בפני תביעה על סך של 33,900 לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 27/6/2016, התובעת מעדה ונפצעה ברח' מונטיפיורי בצפת. לכתב התביעה צופרו תמונות של המדרגות (אך לא צויין כי התובעת נפגעה במדרגות).

כתוצאה מהתאונה נשברה יד ימין של התובעת ולטענת התובעת היא סבלה מנזקים כדלקמן: השבתה מהעובדה למשך 93 ימים בסך שך 16,634 ש"ח. הוצאות עזרה במשק בית למשך חודשיים בסך של 2,000 ₪, טיפול בילדים 2,400 ₪, אוכל מוכן 4,480, נסיעות 600 ₪ וכאב וסבל.

הנתבעת הכחישה את עצם התרחשות התאונה וטענה כי התובעת לא הציגה ראויות להוכחות תביעתה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, נחה דעתי כי התובעת לא עמדה בנטל הוכחת תביעתה.

נטל הוכחת תביעה מוטל על שכם התובע בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה.

במקרה דנן, עסקינן בעדות יחידה של בעלת שאין לה סיוע או דבר מה נוסף.

התובעת העידה כי התאונה אירעה בשעות הצהריים בזמן היציאה מבית הספר אך, לא הביאה עדים מטעמה – כגון מורות אחרות או תלמידים.

התובעת גם העידה כי לאחר התאונה התפנתה לבד באמצעות מונית. תמוה בעיני שהתובעת לא פונתה לבית החולים על ידי מי מחבריה לעבודה.

אין זה סביר שלתאונה שאירעה בסמוך לבית הספר בשעת הצהריים לא יהיו עדים או עדים לאחר מעשה.

זאת ועוד בתעודת סיכום ביקור במחלקה לרפואה דחופה, נרשם כי התובעת תוך כדי יציאה מהעבודה, נפלה ברחוב.

קיימת חשיבות לגרסה הראשונית שנמסרת ביום התאונה, ובגרסה אשר מסרה התובעת בחדר המיון לא היה זכר לנפילה ממדרגות או למפגע.

בנוסף, תביעת התובעת הוגשה לאחר כ- 3 שנים מיום המקרה והתובעת לא ידעה לתת הסבר המניח את הדעת לשיהוי בהגשת תביעתה והעובדה שלא פנתה לעירייה בסמוך למועד התאונה – אומרת דרשני.

כעולה מנספח ב לכתב התביעה, התאונה דנן הנה תאונת עבודה אך, התובעת לא ידעה לתת פרטים כלשהם ולו בסיסיים ביותר בעניין הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי.

אי מסירת פרטים בעניין התביעה שהוגשה למוסד לביטוח לאומי נגועה בחוסר תום לב. שכן, מדובר בעניין קרדינאלי שהיה על התובעת לפרט.

לאור האמור, עסקינן בעדות בעלת דין יחידה שאין לא תימוכין נהפוך הוא, קיימות בה תמיהות שלא ניתן ליישב.

מעבר לנדרש אתייחס לשאלת הנזק, התובעת לא הוכיחה את הנזקים המיוחדים הנטענים על ידה קרי הפסד שכר והוצאות.

הלכה היא כי נזקים מיוחדים טעונים הוכחה.

באשר להפסד השכר, התובעת לא הציגה תלושי שכר אשר מלמדים על גריעה בשכר והסתפקה בהגשת טופס 106 בלבד שלא ניתן ללמוד ממנו על גריעה בשכר. זאת ועוד, התובעת לא ידעה לתת פרטים אודות תביעתה במוסד לביטוח לאומי והאם שולמו לה דמי פגיעה ומה סכומם.

באשר להוצאות, התובעת לא הציגה קבלות ולו חלקיות לעניין ההוצאות.

לאור האמור לעיל, נחה דעתי כי התובעת לא עמדה בנטל הוכחת תביעתה.

אין לכך, אני דוחה את התביעה.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ט' אדר תש"פ, 05 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.