מבוא

1. בפני בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת על פסק דין ושתי החלטות שניתנו על ידי בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופטת קרן מרגולין-פלדמן) בתיק ת"ק 31537-09-19. בקשת רשות הערעור מופנית כאמור כנגד פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ובמעמד צד אחד ביום 10/02/20; החלטה מיום 20/04/20 שדחתה את בקשת המבקשת לביטול פסק הדין; והחלטה מיום 03/05/20 שדחתה את בקשת המבקשת לביטול ההחלטה שדחתה את הבקשה לביטול פסק הדין.

2. במסגרת פסק הדין שניתן על ידי בית משפט קמא, קיבל בית משפט קמא תביעת המשיב וחייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, בצירוף הוצאות המשיב בסך של 750 ₪, בגין הפרת המבקשת את סעיף 30א' לחוק התקשרות (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת").

התשתית העובדתית הרלוונטית

3. המשיב הגיש לבית משפט קמא תביעה כנגד המבקשת, שהינה חברה המספקת שירותים לרכישה ומכירה של מטבעות דיגיטאליים, מכוח סעיף 30א' לחוק התקשרות. במסגרת כתב התביעה שהגיש, טען המשיב, כי בין חודש 12/17 ועד חודש 04/18 שלחה המבקשת 6 הודעות פרסומת בדואר אלקטרוני אל תיבת המייל הפרטית של המשיב. הפרסומים שנשלחו כללו מסר המופץ באופן מסחרי, ומטרתם עידוד הנמען לרכישת השירות שהמבקשת משווקת. המשיב ציין כי אמנם בחודש 08/17 השתמש בשירותי המבקשת דרך אתר האינטרנט שלה, אולם למיטב ידיעתו בשום שלב לא הביע רצון לקבל דברי פרסומת מטעמה, ובוודאי שלא נתן הסכמה מפורשת בכתב מראש שמתיר למבקשת שליחת הפרסומות, כפי שנדרש על פי סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת. נטען כי בכך הטרידה המבקשת את המשיב, פעלה בחוסר תום לב והפרה את הוראות חוק התקשורת. על רקע האמור, ביקש המשיב בתביעתו לחייב את המבקשת בתשלום סכום של 6,000 ₪ (1,000 ₪ עבור כל הודעת פרסומת) בצירוף הוצאות ההליך.

4. המבקשת לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 10/02/20. משכך ולאחר שהמשיב השיב לשאלות בית משפט קמא, ניתן על ידי בית משפט קמא פסק דין שקיבל את תביעת המשיב במלואה.

5. בעקבות האמור, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין מיום 10/02/20. במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין טענה המבקשת כי כתב התביעה לא הומצא לכתובת משרדה הנוכחית אלא לכתובת ששימשה אותה בעבר, וכי היא לא הגישה כתב הגנה מטעמה לאור חוסר ידיעה אודות קיומה של התביעה, ולא בשל זלזול או מתוך כוונה להתעלם מהליך משפטי. המשיב ביקש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, בין היתר, בטענה כי מדובר בבקשה שהוגשה באיחור, לאחר יותר מ-30 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידי המבקשת.

6. ביום 20/04/20 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשת המבקשת לביטול פסק הדין. בית משפט קמא דחה כאמור את הבקשה בציינו כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

ראש וראשון יובהר כי הבקשה הוגשה בחלוף למעלה מ-30 ימים ממועד המצאת פסה"ד לידי הנתבעת, לשיטתה, ובהתאמה – באיחור. נימוקים לאיחור לא ניתנו ודי בכך כדי להצדיק דחיית הבקשה על הסף.

אף לגופו של עניין מצאתי כי יש לדחות את הבקשה. זאת, הן מהטעם שהנתבעת אינה מכחישה קבלת דברי דואר במען שבו בוצעה ההמצאה בפועל והן נוכח העובדה שהנטל להוכיח שינוי במענה מוטל עליה, בשים לב להעדר שינוי ברישומיה אצל רשם החברות בעניין זה, ובשים לב לחזקה העומדת לחובתה לפיה המען הנקוב שם הוא מען משרדיה הלכה למעשה. יוצא אם כן כי ביטול פסה"ד בנסיבות אלו הוא אינו הכרח מכח הדין.

