1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 06.02.2019 בין כלי רכב, מ"ר 160-54-601 שבעת התאונה היה בבעלות התובע (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, מסוג מונית, מ"ר 82-323-26, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1, נהוג בידי הנתבע 2, ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המונית") (ולהלן: "התאונה").

2. לטענת התובע, בעת שרכבו נסע ברחוב העצמאות בהרצליה, הגיחה לפתע המונית שעקף את רכב התובע מצד שמאל, אלא שכאשר הופיע רכב מהנתיב הנגדי, סטתה המונית בחזרה ימינה על מנת להימנע מתאונה חזיתית, ותוך כדי החזרה לנתיב הנסיעה פגעה המונית ברכב התובע. לטענת התובע, בעת התאונה הייתה מותקנת מצלמה במונית אשר הקליטה את אירוע התאונה. כמו כן, טוען התובע כי בגין התאונה רכב התובע ניזוק, ועל הנתבעים לשלם לתובע בגין נזקיו.

מנגד, טוענים הנתבעים כי התאונה ארעה בנסיבות שונות לחלוטין. לטענת הנתבעים, עת נסעה המונית בנתיב הנסיעה הימיני בנסיעה ישרה וכדין, סטה לפתע רכב התובע מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת המונית, פגע במונית ונהגת רכב התובע גרמה ברשלנותה לקרות התאונה.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים המובאים להלן:

5.1. תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת:

"לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

תקנה 41 לתקנות התעבורה קובעת:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

5.2. נהגת רכב התובע העידה כי עובר לתאונה נסעה בנתיב הימיני ואילו המונית נסעה בנתיב השמאלי אך לא ראתה את המונית לפני התאונה. עוד העידה כי בהמשך הכביש שני הנתיבים הופכים לנתיב אחד (עמ' 4, שורות 10-8 לפרוטוקול). נהגת רכב התובע העידה כי המשיכה עם נסיעתה ופתאום המונית "באה כמו רוח רפאים" כלשונה (עמ' 4, שורות 11-10 לפרוטוקול). לגרסת נהגת רכב התובע, המונית רצתה לעקוף אותה אלא שאז המונית פגעה ברכב התובע ומשך את החלק הקדמי של רכב התובע (עמ' 4, שורות 12-11 לפרוטוקול). נהגת רכב התובע אמרה כי לא ראתה את המונית, אלא בתאונה עצמה (עמ' 4, שורות 19-18 לפרוטוקול).

5.3. יש לציין כי בכתב התביעה ובטופס ההודעה על התאונה מטעם התובע נכתב כי המונית ניסתה לעקוף את רכב התובע משמאל ואז כאשר הגיע רכב אחר מהנתיב הנסיעה הנגדי, ועל מנת למנוע תאונה חזיתית, סטתה המונית בחזרה ימינה והתנגשה ברכב התובע.

5.4. נהגת רכב התובע מספרת עוד כי מהירות הנסיעה של המונית הייתה מופרזת ונהג המונית מיהר (עמ' 5, שורות 7-6 לפרוטוקול). על מנת לחזק טענתה זו אומרת נהגת רכב התובע כי אף רצתה להזמין משטרה לזירת התאונה אלא שנהג המונית אמר שאין צורך (עמ' 5, שורות 8-7 לפרוטוקול).

5.5. נהגת רכב התובע נשאלה אם מימינה הייתה תחנת אוטובוס והשיבה בחיוב ואמרה כי מדובר בתחנה מרכזית של אוטובוסים בהרצליה (עמ' 5, שורות 27-26 לפרוטוקול), ואף אמרה כי היה אוטובוס מימינה שעבר (עמ' 5, שורות 29-28 לפרוטוקול), אך האוטובוס לא חצה את נתיב נסיעתה (עמ' 6, שורות 6-4 לפרוטוקול). נהגת רכב התובע העידה כי נסעה אחרי האוטובוס שיצא מתחנת האוטובוס לפני שהגיע אליו אלא שהמונית צצה מאחורי רכב התובע (עמ' 6, שורות 8-7 לפרוטוקול).

5.6. נהג המונית, לעומת זאת, העיד כי לא ראה את רכב התובע לפני התאונה (עמ' 6, שורות 21-20 לפרוטוקול). נהג המונית העיד עוד כי אמנם יש שני נתיבים בכיוון הנסיעה, אלא שהנתיב הימיני עליו נסע רכב התובע היה חסום בשל עבודות וגם עמד שם אוטובוס (עמ' 6, שורות 23-22 לפרוטוקול). מאוחר יותר העיד כי כל מי שנוסע על הנתיב הימיני מתיישר שמאלה (עמ' 7, שורה 4 לפרוטוקול). לטענת נהג המונית, הוא נסע ישר כל הזמן בנתיב השמאלי ולפתע הרגיש מכה (עמ' 6, שורה 24 ועמ' 7, שורות 5-4 לפרוטוקול). נהג המונית אומר כי לא הייתה כל דרך למנוע את התאונה שהרי לא ראה את רכב התובע כלל, וכל ידיעתו על התאונה היא מהמכה שקיבל, שמיד לאחר מכן עצר את המונית (עמ' 7, שורה 2 לפרוטוקול). נהג המונית העיד עוד כי אינו יכול לסטות שמאלה לנתיב הנגדי מאחר שיש קו הפרדה רצוף (עמ' 8, שורות 8-5 לפרוטוקול).

