1. התובעות בתיקים שבפניי, הועסקו כמפקחות השגחה בבחינות מטעם משרד הכלכלה, במשך שנים רבות. התובעות הועסקו לאורך שנים במעמד של קבלן עצמאי. עתה טוענות הן לקיומם של יחסי עובד ומעסיק ולזכויות שונות הנובעות ממעמד זה.

2. במסגרת ההליך העידו שלוש התובעות ומר שמי חגואל אשר הגיש חוות דעת חישובית מטעמן. מטעם המדינה העידו גב' מלכה אביטל, מנהלת תחום בחינות באגף הבכיר להכשרה מקצועית ולפיתוח כוח אדם וגב' מיכל תא שמע, מנהלת אגף א' הון אנושי. כן הוגשה חוות דעת חישובית של גב' אסתר שולמן אשר נחקרה אף היא.

בתום שמיעת העדויות, הוגשו סיכומים בכתב.

3. אלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת, כפי שעולות מחומר הראיות:

1. התובעות הועסקו בנתבעת כמפקחות השגחה בבחינות, באגף להכשרה מקצועית בזרוע העבודה.

האגף ממונה על ביצוע תכניות להכשרה ולפיתוח כוח אדם מקצועי למשק. תכניות אלה כוללות קורסים להכשרת אוכלוסיות שונות, שבסופם נערכות בחינות למשתתפים.

1. במהלך השנים התקשרה המדינה עם התובעות בהסכמי התקשרות. בכל ההסכמים מופיע סעיף שלפיו בין הצדדים לא יתקיימו יחסי עובד מעסיק:

"הצדדים מסכימים כי התקשרות זו תהיה על בסיס קבלני ולא תיצור יחסי עובד מעסיק בין המשרד לבין נותן השירותים, וזאת בהתחשב בתנאי ההתקשרות שאינם הולמים התקשרות במסגרת יחסי עובד מעביד".

ג. כעולה מהראיות, המדינה היא שקבעה את סידורי העבודה של התובעות ושיבצה אותן במוסדות הלימוד בהתאם לצרכיה.

ד. התובעות נדרשו להגיע למשרדי המדינה בתל אביב בבוקר יום הבחינה, לאסוף משם את טפסי הבחינה ואז לנסוע למוסד הלימוד בו הוצבו.

במהלך הבחינה היו התובעות אמונות על פיקוח ושמירה על טוהר הבחינה. לאחר סיום הבחינה נדרשו התובעות להשיב את טפסי הבחינה למשרדים בתל אביב.

ה. בסוף כל חודש העבירו התובעות לנתבעת דוח המפרט היכן הוצבו במהלך החודש, כמה שעות עבדו וכן דווח על הנסיעות שביצעו.

ו. התובעות לא היו חלק מצוות הקורס, ולא לקחו חלק בכתיבת הבחינות או בדיקתן.

ז. העסקת התובעות הסתיימה מיוזמתן.

4. השאלות השנויות במחלוקת:

1. מה הייתה תקופת ההתקשרות בין כל אחת מהתובעות לבין המדינה.
2. האם התקיימו בין התובעות למדינה יחסי עובד ומעסיק.
3. ככל שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק – האם זכאיות התובעות לתשלום בגין זכויות סוציאליות כמפורט בכתבי התביעה ומה בסיס השכר לחישוב הזכויות.
4. האם זכאיות התובעת לפיצוי בלתי ממוני.

5. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

משך ההתקשרות

6. רינה פולק

לטענת הגב' רינה פולק היא הועסקה מיום 1.5.1990 ועד 31.8.2018.

המדינה טוענת כי הגב' פולק הועסקה מיום 1.12.1991 ועד מרץ 2018, אך במשך מספר חודשים לאורך התקופה לא הועסקה כלל.

7. המדינה צרפה טבלה (נספח ה' לתצהיר אביטל מלכה) ובה מפורטים החודשים בהם הועסקה הגב' פולק והתשלום שקיבלה בגין כל חודש. מהטבלה עולה כי במרבית תקופת ההעסקה, הועסקה הגב' פולק לאורך כל חודשי השנה, למעט מקרים בודדים בהם לא הועסקה במשך חודש אחד ומקרה אחד בו לא הועסקה במשך חודשיים.

8. גב' פולק נשאלה בעדותה אם לא עבדה בחודשים 7-8/2012 כיוון שרצתה חופש.

כך השיבה:

"זה לא שאני רציתי, הם קבעו שאין בחינות ביולי אוגוסט. עשיתי בדיוק מה שביקשו ממני."

9. בנוגע למועד תחילת העסקה, במהלך החקירה הנגדית הודתה הגב' פולק כי היא אינה זוכרת במדויק את מועד תחילת העסקה:

"אני לא יודעת במדויק... אני זוכרת שעבדתי אפילו מ-1989".

בפניותיה לנתבעת טרם הגשת תביעתה זו, טענה כי הועסקה משנת 1991 (נספח א' לכתב התביעה) ולאחר מכן טענה כי החלה לעבוד בשנת 1990 (נספח ב' לכתב התביעה).

מהטבלה שצרפה המדינה עולה כי מועד תחילת העבודה הינו 12/1991.

10. בנוגע למועד סיום העסקה, מהראיות שצורפו עולה כי הגב' פולק שהתה בביתה בעקבות תאונת דרכים בחודשים מרץ-אוגוסט 2018. במועדים אלה פנתה לנתבעת בבקשה לקבל את המסמכים הקשורים בתקופת העסקתה, לשם הגשתם למוסד לביטוח לאומי ולמס הכנסה (נספחים א-ב לכתב התביעה).

פניות אלו מעידות כי הקשר בין הצדדים לא נותק בחודש מרץ 2018 כפי שטוענת המדינה, כי אם בחודש אוגוסט 2018.

11. נוכח האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת המדינה לעניין מועד תחילת העסקה וקובעת כי הגב' פולק החלה להיות מועסקת על ידי המדינה בחודש דצמבר 1991, כפי שמופיע ברישומי המדינה.

מנגד, מתקבלת גרסתה של הגב' פולק לעניין מועד סיום העסקה. ההעסקה הסתיימה ביום 31.8.18.

באשר לחודשים לאורך התקופה שבהם לטענת המדינה לא היתה העסקה, מהראיות עולה כי אין מדובר בניתוק של יחסי עובד ומעסיק.

ראשית – כמובא לעיל, מדובר בחודשים שבהם לטענת הגב' פולק, לא נקראה לעבוד על ידי המדינה. המדינה לא טענה ולא הוכיחה את ההיפך.

שנית – מדובר בתקופות הפסקה קצרות שאינן עולות על חודשיים ואינן מנתקות את הקשר בין הצדדים.

12. יהודית קסירר

לטענת גב' יהודית קסירר, היא הועסקה משנת 1989 ברצף עד 3/2018.

המדינה טוענת כי הגב' קסירר הועסקה מחודש 12/1991 ועד לחודש 3/2019, אך במשך מספר חודשים לאורך התקופה לא הועסקה כלל.

13. מהטבלאות שצרפה המדינה (נספח ה' לתצהיר אביטל מלכה) עולה כי לאורך תקופת העסקתה היו חודשים בהם הגב' קסירר לא הועסקה.

14. בעדותה אמרה הגב' קסירר כי העסקתה לא החלה בתחילת שנת 1989.

לדבריה:

"זה לא היה בתחילת השנה"

וכן העידה:

"באוגוסט בדרך כלל הייתי בחופשה".

15. גב' קסירר לא צרפה מסמך בעניין מועד תחילת ההעסקה. מעדותה עולה שלא יכולה לנקוב במועד מדויק. משכך מקבלת אני את טענת המדינה וקובעת כי הגב' קסירר הועסקה מחודש 12/1991.

לעניין מועד סיום ההעסקה, הוכח כי עבודתה של הגב' קסירר הסתיימה בחודש 3/2019.