לבסוף מצאתי כי אף לו היה בטענות המבקשת כדי ללמד על כך שבשל טעות אנוש גרידא (אי העברת כתב התביעה לגורם האחראי אצל הנתבעת לטיפול בסוגיה על ידי מקבלת דבר הדואר עבורה) לא הוגש כתב הגנה במועד ולא התייצבה הנתבעת לדיון – הרי שלגופו של עניין אין המבקשת חולקת על העובדה שהמשיכה ושלחה לתובע הודעות פרסומת לאחר שביקש הסרתו מרשימת הנמענים בצורה מפורשת.

מכל אלו – אני דוחה את הבקשה.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות".

7. בעקבות האמור, הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה מיום 20/04/20, ובין היתר טענה כי נפלה טעות בקביעת בית משפט קמא לפיה המבקשת הגישה את הבקשה לביטול פסק הדין באיחור, נוכח תקנות החירום שהותקנו על רקע משבר הקורונה, ואשר מכוחן הוקפא מניין הימים לעשיית דבר שבסדרי דין עד ליום 10/05/20.

8. בהחלטה מיום 03/05/20 דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 20/04/20, בקבעו כדלקמן:

"עיינתי מחדש בבקשה ובהחלטה ודומה כי אכן נפלה טעות בהחלטה בכל הנוגע למועד הגשת הבקשה לביטול פסה"ד. יחד עם זאת, מלבד טעות זו לא מצאתי כי ישנה הצדקה לשינוי ההחלטה ואבהיר –

ראש וראשון אין ולא ניתנה לנתבעת זכות להגיש תשובה לתגובה. כל שנדרשה הנתבעת לעשות הוא לעקוב אחר מועדי התגובה ולחדש בקשתה כדי שזו תבחן לגופה בחלוף המועדים.

בנוסף, לעיצומו של דבר מצאתי כי הנתבעת בחרה שלא להתגונן אף שאין לומר כי לא בוצעה מסירה של כתב התביעה והזמנה לדין לידיה, ולגופו של עניין הנתבעת הפרה את הוראות הדין והמשיכה ושלחה הודעות לתובע אף לאחר משלוח הודעות הסירוב מטעמו.

מכל אלו – הבקשה נדחית".

9. המבקשת לא השלימה עם פסק הדין ועם החלטות בית משפט קמא כמפורט לעיל, ומכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

תמצית טענות הצדדים

10. לטענת המבקשת משהנימוק הראשון מכוחו דחה בית משפט קמא על הסף את הבקשה לביטול פסק הדין היה "האיחור בהגשת הבקשה" וזה התברר כשגוי, היה על בית משפט קמא לקבל את הבקשה לעיון חוזר, לבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשת בהעדר הגנה ובמעמד צד אחד ולאפשר למבקשת לקבל את יומה בית משפט.

11. עוד טענה המבקשת כי טעה בית משפט קמא בכך שהתעלם מטענות ההגנה השונות שעומדות למבקשת, ובפרט מכך שלא דן ולא התייחס בהחלטתו לעובדה כי המשיב מסר את מספר הטלפון ואת כתובת הדואר האלקטרוני שלו למבקשת במודע ומרצון ותוך שנמסר לו כי הפרטים ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמה; לא דן ולא התייחס בהחלטתו לכך ששלוש מתוך שש ההודעות בגינן נפסק למשיב פיצוי, נשלחו לאחר שהמשיב מסר מרצונו את פרטיו ובטרם ביקש להסיר עצמו מרשימת התפוצה; לא דן ולא התייחס בהחלטתו לעובדה כי המבקשת העמידה למשיב אפשרות קלה ופשוטה ביותר להסיר עצמו מרשימת התפוצה וזאת באמצעות קישור הסרה שנכלל בכל הודעה שנשלחה; לא דן ולא התייחס בהחלטתו לעובדה שהמבקשת פועלת באופן תמידי על מנת לייעל את מדיניותה בכל הקשור ליישום חוק התקשורת וכי מאז רישומו של המשיב לאתר האינטרנט שלה ערכה המבקשת מספר שינויים בהליך הרישום לאתר ובתנאי השימוש ומדיניות הפרטיות שלה; לא דן ולא התייחס לכך שכנגד המבקשת נפסק הסכום המירבי שנקבע בחוק התקשורת (1,000 ₪ להודעה) וזאת על אף שמתקיימות נסיבות שונות, שמצדיקות הפחתה בסכום הפיצוי.