5.7. לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, הגעתי למסקנה כי גרסתו של נהג המונית היא מסתברת יותר מאשר עם גרסתה של נהגת רכב התובע.

5.8. גרסתו של נהג המונית הייתה קוהרנטית, התיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה, והותירה בי רושם של מהימנות, על פני גרסת נהגת רכב התובע שלא הותירה בי רושם דומה והייתה מהוססת, מתפתחת, בלתי עקבית, מעוררת תהיות ובלתי קוהרנטית.

5.9. דובר על כביש דו סטרי כאשר לפחות בכיוון נסיעת כלי הרכב המעורבים בתאונה היו בשלב מסוים שני נתיבים, כאשר שני הנתיבים מתמזגים לנתיב נסיעה אחד. עד לכאן אין חולק. אלא שהמחלוקת היא בדבר תוואי הכביש. לטענת נהגת רכב התובע, הנתיב השמאלי בו נסעה המונית מתמזג עם נתיב הימיני בו נסע רכב התובע ואילו נהג המונית טוען כי הנתיב בו נסע רכב התובע היה חסום ולכן רכב התובע סטה לכיוון המונית.

5.10. לא ברור לי הכיצד טוענת נהגת רכב התובע שלא ראתה את המונית לפני התאונה אם היא כן יודעת לומר כי המונית עקפה אותה משמאל. כמו כן, לא ברור כיצד הסיפור שגולל בכתב התביעה ובטופס ההודעה על התאונה – לפיו המונית ניסתה לעקוף את רכב התובע משמאל ואז עת הגיע רכב מהנתיב הנסיעה הנגדי, ועל מנת למנוע תאונה חזיתית, סטתה המונית ימינה והתנגשה ברכב התובע – לא עולה משום מה בעדותה של נהגת רכב התובע בבית המשפט.

5.11. כמו כן, מוקדי הנזק בכלי הרכב – ברכב התובע בצדו השמאלי הקדמי ובמונית בצדו הימיני האחורי. מוקדי נזק אלו תומכים בגרסתו של נהג המונית לפיה רכב התובע היה מאחורי המונית לפני התאונה ובזמן התאונה. אם המונית הייתה מלפני רכב התובע הרי שברור הוא כי חובת הזהירות המוגברת בעת התמזגות הנתיבים הייתה של נהגת רכב התובע, כחלק מחובתה לשמור מרווח.

יצוין כי התובע לא הביא כל ראיה לכך שדווקא נתיב הנסיעה השמאלי עליו נסעה המונית הוא שמצטמצם עם נתיב נסיעת רכב התובע.

5.12. איני יכול לקבל את הסקת המסקנות של נהגת רכב התובע בקשר עם מהירות נסיעת המונית. אזכיר כי נהגת רכב התובע אמרה כי לאחר התאונה היא רצתה להזמין משטרה למקום אך נהג המונית אמר לה שאין צורך. ראשית, טענה זו בעניין רצונה להזמין משטרה לזירת התאונה מעולם לא נזכרה לפני כן – לא בטופס ההודעה על התאונה ולא בכתב התביעה. שנית, אף אם נהג המונית אמר לה כי אין צורך במעורבות המשטרה אין הדבר מעיד כי "על ראש הגנב בוער הכובע". לא מן הנמנע כי נהג המונית לא רצה להמתין לבוא ניידת המשטרה או לא מן הנמנע כי נהג המונית סבר באמת ובתמים כי אין צורך במעורבות המשטרה כאשר בסך הכל מדובר בנזקי פח ללא נזק לגוף.

5.13. השתכנעתי כי התאונה נגרמה בשל סטייה שמאלה של רכב התובע, אשר הנהגת שבו אשר נסעה מאחורי אוטובוס שעצר בתחנת אוטובוס ומאחר שהאוטובוס חסם את נתיב נסיעתה, סטתה שמאלה באחת מבלי לתת דעתה למונית הנוסעת משמאלה.

5.14. מכאן, אחריותה של נהגת רכב התובע לקרות התאונה.

בנסיבות העניין, לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג המונית למנוע את התאונה. משכך, מלוא האחריות לקרות התאונה חל על נהגת רכב התובע.

5.15. אשר למחלוקת בדבר הנזק הנטען, הרי שלאור מסקנתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

6. לא אסיים את המלאכה מבלי להביע את מורת רוחו הרבה של בית המשפט מאופן

התנהלותו של ב"כ הנתבעת במהלך הדיון ,הן כלפי בית המשפט, כאשר התנהל הוא

בצורה שאינה ראויה וחסרת נימוס בסיסי מינימלי כפי המתחייב בהתנהגותו של

עורך דין בישראל כלפי בית המשפט , והן כלפי העדה של התובע במהלך חקירתה

הנגדית , ובהתנהלותו הכללית , מבלי להרחיב על כך.

הגם ששקלתי לפסוק הוצאות לטובת קופת אוצר המדינה בגין התנהלות זו , אלא ולפנים משורת הדין , בפעם זו, נמנעתי מלעשות כן. בתקווה כי המסר יופנם.

7. התובע ישלם לנתבעים את הסכומים הבאים:

7.1. הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 1500 ₪.

7.2. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ב אב תש"פ, 02 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.