08 אוקטובר 2021

1. השאלה העומדת להכרעתנו בתיק זה היא: האם התובע זכאי לגמלת דמי לידה בגין חלק מחופשת לידה הנטען על ידו?
2. טענות התובע:
3. התובע יליד 1983. הוא נשוי ואב ל-2 ילדים.
4. ביום 3.1.2019 נולד לתובע ולבת זוגו, גב' עדי אדניה ויינברג, בנם השני.
5. התובע טען כי טרם הלידה החליטו הוא ובת זוגו לחלק את חופשת הלידה ביניהם. בהתאם להחלטתם זו שהתה בת הזוג בחופשת לידה מיום הלידה ועד ליום 13.2.2019 ואילו התובע הפסיק את עבודתו ביום 14.2.2019 לצורך הטיפול ברך הנולד עד תום תקופת חופשת הלידה.
6. התובע עובד עצמאי, בעל עסק לייצור, שיווק והפצה של מוצרי מתנות שסימנו המסחרי: שף בוקס.
7. התובע טען כי בחודש נובמבר 2018, בסמוך ללידה הצפויה, הוא נתן רישיון בלעדי של זכויות הייצור והמכירה של מוצריו לעמותה בשם שכולו טוב (להלן – העמותה) תמורת עמלות מהרווחים. הרישיון ניתן לשנה עם תקופות אופציה. הרישיון ניתן כאמור במטרה לפנות לתובע זמן בו לא יידרש לעבודה בעסקו ויתאפשר לו לשהות בחופשת לידה ולטפל בילדו.
8. בנוסף, בסמוך ללידה, התובע סיים תקופת שכירות של חנות למכירת המוצרים אותם ייצר ושיווק.
9. ביום 19.2.2019 הגיש התובע לנתבע תביעה לדמי לידה ובה הצהירה בת זוגו כי חזרה לעבודתה ביום 17.2.2019. התביעה נדחתה ומכאן התביעה.
10. טענות הנתבע:
11. הנתבע טען כי מאחר ובת זוגו של התובע עובדת עצמאית, הוא קיבל באופן אוטומטי את התביעה לדמי לידה וזאת בהתאם להודעה שהתקבלה מבית החולים על הלידה. לכן, ביום 10.1.2019 הודיע הנתבע לאישה כי תביעתה לדמי לידה אושרה; כי תקופת הזכאות היא מיום 4.1.2019 ועד ליום 18.4.2019 וכי דמי הלידה הם בסך 28,710 ₪ לאחר הפחתת דמי ביטוח בריאות וביטוח לאומי.
12. תביעת התובע לגמלת דמי לידה לתקופה שמיום 13.2.2019 ועד ליום 3.4.2019 נדחתה ביום 15.5.2019 בהתאם להוראות סעיף 56 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).
13. לטענת הנתבע, התובע לא הפסיק את עבודתו בתקופה בגינה דרש תשלום דמי לידה. התובע הפסיק עבודתו בחודש נובמבר 2018, חודשיים לפני הלידה ו-3 חודשים לפני התקופה לגביה תבע דמי לידה.
14. משתביעת התובע נדחתה ומשבת זוגו חזרה לעבודה ביום 17.2.2019, חושבה מחדש זכאותה לדמי לידה ונמצא כי קיים חוב גמלת יתר לבת הזוג בסך 16,679 ₪, לאחר החזר דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות.
15. ההליך:
16. במהלך הדיון המקדמי ביום 7.1.2020 ניתנה החלטה בהסכמת הצדדים לתיקון התביעה כך שבת זוגו של התובע תצורף כתובעת נוספת. עוד הוחלט כי הפלוגתאות תהיינה כדלקמן: זכאותם של התובע ובת זוגו לדמי לידה מלאים ובכלל זה זכאות התובע לדמי לידה בחלק מהתקופה וכן האם כדין נוצר לבת זוגו של התובע חוב בגין דמי לידה ששולמו לה.
17. התובע ובת זוגו הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו ביום 1.7.2021. בתום חקירותיהם הודיעו הצדדים כי הם לא עומדים על הפלוגתא בדבר החוב לבת הזוג. ביקשו לברר רק זכאות התובע לגמלת דמי לידה בחלק מהתקופה ובהסכמה הוחלט על מחיקת בת הזוג כתובעת נוספת (עמ' 9 לפרוטוקול).
18. לאחר מכן הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב לרבות סיכום תשובה.
19. המתווה המשפטי:
20. סעיף 49(ב) לחוק הביטוח הלאומי הוא הסעיף הרלוונטי לענייננו והוא קובע כך:

"המוסד ישלם לזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ג) או 6(ח)(1) או (1א) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:

(1) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;

(2) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, "היום הקובע" – היום שבתום ששת השבועות שלאחר יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;

(3) בת זוגו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה (4) דמי הלידה בעד פרק הזמן כאמור בסעיף 50(א) או בסעיף 51, לפי העניין; פרק הזמן שבו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו כאמור לא יפחת משבעה ימים, ובלבד שלעניין תשלום לזכאי לפי סעיף 6(ח)(1) או (1א), פרק זמן זה הוא בסוף פרק הזמן שבעדו משולמים דמי לידה לפי סעיף 50(א) ובטרם סיומו, ובת זוגו חזרה לעבוד לפי הוראות סעיף 6(ח)(1)(ב) לחוק עבודת נשים. (הדגשה לא במקור. א.ה).

1. בעב"ל(ארצי) 40701-04-18 המוסד לביטוח לאומי – שאול פינטו (7.2.2019)(להלן – פס"ד פינטו) שלל בית הדין הארצי גמלת דמי לידה מבן זוג שפוטר מעבודתו מספר ימים טרם החל בחופשת הלידה וקבע כך:

"על מנת שתקום זכאות לדמי לידה שהיא גמלה מחליפת הכנסה, נדרש על פי סעיף 49(ב) לחוק כי הפסקת העבודה של הזכאי תעשה לרגל תקופת הלידה ולצורך הטיפול בילד. דהיינו, הזכאות לדמי לידה היא רק מקום שהפסד ההכנסה הוא תוצאה של היציאה לחופשת לידה [השוו לאחרונה: עב"ל 43719-09-17 גלינה טרטיקוב - המוסד לביטוח לאומי (6.9.18)]. במקרה של המשיב הפסקת העבודה שלו במועד בו הוא החל את חופשת הלידה הנטענת לא הייתה בשל תקופת הלידה, אלא מן הטעם שהוא פוטר קודם לכן מעבודתו. בהתאם לקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי הפיטורים לא היו לצורך הטיפול הצפוי בילדתו.

לאמור נוסיף שהגם שהתוצאה שאליה הגיע בית הדין האזורי שובה את הלב ואף עשויה להראות כמקדמת את ערך השוויון בין המינים, באשר היא מספקת תמריץ לנשים לחזור לעבודתן תוך שבן הזוג נותר לטפל בילוד, הרי שאינה מתיישבת עם לשון החוק ועם כללי הזכאות לגמלה האמורה".