באשר לחודשים לאורך התקופה שבהם לטענת המדינה לא הייתה העסקה, מהראיות עולה כי אין מדובר בניתוק של יחסי עובד ומעסיק, אלא מדובר בתקופות קצרות אשר אינן עולות על חודשיים ברציפות.

16. שפרה מאירוביץ

מוסכם על הצדדים כי גב' שפרה מאירוביץ, הועסקה מחודש 2/1993 ועד לחודש 7/2019.

לטענת המדינה במשך מספר חודשים לאורך התקופה האמורה, גב' מאירוביץ לא עבדה.

17. מהטבלאות נספח ה' לתצהיר אביטל מלכה עולה כי במרבית תקופת העסקתה, הועסקה הגב' מאירוביץ לאורך כל חודשי השנה, ובכל מקרה הנתק לא עלה על שלושה חודשים.

18. גב' מאירוביץ העידה כי בחודשים בהם לא עבדה, נבע הדבר מכך שהמדינה לא חידשה איתה את החוזה או לא שיבצה אותה לעבודה. לדבריה:

"לא הגעתי להשגיח כי המדינה לא חידשה איתנו את החוזה. זה לא בגלל שיצאתי לחופשה".

19. נוכח האמור, אני קובע כי הגב' מאירוביץ הועסקה בנתבעת ברציפות, מחודש 2/1993 עד לחודש 7/2019. חודשי ההפסקה בהעסקה, אינם מנתקים את רצף ההתקשרות.

20. בהקשר זה יאמר, כי אין בידי לקבל את טענת המדינה בסיכומיה כי מתכונת ההתקשרות עם התובעות לא הייתה קבועה, שעה שמדובר בקשר ארוך הנפרש על כ-25 עד 30 שנים.

האם נערך שינוי בצורת ההתקשרות עובר לשנת 2012?

21. לטענת המדינה, מתכונת ההעסקה של התובעות הייתה זהה במשך כל תקופת ההתקשרות.

לטענת התובעות, תחילה הן הועסקו כעובדות מן המניין ורק משנת 2012 הן נדרשו להנפיק חשבוניות בעבור עבודתן בנתבעת.

כך העידו התובעות בעניין זה:

גב' רינה פולק:

"בשנת 2012 הם החליטו שאנחנו צריכים לתת חשבונית, לפני כן בכלל לא. ב-2009 לא נתתי חשבונית, נחשבתי כעובדת מן המניין".

22. לעניין תשלום מיסים וביטוח לאומי העידה כי היא לא שילמה דבר בעצמה וכן טענה שבתחילת ההתקשרות קיבלה תלושי שכר. התלושים לא הוצגו ולא ברור אם מדובר בתלושים של המדינה או של מעסיק אחר כלשהו.

גב' מאירוביץ העידה:

"המשרד הודיע לנו (בשנת 2012, ה.י.) שבכדי להמשיך לעשות את אותה עבודה, אנחנו חייבים לפתוח תיק במס הכנסה ובמע"מ ואם לא נפתח תיק, לא נוכל להמשיך לעבוד".

23. גב' קסירר הצהירה כי ממועד תחילת העסקתה ועד לשנת 1994 קיבלה מהמדינה תלוש שכר. בחקירה הנגדית כשנשאלה אם יש לה תלושי שכר השיבה שהיו לה תלושים ולא בטוח שתוכל לאתרם. לתיק בית הדין לא הוגשו תלושי שכר.

מדוח תקופות עיסוק של המוסד לביטוח לאומי, שהוגש במהלך הדיון (נ/7) עולה כי בשנים 2011-2012 רשומה המדינה כמעסיקתה של הגב' קסירר.

24. באשר לראיות מטעם המדינה, הגב' מלכה אביטל העידה ביחס לנהלי המדינה בהתקשרות עם נותני שירותי פיקוח על בחינות וכן מסרה כי לא ידוע לה שהתובעות היו שכירות. מעבר לכך לא צורפו ראיות כלשהן וכן לא העיד מי שהיה מעורב בהעסקת התובעות בשנים הרלוונטיות ויכול להעיד על הדברים מידיעה אישית.

25. נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעות לא הוכיחו שחל שינוי בהתקשרות קודם לשנת 2012, וכן לא הוכיחו כי היו שכירות במדינה קודם לשנת 2012.

בכל הנוגע לגב' קסירר, מדוח תקופות עיסוק של המוסד לביטוח לאומי ניתן להסיק שהועסקה בשנים 2011 עד 2012 כשכירה, אולם אין אני נדרשת לקבוע מסמרות בעניין זה, לאור תוצאות פסק הדין אשר יפורטו להלן.

האם התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים

26. בבואי לבחון את שאלת סיווג היחסים בין הצדדים והאם מדובר ביחסי עובד - מעסיק, עלי לבחון מספר מבחנים כאשר המרכזי שבהם הינו מבחן ההשתלבות על שני פניו (דב"ע 0-181/לד מוחמד עלי קוואסמה – המוסד לביטוח לאומי (1975); ע"ע (ארצי) 52621-06-15 לימור שולמן - חברת דואר ישראל בע"מ (21.5.2017); ע"ע (ארצי) 43175-11-11 אשר ויצמן ד. יער חקירות בע"מ - חורש יוסף (25.6.2018)).

27. בפן החיובי – יש לבחון אם קיים מפעל יצרני למתן שירותים או לביצוע עבודה שניתן להשתלב בו, האם הפעולה המבוצעת נחוצה לפעילות הרגילה של אותו מפעל והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ולא גורם חיצוני לו.

בפן השלילי – נבחן האם התובעות היו בעלות עסק משלהן והאם הפעולה בוצעה במסגרת עסקן. במסגרת זו נבחן האם נשאו ברווח ובסיכון, האם היו בעלות ציוד או גורמי ייצור, האם נשאו בהוצאות, וכיו"ב.

ע"ע 15868-04-18 גבריאל כותה – מדינת ישראל משרד המשפטים (7.4.2021).

28. אקדים ואומר כי בהתאם למבחני הפסיקה, מצאתי שמתקיימים בין כל אחת מהתובעות לבין המדינה, יחסי עובד מעסיק, לאורך כל תקופת ההתקשרות.

אפרט את הטעמים להלן.

הפן החיובי של מבחן ההשתלבות

29. התובעות השתלבו בעסקה של המדינה, הן הועסקו על ידי המדינה למעלה מ- 25 שנים והיו חלק מהמערך הארגוני של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.

המדינה התבססה על העסקתן של התובעות, כשם שהתבססה על העסקת עובדים אחרים. מהראיות עולה כי ללא ביצוע תפקידן, לא ניתן היה לנהל את הבחינות כסדרן.

30. המדינה צרפה לתצהיריה "נוהל הנחיות למפקח השגחה" (נספח א' לתצהיר הגב' מלכה אביטל). הנוהל מפרט כיצד על המפקח להיערך לבחינה, מה עליו לעשות טרם תחילת הבחינה, טפסים שעליו למלא.

כך נכתב בנוהל:

"על מפקח ההשגחה להודיע ליחידת הבחינה 48 שעות מראש על אי יכולתו להגיע לבחינה [...] על מפקח להגיע אל יחידת הבחינה האזורית יום לפני הבחינה לשם קבלת מחברות בחינה, שאלוני בחינה וכל חומר נלווה אחר [...] על מפקח ההשגחה להגיע אל אתר הבחינה עד חצי שעה לפני שעת תחילת הבחינה [...] במהלך הבחינות, על מפקח ההשגחה לבקר בחדרי הבחינה [...] לוודא כי המשגיח רשם/סימן את כל הנבחנים בפרוטוקול הבחינה. כמו כן רשם את סדר ישיבת הנבחנים במקום המיועד לכך ".