12. עוד ובנוסף טענה המבקשת כי שגה בית משפט קמא בכך שקבע כי המבקשת "בחרה שלא להתגונן" בהליך, שעה שהיא הסבירה הן בבקשה לביטול פסק הדין והן בבקשה לעיון מחדש כי העדר הגשת כתב הגנה והעדר התייצבות לדיון לא נבע מזלזול בהליך, אלא מכך שהיא לא הייתה מודעת לתביעה שהוגשה נגדה עד ליום 20/02/20, המועד בו התקבל אצלה פסק הדין, וזאת בשל טעות שככל הנראה נפלה בשגרירות הביטקוין, לשם הומצא כתב התביעה, טענה שנתמכה בתצהירו של מנכ"ל המבקשת.

13. לבסוף, טענה המבקשת כי טעה בית משפט קמא כאשר נתן את החלטתו בבקשה לביטול פסק הדין, ללא שנתן למבקשת זכות להגיש תשובה לתגובת המשיב לבקשה.

14. המשיב התנגד לבקשת רשות הערעור ועתר לדחייתה. במסגרת תגובתו סמך המשיב ידיו על נימוקי כתב התביעה שהגיש ועל נימוקי תגובתו לבקשת המבקשת לביטול פסק הדין. המבקש טען כי גם אם בית משפט קמא טעה בקבעו כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור, הרי שבית משפט קמא הבהיר בהחלטותיו כי ההחלטה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין נובעת משיקולים עניינים ו"לגופו של עניין".

15. בנוסף, טען המשיב כי סיכויי הגנתה של המבקשת אינם גבוהים כפי שהיא טוענת, שכן דברי הפרסומת נשלחו על ידי המבקשת ללא שהושגה הסכמתו של המשיב לכך, ואין בחתימתו של המשיב על אישור מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש שהינו מסמך משפטי ארוך שאין בו התייחסות לעניין משלוח פרסומות מלבד משפט בודד אחד, לצורך רכישת מוצר באמצעות אתר האינטרנט שלה כדי להכשיר את התנהלותה של המבקשת.

16. לטענת המשיב, בשל האופן החמקמק והמעורפל בו ציינה המבקשת את כוונתה לעשות שימוש בפרטיו למשלוח הודעות, המשיב כלל לא היה מודע לכוונה זו, ולא התכוון בשום שלב לתת את הסכמתו לכך. מכל מקום, טען המשיב כי המבקשת שלחה לו בסך הכל 6 הודעות, מתוכן 3 שנשלחו לאחר ששלח למבקשת בדואר אלקטרוני בקשה מפורשת וברורה להסרת פרטיו לאור רצונו להפסיק לקבל פרסומות.

17. אשר לטענת המבקשת בדבר אי קבלת כתב התביעה כיוון שזה נשלח לכתובת קודמת של המבקשת ולא לכתובת העדכנית, טען המשיב כי כתב התביעה נשלח לכתובת משרדה הרשום של המבקשת כפי שזה מעודכן באתר הרשמי של רשם החברות, ומכל מקום, גם בבקשה לביטול פסק הדין ציינה המבקשת את הכתובת אליה נשלח כתב התביעה ככתובתה. לבסוף, דחה המשיב את טענות המבקשת לחוסר תום לב, טורדנות וניצול לרעה של החוק מצדו.

דיון

18. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת ובתגובת המשיב לבקשה, החלטתי, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה עליה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה.