1. דיון והכרעה:
2. כאמור, הצדדים ביקשו לברר רק את זכאות התובע לגמלת דמי לידה עבור חלק התקופה. בענין זה עיקר המחלוקת היא בשאלה: האם התובע קיים את התנאי של: "בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו" בסעיף 49(ב) לחוק הביטוח הלאומי? ובמילים אחרות: האם הפסקת העבודה של התובע היא לרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו או בשל סיבה אחרת?
3. בהודעתו מיום 17.3.2019 בפני חוקר הנתבע (נ/1) אמר התובע כי הוא עובד עצמאי וכי היה בבעלותו עסק בשם "שף בוקס" ברחוב המנוף 3 ברחובות. העסק פעל כשנתיים ובמהלך חודש נובמבר 2018 הוא עזב את העסק ובמקומו נכנס שוכר אחר בשם: בית אנליסט והוסיף כי "אין לי קשר למבנה או לחנות" (עמ' 1 ש' 7 לנ/1).
4. התובע נשאל במה הוא עוסק מאז שנסגרה החנות והוא השיב: "בינתיים אני לא עובד, מחפש מה לעשות" (עמ' 1 ש' 18 לנ/1).
5. התובע נתן הודעתו נ/1 במהלך חופשת הלידה שלו ולכן תשובתו, כי בינתיים הוא לא עובד, מובנת אך מהמילים: "מחפש מה לעשות" משתמעת כוונה מצידו שלא לחזור לעסוק בעסק שהיה בבעלותו, מה שעשוי להעיד על עזיבה או סגירת העסק משיקולים שונים ולא מהשיקול של הטיפול בילד.
6. בכתב תביעתו שינה התובע את הנוסח. הוא לא טען כי עזב או סגר את העסק אלא טען כי פעל בעסקו על מנת שיתאפשר לו לצאת לחופשת לידה והורות. לפיכך, לטענתו, בחודש נובמבר 2018 הוא נתן רישיון בלעדי לתקופה של שנה עם תקופות אופציה, לעמותה לממש זכויות הייצור והמכירה של מוצריו תמורת עמלות מרווחים. על גרסתו זו חזר התובע גם בתצהירו (ס' 6 ו-7 לתצהירו).
7. נציין כי בהודעתו נ/1 התובע לא הזכיר את העמותה.
8. בתמיכה לגרסתו זו צירף התובע לכתב התביעה נוסח הסכם אשר לטענתו נחתם בינו לבין העמותה (נספח ב' לכתב התביעה). נוסח ההסכם לא חתום על ידי הצדדים לו ולא נושא תאריך ועל כן אין בו כדי להוכיח התקשרות בין התובע לבין העמותה.
9. בחקירתו בפנינו העיד התובע כי חתם על ההסכם בחודש נובמבר 2018 וכי חודש ימים "לקח לעבוד על ההסכם" (עמ' 4 ש' 18 – 19 לפרוטוקול). הכוונה כנראה לחודש ימים של ניהול משא ומתן לקראת כריתת ההסכם. דא עקא שהתובע לא הוכיח טענתו זו.
10. התובע הצהיר כי לאחר ההסכם הוא צמצם משמעותית את הפעילות בעסק שלו (ס' 8 לתצהירו). בתמיכה לכך צירף התובע מסמכים שונים אשר לטענתו מהווים העתק חשבוניות ומסמכים לדוגמה המעידים על פעילותו העסקית טרם הלידה (נספח ג' לכתב התביעה). מסמכים אלו לא ברורים. מעיון בהם לא ברור מי ערך אותם, לא ברור מה מקורם ומהיכן הופקו, לא ברור הקשר בינם לבין עסקו של התובע. בנוסף, התובע לא ערך השוואה ברורה בין הכנסותיו לפני ההסכם או לפני הלידה לבין הכנסותיו לאחר מכן. בנסיבות אלה, התובע לא הוכיח גרסתו כי צמצם את הפעילות בעסק שלו ולא הראה בכמה צמצם את פעילותו זו.
11. בהתאם לגרסת התובע, בהתאם לנוסח ההסכם הוא אמור היה לקבל עמלות מהעמותה (ראו גם עדותו בעמ' 5 ש' 13 לפרוטוקול). בחקירתו בפנינו העיד התובע כי קיבל עמלות בחודשים שקדמו לחופשת הלידה (עמ' 5 ש' 15 – 16 לפרוטוקול) אך בחודשים ינואר – מרץ לא היו מכירות (עמ' 6 ש' 29 לפרוטוקול). התובע לא הראה כל אסמכתא התומכת בעדותו זו. לא לענין קבלת העמלות, לא לענין מועד קבלת העמלות ולא לענין אי קיבלת העמלות.