בנוסף, צירפה המדינה נוהל המפרט כיצד ניתן להיכלל במאגר מפקחי ההשגחה בבחינות. הנוהל מפרט את תנאי הסף הנדרשים ממי שמגיש מועמדות:

"מי שמבקש להלל ברשימת נותני שירותים מפקחי השגחה בבחינות חייב לעמוד בכל תנאי הסף שלהלן:

5.1 להיות בעל אישור על סיום 12 שנות לימוד לפחות.

5.2 להוכיח ניסיון בפיקוח על השגחה או בהשגחה על: בחינות מרד התמ"ת/ בגרות [..]

5.3 להיות בעל שליטה מלאה בשפה העברית, בכתב ובע"פ [...]"

כמו כן, בכדי להיכלל ברשימת המשגיחים, נדרשים המציעים לעבור ראיון, להשתתף ביום עיון ולעבור מבחן.

הנהלים המתוארים, אשר עודכנו מעת לעת, מלמדים כי חל הליך מיון של המועמדים לתפקיד, כי המדינה בוחרת את ממלאי התפקיד וקובעת קריטריונים למינוי, כי המדינה מפקחת על עבודתם וכי הם נדרשים לעמוד בתנאי סף.

31. מהעדויות עולה כי הקשר בין המדינה לתובעות היה סדיר ורציף:

לדברי גב' מאירוביץ:

"כל סוף חודש הייתה מתקשרת האחראית ואומרת לי תפתחי את היומן ותרשמי תאריכים ולאן לנסוע".

כעולה מעדות גב' פולק, התובעות נדרשו לדווח על אירועים חריגים אשר התרחשו במהלך הבחינה, לממונה עליהן.

ההתקשרות בין הצדדים נמשכה שנים רבות, בין 25 ל- 30 שנה, באופן רציף.

32. מהראיות עולה שהמדינה פיקחה על עבודתן של התובעות באופן קבוע ותמידי.

כך, התובעות נדרשו לדווח מדי חודש על העבודה שביצעו, והתמורה ששולמה להם התבססה על דיווח זה.

כמו כן נדרשו התובעות להתייצב במשרדי יחידות הבחינה של משרד העבודה בתל אביב בכל יום עבודה, בכדי לקחת את המבחנים וכן להשיבם למשרד בסיום הבחינה.

כן נדרשו למלא טפסים אודות הנבחנים ואודות הליך הבחינה וארועים חריגים שארעו במהלכו, כעולה מהנוהל ומהטפסים המצורפים לו.

מהראיות עולה שהמדינה היא שקבעה את סידורי העבודה של התובעת, את ימי העבודה ואת מקום ביצועה ולתובעות לא היה כל יכולת לשלוט היכן הם יוצבו.

לדברי גב' פולק:

"בתחילת החודש נתנו לי סידור עבודה ולפי זה הלכתי לבתי ספר מחדרה עד גדרה".

וכן העידה כי המדינה היא שקבעה כי לא יהיו בחינות בחודש אוגוסט.

גב' קסירר העידה כי לפני כל בחינה יצרו איתה קשר ואולם לעיתים נתנו לה מסמך עם מספר תאריכים.

לדברי גב' מאירוביץ:

"אני לא החלטתי על המקומות, זה היה שיבוץ של המשרד".

33. התובעות נדרשו לבצע את תפקידן באופן אישי. כך כפי שעולה הן מעדותן והן מההסכם למתן שירותים אשר צורף כנספח ב' לתצהירי המדינה הגב' מלכה אביטל.

כך נכתב בהסכם:

"נותן השירותים מצהיר ומתחייב לבצע את השירות בעצמו ולא להעביר או למסור את ביצוע השירותים, בין במישרין ובין בעקיפין, בין במלואם ובין בחלקם לצד שלישי כלשהו".

34. נוכח כל האמור לעיל, הוכח כי התובעות היו חלק מהמערך הארגוני של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, וכי המדינה פיקחה על עבודתן והסתמכה על עבודתן כחלק אינהרנטי מעבודת זרוע העבודה במשרד.

משכך, מסקנתי היא כי אין לראות בתובעות משום "גורם חיצוני למפעל".

35. המדינה טענה כי ההתקשרות עם התובעות לא הייתה רציפה.

כפי שפורט לעיל, טענה זו אינה נכונה עובדתית. התובעות הועסקו באופן רציף במשך שנים, למעט הפסקות ספורדיות בנות חודש אחד עד שלושה חודשים. כפי שהעידה גב' מאירוביץ, בתקופות של חידוש חוזה, לא נקראו לעבודה, עד שנחתם חוזה חדש.

גם לו הייתה מתקבלת טענת המדינה כי היו הפסקות בהתקשרות, הרי שנוכח תקופת ההתקשרות בכללותה, יש לראות בהפוגות אלו כהפוגות שאינן מנתקות את קשרי העבודה בין כל אחת מהתובעות לבין המדינה. זאת במיוחד שעה שהוכח, כמובא לעיל, כי הפוגות אלו נבעו מהחלטתה הבלעדית של המדינה שלא לשבצן לעבודה.

36. המדינה טענה כי התובעות לא הוצבו בחצריה.

ראשית, הוכח שכל אחת מהתובעות נדרשה להתייצב במשרד בתל אביב לפני תחילת הבחינה ולשוב למשרד בסוף הבחינה, כדי להחזיר את המחברות. בכך נסתרת מיניה וביה טענת המדינה.

שנית, אף אם היה מתברר שלא חלה חובה על התובעות להגיע למשרד בתל אביב, לא היה בעובדה זו כדי לשלול קיומם של יחסי עובד ומעסיק. המעסיק יכול לשלוח את עובדיו לבצע את העבודה במקומות שונים בהתאם לצורכי המעסיק כפי שקרה בענייננו, ואין בכך בכדי לפגוע ביחסי העבודה בין הצדדים.

37. כפי שעולה מעדותן, התובעות הרגישו מחויבות מאוד לעבודתן במדינה ועשו כל מאמץ למלא אחר השיבוץ שנקבע להן.

כך מסרה הגב' פולק בעדותה, בנוגע לאילוציה ביחס למועדי שיבוץ להשגחה על בחינות:

"אני בדרך כלל מחוייבת ועובדת בדיוק לפני ההסכם. אם קורה לי משהו אז אני מודיעה להם, אבל זה רק במקרה חירום".

גב' קסירר העידה בנוגע לבקשות חופשה:

"היו מקרים שביקשתי חופשה ואמרו שיש הרבה בחינות, אז שינתי".

בעדותה מסרה הגב' מאירוביץ:

"אני הייתי צמודה לעבודה הזאת. מה שביקשו עשיתי. התייצבתי".

38. לאור כל האמור, הוכח שהתובעות השתלבו במדינה וכי מתקיים בעניינן הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.

הפן השלילי של מבחן ההשתלבות

39. במסגרת הפן השלילי נבחנת השאלה האם העבודה התבצעה באמצעות עסק עצמאי. במסגרת זו נבחנים:

"סיכויי רווח וסיכוני הפסד, העסקת עובדים, בעלות על אמצעי הייצור, נשיאה בהוצאות הייצור, השקעה ברכישת אמצעי הייצור והשקעת הון. כמו כן, מרכיב משמעותי הוא האפשרות להגדיל את הרווח באמצעות ייעול העבודה וחיסכון בהוצאות".

דב"ע לג/3-64 פירר הנהלת רכוש בע"מ – שטסלר (1973); ע"ע 1466/04 תדיראן בע"מ – קרסנטי (15.4.2007).

בנוסף, בהתאם להלכת כותה, יש לבחון האם לנותן השירותים יש אינטרס כלכלי שלא להיות מועסק כשכיר, וכי נוכח תצורת ההתקשרות נהנה העובד מגמישות תעסוקתית.

40. המדינה לא הוכיחה כי היה לתובעות אינטרס כלכלי כלשהו להתקשר עמה בדרך של קבלן ונותן שירותים וכי העובדות נהנו מיתרונות נוכח תצורת העסקתן.

