בפני בקשה לפי סעיף 57ב לפקודה, שעניינה, ביטול איסור השימוש ברכב, שניתן לרכבו של המבקש, ביום 14.9.19 וזאת בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 20250845052, שעניינו, עבירה של נהיגה בשכרות, המיוחסת למבקש.

הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול ותיק המשטרה הוגש לעיוני.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום 14.9.19, בשעה 00:28 לערך, נעצר המבקש לבדיקה במחסום משטרתי לאיתור נהגים שיכורים, ברחוב יוניצמן בתל אביב, בסמוך למחלף גלילות.

המבקש נבדק ב"נשיפון" והערך הנמדד, 200 מיקרוגרם, היווה אינדיקציה לשכרות ולכן, הודיעו לו השוטר העוצר, כי הוא מעוכב לצורך בדיקה במכשיר ה"ינשוף".

למבקש נערכו מבחני ביצוע והוא צלח אותם ללא דופי.

למבקש הוסברה מטרת הבדיקה במכשיר ה"ינשוף" ומשמעות הסירוב להיבדק ובשעה 00:49, הועבר המבקש אל מפעילת ה"ינשוף", לשם בדיקתו ובשעה 00:55, הסתיימה הבדיקה, בתוצאה של 117 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, כמות העולה על הכמות של 50 מיקרוגרם המותרת למבקש, הנמנה על האוכלוסיות המיוחדות המוגדרות בפקודת התעבורה.

בשלב זה של הדיון, די בדו"ח ההזמנה לדין, טופס דין וחשבון, דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, פלט ה"ינשוף", פלטי בדיקות עצמיות וכיול בתחילת המשמרת ובסופה ואף בדברי המבקש עצמו, שהודה בשתיית שתי בירות עובר לנהיגה, כדי לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המבקש בדין.

באשר לטענת הסנגור, לפיה, אין ראיה כי המבקש נהג ברכב, הרי שבדו"ח אכיפת איסור נהיגה בשכרות, סימן השוטר עמית ספיר כי " הרכב נעצר על ידי לבדיקה...אקראית". בשלב זה של הדיון, די באמור לעיל כדי לקיים את התשתית הראייתית הנדרשת של ראיות לכאורה והמקום לברר ולמצות את טענות ההגנה, הנו ההליך העיקרי.

הקריטריונים הקבועים בסעיף 57 ב לפקודת התעבורה

סעיף 57 ב (ב) קובע כי ביהמ"ש יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.
2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע נסיעה כאמור.

על פי ס' 57ב(ג) נתונה לבית המשפט הסמכות לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש:

" אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב..".

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, לא התרשמתי כי המקרה שבנדון עומד באחת החלופות של הסעיף האמור.

המבקש עצמו הוא שנהג ברכב במועד העבירה, לכאורה, והיה מודע היטב לכך ששתה שתי בירות עובר לנהיגה.

נוכח קיומן של ראיות לכאורה ומשלא הועלתה על יד ההגנה, כל טענה שיש בה כדי להצדיק ביטול הודעת איסור השימוש, הרי שלא מתקיימות "נסיבות אחרות", כאמור לעיל וטענת המבקש לפיה הרכב הוא רכב יחיד במשפחתו, נסתרה במהלך הדיון, עת המבקש נשאל והשיב, כי הגיע לבית המשפט, עם אחותו, שנהגה ברכב השייך לה ולבעלה.

עבירה של נהיגה בשכרות, מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית, אשר לא נסתרה על ידי המבקש.

המבקש נוהג משנת 2017 בלבד וכבר צבר לחובתו 5 הרשעות קודמות, לרבות, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה ברכב לא תקין ועוד.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי קצין המשטרה פעל כדין ודוחה את הבקשה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ד' תשרי תש"פ, 03 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.