פסק דין

בפני תביעה שהגישה גב' גלצב (להלן: "התובעת") שהינה תופרת במקצועה, כנגד גב' מזרחי (להלן: "הנתבעת") שהינה מעצבת שמלות כלה, שעניינה תשלום עבור שירותים שניתנו לנתבעת ע"י התובעת.

טענות התובעת

1. התובעת טוענת כי התחילה להעניק שירותי תפירה לנתבעת מחודש פברואר 2019.
2. התובעת טוענת, כי בין הצדדים היה סיכום בעל פה המורה כי הנתבעת תשלם לתובעת אודות שירותיה בעשירי לכל חודש.
3. התובעת טוענת, כי בתחילת חודש אוגוסט יצאה לחופשה, וכשחזרה לעבודתה לאחר כשבועיים ביקשה מאת הנתבעת את התשלום עבור חודש יולי. לטענתה, הנתבעת השיבה לה כי רואה החשבון שלה יצא לחופשה, ובעוד שבוע ימים כשישוב, היא תשלם לה בעבור שירותיה לחודש יולי. התובעת טוענת, כי לאור הבטחת הנתבעת היא שבה לעבודתה, ולאחר כשבוע ימים משהנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לשלם לה את חובה, הודיעה התובעת לנתבעת כי היא עוזבת את העבודה.
4. התובעת ממשיכה וטוענת, כי לאחר שהודיעה לנתבעת שהיא עוזבת את העבודה, הנתבעת הסבירה לה, כי היא לא משלמת לה אודות חודש יולי מפני שהיא יצאה לחופשה במשך שבועיים ועל כן לא מגיע לה התשלום.
5. התובעת טוענת, כי בהתאם לסיכום בניהן היא לא עבדה אצל הנתבעת כשכירה אלא כתופרת עצמאית, וכי התשלום עבור עבודתה לא נעשה לפי שעות עבודה אלא לפי מספר פריטים שתפרה, ועל כן לטעמה לא מתקיים בניהן יחסי עובד-מעסיק.
6. עוד טוענת התובעת, כי עד היום היא נדרשת להגיע לעבודה וזאת למרות שלא שולם החוב אודות חודש יולי. עוד מוסיפה התובעת, כי היא עבדה בתנאים לא הולמים, ללא מזגן וללא תאורה מספקת בחדר קטן.
7. לאור האמור, התובעת עותרת כי בית המשפט יורה לנתבעת לשלם לה סך של 3,860 ₪ עבור חודש יולי וחלק מעבודתה בחודש אוגוסט, וזאת בתוספת של 10,000 ש"ח עבור עוגמת נפש.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת טוענת, כי על בית המשפט להורות על דחיית התביעה ולחילופין להעניק לנתבעת פיצויים בגין עוגמת נפש.
2. לגופו של עניין הנתבעת טוענת, כי התובעת פנתה אליה בבקשה לעבוד אצלה. כמו"כ מציינת, כי בפגישה הראשונה התובעת ראתה את חדר התפירה והסכימה לכלל תנאי העבודה.
3. הנתבעת טוענת, כי בסיכום בין הצדדים נקבע על עבודה במשך יומיים בשבוע משעה 08:00 עד 16:00. עוד טוענת, כי בפגישה זו הסבירה לתובעת שעליה להתמיד בעבודתה שכן מדובר בכלות לפני חתונתן.
4. הנתבעת המשיכה וטענה, כי ביום 17.2.19 התובעת התחילה את עבודתה ובכל חודש היה עליה להוציא חשבונית. לטענתה, התובעת לא הוציאה בכל חודש חשבונית בניגוד למוסכם.
5. הנתבעת טוענת, כי התובעת זלזלה בעבודתה בכך שזרקה שמלות על הרצפה, צפתה בסרטוני וידאו במהלך העבודה, דיברה שעות ארוכות במכשיר הסלולארי, והייתה מאוד עייפה. לטענתה, בשל מחדלי התובעת, במספר רב של מקרים היה על הנתבעת לעבור בשנית על תיקוני התובעת, וזאת משום שלא עשתה עבודה כנדרש.
6. עוד טוענת, כי ביום 26.07.19 צלצלה אליה התובעת ושאלה האם היא זקוקה לשירותיה וזאת מפני שרצתה לצאת לחופשה. הנתבעת מצידה השיבה בחיוב, וזאת מפני שמדובר בתקופה עמוסה עם הרבה חתונות ותיקונים. לטענתה, התובעת בחרה בכל זאת לצאת לחופשה וזאת ללא אישור הנתבעת לכך, ובעקבות כך הנתבעת איתרה במהירות תופרת חדשה שעשתה את כל עבודת התובעת.
7. הנתבעת טוענת, כי מחדל התובעת גרם להמון כעס ותלונות מצד לקוחותיה בגין עיכוב במסירת השמלות, ובשל כך לטענה, היא נאלצה לפצות מספר כלות ואף להשיב להן את כספן בחזרה.
8. הנתבעת טוענת, כי בעקבות התנהגות התובעת נגרמו לה מספר נזקים כגון: עוגמת נפש, אובדן לקוחות, ופגיעה בשמה הטוב.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין, החלטתי כי דין התביעה להתקבל. אפרט להלן:

