מבוא

1. בפני שתי תביעות כספיות שאוחדו, ועניינן עילה של לשון הרע.
2. ההליך הוגש תחילה כתביעה קטנה, ובהחלטה מיום 13/9/20 הוריתי על ניהולו כהליך בסדר דין רגיל.
3. ב"כ הצדדים הודיעו על הסכמה לפיה פסק הדין יינתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, כאשר בית המשפט יהיה רשאי לדחות את התביעה או לקבלה, ובמידה ומצא לקבל את התביעה, יפסוק לכל אחד מהתובעים פיצוי שלא יעלה על סך של 12,000 ₪.
4. בהמשך הוגשו סיכומי הצדדים, בכתב.

טיעוני התובעים

1. לטענת התובעים, התלונה שהגישה הנתבעת כנגדם ביום 1/8/18 היא תלונת סרק ומהווה לשון הרע ועילה לתביעת דיבה, המזכה אותם בפיצויים בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן, עיכוב בתחנת המשטרה וכן מבוכה שנגרמה להם במהלך מעצרם וחקירתם ובמהלך החיפוש שנערך בביתם.
2. לטענתם, ביום 01.08.18 הגישה הנתבעת תלונה נגד התובעים במשטרת ישראל שעניינה איומים. ביום 03.09.18 בשעה 11:00 הגיעו כוחות משטרה אל ביתם של התובעים, כיתרו את הבית וערכו בו חיפוש לעיני כל, דבר אשר גרם לתובעים נזק בלתי הפיך ועוגמת נפש רבה. השוטרים הובילו את התובעים כשהם אזוקים לתחנת המשטרה, לעיני כל.
3. בחקירתם הוכח, כך לטענתם, כי ביום 24/7/18, במועד בו, לטענת הנתבעת, הם איימו עליה, הם שהו בחו"ל, דבר שהוכיח כי עניין בעלילת שווא.
4. לאחר חקירת התובעים ובדיקת גרסתם הוחלט על סגירת התיק נגדם.
5. לטענת התובעים, הגשת התלונה נגדם נגועה בחוסר תום לב מוחלט, מתוך מטרה להתנקם ולפגוע בתובעים על לא עוול בכפם.
6. לטענתם, יש לדחות את טענות הנתבעת לפיה המשטרה שינתה את גרסתה של הנתבעת, והסתייעה במתורגמן לא מקצועי, במטרה לסייע לתובעים, בהיות התובע 2 מתנדב במשטרה. שהרי, התובע 2 מתנדב במתנ"א, בתחנת המשטרה ראש פינה, ולא בתחנת כרמיאל, בה התנהלה החקירה.

טיעוני הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, תלונתה הוגשה בתום לב לאחר שחשה מאוימת, כאשר איומי התובעים היו מכוונים אף למשפחתה ולבנה הבכור. לטענתה, היא אכן פנתה למשטרת ישראל ביום 01.08.18 והגישה תלונה נגד התובעים על איומים, מתוך פחדיה לאחר שלא עצמה עיניה לילות וימים מתוך דאגה לבנה ומשפחתה.
2. לטענתה, בעת מתן עדותה הסבירה כי איננה יודעת לציין תאריך מדויק, אך כי האירוע התרחש ביום שלישי בשבוע שלפני מתן עדותה – כלומר ה- 24.07.18 ולא ב – 25.07.18, כפי שכתב החוקר.
3. לטענת הנתבעת, הטענה כי בעקבות אותה תלונה נערך חיפוש בביתם של התובעים ונתפסו ממצאים לא חוקיים בדמות שני אקדחים ללא רישיון, הינה עבודה משטרתית גרידא המתבססת על מידע מודיעני ואין לנתבעת כל קשר אליה ואין בינה ובין התלונה העתידית לבוא דבר וחצי דבר.
4. הנתבעת טוענת עוד כי התרגום של התלונה במשטרה נעשה שלא על ידי שוטר מיומן לכך, וכי דבריה לא הובנו נכון, ועולה חשד כי החוקרים ביקשו לסייע בידי התובע 2, שהינו מתנדב במשטרה, על ידי ניסוח לא מדויק של הודעתה במשטרה.
5. הנתבעת עתרה לדחות את התביעה נגדה ולחייב את התובעים בהוצאות.

