1. הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בתובענה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובטווחים שהוסכמו.

2. אנמק את הדברים בקצרה, בשים לב לכך שהצדדים הסכימו על סיום ההליך בהסכמה. עניינה של התביעה בטענה להפרת זכויות יוצרים בצילום שעשה התובע ושפורסם לטענתו ללא רשות באתר האינטרנט של הנתבעת וללא ציון שמו. הפרסום נעשה בשנת 2013, היינו, כשש שנים לפני הגשת התביעה. בקצרה אומר שעיון בטענות הנתבעת מלמד שהגנתה מפני האחריות להפרת זכויות היוצרים עשויה לכאורה לעורר קושי. אולם מנגד, ואשר לשיעור הסכום שייפסק, טעם להפחתתו הוא חלוף הזמן למן עשיית הפרסום ועד פניית התובע בנושא והגשת התביעה. בכתב התביעה ובקדם המשפט נטען שלשם איתור הפרסום נעשה שימוש ב"תוכנת מחשב ייעודית" שסורקת אתרי אינטרנט על מנת לאתר הפרות של זכויות יוצרים. הנתבעת טענה בכתב ההגנה ובדיון כי חלוף הזמן הסב לה נזק ראייתי שכן קיים קושי להתחקות כיום על נסיבות פרסום התמונה, שאותה קיבלה לדבריה מגורם אחר, וכי בעלי תפקידים שונים התחלפו הן אצלה, הן אצל אותו גורם. כן הוסיפה הנתבעת שהכתבה שבה מופיעה התמונה מצויה כיום ב"ארכיון" של הנתבעת, שניתן לגישה בחיפוש ממוקד באמצעות מנועי חיפוש. מובהר שהאמור לעיל משקף את טענות הצדדים בלבד בכתבי הטענות ובקדם המשפט, מבלי להביע עמדה בהן מעבר לכך לאור השלב המוקדם שבו הסתיים ההליך.

3. אני מוכן להניח כי שימוש באמצעי טכנולוגי לשם איתור הפרות זכויות יוצרים ברשת האינטרנט הוא כלי מועיל שאכן מסייע בהגנה על זכויות יוצרים. אולם מנגד, יש ליתן את הדעת לכך שאם מאותר באופן זה פרסום שנעשה לפני שנים לא מועטות, יש בכך כדי להקהות את הפגיעה הנטענת ולהשליך על שיעור הפיצוי שייפסק. כך, בקדם המשפט טענה הנתבעת שמאז נעשה הפרסום היא שינתה את נהליה בכל הנוגע לפרסום תמונות על-ידיה. על-כן וככל ששיעור הפיצוי גם משקף תכלית הרתעתית, הנפקות של תכלית זו פוחתת כשמדובר במעשה שנעשה לפני שנים. גם טענות הנתבעת בדבר נזק ראייתי והקושי בבירור נסיבות הפרסום ובאיתור הגורמים הרלוונטיים ראויות להתחשבות.

4. בנסיבות אלו, מצאתי שהנתבעת תשלם לתובע 13,500 ש"ח בתוספת מע"מ (כנגד הצגת חשבונית, כפי שהוסכם).

האגרה תוחזר בהתאם לתקנות.

ניתנה היום, כ"א תמוז תש"פ, 13 יולי 2020, בהעדר הצדדים.