מהראיות עולה כי לתובעות לא ניתנה גמישות תעסוקתית. התובעות נדרשו להתייצב לעבודתן בהתאם לדרישות המדינה, במוקדים שקבעה המדינה ובמועדים שנדרשו מהן.

41. התובעות הסתמכו על ההכנסה מהמדינה. המדינה שימשה מעסיקתן העיקרית במהלך מרבית תקופת ההתקשרות.

בעניין גב' קסירר הוכח כי החל משנת 2005 לא הועסקה במקומות עבודה נוספים. כך עולה מעדותה וכן מדוח התעסוקות של המוסד לביטוח לאומי (נ/7).

42. התובעות נדרשו לקבל אישור על מנת לעבוד במקומות נוספים במקביל לעבודתן בנתבעת.

גב' קסירר העידה כי כאשר החלה לעבוד, נמסר לה כי היא אינה רשאית לעבוד במקומות עבודה נוספים. לדבריה, ביקשה לסיים את עבודתה במקומות האחרים שבהם עבדה, בהדרגה, והחל משנת 2005 לא הועסקה במקומות נוספים.

כך העידה:

"אני קיבלתי מהם תאריכים והשתדלתי לבצע הכל כי פחדתי שאחרת לא יעסיקו אותי".

43. גב' מאירוביץ העידה כי לאורך תקופת ההתקשרות עם המדינה היא לא הועסקה במקומות נוספים, למעט חברה אחת בה הועסקה בתיאום ובהנחיית המדינה.

44. גב' פולק העידה כי לאורך כל תקופת ההתקשרות עבדה באופן זמני במקומות בודדים, במהלך החופשות, זאת לאחר קבלת אישור מהמדינה. על פי עדותה, שלא נסתרה, לא עבדה במקומות בהם לא קיבלה את אישור המדינה לעבוד, כמו למשל חברות כוח אדם.

45. הוכח כי למצער עד שנת 2012 לא נדרשו התובעות להירשם ברשויות המס.

לדברי גב' פולק, היא לא נדרשה לדווח באופן עצמאי לרשויות המס וביטוח לאומי והדיווח בוצעו על ידי המדינה.

46. מהראיות עולה שהתובעות נרשמו ברשויות כעצמאיות, רק נוכח בקשת המדינה.

כך כשנשאלה הגב' מאירוביץ אם פנתה למס הכנסה ומע"מ בשנת 2012, השיבה "בוודאי. אחרת לא היו מעסיקים אותי. לפני כן לא פניתי".

לא הובאו בפנינו ראיות לכך שהתובעות או מי מהן, הנפיקו חשבוניות מס לגופים אחרים זולת המדינה.

47. זאת ועוד, מחומר הראיות עולה כי התשלומים שהעבירה המדינה לתובעות, לא היו תלויים בהגשת חשבוניות מטעמן.

כך, מעדותה של גב' פולק עולה כי בשנת 2012 החלו לבקש ממנה להנפיק חשבוניות, אך לאחר מכן היא הפסיקה להעביר חשבוניות ולא העירו לה על כך.

גב' קסירר העידה כי היא לא נדרשה להציג חשבונית כנגד ביצוע התשלום, וכי היא מעולם לא הנפיקה חשבוניות.

48. לאור כל האמור לעיל, מתקיים בתובעות גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. לתובעות לא היה עסק עצמאי והן לא נתנו שירותים לגורמים נוספים, אלא היו תלויות כלכלית במדינה. בנוסף, אף לא עמדה להן האפשרות להגדיל את הכנסותיהם ולשלוט בסיכויי הרווח וההפסד.

סיכום ביניים

49. נוכח כל האמור לעיל ולאחר בחינת מבחני הפסיקה, הוכח כי בין המדינה לבין כל אחת מהתובעות התקיימו יחסי עובד – מעסיק, לאורך כל תקופת העסקתן.

50. למען הזהירות יאמר, כי הכרה ביחסי עבודה בין התובעות למדינה בדיעבד, אין בו כדי להקנות להן מעמד כעובדות מדינה, שכן יתכנו מקרים בהם יקבע לעובד זכויות מסוימות מתוקף היותו עובד במדינה, גם אם אינו עובד מדינה כמשמעו בחוק.

(ע"ע 1363/02 דינה חזין ואח' - תנופה שירותים כ"א ואחזקה 1991 בע"מ ואח' (5.11.06) וההפניות שם; ע"ע 4995-06-11 מלי בירן - מדינת ישראל משרד הבריאות (14.6.2017)‏‏; סע"ש 21239-10-13 דן רבין - מדינת ישראל -משרד המשפטים (20.8.2017)‏‏).

51. בטרם נידרש לבחינת זכויותיהן של כל אחת מהתובעות לאור הקביעות הנ"ל, נדון בטענות המקדמיות שהעלתה המדינה- טענת שיהוי והתיישנות.

התיישנות

52. לטענת המדינה, נוכח הגשת התביעות בעבור כ-30 שנים ממועד ההתקשרות, חלה התיישנות על הגשת התביעות באופן שגרם למדינה נזק ראייתי ולכן אין לחייבה בגין תקופות עבר.

מנגד טען ב"כ התובעות כי התביעה לא התיישנה. ב"כ התובעת מפנה להוראות סעיף 7 לחוק ההתיישנות שעניינן תרמית והונאה, וכן טען כי מרוץ ההתיישנות חל מהמועד בו נודע לתובעות כי הסכם ההתקשרות שולל מהן זכויות המגיעות להן מכוח יחסי עבודה.

53. בכל הנוגע לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, הוראותיו שונו בשנת 2015 והנוסח החדש הינו:

"מרוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נמנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו".

הוראות אלה לא ישימות לענייננו. לא נטען ולא הוכח להפעלת לחץ על התובעות על מנת לנצל את מצוקתן. לא הוכחה הטעיה של מי מהתובעות, כנדרש בסעיף.

סיכומו של דבר, לא הובא כל טעם אחר אשר יש בו כדי לגבור על ההתיישנות הקבועה בחוק. משכך, טענת המדינה להתיישנות בכל הנוגע לתקופות הקודמות לשבע שנים ממועד הגשת התביעה, מתקבלת.

שיהוי

54. לטענת המדינה התביעות נגועות בשיהוי כבד, אשר מצדיק את דחייתן. לטענתה זרוע העבודה כלכל את צעדיו ולהכרה ביחסי עבודה יהיו השלכות רוחב תקציביות, שלא נלקחו בחשבון.

על כך משיבות התובעות כי הנתבעת לא הוכיחה כל שיהוי המצדיק את דחיית התביעה.

55. הלכה פסוקה היא כי דחיית תובענה בשל שיהוי תעשה בצמצום מרבי ובנסיבות חריגות מאוד, כאשר אין די בחלוף הזמן לשם דחיית התביעה (ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית - עדנה גיא-ליפל (2010); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים - הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (2003)).

56. לא מצאתי כי במקרה שבפניי מתקיימות נסיבות המצדיקות דחיית התביעה מחמת שיהוי. לכתב ההגנה צורפו מסמכים הנוגעים להעסקתן של התובעות. אמנם לא מסמכים מתחילת ההעסקה אולם מסמכים רלוונטיים. התובעות הגישו את התביעה בסמוך לאחר סיום ההתקשרות בינן לבין המדינה ולכן אין לומר שהשתהו בהגשת התביעה.

טענת השיהוי נדחית.

57. זכויות כספיות

אבחן להלן את שאלת זכאות התובעות לרכיבי התביעה שנתבעו על ידן, בכפוף להתיישנות, וכן את טענות ההגנה של המדינה, לפיהן נוכח הגדרת התובעות כנותנות שירותים, הן קיבלו סכומים ביתר אשר יש לקזזם מכל סכום המגיע לתובעות בגין זכויות סוציאליות.

58. השכר לצורך ביצוע החישובים וטענת קיזוז

בהתאם להלכות ידועות, הנטל להוכיח את גובה השכר שהיו התובעות מקבלות כשכירות, מוטל על כתפי המעסיק. במקרה של ספק, יפעל הספק לטובת העובדות.

