לפני תביעה שעניינה נזק לכלי רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 25.9.18 באילת.

על פי הנטען בכתב התביעה, נהג רכב התובעת נסע בנתיב שמאלי כדין, כאשר באותה העת, בנתיב שמימינו, נסעה משאית הנתבעות. לפתע, ללא כל התראה מוקדמת, סטתה המשאית שמאלה אל נתיב נסיעת הרכב ופגעה בו.

על פי הנטען בכתב ההגנה, עת נסע רכב הנתבעות בנתיבו כדין, ובעודו מבצע עקיפה כדין של הרכבים אשר עמדו בנתיבו, ולאחר שווידא כי הדרך פנויה, לפתע הגיח רכב התובעת בחוסר זהירות, ללא תשומת לב ושמירת מרחק, התפרץ לנתבי נסיעת רכבן וגרם לתאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות ושקלתי את טענותיהם של הצדדים, אני מוצאת אחריות של נהג רכב הנתבעות לתאונה ואשם תורם של 20%, אשר אינו מקים אחריות, לחובת נהגת רכב התובעת.

ודוק. אין חולק, כי בנסיבות הייתה מסורה זכות הקדימה בדרך לנהג רכב התובעת. הלה נסע בנתיבו, ואילו נהג המשאית הוא שסטה לנתיב נסיעת רכב התובעת, וזאת בעקבות מוניות שחסמו את נתיב נסיעתו. הדבר עולה בבירור הן מטופס ההודעה, הן מעדות נהג רכב המשאית.

עם זאת, לא ניתן להתעלם ממוקדי הנזק: חזית ימנית ברכב התובעת וחלק שמאלי אחורי במשאית. ממצא זה מלמד, כי המשאית השתלבה, ולו בחלקה, בנתיב נסיעת רכב התובעת. עוד לא ניתן להתעלם מהעבודה שברגע התאונה, היה רכב התובעת בתנועה, כאשר לעניין זה אין לי אלא לאמץ את עדות הנוסעת ברכב התובעת.

שילוב האמור מוביל למסקנה, כי נהג רכב התובעת המשיך בנסיעה חרף ניסיון המשאית להשתלב לנתיבו. לפיכך, יש להשית על נהג התובעת אשם תורם, אשר אינו מקים אחריות, בשיעור של 20%.

אשר על כן התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך 7,394 ₪, בתוספת אגרת התביעה כפי ששולמה בפועל, שכר העדים מטעם התובעת בסך כולל של 700 ₪, כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

המזכירות תואיל לחייב בגין מחצית שנייה של האגרה.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ה' תמוז תשפ"ב, 04 יולי 2022, בהעדר הצדדים.