר ולא היו חגורים בחגורת בטיחות, וכי לא היה יכול לדעת אם הנוסעים התירו את החגורה במהלך הנסיעה, יש לציין כי על הנהג מוטל האחריות לכך שהנוסעים יהיו חגורים לאורך כל הנסיעה.

כאמור, המדובר בנהג מקצועי האמור להיות מודע לחובותיו. בכך שבעברו 2 ה.ק. בעניין אי חגירת חגורת בטיחות על ידיו ובנוסף 2 ה.ק. בעניין הסעת נוסע במושב אחורי לא חגור, יש כדי להוות נסיבות מחמירות המשמיטות הבסיס מתחת לטיעונו.

אכן פסילה מנהלית, איננה מהווה מקדמה על חשבון העונש, אלא שיש להשאירה על כנה, מקום בו קיים חשש למסוכנות בהמשך נהיגת המבקש.

לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

סיכומו של דבר – הבקשה נדחית.

בשולי הדברים מצאתי לציין כי לבקשה צורף תיעוד רפואי המעמיד סימן שאלה בדבר כושרו הבריאותי של המבקש לנהיגה בכלל, ולנהיגת רכב ציבורי בפרט.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ט, 24 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.