יחסי הצדדים

1. התובעת טענה כי בין הצדדים לא מתקיימים יחסי עובד- מעביד, וזאת משום שהיא עבדה אצל הנתבעת כעצמאית, המקבלת תשלום בגין כל שירות תפירה לחוד, ולא לפי שעות עבודה. הנתבעת לא חלקה על כך.
2. בהתאם להלכה ולמבחנים שנקבעו בב"גץ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה פ''ד נ(4) 628, מצאתי לנכון לקבל את טענת התובעת, שכן זו האחרונה מכרה לנתבעת את שירותיה ולא העניקה לה שירותים כחלק מהשתלבותה כעובדת שלה.
3. אם כך, נמצא כי התביעה דנן נמצאת בגדר סמכותו של בית המשפט.

התביעה לגופה

1. התובעת טענה, כי לא קיבלה את שכרה כמוסכם עבור השירותים שהעניקה לנתבעת בחודש יולי, וכך העידה התובעת:" עבדתי אצל הנתבעת מ2.19 עד 8.19. לא כעובדת שכירה, עצמאית עם קבלות. היא תמיד שלמה לי ב10 לחודש. בתחילת אוגוסט נסעתי לחו"ל, כשחזרתי התקשרתי ואמרתי שחזרתי. היא שאלה כמה היא חייבת לי ואמרתי 3290 ₪. היא אמרה טוב, תביאי חשבונית, אני הגעתי לעבודה ומסרתי לה חשבונית. היא אמרה שהיא תשלם לי שהרו"ח שלה יחזור מהחופש. אח"כ היא יצאה לחופש וכשהיא חזרה היא טוענת שלא מגיע לי כסף כי יצאתי לחופש. היו דברים שהתחלתי לתפור ולא סיימתי, לא היה בתשלום. באתי אליה כמה פעמים, היא אמרה שלא תשלם לי כי יצאתי לחופש ואז היא התחילה להגיד לי דברים שגרמתי לה נזק. יש לי הקלטות של שיחות שהיא אומרת שהיא לא משלמת כי יצאתי לחופש." (עמ' 2 שורות 15-22).
2. התובעת תמכה טענותיה בצירוף החשבונית הנטענת לכתב התביעה (נספח 1), ובצירוף התכתבויות בין הצדדים (נספח 2) המוכיחות את הנטען על ידה.
3. מנגד, הנתבעת העידה בבית המשפט כי "..החשבונית האחרונה שלא שולמה מהסיבה שנגרם נזק למוניטין ולא סיימה שמלות לקחתי לתופרות אחרות מכל מיני מקומות הפסדתי כלות והפיצו את השם שלי רע מאוד וסיפרו שלא יבואו אלי. על העבודות של יוני היא קיבלה משכורת. היא קיבלה את הכל. למה הוציאה לי חשבונית?" (עמ' 5 שורות 25-27).
4. אם כן, אין חולק כי התובעת העניקה לנתבעת שירותי תפירה בחודש יולי, המסתכמים בסך כולל של 3290 ₪, ללא קבלת כל תמורה עבורם.
5. הנתבעת אף הודתה במסגרת עדותה כי "החשבונית אינה קשורה לשמלות שאני מציגה עכשיו." (עמ' 3 שורה 23). הנתבעת הודתה כי החשבונית נשוא התביעה, אינה קשורה לשמלות שתמונותיהן הוצגו בדיון, כשמלות שדרשו תיקון.