12. נוכח אי הבהירות בגרסת התובע, שאלנו את התובע בכמה ירדה הכנסתו בתקופת חופשת הלידה והוא השיב כך: "אני משיב שממחזור של מיליון, מיליון וחצי ירדתי ל-300 אלף, אבל גם ההוצאות ירדו. הירידה היתה בין 20 ל-30 אחוז" (עמ' 5 ש' 24 – 25 לפרוטוקול). עדותו זו של התובע לא הוסיפה בהירות לגרסתו. לא ברור כיצד ירידה ממחזור של מיליון-מיליון וחצי ₪ ל-300 אלף ₪ היא ירידה של בין 20 ל-30 אחוזים ולא ברור הקשר בין הירידה בהוצאות לירידה במחזור ההכנסות.
13. כך או כך, התובע לא הוכיח עדותו זו. בחקירתו הוא אישר כי ביכולתו להציג דו"ח מרואה חשבון המוכיח את הירידה בהכנסותיו (עמ' 6 ש' 17 לפרוטוקול). התובע לא הציג דו"ח כזה.
14. התובע העיד כי היה לו אתר אינטרנט "שמכר במאות אלפי ₪ בשנה וגם אותו סגרתי. האתר ממחזור של מאות אלפי ₪ הגיע לאפס" (עמ' 6 ש' 18 – 19 לפרוטוקול). התובע לא פירט שם האתר ולא הציג כל אסמכתא לירידה בהכנסות האתר ולסגירתו.
15. נזכיר כי גמלת דמי לידה היא גמלה מחליפת הכנסה והיא תשולם רק מקום שהפסד ההכנסה הוא תוצאה של היציאה לחופשת לידה (ראו פס"ד פינטו לעיל). בענייננו, התובע לא הוכיח כי נגרם הפסד הכנסה כלשהו, מלא או חלקי.
16. התובע הצהיר כי עד סמוך ללידת בנו, הוא שכר חנות/סטודיו לנקודת מכירה של המוצרים אותם ייצר ושיווק וכי סיים את תקופת השכירות על מנת לצמצם ככל שניתן את עבודתו (ס' 10 לתצהירו). התובע לא הציג הסכם שכירות ולא הציג כל אסמכתא לסיום תקופת השכירות קודם ובסמוך ללידה ובנסיבות אלה לא הוכיח גרסתו זו.
17. בחקירתו בפנינו העיד התובע כי סיים את תקופת השכירות של החנות בחודש נובמבר 2018, כי תקופת השכירות היתה עד לחודש דצמבר 2018 וכי הצליח למצוא מישהו במקומו שהסכים לשכור את החנות כבר בחודש נובמבר 2018 (עמ' 5 ש' 2 – 5 לפרוטוקול). כאמור, התובע לא הוכיח טענתו זו.
18. התובע צירף לתצהירו העתק דוגמא להתכתבות בדואר אלקטרוני טרם יציאתו לחופשת לידה (נספח א' לתצהירו). מנספח זה לא ברור מי היא גב' אוליביה אקנין ולא ברור מה פשר הפרטים שהועברו אליה בדואר אלקטרוני זה ולצורך מה. התובע נחקר על כך בפנינו והעיד כי "זה מייל שבו אני מעביר להם קבצים מלאים עם כל החומר וכל הקטלוג לשימוש העמותה מ-1/19" (עמ' 5 ש' 31 – 32 לפרוטוקול).
19. עדותו זו של התובע תמוהה נוכח חיוביו בהתאם לנספח ב' לנוסח ההסכם והוא אכן נשאל על כך בחקירתו והסביר כי לפני ההסכם עבד עם העמותה במשך כ-8 שנים וכי "הם מכירים את העבודה ומייצרים את המוצר כבר 8 שנים ואת הפונקציות שאני מילאתי העברתי אליהם" (עמ' 5 ש' 34 – 35 לפרוטוקול). עדותו זו סותרת את הצורך בחיוביו בהתאם לנספח ב' לנוסח ההסכם. התובע לא נתן הסבר לכך מלבד עדותו כי מדובר ב-"הסכם שיתוף פעולה" (עמ' 6 ש' 1 לפרוטוקול) ולא פירט ולא הבהיר מה משמעו של הסכם כזה.
20. בחקירתו בפנינו הודה התובע כי בפועל הפסיק לעבוד לפני תקופת חופשת הלידה ובאותה נשימה העיד כי מחודש נובמבר 2018 ועד ליום 14.2.2019 ביצע הדרכה והטמעה של מוצרי עסקו וכי קיבל עמלות בהתאם להסכם הגם שלטענתו אין קשר בין עבודתו לבין קבלת העמלות (עמ' 6 ש' 4 – 16 לפרוטוקול).