דיון והכרעה

16. התלונה הוגשה ע"י הנתבעת ביום 25.7.18, בגין עבירת איומים שלטענתה ביצעו התובעים

כנגדה וכנגד קרוב משפחתה במועד זה, כאשר התובע 2 עשה כן תוך שימוש באקדח. חקירת התובעים הייתה ביום 3.9.18.

17. התובעים עותרים לפיצוי בטענה כי התלונה שהוגשה ע"י הנתבעת היא תלונת סרק,

שבעקבותיה כוחות משטרה הגיעו לביתם, כיתרו את הבית, ערכו חיפוש בתוך הבית, עצרו את התובעים תוך כבילתם והובילו אותם לתחנת המשטרה, שם נחקרו.

18. בתלונתה מיום 1.8.18 טענה הנתבעת כי ביום 25.7.18, בשעה 13.00 לערך, בכניסה

לביתה, איים עליה התובע 2, לשחוט אותה ואת אמה, תוך שהוא מחזיק אקדח, ובהמשך הצטרף אביו, התובע 1 שאף הוא איים עליה. בחקירתה במשטרה מיום 3.9.18 טענו התובעים כי הם שהו בטאבה מיום 24.7.18 עד יום 28.7.18, ולכן לא היו בביתם בכפר ראמה במועד הנטען ע"י הנתבעת, ביום 25.7.18. התובעים הכחישו את המיוחס.

19. טענת התובעים שעלתה בראשית ההליך לפיה הם שהו ביום 25.7.18 בחו"ל, נמצאה לא

רלבנטית למחלוקת שבפניי, שכן אין חולק, על רקע האמור בסיכומים, כי התלונה הוגשה בגין עבירת איומים שלטענת הנתבעת בוצעה ביום 24.7.18, שעה 13.00 לערך, שכן הנתבעת ציינה בתלונתה מיום 1.8.18 כי האירוע היה ביום שלישי בשבוע שעבר, ומכאן כוונתה ליום 24.7.18, ולא כפי שנרשם בגוף התלונה, 25.7.18. תימוכין לכך מצאתי באישור הגשת התלונה, בו צוין מפורשות כי עניין התלונה הוא אירוע מיום 24.7.18 שעה 13.00 .

20. טענת התובעים כי כוחות של שוטרים הגיעו לביתם ביום 3.9.18, כיתרו את הבית, חיפשו

בבית ועצרו את התובעים תוך כבילתם והובלתם לתחנת המשטרה, לא נתמכה בכל ראיה. התובעים לא צרפו העתק של צו מעצר. לא צרפו דו"ח חיפוש מיום 3.9.18 ולא הגישו כל ראיה לתמוך בטענות הנ"ל בדבר הגעת שוטרים רבים למקום, ומעצר התובעים וחיפוש בביתם. ד"וח החיפוש שעליו נסמכים התובעים הוא מיום 10.5.18, היינו, 4 חודשים לפני מועד חקירתם במשטרה ביום 3.9.18.

21. גם הטענה של התובעים כי תיק החקירה נסגר מחוסר ראיות, לא נתמכה בראיה.

התובעים צרפו מסמך שעניינו החלטה שלא להעמיד לדין, מיום 5.9.18, אם כי לא מתייחס לתלונה נשוא התביעה כאן, אלא לחקירה שעניינה חשד לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. גם בהנחה ותיק החקירה נשוא התביעה נסגר ע"י המשטרה, לא הוכח ע"י התובעים כי זה נסגר מחוסר ראיות.

22. העובדה כי הנתבעת הגישה תלונה בגין עבירת איומים כנגד התובעים, והתובעים נחקרו

בחשד לביצוע עבירה כאמור, ותיק החקירה בסופו של יום נסגר ע"י המשטרה, לא מובילה למסקנה כי המדובר בתלונת שווא שהוגשה בחוסר תום לב, וקיימת האפשרות האחרת כי התיק נסגר בהעדר ראיות מספיקות להעמדה לדין. אין במסקנתי זו כדי ללמד כי יש לאמץ את גרסת הנתבעת בתלונתה במשטרה כי התובעים ביצעו את העבירה נשוא התלונה, אם כי במצב הראיות הקיים יש לקבוע כי התובעים לא הוכיחו, במידה הנדרשת בדין, את טענותיהם בתביעה, ובעיקר האמור בסעיף 7 לכתב התביעה.

סוף דבר

23. אני דוחה את התביעה בשני התיקים המאוחדים שבכותרת.

24. בנסיבות, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א חשוון תשפ"ג, 15 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.