(ע"ב 5508/06 רופא רפי - מירקם סוכנות לביטוח בע"מ (21.12.2008) וכן ע"ע 110/10 (22.12.2011)).

59. התובעות השתכרו בפועל שכר בסך 34 ₪ לשעת עבודה לאורך כל השנים ללא שינויים בשכרן, זאת כפי שעולה מנוהל ההנחיות למפקח השגחה ומהסכמי ההתקשרות שצורפו לתיק.

שכרן החודשי בחודשים האחרונים להעסקתן היה כדלקמן :

שכרה של הגב' פולק לחודש 1/2018 עמד על סך 1,519.95 ₪;

שכרה של הגב' קסירר לחודש 3/2019 עמד על סך 2,974 ₪;

שכרה של הגב' מאירוביץ לחודש 6/2019 עמד על סך 2,604 ₪.

60. המדינה טענה כי אין במדינה עובדים שכירים המבצעים את אותה העבודה שביצעו התובעות ולפיכך ערכה סימולציית שכר, במסגרתה השוותה את שכרן של התובעות לשכר של "ראש ענף בחינות" במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים.

לטענת המדינה, הסימולציה התבססה על נתוני דרגה וותק אשר העבירה מנהלת אגף הון אנושי במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, הגב' מיכל תא שמע לרואת החשבון אסתר שולמן. לדברי גב' תא שמע, הנתונים נקבעו בהתאם לתפקיד המתאים ביותר בשירות המדינה, לתפקידן של התובעות.

61. ואולם, המדינה לא הוכיח כיצד נקבעו הדרוג והדרגה שעל פיהם ערכה את הסימולציה, מדוע נקבע דרג מנהלי זה ולא דרוג אחר.

כמו כן, לא הוכח מדוע עבודת התובעות הושוותה לעבודת ראש ענף בחינות, מי היה אותו איש/ אישה אשר ביצעו תפקיד זה, האם היה תפקיד מתאים יותר לביצוע ההשוואה, כמה השתכר ראש ענף בחינות לאורך השנים המקבילות. עוד ובנוסף, לא פורט אילו תוספות לשכר קיבל בעל תפקיד זה. המדינה לא צרפה תלושי שכר של העובד/ת, כדי לבסס את טענותיה בעניין.

62. אשר על כן, משעה שלא הוכח שכר חליפי, נדחית טענות המדינה כי יש לקזז סכומים ששולמו לתובעות ביתר בגין תקופת העסקתן. חישוב הזכויות של התובעות יערך בהתאם לשכר ששולם להן במהלך תקופת עבודתן.

63. בהקשר זה יצוין כי גם אם הייתה מתקבלת עמדת המדינה לעניין השכר החליפי,

ברי כי אין מדובר בשכר גבוה משמעותית משכרם של עובדי מדינה.

כך, כפי שעולה מחוות הדעת של רואת החשבון מטעם המדינה:

הפער בין השכר שקיבלה הגב' פולק בשנת 2012 (12,698 ₪) לבין השכר של העובד שאליו הושוו תנאיה באותה שנה (10,550 ₪) עומד על 2,148 ₪ לשנה שהם 179 ₪ לחודש.

הפער בין השכר שקיבלה הגב' קסירר בשנת 2016 (19,124 ₪) לבין השכר של העובד שאליו הושוו תנאיה באותה שנה (15,440 ₪) עומד על 3,684 ₪ לשנה שהם 307 ₪ לחודש.

הפער בין השכר שקיבלה הגב' מאירוביץ בשנת 2018 (43,711 ₪) לבין השכר של העובד שאליו הושוו תנאיה באותה שנה (39,312 ₪) עומד על 4,399 ₪ לשנה שהם 367 ₪ לחודש.

כאמור, לא הובאו תלושים של אותו עובד, ולא ניתן לדעת אילו תשלומים שולמו לו בנוסף לשכר, כמקובל במדינה ובכלל זאת קרן השתלמות, הוצאות רכב, מענקים, תוספות מותנות בתנאי ועוד. אדגיש כי על פי החוזרים שצרפה המדינה, שכרם של בודקי הבחינות עמד על 34 ₪ לשעה ולא חל בו כל שינוי לאורך השנים, זאת בניגוד לעובדי מדינה ששכרם עולה על פי דירוג וותק.

64. לאור האמור אני קובעת כי המדינה לא הוכיחה כי יש לחשב את זכויותיהן של התובעות כעובדות, על פי השכר של העובד/ת שאליו התייחסה חוות הדעת. כמו כן לא הוכח כי יש לבצע קיזוז כלשהו ואין לקבל את עמדת המדינה באשר לסכומי הקיזוז.

חישוב זכויותיהן של התובעות יבוצע על פי השכר ששולם להן בפועל, כעולה מהראיות שבתיק. להלן יפורט חישוב הזכויות בעבור כל אחת מהתובעות.

פיצוי ממוני

סע"ש 34324-10-18 רינה פולק

פיצויי פיטורים:

65. בכתב תביעתה טענה הגב' פולק כי יש לראות בנסיבות הפסקת עבודתה כהתפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודה, בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, שעה שהועברה ממעמד של עובדת בתלוש משכורת, למעמד של קבלנית עצמאית. בנוסף טענה כי איפשרה לנתבעת לתקן את המעוות אך לא קיבלה ממנה כל תגובה.

כך הצהירה:

"יש לראות את נסיבות הפסקת עבודתי כהתפטרות עקב הרעה מוחשית שחלה התנאי העבודה שעה שהועברתי ממעמד של עובדת בתלוש משכורת למעמד של קבלנית עצמאית, ויש לראותני כזכאית לתשלום פיצויי פיטורים".

66. בכתב ההגנה נטען כי גב' פולק אינה זכאית לפיצויי פיטורים שעה שהפסיקה את ההתקשרות עם המדינה מסיבות השמורות עמה וכן לא הציגה ראשית ראיה לכך שהורעו תנאיה.

67. לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי גב' פולק לא הוכיחה כי התפטרה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים.

טענתה כי אולצה לעבור ממעמד של עובד שכירה למעמד של עובדת עצמאית לא הוכחה, וממילא מדובר באירוע שהיה – לטענתה – בשנת 2012.

קודם לסיום ההתקשרות בשנת 2018, אין תעוד לכך שגב' פולק פנתה למדינה בהתראה על כוונה להתפטר בשל נסיבות כאלה או אחרות. במכתב שצוין לעיל ביקשה לקבל נתונים אודות תקופת העסקה ולא טענה דבר לגבי התפטרות.

אין טענה להתפטרות עקב מצב בריאותי אף שמהמכתב עולה שעברה תאונת דרכים, ואין כל תעוד רפואי המעיד על מצב רפואי שאינו מאפשר לה להמשיך בעבודתה. אין טענה להתפטרות מחמת גיל ואין כל תעוד אודות גילה במועד סיום ההתקשרות.

68. לכן, אין לי אלא לדחות את התביעה לפיצויי פיטורים.

התובעת זכאית לכל היותר לתשלום חלף הסכום שהיה על המדינה להפקיד עבורה לקרן פנסיה ברכיב פיצויי פיטורים.

פנסיה:

69. נוכח מגבלת ההתיישנות ומועד הגשת התביעה, זכאית הגב' פולק לפיצוי חלף הפקדות לפנסיה, החל מחודש 10/2011.

70. לא ניתן לקבל את חוות הדעת של רו"ח שמי חגואל בעניין, שעה שהיא מתבססת על שכר ממוצע שקיבלה הגב' פולק בתשע השנים האחרונות להעסקתה, ולא על שכרה בפועל.

71. אפרט להלן את שיעור ההפקדות להן הייתה זכאית הגב' פולק בעבור תקופת העבודה שטרם התיישנה, בהתאם לשכר שקיבלה בפועל כפי שהוצג בנספח ה' לתצהיר של גב' מלכה אביטל.

