הבקשה וטענות הצדדים

1. לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שעניינו שימוש בטלפון נייד ללא דיבורית. לטענת המבקש הוא אחר בהגשת הבקשה להישפט מפאת טעות והיסח דעת שנבעו מעומס עבודה רב בו הוא היה שרוי. לגופו של עניין המבקש טען שלא ביצע את העבירה, וציין כי בדעתו לזמן עד הגנה מטעמו .
2. המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם שהבקשה להארכת מועד להישפט לא הוגשה במסגרת התקופה שנקבעה בחוק.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבור שיש להיעתר לבקשה וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, המבקש ציין כי לא עשה שימוש בטלפון הנייד ובדעתו לזמן עד הגנה מטעמו שנכח באירוע. לציין במעמד קבלת הדו"ח הנאשם לא הודה במיוחס לו ואמר את הדברים הבאים: "אני לא החזקתי טלפון ניפגש בביהמ"ש, אולי תתנו לי על שהחזקתי ניירת בלי נק''".

שנית, הדו"ח טרם שולם, כך שאין להתייחס אל המבקש כאל מי שהודה במיוחס לו.

אמנם שכחה והיסח דעת אינם מהווים נימוק לקבלת בקשה מסוג זה, אך הנאשם הציג טענת הגנה מהותית, ואף טען שיש לו עד הגנה שיתמוך בה.

1. בנסיבות אלו, יש לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט. עם זאת, נוכח העובדה שהבקשה לא הוגשה במועד מסיבות הקשורות באופן התנהלות המבקש, אני סבור שיש להשית עליו את הוצאות ההליך.
2. לאור כל האמור לעיל אני מורה על הארכת המועד להישפט ביחס לדו"ח נשוא הבקשה.
3. משטרת ישראל תגיש כתב אישום בהתאם.
4. אני מטיל על המבקש את הוצאות הבקשה בסך 750 ₪ אשר ישולמו לאוצר המדינה בתוך 60 יום מהיום.
5. להודיע לצדדים ולמשטרת ישראל.

ניתנה היום, ד' תשרי תש"פ, 03 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.