21. כאמור, בהודעתו נ/1 אמר התובע כי הוא מחפש מה לעשות לאחר תקופת חופשת לידה. התובע טען כי חתם על הסכם שתוקפו לשנה אחת לפחות עם תקופות אופציה. התובע העיד כי תקופות אלה מקובלות בחוזים מסחריים ואין קשר בין ההסכם לשנה לבין רצונו לטפל בילד וכי תכנן להיות עם הילד כמה שיידרש (עמ' 6 ש' 22 – 24 לפרוטוקול).
22. בחקירתו בפנינו נשאל התובע: "מה חשבת לעשות אחרי חופשת הלידה?" והוא השיב: "תכננתי להמשיך לפתח מוצרים, לשתף פעולה, אף אחד לא ידע שתגיע קורונה. בגדול לחזור לעשייה. אני יזם ויש לי מלא חלומות" (עמ' 6 ש' 34 – 35 לפרוטוקול). תשובתו זו תואמת את תשובתו בהודעתו נ/1 כי הוא מחפש מה לעשות. התובע נשאל על כך בחקירתו והשיב "מה זה קשור החלומות שלי בעתיד לעומת הזמן שהצהרתי ואני בחופשת לידה" (עמ' 7 ש' 15 לפרוטוקול).
23. במסגרת סיכומי תשובה הבין התובע את הקושי שמעוררת תשובתו האמורה לעיל ושינה גרסתו. שם טען כי "העסק והמותג (שף בוקס) עדיין בבעלותו ומייד עם תום חופשת הלידה חזר לעבוד ועד היום משמש כמנכ"ל, כפי שעשה טרם יציאתו לחופשת הלידה" (ס' 5 לסיכומי תשובה. ההדגשה במקור – א.ה). טענה זו של התובע נטענה לראשונה בסיכומי תשובה שלו. היא לא הוכחה והיא סותרת את גרסתו בהודעתו נ/1, את טענותיו בכתב התביעה, את הצהרותיו בתצהירו ואף את עדותו בפנינו ועל כן היא נדחית.
24. מכל המפורט לעיל עולה כי התובע לא הוכיח כי הפסיק פעילותו העסקית והפסיק לעבוד כדי לטפל בילדו וכי נגרם לו הפסד הכנסה בתקופת חופשת הלידה הנטענת על ידו.
25. נבהיר כי בתצהירה ובעדותה של גב' עדי אדניה וויינברג בפנינו לא היה כדי להוסיף מידע רלוונטי לענין המחלוקת בין הצדדים ועל כן אנו לא מוצאים טעם לדון בהן.
26. אנו מוצאים להבהיר כי אנו מקבלים את טענת התובע לפיה, כעובד עצמאי נדרש לו זמן להפסיק את פעילותו העסקית ואת עבודתו בעסקו כדי לצאת לחופשת לידה ועל כן, להבדיל מעובד שכיר, הפסקת עבודתו של עובד עצמאי אפשר שתעשה באופן הדרגתי ותתפרס על פני תקופה מסוימת ולא ביום אחד. דא עקא שבענייננו, התובע לא הוכיח כי הפסיק את פעילותו העסקית בכלל (לא בעסקו ולא באתר האינטרנט), לא הוכיח כי העביר את פעילותו העסקית לעמותה בשל רצונו לצאת לחופשת לידה ולא בשל סיבה אחרת. לא הוכיח כי חזר לעבוד בעסקו בתום חופשת הלידה. התובע הקפיד על גרסה אמורפית ולא ברורה באשר לכוונתו לעשות לאחר חופשת הלידה ובנסיבות אלה, העובדה כי לא חזר לעבוד בעסקו מחזקת את התרשמותנו כי העברת עסקו לעמותה לא קשורה לרצונו לצאת לחופשת לידה. יתכן שהתובע מצא לנכון לבצע את העברת עסקו לעמותה בעת אחת עם יציאתו לחופשת לידה אך אין בכך בלבד, כדי להוכיח כי העברת עסקו נעשתה בשל יציאתו לחופשת לידה. התובע לא הראה כי העברת עסקו לעמותה לא נבעה משיקולים כלכליים בלבד. עוד נציין כי התובע גם לא הוכיח הפסד הכנסות בתקופת חופשת הלידה ולכן לא הוכיח זכאותו לגמלה מחליפת הכנסה בדמות גמלת דמי לידה.
27. סוף דבר:
28. מכל המפורט לעיל – התביעה נדחית.
29. משעסקינן בהליך בתחום ביטחון סוציאלי – אין אנו עושים צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.
30. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ב' חשוון תשפ"ב, (08 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.