החישוב יבוצע על פי הפקדות בשיעור 7.5% כפי שהציגה המדינה בחישוביה.

1. בחודשים 10-12/2011 עמד שכרה של הגב' פולק על סך 5,267 ₪. משכך, זכאית להפקדות בסך 395 ₪.
2. בשנת 2012 עמד השכר על סך 12,679 ₪. לפיכך זכאית להפקדות בסך 952 ₪.
3. בשנת 2013 עמד השכר על סך 29,369 ₪. לפיכך זכאית להפקדות בסך 2,203 ₪.
4. בשנת 2014 עמד השכר על סך 20,758 ₪. לפיכך זכאית להפקדות בסך 1,557 ₪.
5. בשנת 2015 עמד השכר על סך 27,758 ₪. לפיכך זכאית להפקדות בסך 2,082 ₪.
6. בשנת 2016 עמד השכר על סך 33,497 ₪ לפיכך זכאית להפקדות בסך 2,512 ₪.
7. בשנת 2017 עמד השכר על סך 30,849 ₪. לפיכך זכאית להפקדות בסך 2,314 ₪.
8. בחודשים 1-3/2018 כמד השכר על סך 6,447 ₪. לפיכך זכאית להפקדות בסך 483 ₪.

סה"כ פיצוי בגין אי הפקדה לפנסיה - 12,498 ₪.

לעניין אי הפקדות לפיצויי פיטורים, זכאית לסך 9,333 ₪ (מחושב לפי שיעור ההפקדות לפיצויי פיטורים על פי צווי ההרחבה הכלליים במשק ולפי התשלומים ששולמו לה בפועל).

דמי הבראה:

72. בהתאם למגבלות תקופת ההתיישנות, זכאית הגב' פולק לתשלום דמי הבראה החל מחודש 10/2011, בהתאם לחלקיות משרה.

73. חישוביה של הגב' פולק אינם מדויקים, והיא מתבססת על היקף משרה ממוצע לאורך כל תקופת העסקה, כאשר לא ידוע על אילו נתונים היא נשענת. מאידך, חישובי המדינה מדויקים יותר ומתבססים על הנתונים הספציפיים של כל שנה. משכך, אני מקבלת את חישובי המדינה לעניין היקף המשרה.

74. אפרט את זכאותה של הגב' פולק לדמי הבראה בהתאם לאמור.

1. עבור חודשים 10-12/2011 זכאית לדמי הבראה בסך 404 ₪.

בהתאם לחישוב הבא: 426 ₪ (שווי יום הבראה) * 31.6% (אחוז משרה שנתית) * 12 יום (זכאות שנתית לדמי הבראה בהתאם לוותק) * 0.25 (משך הקשר השנתי בהתאם לתקופת ההתיישנות).

1. עבור שנת 2012 זכאית הגב' פולק לדמי הבראה בסך 976 ₪.

בהתאם לחישוב הבא: 426 ₪ (שווי יום הבראה) * 19.1% (אחוז משרה שנתית) * 12 יום (זכאות שנתית לדמי הבראה בהתאם לוותק).

1. עבור שנת 2013 זכאית הגב' פולק לדמי הבראה בסך 1,897 ₪.

בהתאם לחישוב הבא: 426 ₪ (שווי יום הבראה) * 37.1% (אחוז משרה שנתית) * 12 יום (זכאות שנתית לדמי הבראה בהתאם לוותק).

1. עבור שנת 2014 זכאית הגב' פולק לדמי הבראה בסך 1,222 ₪.

בהתאם לחישוב הבא: 426 ₪ (שווי יום הבראה) * 23.9% (אחוז משרה שנתית) * 12 יום (זכאות שנתית לדמי הבראה בהתאם לוותק).

1. עבור שנת 2015 זכאית הגב' פולק לדמי הבראה בסך 1,314 ₪.

בהתאם לחישוב הבא: 426 ₪ (שווי יום הבראה) * 25.7% (אחוז משרה שנתית) * 12 יום (זכאות שנתית לדמי הבראה בהתאם לוותק).

1. עבור שנת 2016 זכאית הגב' פולק לדמי הבראה בסך 1,512 ₪.

בהתאם לחישוב הבא: 426 ₪ (שווי יום הבראה) * 27.3% (אחוז משרה שנתית) * 13 יום (זכאות שנתית לדמי הבראה בהתאם לוותק).

1. עבור שנת 2017 זכאית הגב' פולק לדמי הבראה בסך 1,346 ₪.

בהתאם לחישוב הבא: 426 ₪ (שווי יום הבראה) * 24.3% (אחוז משרה שנתית) * 13 יום (זכאות שנתית לדמי הבראה בהתאם לוותק).

1. עבור חודשים 1-8/2018 זכאית הגב' פולק לדמי הבראה בסך 738 ₪.

בהתאם לחישוב הבא: 426 ₪ (שווי יום הבראה) * 20.2% (אחוז משרה שנתית) * 13 יום (זכאות שנתית לדמי הבראה בהתאם לוותק) * 0.66 (משך יחסי העבודה).

סה"כ זכאית לסך 9,409 ₪ בגין דמי הבראה.

פדיון חופשה:

75. בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, דמי חופשה לעובדת שעתית ישולמו על בסיס שכר עבודה יומי אשר יחושב באופן הבא: חלוקת רבע השנה המלאה ביותר שקדמה למועד החופש ב-90. חופשה מתיישנת לאחר 3 שנים.

76. בהתאם לנתונים המוצגים בנספח ה' לתצהיר המדינה, רבע השנה המלאה ביותר טרם תשלום פדיון דמי החופש, חלה בחודשים 5-7/2017, ובהתאם שווי יום חופש הינו 127 ₪.

77. גב' פולק זכאית לתשלום עבור 78.83 ימי חופשה בהתאם לפירוט להלן–

1. עבור השנים 2015-2017 זכאית ל-64.17 ימי חופש בהתאם לחישובי המדינה.
2. עבור שנת 2018 זכאית ל-14.66 ימי חופשה (22 ימים לשנה מלאה כפול 0.66).

סה"כ זכאית לסך 10,012 ₪ עבור פדיון חופש.

סע"ש 54153-09-19 יהודית קסירר

פיצויי פיטורים:

78. בכתב התביעה טוענת גב' קסירר כי בתחילת עבודתה שולם שכרה בתלוש שכר וזאת עד לשנת 1994, וכן טוענת לזכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, נוכח הרעה מוחשית בתנאי עבודתה.

בתצהירה טענה הגב' קסירר:

"יש לראות את נסיבות הפסקת עבודתי כהתפטרות עקב הרעת תנאים שדינם כפיטורין, ולאור הנסיבות, אני זכאית לתשלום פיצויי פיטורים מתוקף סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים".

79. גב' קסירר לא הוכיחה כי התפטרה בשל הרעת תנאים או כי ארעה הרעה כלשהי עובר למועד התפטרותה. הטענה להעברה ממעמד של שכירה למעמד של עצמאית לא הוכחה וממילא, מדובר על אירועים שהתרחשו, לטענתה, בשנת 1994 או 2012, כאשר המשיכה להיות מועסקת במדינה שנים רבות לאחר מכן. כמו כן, גב' קסירר לא הציגה את התלושים הישנים, ככל שקיימים כאלה, המלמדים על מעמדה כעובדת וכן לא ברור מתי בדיוק התפטרה והאם התפטרותה נבעה מהגעתה לגיל פרישה.

80. אשר על כן, תביעת הגב' קסירר לפיצויי פיטורים נדחית.

התובעת זכאית לכל היותר לתשלום חלף הסכום שהיה על המדינה להפקיד עבורה לקרן פנסיה ברכיב פיצויי פיטורים.

פנסיה:

81. נוכח מגבלת ההתיישנות ומועד הגשת התביעה, זכאית הגב' קסירר להפקדות החל מחודש 9/2012.