6. הנתבעת טענה, כי התובעת התרשלה בכך שיצאה לחופשה על דעת עצמה, וזאת מבלי לקבל את אישור הנתבעת לכך. לטענתה, נגרמו לה נזקים רבים שהתבטאו בכעס ותלונות מצד לקוחותיה בגין עיכוב במסירת השמלות, ובשל כך לטענתה, היא נאלצה לפצות מספר כלות ואף להשיב להם את כספן בחזרה. כך עדותה: "אני לא שילמתי מהסיבה שהיא פגעה, הרסה ואני לא חושבת שצריך לשלם על אדם שעושה נזק ורע יותר ממה שקיים."(עמ' 5 שורות 32-33). וכך: "נגרמה לי ולכלות שלי עוגמת נפש. יש לי מה להגיד. נכון שלא הגשתי תביעה."(עמ' 6 שורה 27).
7. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת. הנתבעת בתכתובות ווטס אפ (נספח 2 לתביעה) הודתה כי היא חבה לתובעת את הסכום הנקוב בחשבונית נשוא התביעה, זאת אף לאחר שהתובעת חזרה מחו"ל ולאחר שזו חזרה לעבוד אצל הנתבעת. רק בשלב מאוחר יותר, החלו להיטען טענות בדבר קיומם של נזקים לנוכח תפירה לקויה, אלא שהנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך. הנתבעת לא הציגה כל ראיה לנזק שלטענתה נגרם לה – כלות שעזבו, הוצאות מיוחדות על תופרות נוספות וכו'.
8. בנוסף, הנתבעת אשר הציגה בדיון תכתובות באשר לתיקוני שמלות, לא הוכיחה כי מדובר היה בשמלות שהתובעת תפרה ולא תופרות אחרות. התובעת העידה כי הגיעה במהלך חודש אוגוסט מספר פעמים כדי לסיים את שהתחילה, אולם הנתבעת לא שילמה את החובה ולכן הפסיקה את עבודתה (עמ' 6 שורות 105). מכל מקום, ככל שלנתבעת היו טענות קיזוז בשל נזקים כטענתה, היה עליה לכמת נזקים אלו. לא ניתן לטעון באופן כללי לקיומם של נזקים מבלי לפרטם ולכמתם (ראה עמ' 4 שורות 9-10).

סוף דבר

1. לאור המקובץ, סבורני כי התובעת הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה כנגד הנתבעת, לפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3290 ₪ (ת/1), זאת עבור שירותי התפירה שהעניקה לנתבעת בחודש יולי. לגבי השירותים שהוענקו בחודש אוגוסט, לא הוגש דבר בעניין זה, ועל כן התביעה בגין שירותים אלו נדחית. באשר לטענה בדבר תנאי העסקה בלתי הולמים, לא הוכח בפניי קיומם של תנאים בלתי הולמים.
2. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,290 ₪. לסכום זה יתווספו הוצאות אגרה והוצאות הדיון בסך של 500 ₪. סך הכל תשלם הנתבעת לתובעת 3,790 ₪ בתוך 30 יום.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים.

ניתן היום, כ"ג אלול תש"פ, 12 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.