1. המשיבים, יחד עם בנם המנוח, חתמו על הסכם הלוואה עם המערער וכבטוחה שעבדו לטובתו את דירת המגורים שלהם (להלן – "ההסכם", "השעבוד", "הדירה" – בהתאמה).

במסגרת ההסכם נקבע, כי סך ההלוואות שהמבקש הלווה למשיבים ולבנם המנוח עומד על סך 1,170,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית.

בית המשפט קמא דן בתביעה שהגישו המשיבים לביטול ההסכם והשעבוד, בגין מספר עילות, וקיבל אותה באופן חלקי.

קביעתו העיקרית של בית המשפט היתה, "כי היה הסכם הלוואה בין הצדדים, אך מדובר בהסכם להלוואה עתידית, כלומר הלוואה שניתנת מיום החתימה על ההסכם ואילך. הווה אומר, כספים שהלווה הנתבע למנוח לפני יום החתימה על ההסכם אינם חלק מהסכם ההלוואה שנחתם ביום 19.7.16" (פיסקה 152).

בהמשך לכך קבע בית המשפט, "כי ההסכם המכונה "הסכם לקפיש" בטל בחלקו, כך שדירת התובעים משמשת כבטוחה רק לגבי יתרת החוב כפי שקבעתי והעומדת על סך של 298,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.7.16 ועד התשלום בפועל. ככל שסכום זה לא ישולם תוך 30יום יהיה רשאי הנתבע לחזור ולשפעל את תיק ההוצאה לפועל מספר 516373-10-16 (להלן – "תיק ההוצל"פ"] לגבי סכום החוב הפסוק" (פיסקה 161).

(להלן – "פסק הדין").

2. קדמה לבקשה הנדונה כאן בקשה שהגישו המשיבים לבית משפט קמא לעיכוב ביצוע פסק הדין. המבקש (כאן) התנגד לבקשה, ובית המשפט דחה את הבקשה.

על פי האמור בסעיף 2 לתגובת המשיבים לבקשה זו, לאחר שבקשתם נדחתה, הם שילמו למבקש את מלוא הסכום שנפסק.

3. המבקש הגיש ערעור זה על פסק הדין ויחד עמו בקשה זו לעיכוב ביצועו.

עיכוב הביצוע המבוקש מכוון לשלושה דברים – הותרת הצו הזמני שניתן ביום 31.10.16 בתיק ההוצל"פ ביחס לדירה על כנו; הותרת המשכון שנרשם ביום 20.7.16 לטובת המבקש על הדירה על כנו ועיכוב סגירת תיק ההוצל"פ – הכל עד למתן פסק דין בערעור.

יצוין כבר כאן שהמבקש לא טרח לצרף את הצו הזמני הנזכר ולא ידוע מה תוכנו.

4. המבקש טוען כי סיכויי הערעור "גבוהים ביותר" ומצביע על שגיאות שנפלו לטעמו בפסק הדין ולעניין מאזן הנוחות הוא טוען, כי ביטול הבטוחה היחידה הקיימת לתשלום מלוא חוב ההלוואה עלול להביא לכך שהוא לא יוכל לגבות מהמשיבים את מלוא החוב שלטובתו, אם הערעור יתקבל.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לדבריהם קיים "השתק שיפוטי" מכוחו מנוע המבקש לעתור לעיכוב ביצוע פסק הדין, לאחר שהוא התנגד לבקשתם לעיכוב ביצועו אשר הוגשה לבית משפט קמא.

לגוף העניין הם טוענים, כי סיכויי הערעור "דלים ו/או אפסיים" וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן לאחר שהם שילמו למבקש את מלוא החוב שנפסק הם זכאים לסילוק המשכון שהוטל על דירתם.

5. טענת המשיבים ל"השתק שיפוטי" לאור כך שהמבקש התנגד לבקשה שהם הגישו לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית.

עמדתו של המבקש בבקשה שהגישו המשיבים אינה סותרת את בקשתו זו, אלא משלימה אותה.

בבקשה שהגישו המשיבים הם ביקשו להימנע גם מתשלום הסכום החלקי שנפסק בפסק הדין.

המבקש התנגד לכך, מאחר שלעמדתו , המשיבים חייבים בוודאי לשלם לכל הפחות את הסכום שנפסק.

הערעור שהגיש המבקש מטרתו להביא לכך שהמשיבים ישלמו לו את מלוא החוב שנרשם ביחס למשכון ובקשתו זו נועדה להביא לכך שהמשכון יישאר על כנו עד למתן פסק הדין בערעור, באופן שאם עמדתו תתקבל אזי יוכל לממש את המשכון לשם גביית מלוא החוב.

אין מדובר, לכן, בעמדות סותרות אלא בעמדות משלימות ,ולכן אין כאן "השתק שיפוטי".

6. לגוף העניין, שני השיקולים הנשקלים בבקשה כזו הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, כשהשיקול השני הוא החשוב מביניהם.

על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, אין לומר שסיכויי הערעור נוטים לטובת המבקש, שכן פסק הדין מבוסס ברובו הגדול על ממצאים עובדתיים וקביעות בדבר מהימנות, שערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בהם.

אולם נראה כי מאזן הנוחות נוטה במידה רבה לטובת המבקש, שכן עד למתן פסק הדין היתה בידיו בטוחה טובה לגביית מלוא החוב הנטען על ידו.

המסקנה העולה מפסק הדין היא, כי בטוחה זו מתבטלת עם תשלום הסכום החלקי שנפסק.

אין חולק כי משכון המוטל על מקרקעין הוא בטוחה טובה ביותר, שבלעדיה ספק אם ההלוואה היתה ניתנת.

ביטול הבטוחה עשוי להכשיל את גביית החוב, או לפחות להקשות מאד עליו.

מנגד, המשיבים לא טענו כי יש להם כוונה ספציפית כיום לעשות דיספוזיציה כלשהי בדירה, כך שהותרת המשכון על כנו עד להכרעה בערעור לא תגרום להם נזק משמעותי.

יחד עם זאת, מן הראוי להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבון מתאים.

כמו כן מן הראוי להורות, כי גם המבקש יהיה מנוע מלפעול במסגרת תיק ההוצל"פ, עד למתן ההכרעה הסופית בערעור.

7. אשר על כן אני מחליט כדלקמן:

א. ניתן בזה צו, לפיו המשכון מס' 2016170884 שנרשם ביום 20.7.16 על דירת המשיבים ברחוב לוי אשכול 92 תל-אביב, יישאר על כנו עד למתן פסק דין בערעור;

ב. סגירת תיק הוצאה לפעול מס' 516373-10-16 תעוכב עד למתן פסק דין בערעור.

ג. האמור בסעיפים א' ו-ב' לעיל מותנה בכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט ערבון להבטחת הנזקים שעלולים להיגרם למשיבים ממתן הצו, בסך 50,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד.

ניתנת ארכה להפקדת הערבון עד יום 23.10.2019.

לא יופקד הערבון כאמור עד המועד האמור – צווים א' וב' יפקעו.

ד. יחד עם זאת, המבקש מנוע מלבצע כל פעולה במסגרת תיק ההוצל"פ, ובכלל זה הוא מנוע מלבצע כל פעולה למימוש המשכון, עד למתן פסק דין בערעור.

ה. כאמור לעיל, משלא צורף הצו הזמני הנזכר בסעיף א' לבקשה, לא ניתן כל צו לגביו.

ו. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.