82. אפרט להלן את שיעור ההפקדות להן הייתה זכאית הגב' קסירר בעבור תקופת העבודה שטרם התיישנה, בהתאם לשכר שקיבלה בפועל כפי שהוצג בנספח ה' לתצהיר של גב' מלכה אביטל. החישוב יבוצע על פי הפקדות בשיעור 7.5% כפי שהציגה המדינה בחישוביה.

1. בחודשים 9-12/2012 עמד שכרה של הגב' קסירר על סך 6,882 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 516 ₪.

בשנת 2013 עמד שכרה של הגב' קסירר על סך 22,005 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 1,650 ₪.

1. בשנת 2014 עמד שכרה של הגב' קסירר על סך 21,813 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 1,636 ₪.
2. בשנת 2015 עמד שכרה של הגב' קסירר על סך 18,979 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 1,423 ₪.
3. בשנת 2016 עמד שכרה של הגב' קסירר על סך 19,200 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 1,440 ₪.
4. בשנת 2017 עמד שכרה של הגב' קסירר על סך 22,022 ₪. לפיכך, להפקדות בסך 1,652 ₪.
5. בשנת 2018 עמד שכרה של הגב' קסירר על סך 16,975 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 1,273 ₪.
6. בשנת 2019 עמד שכרה של הגב' קסירר על סך 8,418 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 631 ₪.

סה"כ פיצוי בגין אי הפקדות לפנסיה - 10,222 ₪.

לעניין אי הפקדות לפיצויי פיטורים, זכאית לסך 7,832 ₪ (מחושב לפי שיעור ההפקדות לפיצויי פיטורים על פי צווי ההרחבה הכלליים במשק ולפי התשלומים ששולמו לה בפועל).

דמי הבראה:

83. בהתאם למגבלות תקופת ההתיישנות, זכאית הגב' קסירר לתשלום דמי הבראה החל מחודש 9/2012, בהתאם לחלקיות משרה.

אפרט את זכאותה של הגב' קסירר לדמי הבראה בהתאם לאמור.

1. עבור חודשים 9-12/2012 זכאית הגב' קסירר לדמי הבראה בסך 425 ₪.

בהתאם לחישוב הבא: 426 ₪ (שווי יום הבראה) * 25.2% (אחוז משרה שנתית) * 12 יום (זכאות שנתית לדמי הבראה בהתאם לוותק) * 0.25 (משך הקשר השנתי בהתאם לתקופת ההתיישנות).

1. עבור שנת 2013 זכאית הגב' קסירר לדמי הבראה בסך 1,488 ₪.
2. עבור שנת 2014 זכאית הגב' קסירר לדמי הבראה בסך 1,779 ₪.
3. עבור שנת 2015 זכאית הגב' קסירר לדמי הבראה בסך 1,145 ₪.
4. עבור שנת 2016 זכאית הגב' קסירר לדמי הבראה בסך 1,418 ₪.
5. עבור שנת 2017 זכאית הגב' קסירר לדמי הבראה בסך 1,634 ₪.
6. עבור שנת 2018 זכאית הגב' קסירר לדמי הבראה בסך 1,224 ₪.
7. עבור חודשים 1-3/12019 זכאית הגב' קסירר לדמי הבראה בסך 504 ₪.

סה"כ זכאית לסך 9,617 ₪ בגין דמי הבראה.

פדיון חופשה:

84. בהתאם לנתונים המוצגים בנספח ה' לתצהיר המדינה, רבע השנה המלאה ביותר טרם תשלום פדיון דמי החופש, חלה בחודשים 1-3/2019, ובהתאם שווי יום חופש הינו 94 ₪.

85. גב' קסירר זכאית לתשלום עבור 66 ימי חופשה בהתאם לפירוט להלן–

1. עבור שנת 2016 זכאית ל-16.5 ימי חופש בהתאם לחישוב המדינה.
2. בהתאם לחוק חופשה שנתית, הזכאות לימי חופשה מתבססת על כמות ימי העבודה שביצעה העובדת במהלך השנה. בענייננו לא צורפו נתונים לעניין ימי העבודה שביצעה הגב' קסירר. בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, הנטל לערוך מעקב על מספר הימים שעבדה העובדת מוטל על המעסיק. העדר הרישום על ידי המעסיק אינו אמור לפגוע בעובדת.

משכך, בעבור השנים 2017-2018 זכאית ל-22 ימי חופשה בעבור כל שנה.

1. עבור שנת 2019 זכאית ל-5.5 ימי חופשה בהתאם לחישובי המדינה.

סה"כ זכאית לסך 6,173 ₪ עבור פדיון חופשה.

הודעה מוקדמת:

86. התובעת התפטרה. די בכך כדי לדחות את תביעתה לדמי הודעה מוקדמת.

סע"ש 44731-11-19 שפרה מאירוביץ

פיצויי פיטורים:

87. לטענת גב' מאירוביץ יש לראות את נסיבות הפסקת עבודתה כהתפטרות עקב כוונה להרעת תנאים שדינן כפיטורים וכי היא זכאית לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.

אף בעניינה של גב' מאירוביץ אני קובעת כי לא הוכח שהתפטרה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, לא הוכח שנתנה התראה לפני ההתפטרות, לא צורף מכתב התפטרות, לא הוכחה גילה של התובעת והאם התפטרה לאחר הגיעה לגיל פרישה.

לפיכך, התביעה לפיצויי פיטורים נדחית.

התובעת זכאית להפקדות לפיצויי פיטורים בכפוף לתקופת ההתיישנות, כמפורט בהמשך פסק הדין.

פנסיה:

88. נוכח מגבלת ההתיישנות ומועד הגשת התביעה, זכאית להפקדות החל מחודש 11/2012.

1. בהתאם לנספח ה' לתצהיר מטעם המדינה של הגב' מלכה אביטל, בחודשים 11-12/2012 עמד שכרה של הגב' מאירוביץ על סך 5,711 ₪. משכך, זכאית להפקדות בסך 428 ₪.
2. בהתאם לחוות הדעת מטעם שמי חגואל בשנת 2013 עמד שכרה של הגב' מאירוביץ על סך 44,364 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 3,327 ₪.
3. בשנת 2014 עמד שכרה של הגב' מאירוביץ על סך 17,566 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 1,317 ₪.
4. בשנת 2015 עמד שכרה של הגב' מאירוביץ על סך 47,065 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 3,530 ₪.
5. בשנת 2016 עמד שכרה של הגב' מאירוביץ על סך 39,337 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 2,950 ₪.
6. בשנת 2017 עמד שכרה של הגב' מאירוביץ על סך 46,766 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 3,507 ₪.
7. בשנת 2018 עמד שכרה של הגב' מאירוביץ על סך 50,881 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 3,816 ₪.
8. בשנת 2019 עמד שכרה של הגב' מאירוביץ על סך 19,523 ₪. לפיכך, זכאית להפקדות בסך 1,464 ₪.

סה"כ פיצוי בגין אי הפקדה לפנסיה – 20,341 ₪.

לעניין אי הפקדות לפיצויי פיטורים, זכאית לסך 15,725 ₪ (מחושב לפי שיעור ההפקדות לפיצויי פיטורים על פי צווי ההרחבה הכלליים במשק ולפי התשלומים ששולמו לה בפועל).

דמי הבראה:

89. בהתאם למגבלות תקופת ההתיישנות, זכאית הגב' מאירוביץ לתשלום דמי הבראה החל מחודש 11/2012, בהתאם לחלקיות משרה.

1. עבור חודשים 11-12/2012 זכאית הגב' מאירוביץ לדמי הבראה בסך 340 ₪.

בהתאם לחישוב הבא: 426 ₪ (שווי יום הבראה) * 43.8% (אחוז משרה שנתית) * 11 יום (זכאות שנתית לדמי הבראה בהתאם לוותק) * 0.25 (משך הקשר השנתי בהתאם לתקופת ההתיישנות).