19. כידוע, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט, בבואו להכריע בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות: האחד, עניינו בסיבת המחדל בעטיה לא הופיע בעל דין לדיון או לא הגיש כתב הגנה מטעמו - האם עסקינן במי שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי או שמא המחדל הנטען נבע כתוצאה מרשלנות או מהיסח הדעת, שאז בית המשפט יטה לבטל את פסק הדין. השיקול השני, לו נודעת חשיבות גדולה, עוסק בסיכויי ההגנה של מבקש הביטול. לצד שני שיקולים אלה מצטרף שיקול שלישי, שהוא מעין שיקול על והוא זכות הגישה לערכאות. שיקולים אלה יש לאזנם אל מול שיקולים שבאינטרס הציבורי, בשים לב לנסיבותיו של כל מקרה. ראו: רע"א 1957/12 חלה נ' כהן (22/05/12).

20. בעניינינו, לאחר שבית משפט קמא חזר מקביעתו כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור, הרי שהנימוק העיקרי מכוחו נותרה החלטת בית משפט קמא בדבר דחיית הבקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקשת בהעדר הגנה ובמעמד צד אחד, על כנה הוא עצם העובדה כי המבקשת לא הגישה כתב הגנה מטעמה ולא התייצבה לדיון חרף העובדה כי כתב התביעה הומצא לכתובת משרדה הרשום של המבקשת. אכן, אין מחלוקת כי כתב התביעה שהגיש המשיב הומצא לכתובת משרדה הרשום של המבקשת כפי שזו מופיעה במרשמי רשם החברות. עם זאת, עולה כי מחדלה של המבקשת נבע מרשלנותה שמתבטאת באי עדכון כתובתה הרלוונטית למשלוח דואר ולאו דווקא בשל זלזול או התעלמות מדעת מההליך השיפוטי.

21. בנוסף, עיון בפסק הדין והחלטותיו של בית משפט קמא מעלה כי בית משפט קמא לא דן בטענות ההגנה של המבקשת, לרבות בטענה כי המשיב נתן לכאורה הסכמה לקבלת דברי דואר מהמבקשת, ורק בשלב מאוחר ביקש להסיר את שמו מרשימת התפוצה, ואם הדבר יתברר כנכון כיצד זה משפיע על קביעת הפיצוי. העדר בחינה של סיכויי ההליך תוך התמקדות בפרוצדורה, עשויה לעתים לגרום לתוצאות הפוגעות בבעל הדין המבקש את ביטול פסק הדין, תוך מניעת גישתו לערכאות. כידוע, כאשר בית משפט בוחן את הנימוקים לביטול פסק דין, שלא מתוך חובת הצדק, אלא מכוח שיקול דעתו כבעניינינו, השאלה, אם יש בפי המבקש טענת הגנה הראויה להישמע ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש הביטול תועלת, הינה שאלה בעלת משקל ניכר. ראה: ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431.

22. בנסיבות אלה, משעולה לכאורה כי למבקשת טענות הגנה שמן הראוי לעמוד על טיבן, וכי אי הגשת כתב ההגנה על ידה נעשה על רקע מחדל רשלני מצדה ולא מתוך כוונה להתעלם מההליך המשפטי, הגעתי, אפוא, לכלל מסקנה, כי באיזון בין זכות המבקשת למימוש גישתה לערכאות והשיקול לחקר האמת לבין שיקולים שבאינטרס הציבורי ובכלל זה שיקולי סופיות הדיון ושמירה על זמנו היקר של בית המשפט, ידם של השיקולים הראשונים בנסיבות המתוארות, גוברת.

23. בהתאם לאמור, סבורה אני, כי דין פסק דינו של בית משפט קמא להתבטל.

סוף דבר

24. סיכומו של דבר – הערעור מתקבל. פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל. התיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שייקבע את סדרי הדיון בתביעה.

25. במכלול הנסיבות, יישא כל צד בהוצאותיו.

26. הגזברות תשיב את העירבון שהופקד, ככל שהופקד, למבקשת באמצעות בא כוחה.

27. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתן היום, ט"ז אב תש"פ, 06 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.