1. התובעים ביקשו לרכוש דירות בפרוייקט נדל"ן בבטומי גיאורגיה וזאת בתיווך הנתבעת.

הנתבעת הציגה להם את פרטי העסקה ובכלל זה את עלות השירות שהיא מעניקה והתובעים חתמו על הסכם ההתקשרות עם הנתבעת.

בסופו של דבר לא חתמו התובעים על הסכם רכישת הדירות בשל סיכוני העסקה ופער בין המידע שנמסר להם לבין הנתונים בפועל בנוגע לפרוייקט. בכלל זה טענו שלפרוייקט לא היה היתר בנייה וכי לא היה ליווי בנקאי וכי התובעים והחברה הקבלנית הגיאורגית לא הגיעו להסכמה על בטוחות חלופיות.

בנסיבות אלה טוענים התובעים שעל הנתבעת להשיב להם גם את דמי השיווק.

לטענת התובעים הציגה להם הנתבעת מצג כי לפרוייקט הנדל"ן קיים היתר בנייה; כי ליזם בעלות על הקרקע וכי הפרוייקט מלווה על-ידי בנק בגיאורגיה. לטענתם בפועל, לא היה לפרוייקט היתר בנייה, הבעלות בקרקע אינה של הקבלן הגיאורגי ועוד כי אין ליווי בנקאי.

1. מנגד, הנתבעת שהיא חברה המשוווקת פרוייקטים נד"לניים בבאטומי גיאורגיה טוענת שהיא מחתימה את הלקוחות על 2 הסכמים: האחד, הסכם שיווק מולה; השני, הסכם רכישה מול החברה הקבלנית הגיאורגית.

לטענתה, ניסתה החברה הקבלנית הגיאורגית ליתן לתובעים בטוחות שונות, אך כל ההצעות נדחו; עוד טענה כי הקרקע בבעלות אחד השותפים בחברה הקבלנית; וכי לפרוייקט יש ליווי בנקאי.

לטענתה הסכם השיווק קובע כי גם אם מחליט בסופו של דבר הלקוח שלא להתקשר עם החברה הקבלנית הגיאורגית בהסכם ישולם לנתבעת עבור השירות.

בפועל לטענתה ביטלו התובעים חלק מהשיקים שניתנו שלא כדין. הנתבעת סבורה כי עומדת לה הזכות לקבל מלוא דמי השיווק ואין לחייבה בהשבתם.

על פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. ראשית, יש לדחות טענת התובעים או מי מהם לעושק. לא נסתרה גירסת הנתבעת כי ניתנה לתובעים שהות לבדוק את תנאי ההסכם וכי החתימה על ההסכמים לא היתה אלא לאחר שנעשו בירורים שונים מטעמם.
2. שנית, יש להבהיר שהתביעה היא לביטול והשבה בנוגע להסכם השיווק שנחתם בין התובעים לבין הנתבעת ולא בנוגע לכך שהתובעים לא חתמו בסופו של דבר על הסכם רכישה מול החברה הקבלנית הגיאורגית.

ואולם, הסכם הרכישה מול החברה הקבלנית הגיאורגית הוא נספח מהותי להסכם השיווק מול הנתבעת, באופן שהחתימה על הסכם השיווק נסמכת על הנתונים העובדתיים שמציגה הנתבעת בנוגע לתנאי העסקה העיקרית, היא העסקה לרכישת נדל"ן בגיאורגיה.

1. אני מוצא כי הנתונים שמסרה הנתבעת לתובעים בדבר תנאי עסקת הנדל"ן עצמה שגויים – ודי בעניין זה לעניין מהותי אחד – באופן שקמה לתובעים הזכות לביטול הסכם השיווק. אבהיר.

הנתבעת כמי שמשווקת את פרוייקט הנדל"ן בגיאורגיה ומסייעת לרוכשים בכל הליכים הנדרשים, היא זו שמציגה בפני הלקוחות הפוטנציאליים את הסכם הרכישה מול החברה הקבלנית הגיאורגית ומסבירה את תנאיו.

עיון בנוסחו בעברית של הסכם הרכישה (נספח לכתב התביעה) מעלה שבכותרתו נרשמה חברת H. Group Construction Ltd כ"מוכר".