1. עבור שנת 2013 זכאית הגב' מאירוביץ לדמי הבראה בסך 2,484 ₪.
2. עבור שנת 2014 זכאית הגב' מאירוביץ לדמי הבראה בסך 1,564 ₪.
3. עבור שנת 2015 זכאית הגב' מאירוביץ לדמי הבראה בסך 2,628 ₪.
4. עבור שנת 2016 זכאית הגב' מאירוביץ לדמי הבראה בסך 1,851 ₪.
5. עבור שנת 2017 זכאית הגב' מאירוביץ לדמי הבראה בסך 2,132 ₪.
6. עבור שנת 2018 זכאית הגב' מאירוביץ לדמי הבראה בסך 2,763 ₪.
7. עבור חודשים 1-7/2019 זכאית לדמי הבראה בסך 1,246 ₪.

סה"כ זכאית לסך 15,009 ₪ בגין דמי הבראה.

פדיון חופשה:

90. בהתאם לנתונים המוצגים בנספח ה' לתצהיר המדינה, רבע השנה המלאה ביותר טרם תשלום פדיון דמי החופש, חלה בחודשים 11-12/2018 ו-1/2019, ובהתאם שווי יום חופש הינו 173 ₪.

91. גב' מאירוביץ זכאית לתשלום עבור 66 ימי חופשה בהתאם לפירוט להלן–

1. עבור 8-12/2016 זכאית הגב' מאירוביץ ל-9.16 ימי חופשה, בהתאם לחישוב הבא: 22 (ימי חופשה לשנה מלאה) *0.41 (משך השנה הרלוונטית בהתאם לתק' ההתיישנות).
2. כאמור הנטל לערוך מעקב על מספר הימים שעבדה העובדת מוטל על המעסיק. העדר הרישום על ידי המעסיק אינו אמור לפגוע בעובדת.

משכך, עבור השנים 2017-2018 זכאית הגב' מאירוביץ ל-22 ימי חופשה בגין כל שנה.

1. עבור 1-7/2019 זכאית הגב' מאירוביץ ל-12.83 ימי חופשה, בהתאם לחישוב הבא: 22 (ימי חופשה לשנה מלאה) *0.85 (משך הקשר המשפטי לאורך השנה).

92. סה"כ זכאית לסך 11,449 ₪ בעבור פדיון חופשה. נוכח הסכום שנתבע ברכיב זה, יועמד הסכום לתשלום על סך 10,118 ₪.

הודעה לעובד:

93. גב' מאירוביץ דרשה פיצוי בשל אי קבלת הודעה לעובד, בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002.

94. במועד תחילת עבודתה של הגב' מאירוביץ טרם נכנס התיקון לחוק הודעה לעובד המסמיך את בית הדין לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק.

משכך, דין רכיב זה להידחות.

פיצוי בלתי ממוני

95. בהתאם להלכה הפסוקה נקודת המוצא היא כי יש להטיל פיצוי לא ממוני מקום שנקבע כי מתקיימים יחסי עבודה, והנטל לשכנע כי אין להטיל פיצוי כאמור מוטל על כתפי הנתבע - מדינה.

בהתאם להלכת כותה, פיצוי זה מהווה תחליף לסעדים על פי הלכות קודמות.

96. באשר לקביעת גובה הפיצוי, נקבע כי יש להביא בחשבון שיקולים אלה: מי הכתיב את מודל ההתקשרות; מידת חוסר תום הלב של המעסיק; ידיעת המעסיק שהוא מעסיק את העובד כעצמאי למרות היותו עובד לפי מבחני הפסיקה; הנסיבות מלמדות על ניצול חולשתו של העובד; היחס בין השכר הקבלני לשכר ששולם "שכירי"; קיומה של מערכת יחסים קיבוצית במקום העבודה; ההקשר התעשייתי; התאמת חומרת ההפרה גובה הפיצוי; שקלול זכויות לא ממוניות שנשללו מהעובד; שיקולים הרלוונטיים למעסיק ציבורי.

97. בענייננו, התובעות הוכיחו כי נגרם להן נזק רב לאורך שנים רבות, שעה שהן לא הוכרו מלכתחילה כעובדות מן המניין, אלא הועסקו במשך שנים רבות כ"קבלניות".

התובעות לא קיבלו זכויות סוציאליות לאורך שנים רבות.

התובעות לא בוטחו בביטוח פנסיוני, כך שעם הגיען לגיל מבוגר, נותרו ללא ביטוח פנסיוני.

התובעת לא זכו לזכויות רבות להן זוכים עובדי מדינה – קביעות, השתלמויות, גמולים שונים, מענקים וכיו"ב.

לא הוחלה עליהן מערכת היחסים הקיבוצית וכן לא עמדה להן האפשרות לגשת למכרזים ועוד ועוד.

98. העובדה כי המעסיקה הינה המדינה מחזקת את הקביעה כי יש להטיל פיצוי לא ממוני. בעניין זה אפנה לדברי הנשיאה ורדה וירט-לבנה בעניין כותה:

"כללם של דברים הוא כי נסיבותיו של מקרה זה חמורות ואף קיצונית משמדובר במדינה, שהיא המעסיקה הגדולה בישראל, בעלת יכולת מיקוח גבוהה נוכח מעמדה, וחרף זאת מסווגת ביודעין ובכוונת מכוון את מר רובין כמי שאינו עובד [...] וכפועל יוצא מונעת ממנו זכויות לרבות זכות הייצוג הארגוני. בנסיבות אלו די לנו בכך כדי לקבוע את עצם זכאותו של מר רבין לפיצוי.

[...] המדינה בכובעים אחרים שלה דואגת לאכיפתם של חוקי העבודה, לרבות באמצעות עיצומים כספיים, קנסות מנהליים וכתבי אישום פליליים, ואנו מצפים מגוף ציבורי להקפיד ביתר שאת על סיווג נכון של מועסקים ועל קיום הוראות הדין והנהלים המחייבות אותו".

99. לאור כל האמור, בהתחשב בתקופת העבודה הארוכה, בהיקפי המשרה, בתשלום ששולם לתובעות במשך השנים - על פי תעריף שלא חל בו כל שינוי, חומרת הפגיעה בתובעות אשר סיימו העסקתן לאחר עשרות שנים ללא זכויות מינימליות, אני קובעת כי כל אחת מהתובעות זכאית לפיצוי לא ממוני בסך 45,000 ₪.

סוף דבר

100. התביעות מתקבלות.

אני קובעת כי בין כל אחת מהתובעות לבין המדינה התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

101. המדינה תשלם לכל אחת מהתובעות את הסכומים המפורטים להלן:

לתובעת רינה פולק

1. אי הפקדות לפיטורים בסך 9,333 ₪.
2. אי הפקדות לפנסיה בסך 12,498 ₪.
3. דמי הבראה בסך 9,409 ₪.
4. פדיון חופש בסך 10,012 ₪.
5. פיצוי לא ממוני בסך 45,000 ₪.

לתובעת יהודית קסירר

1. אי הפקדות לפיטורים בסך 7,832 ₪.
2. אי הפקדות לפנסיה בסך 10,222 ₪.
3. דמי הבראה בסך 9,617 ₪.
4. פדיון חופש בסך 6,173 ₪.
5. פיצוי לא ממוני בסך 45,000 ₪.

לתובעת שפרה מאירוביץ

1. אי הפקדות לפיטורים בסך 15,725 ₪.
2. אי הפקדות לפנסיה בסך 20,341 ₪.
3. דמי הבראה בסך 15,009 ₪.
4. פדיון חופש בסך 10,118 ₪.
5. פיצוי לא ממוני בסך 45,000 ₪.

102. כל הסכומים המפורטים בפסק הדין יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה על ידי כל אחת מהתובעות ועד לתשלום בפועל.

103. בשים לב להליכים בתיק, לתקופת העבודה ולמכלול הנסיבות, המדינה תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ לכל אחת מהתובעות.

ניתן היום, י"ב טבת תשפ"ב, (16 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.