1. לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תגובת המשיבה (על נספחיה), סבורני כי דין הבקשה להידחות באופן חלקי.
2. הבקשה אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 230 יחד עם סעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). הבקשה הוגשה שלא בהתאם למועדים הקבועים בחוק.
3. למשיבה עומדת חזקת המסירה בהתאם לסעיף 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974. כמו כן ברע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם (11.06.2013) נקבע כי רשות מנהלית המבצעת גבייה מנהלית של קנסות שהוטלו כדין רשאית להסתמך על חזקת המצאה בדואר לצורך התיישנותו של קנס. המבקש לא טען לנסיבות אשר אינן תלויות בו - וכל שכן לא הוכיח - שבעטיין לא קיבל 9 מתוך 12 הודעות תשלום הקנס אשר נשלחו אליו. המשיבה מצידה צירפה תצהיר לפיו הדו"חות נשלחו למענו הרשום.
4. הפסיקה חיוותה דעתה על עמידה במועדים הקבועים בחוק, כך שרק במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות תותר הארכת מועד להישפט. לא מצאתי בבקשה נסיבות שאינן תלויות במבקש אשר נופלות בגדר אותן נסיבות מיוחדות.
5. לגופם של הדו"חות, לא העלה המבקש כל טענת הגנה. בהתאם, לא קיים חשש לעיוות הדין בדחיית הבקשה.
6. יוער, כי בהתאם לסיפא סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי, המבקש רשאי להודיע למשיבה על רצונו להישפט, תוך שלושים ימים מהמצאת הודעה על החלטת התובע בבקשה שהוגשה אליו. ככל שביום 2.10.19 הוגשה הבקשה מושא החלטה זו, היה המבקש רשאי לכך בהתייחס לשלושת הדו"חות שציין, ועל כן אני קובעת כי יותר לו להישפט בגינם.

סיכומם של דברים, הבקשה נדחית בכפוף לאמור בסעיף 6 להחלטתי.

ניתנה היום, ט"ו חשוון תש"פ, 13 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.