סע' 2.1.1 להסכם קובע "חלקת הקרקע המחולט עבור בניין (דירה, זכות עתידית) הממוקם בעיר בטומי, רח' שריף חימשיאשווילי 53, גיאורגיה 6010 הינה בבעלות של המוכר ואינה ניתנת לויכוח"

יוצא אפוא שבהסכם רכישת הנדל"ן מוצג מצג לפיו החברה הקבלנית הגיאורגית מולה מתקשר הלקוח היא הבעלים של הקרקע, ללא עוררין.

אלא שבפועל, אישר גם נציג הנתבעת, כי הבעלות בקרקע היא של בעל המניות של החברה הקבלנית הגיאורגית ולא של החברה עצמה (עמ' 3, ש' 13);

יתרה מזאת כפי שטען התובע וגירסתו בעניין זה לא נסתרה, קיים הסכם קומבינציה בין בעל המניות לבין החברה הקבלנית הגיאורגית ולפיו, בין היתר, ככל שלא תעמוד החברה הקבלנית הגיאורגית במחוייבותה כלפי בעל המניות, כי אז חוזרת הקרקע לבעלותו לרבות הדירות שנבנו עליה (עמ' 4, ש' 30).

1. העובדה שהפרוייקט הנדל"ני הוא חלק מעסקת קומבינציה שבין החברה הקבלנית לבעלים של הקרקע היא דרך לגיטימית לביצוע אותו פרוייקט. ואולם לא יכולה להיות מחלוקת שיש בכך להעלות את סיכוני העסקה. זאת בייחוד לאור הגירסה שלא נסתרה כי בין הבעלים של הקרקע לבין החברה הקבלנית הגיאורגית, שאמנם נמצאית בבעלותו החלקית, קיים הסכם לפיו הפרה מצד החברה הקבלנית מזכה את הבעלים בקרקע על הבנוי בה.

נתון זה הוא נתון משמעותי שהיה על הנתבעת ליידע את התובעים כלקוחות פוטנציאליים עוד בשל המו"מ החוזי; זאת כדי שהתובעים יוכלו לקבל החלטה מושכלת בהתחשב בכלל סיכוני העסקה.

מאחר שהנתבעת ידעה כי הקרקע לא בבעלות החברה הקבלנית הגיאורגית, אך לא ביקשה לתקן את נוסחי הסכם הרכישה ו/או לא יידעה את התובעים בדבר ואלו גילו הנתון רק לאחר חתימה על הסכם השיווק ולפני שהשתכללה העסקה לרכישת הדירות עצמן, יש בו משום טעות במצב דברים – שהיא באחריות הנתבעת – המזכה את התובעים לפיכך בביטול הסכם השיווק והשבת התמורה.

1. יוער כי לא הוכחש שבמועד חתימת הסכם השיווק נאמר לתובעים שקיים היתר בנייה לפרוייקט ובדיעבד התברר שנכון לאותו מועד לא היה היתר בנייה לפרוייקט אלא זה הושג בעבור כ- 4 חודשים. מאחר שהושג בסופו של דבר היתר הבנייה והגם שהוצג לתובעים מצג שווא בעניין זה, אין בכך כדי להביא לביטול הסכם השיווק.

יש באמור כדי להבהיר שהתובעים ניסו לקיים את העסקה תוך שאיפשרו לחברה הקבלנית הגיאורגית והנתבעת לתקן את פערים בין האופן בו הוצגה העסקה למהותה בפועל; כמו גם ליתן לתובעים בטוחות מתאימות שהיה בהן להפחית הסיכון הכלכלי, שהתברר כגדול יותר מכפי שהוצג בשלב חתימת הסכם השיווק.

משלא צלח הדבר מסיבותיהם הלגיטימיות של מי מהצדדים, עומדת לתובעים הזכות לביטול הסכם השיווק שנחתם על בסיס מצג דברים לא מדוייק וזאת בנושאים מהותיים המשליכים על מידת הסיכון הכלכלי שבעסקה.

מכל האמור אני מוצא שיש להורות על ביטול הסכם השיווק והשבת מלוא התמורה ששולמה.

התוצאה:

1. אשר על כן אני מורה על קבלת התביעה.

אני מורה לנתבעת להשיב לתובעים יחד 30,000 ₪ ששולמו בתוספת 2,000 ₪ הוצאות משפט וזאת תוך 30 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מים המצאת פסק הדין לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, ט' שבט תש"פ, 04 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.